Skip to content

י״א במרחשון תשפ״ב | 17.10.21 | הדף היומי: ראש השנה ח

הדף היומי

ו׳ באדר תשפ״א | 18 פברואר 2021

פסחים פט

הדף היום מוקדש על ידי ריסה צוהר לזכר נשמת אסתר דינה בת ריסה ודוד ז"ל ביארצייט החמישי שלה. וע"י אריקה קולאץ' לזכר אמה ביארצייט החמישי שלה. "קונסטאנס גלובי, חיה רחל בת שמואל. קוני שברה תקרות זכוכית בשדה של עורכי דין בקנדה לאורך כל חייה. מעניין מה הייתה התגובה של אמא שלי אם היא הייתה שומעת שאני לומדת היום דף יומי." וע"י דינה הירשפילד בייקר לזכר אמה, סרינה ביאליק הירשפילד, שיש לה היום את היארצייט ה13 שלה. "אמי סיפרה לי שהיא הייתה בכיתה הראשונה בתיכון פלאטבוש בה התירו לבנות ללמוד גמרא, ואביה היה המורה (ד"ר מנוח ביאליק ז"ל)." וע"י סטוארט פילוצ'אוסקי לזכר אמו, פייגא רוחל בת יוסף, ניצולת שואה, שעכשיו גם נינה, תמימה, לומדת דף יומי! 

במקרה שאחד הקריב בעל מום ולא יודעים מי, כולם פטורים מפסח שני – למה לא מביאים קרבם פסח שני בתנאי – או שזה יהיה פסח אם יש צורך ואם לא, ייקרב כשלמים. תוף כדי הדיון, לומדים על הבדלים בין קרבם פסח לשלמים. המשנה מביאה סיפור על אב שניסה לזרז את ילדיו להגיד למקדש. הגמרא דנה במקרה ופרטים ההלכתיים. עד מתי אפשר לשנות חבורה. אם מישהו מזמין אורחים להוסיף לחבורה, אנשי החבורה יכולים לתת לו את חלקו ולהגיד לו ליצור חבורה חדשה עם האוכל שלו עם האורח החדש. האם אפשר ללמוד ממקרה זה למקרה שמישהו אוכל יותר מדי אוכל (יתר מחלקו) שאפשר להגיד לו לשבת בנפרד? האם זה גם תקף לגבי סעודת רשות?

משום דאיכא חזה ושוק דכהנים הוא דאכלי ליה

וניתי כל חד וחד כהן בהדיה

האי כהן היכי דמי אי דעביד פסח דילמא האי פסח הוא ונמצא פסח נאכל שלא למנויו ואי דלא עביד פסח דילמא שלמים הוא ולא עביד פסח

וניתי כל חמשה חד כהן דלא עבד פסח ונימני עילויה הני חמשה פסחים דממה נפשך איכא חד דלא עביד פסח וקא נפקי ביה

אלא משום דקא ממעיט באכילת שלמים דאילו פסח ליום ולילה ואילו שלמים לשני ימים ולילה אחד

וניתי מותר הפסח

ונימא אי דידי בעל מום האי דאייתי השתא ניהוי פסח אי דידי תם הוא ניהוי האי דאייתי השתא שלמים דמותר הפסח נאכל ליום ולילה אחד

וכי מפרישין תחלה למותרות ונטרחו ונייתי מותר הפסח

אלא משום סמיכה דאילו פסח לא בעי סמיכה ואילו מותר בעי סמיכה

הא תינח קרבן אנשים קרבן נשים מאי איכא למימר

אלא משום מתנות דאילו פסח מתנה אחת ואילו שלמים שתים שהן ארבע

מאי נפקא מינה והא תנן כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתן אחת כפר

אלא משום דאילו פסח בשפיכה ואילו שלמים בזריקה

מאי נפקא מינה והא תניא כל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא אימר דקא אמרינן דאי עבד לכתחלה נמי:

מתני׳ האומר לבניו הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים כיון שהכניס הראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו:

גמ׳ שמע מינה יש ברירה

אמר רבי יוחנן כדי לזרזן במצות קאמר

דיקא נמי דקתני ומזכה אחיו עמו אי אמרת בשלמא דאמנינהו מעיקרא שפיר אלא אי אמרת דלא אמנינהו מעיקרא לבתר דשחיט מי קא מתמנו והא תנן נמנין ומושכין ידיהן ממנו עד שישחט שמע מינה

תניא נמי הכי מעשה וקדמו בנות לבנים ונמצא בנות זריזות ובנים שפלים:

