Skip to content

י׳ במרחשון תשפ״ב | 16.10.21 | הדף היומי: ראש השנה ז - שבת י' בחשון

הדף היומי

ה׳ באדר תשפ״א | 17 פברואר 2021

פסחים פח

הדף היום מוקדש ע"י ד"ר סטו ואלן שפרן שמציינים את היארצייט ה14 של אמו של סטו, העניע בת משה בנימין. "היא ממש העריכה לימוד תורה ובטח הייתה ממש גאה לדעת שנכדתה לומדת כבר את המחזור השני של דף יומי, ושכלתה גם התחילה ללמוד." גם ע"י אילנה ריבאק רנד לזכר הסבא שלה, הארווי ריבאק (יחיאל יעקב בן משה הלוי) ביום של השלושים שלו."זיידע הראה לנו מה זה לחיות חיים של משמעות, ואיך להיות מענטש אמיתי. שתהיה עלייה לנשמתתו." 

עולא מדבר על שנשתבח בבל בתמרים ומספר סיפור על ביקורו בבבל כשאכל תמרים לרוב. הגמרא מסיימת את הקטע של הדרשות עם עוד כמה דרשות על המקדש כמקום לאלקי יעקב ולא שאר האבות – למה? וגם על חשיבותו של יום שבו יתקיים קיבוץ גליות. הגמרא דנה בסוגים שונים של אנשים – מי נכלל אוטומטית בקרבן פסח של בעל הבית ומי לא? במה שונה אשה? באיזה מקרים ולמה? הגמרא מסבירה למה במשנה עבד שעובד לשני אדונים לא יכול להקריב קרבן פסח. מה עושה מי שחציו עבד וחציו בן חורין. יש סתירה בין המשנה לברייתא והגמרא פותרת את הסתירה על ידי הבאת מחלוקת מפורסמת בין בית הלל לבית שמאי בעניין עבד מהסוג הזה. בגלל שהוא לא יכול להתחתן במצב כזה, מה עושים. בסופו של דבר, בית הלל מסכימים עם בית שמאי שכופים את האדון לשחררו כדי שיוכל לקיים מצוות פריה ורביה. כדי לענות על הסתירה, מבחינים בין לפני שבית הלל שינו את דעתם לאחרי. המשנה מתארת סיטואציות שונות שמישהו אומר לעבדו לשחוט לו פסח ואז משהו לא ברור, כגון, איזה סוג בהמה? אם יש שתי בהמות ששחט, איך יודעים איזה בהמה נשחטה למי? אסור להיות מנוי על שני פסחים. איך זה מסתדר עם משנתינו?

תמרים ויעסקו בתורה עולא איקלע לפומבדיתא קריבו ליה טירינא דתמרי אמר להו כמה כי הני בזוזא אמרו ליה תלת בזוזא אמר מלא צנא דדובשא בזוזא ובבלאי לא עסקי באורייתא

בליליא צערוהו אמר מלא צנא סמא דמותא בזוזא בבבל ובבלאי עסקי באורייתא

ואמר רבי אלעזר מאי דכתיב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה׳ אל בית אלהי יעקב וגו׳ אלהי יעקב ולא אלהי אברהם ויצחק

אלא לא כאברהם שכתוב בו הר שנאמר אשר יאמר היום בהר ה׳ יראה ולא כיצחק שכתוב בו שדה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית שנאמר ויקרא את שם המקום ההוא בית אל

אמר רבי יוחנן גדול קבוץ גליות כיום שנבראו בו שמים וארץ שנאמר ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל וכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד:

יתום ששחטו עליו אפוטרופסין וכו׳: שמעת מינה יש ברירה אמר רבי זירא שה לבית מכל מקום

תנו רבנן שה לבית מלמד שאדם מביא ושוחט על ידי בנו ובתו הקטנים ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן בין שלא מדעתן אבל אינו שוחט על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ועל יד אשתו אלא מדעתן

תניא אידך לא ישחוט אדם לא על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ועל יד אשתו אלא מדעתן אבל שוחט הוא על ידי בנו ובתו הקטנים ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן ובין שלא מדעתן וכולן ששחטו ושחט רבן עליהן יוצאין בשל רבן ואין יוצאין בשל עצמן

חוץ מן האשה שיכולה למחות

מאי שנא אשה אמר רבא אשה וכל דדמי לה

הא גופא קשיא אמרת חוץ מן האשה שיכולה למחות טעמא דמחי הא לא מחי נפקא בשל בעלה והא קתני רישא ולא על ידי אשתו אלא מדעתן הא סתמא לא נפקא

מאי אלא מדעתן לאו דאמרי אין אלא בסתמא לאפוקי היכא דאמור לא

והא כולם ששחטו ושחט רבן עליהן יוצאין בשל רבן דבסתמא וקתני חוץ מן האשה מפני שיכולה למחות

אמר רבא כיון ששחטו אין לך מיחוי גדול מזה:

עבד של שני שותפין וכו׳: רמי ליה רב עינא סבא לרב נחמן תנן עבד של שני שותפין לא יאכל משל שניהן והתניא רצה מזה אוכל רצה מזה אוכל

אמר ליה עינא סבא ואמרי לה פתיא אוכמא מיני ומינך תסתיים שמעתתא מתניתין בדקפדי אהדדי ברייתא דלא קפדי אהדדי:

מי שחציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל משל רבו וכו׳: משל רבו הוא דלא יאכל אבל משל עצמו יאכל והא תניא לא יאכל לא משלו ולא משל רבו

לא קשיא כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה דתנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד דברי בית הלל בית שמאי אומרים

תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם לישא שפחה אינו יכול שכבר חציו בן חורין לישא בת חורין אינו יכול שעדיין חציו עבד יבטל והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה שנאמר לא תהו בראה (אלא) לשבת יצרה אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו

וחזרו בית הילל להורות כבית שמאי:

מתני׳ האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח שחט גדי יאכל שחט טלה יאכל שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון

שכח מה אמר לו רבו כיצד יעשה ישחט טלה וגדי ויאמר אם גדי אמר לי רבי גדי שלו וטלה שלי ואם טלה אמר לי רבי הטלה שלו וגדי שלי

שכח רבו מה אמר לו שניהן יצאו לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני:

גמ׳ פשיטא שחט גדי יאכל אף על גב דרגיל בטלה שחט טלה יאכל אף על גב דרגיל בגדי

שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון והא תניא אין נמנין על שני פסחים כאחד

מתניתין במלך ומלכה

והתניא אין נמנין על שני פסחים כאחד ומעשה במלך ומלכה שאמרו לעבדיהם צאו ושחטו עלינו את הפסח ויצאו ושחטו עליהן שני פסחים באו ושאלו את המלך אמר להם לכו ושאלו את המלכה באו ושאלו מן המלכה אמרה להם לכו ושאלו את רבן גמליאל

באו ושאלו את רבן גמליאל אמר להם מלכה ומלך דדעתן קלה עליהן יאכלו מן הראשון אנן לא נאכל לא מן הראשון ולא מן השני

ושוב פעם אחת נמצאת הלטאה בבית המטבחים ובקשו לטמא כל הסעודה כולה באו ושאלו את המלך אמר להם לכו ושאלו את המלכה באו ושאלו את המלכה אמרה להם לכו ושאלו את רבן גמליאל

באו ושאלו אותו אמר להם בית המטבחים רותח או צונן אמרו לו רותח אמר להם לכו והטילו עליה כוס של צונן הלכו והטילו עליה כוס של צונן וריחשה וטהר רבן גמליאל כל הסעודה כולה

נמצא מלך תלוי במלכה ונמצאת מלכה תלויה ברבן גמליאל נמצאת כל הסעודה תלויה ברבן גמליאל:

שכח מה שאמר לו רבו וכו׳: שלי מה שקנה עבד קנה רבו

אמר אביי הולך אצל רועה הרגיל רבו אצלו דניחא ליה בתקנתא דרביה ומקני ליה חד מינייהו על מנת שאין לרבו רשות בו:

שכח רבו מה שאמר לו וכו׳: אמר אביי לא שנו אלא ששכח אחר זריקה דבעידנא דאיזריק דם הוה חזי לאכילה אבל שכח לפני זריקה דכי איזריק דם לא הוה חזי לאכילה חייבין לעשות פסח שני

איכא דמתני לה אברייתא חמשה שנתערבו עורות פסחיהן זה בזה ונמצאת יבלת באחד מהן כולן יוצאין לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני

אמר אביי לא שנו אלא שנתערבו לאחר זריקה דבעידנא דאיזריק דם מיהא הוה חזי לאכילה אבל נתערבו לפני זריקה חייבין לעשות פסח שני

מאן דמתני אמתניתין כל שכן אברייתא מאן דמתני אברייתא אבל אמתניתין לא כיון דכשירין נינהו דאי אידכר הוי חזי לאכילה קמי שמיא גליא

אמר מר ופטורין מלעשות פסח שני והא איכא חד דלא נפיק

משום דלא איפשר היכי ליעביד ליתי כל חד וחד פסח קא מייתי חולין לעזרה דארבעה מינייהו עבדי להו

ליתי כולהו חד פסח נמצא פסח נאכל שלא למנויו

האי מאי ניתי כל חד מינייהו פסחו וניתני ונימא אי דידי בעל מום האי דאייתי השתא ניהוי פסח ואי דידי תם האי דאייתי השתא ניהוי שלמים

לא אפשר

להעמיק בדף

גפת בדף היומי

גפ"ת 52: מותר הפסח – מציאות מיוחדת בעולם הקורבנות

בסוגיתינו מופיע קרבן מיוחד – מותר הפסח? מה טיבו של הקרבן הזה? היכן ניתן למצוא אותו בתורה? כיצד הוא עובד? ואיך לקרוא את מהלך סוגייתינו. הצטרפו עלינו בלימוד עם רש"י ותוספו המאירים את עינינו בדרכי הלימוד. המשנה בדף פח מתארת פגיעה מיוחדת בקרבן פסח שיוצרת מצב בו אדם לא הקריב פסח ועדיין לא יהיה חייב…

דף משלהן- 53 yeladim zo simcha ילדים זו שמחה

ילדים זו שמחה? – דף משלהן 53

האם יש חובה הלכתית ללדת? האם מותר להשתמש באמצעי מניעה? פרו ורבו/אמצעי מניעה/ילדים/לשבת יצרה ״ילדים זו שמחה?״ – חמוטל ושירה בודקות כמה ילדים צריכה משפחה, ואת הקשר לקורבן פסח

פסחים פח

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

פסחים פח

תמרים ויעסקו בתורה עולא איקלע לפומבדיתא קריבו ליה טירינא דתמרי אמר להו כמה כי הני בזוזא אמרו ליה תלת בזוזא אמר מלא צנא דדובשא בזוזא ובבלאי לא עסקי באורייתא

בליליא צערוהו אמר מלא צנא סמא דמותא בזוזא בבבל ובבלאי עסקי באורייתא

ואמר רבי אלעזר מאי דכתיב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה׳ אל בית אלהי יעקב וגו׳ אלהי יעקב ולא אלהי אברהם ויצחק

אלא לא כאברהם שכתוב בו הר שנאמר אשר יאמר היום בהר ה׳ יראה ולא כיצחק שכתוב בו שדה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית שנאמר ויקרא את שם המקום ההוא בית אל

אמר רבי יוחנן גדול קבוץ גליות כיום שנבראו בו שמים וארץ שנאמר ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל וכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד:

יתום ששחטו עליו אפוטרופסין וכו׳: שמעת מינה יש ברירה אמר רבי זירא שה לבית מכל מקום

תנו רבנן שה לבית מלמד שאדם מביא ושוחט על ידי בנו ובתו הקטנים ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן בין שלא מדעתן אבל אינו שוחט על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ועל יד אשתו אלא מדעתן

תניא אידך לא ישחוט אדם לא על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ועל יד אשתו אלא מדעתן אבל שוחט הוא על ידי בנו ובתו הקטנים ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן ובין שלא מדעתן וכולן ששחטו ושחט רבן עליהן יוצאין בשל רבן ואין יוצאין בשל עצמן

חוץ מן האשה שיכולה למחות

מאי שנא אשה אמר רבא אשה וכל דדמי לה

הא גופא קשיא אמרת חוץ מן האשה שיכולה למחות טעמא דמחי הא לא מחי נפקא בשל בעלה והא קתני רישא ולא על ידי אשתו אלא מדעתן הא סתמא לא נפקא

מאי אלא מדעתן לאו דאמרי אין אלא בסתמא לאפוקי היכא דאמור לא

והא כולם ששחטו ושחט רבן עליהן יוצאין בשל רבן דבסתמא וקתני חוץ מן האשה מפני שיכולה למחות

אמר רבא כיון ששחטו אין לך מיחוי גדול מזה:

עבד של שני שותפין וכו׳: רמי ליה רב עינא סבא לרב נחמן תנן עבד של שני שותפין לא יאכל משל שניהן והתניא רצה מזה אוכל רצה מזה אוכל

אמר ליה עינא סבא ואמרי לה פתיא אוכמא מיני ומינך תסתיים שמעתתא מתניתין בדקפדי אהדדי ברייתא דלא קפדי אהדדי:

מי שחציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל משל רבו וכו׳: משל רבו הוא דלא יאכל אבל משל עצמו יאכל והא תניא לא יאכל לא משלו ולא משל רבו

לא קשיא כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה דתנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד דברי בית הלל בית שמאי אומרים

תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם לישא שפחה אינו יכול שכבר חציו בן חורין לישא בת חורין אינו יכול שעדיין חציו עבד יבטל והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה שנאמר לא תהו בראה (אלא) לשבת יצרה אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו

וחזרו בית הילל להורות כבית שמאי:

מתני׳ האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח שחט גדי יאכל שחט טלה יאכל שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון

שכח מה אמר לו רבו כיצד יעשה ישחט טלה וגדי ויאמר אם גדי אמר לי רבי גדי שלו וטלה שלי ואם טלה אמר לי רבי הטלה שלו וגדי שלי

שכח רבו מה אמר לו שניהן יצאו לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני:

גמ׳ פשיטא שחט גדי יאכל אף על גב דרגיל בטלה שחט טלה יאכל אף על גב דרגיל בגדי

שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון והא תניא אין נמנין על שני פסחים כאחד

מתניתין במלך ומלכה

והתניא אין נמנין על שני פסחים כאחד ומעשה במלך ומלכה שאמרו לעבדיהם צאו ושחטו עלינו את הפסח ויצאו ושחטו עליהן שני פסחים באו ושאלו את המלך אמר להם לכו ושאלו את המלכה באו ושאלו מן המלכה אמרה להם לכו ושאלו את רבן גמליאל

באו ושאלו את רבן גמליאל אמר להם מלכה ומלך דדעתן קלה עליהן יאכלו מן הראשון אנן לא נאכל לא מן הראשון ולא מן השני

ושוב פעם אחת נמצאת הלטאה בבית המטבחים ובקשו לטמא כל הסעודה כולה באו ושאלו את המלך אמר להם לכו ושאלו את המלכה באו ושאלו את המלכה אמרה להם לכו ושאלו את רבן גמליאל

באו ושאלו אותו אמר להם בית המטבחים רותח או צונן אמרו לו רותח אמר להם לכו והטילו עליה כוס של צונן הלכו והטילו עליה כוס של צונן וריחשה וטהר רבן גמליאל כל הסעודה כולה

נמצא מלך תלוי במלכה ונמצאת מלכה תלויה ברבן גמליאל נמצאת כל הסעודה תלויה ברבן גמליאל:

שכח מה שאמר לו רבו וכו׳: שלי מה שקנה עבד קנה רבו

אמר אביי הולך אצל רועה הרגיל רבו אצלו דניחא ליה בתקנתא דרביה ומקני ליה חד מינייהו על מנת שאין לרבו רשות בו:

שכח רבו מה שאמר לו וכו׳: אמר אביי לא שנו אלא ששכח אחר זריקה דבעידנא דאיזריק דם הוה חזי לאכילה אבל שכח לפני זריקה דכי איזריק דם לא הוה חזי לאכילה חייבין לעשות פסח שני

איכא דמתני לה אברייתא חמשה שנתערבו עורות פסחיהן זה בזה ונמצאת יבלת באחד מהן כולן יוצאין לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני

אמר אביי לא שנו אלא שנתערבו לאחר זריקה דבעידנא דאיזריק דם מיהא הוה חזי לאכילה אבל נתערבו לפני זריקה חייבין לעשות פסח שני

מאן דמתני אמתניתין כל שכן אברייתא מאן דמתני אברייתא אבל אמתניתין לא כיון דכשירין נינהו דאי אידכר הוי חזי לאכילה קמי שמיא גליא

אמר מר ופטורין מלעשות פסח שני והא איכא חד דלא נפיק

משום דלא איפשר היכי ליעביד ליתי כל חד וחד פסח קא מייתי חולין לעזרה דארבעה מינייהו עבדי להו

ליתי כולהו חד פסח נמצא פסח נאכל שלא למנויו

האי מאי ניתי כל חד מינייהו פסחו וניתני ונימא אי דידי בעל מום האי דאייתי השתא ניהוי פסח ואי דידי תם האי דאייתי השתא ניהוי שלמים

לא אפשר

Scroll To Top