מתני׳ לעולם נמנין עליו עד שיהיה בו כזית לכל אחד ואחד נמנין ומושכין את ידיהן ממנו עד שישחט רבי שמעון אומר עד שיזרק את הדם:

גמ׳ מאי קא משמע לן הא קא משמע לן דאף על גב דאימני עליו חבורה זו חוזרת ונמנין עליו חבורה אחרת:

נמנין ומושכין את ידיהן עד שישחט וכו׳: אמר אביי מחלוקת לימשך

דרבנן סברי מהיות משה מחיותיה דשה ורבי שמעון סבר מהוייתיה דשה אבל לימנות דברי הכל עד שישחט דאמר קרא במכסת נפשת והדר תכסו

תניא נמי הכי נמנין ומושכין את ידיהן ממנו עד שישחט רבי שמעון אומר נמנין עד שישחט ומושכין עד שיזרק הדם:

מתני׳ הממנה עמו אחר בחלקו רשאין בני חבורה ליתן לו את שלו והוא אוכל משלו והן אוכלין משלהן:

גמ׳ איבעיא להו בני חבורה שהיו ידיו של אחד מהן יפות מהו שיאמרו לו טול חלקך וצא מי אמרינן מצי אמר להו הא קבילתון או דילמא מצו למימר ליה כי קבלינן לתיקוני זביחה אדעתא דאכלת טפי מינן לא קבלינך

תא שמע הממנה אחרים עמו על חלקו רשאין [בני חבורה] ליתן לו את שלו והוא אוכל את שלו והן אוכלין את שלהן מאי טעמא לאו משום דהוי ליה כידים של אחד מהן יפות ואי סלקא דעתך ידיו יפות מצי אמר להו קבילתון ניהוי האי כידיו יפות

אמרי לא דעות שאני דאי נמי תרוייהו כחד מבני חבורה הוא דאכלי מצי אמרי ליה דלא ניחא לן אינש נוכרא גבן

תא שמע השמש שאכל כזית בשר בצד התנור אם היה פקח ממלא כריסו ממנו אם רצו בני חבורה לעשות טובה עמו באין ויושבין בצדו ואוכלין דברי רבי יהודה רצו אין לא רצו לא ואמאי נימא להו הא קבילתון

שאני התם דאמרי ליה כי קבלינך אדעתא דנטרחך קמן למטרח לן לדידך לא קבלינך

תא שמע בני חבורה שהיה ידיו של אחד מהן יפות רשאין לומר טול חלקך וצא ולא עוד אלא אפילו חמשה ועשו סיבולת רשאין לומר לו טול חלקך וצא שמע מינה

מאי ולא עוד לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא פסח דמצי אמרי ליה כי קבלינך לתקוני זביחה אלא אפילו סיבולת נמי דצוותא בעלמא הוא רשאין לומר לו טול חלקך וצא

איכא דאמרי הא לא איבעיא לן אלא הכי הוא דאיבעיא לן בני חבורה רשאין לחלק או אינן רשאין לחלק

תא שמע בני חבורה שהיו ידיו של אחד מהן יפות רשאין לומר לו טול חלקך וצא ידיו יפות אין אין ידיו יפות לא שמע מינה

רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עריבו ריפתא בהדי הדדי אדאכיל רב הונא בריה דרב יהושע חדא אכיל רב פפא ארבע אמר ליה פלג לי אמר ליה קבילתון

איתיביה כל הני תיובתא ושני כדשנינן איתיביה בני חבורה אמר ליה התם דאמרי ליה כי קבלינך לתיקוני זביחה איתיביה סיבולת פלג ליה

אזל עריב בהדי רבינא אדאכיל רב הונא בריה דרב יהושע חדא אכיל רבינא תמניא אמר מאה פפי ולא חדא רבינא

תנו רבנן הממנה אחרים עמו על פסחו ועל חגיגתו מעות שבידו חולין והמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום ומעות כל שהן יפלו לנדבה

וכי מאחר דלא עשה ולא כלום מעות אמאי יפלו לנדבה אמר רבא קנסא ומאי כל שהן אף על גב דלא הוו שוו אלא ארבעה ויהבו ליה חמשה אפילו בההיא יתירא נמי קנסוהו רבנן

אמר עולא ואיתימא רבי אושעיא אפשר ידעי חברין בבלאי טעמא דהאי מלתא זה הפריש טלה לפסחו וזה הפריש מעות לפסחו היאך הקדש חל על הקדש דקתני מעות שבידו חולין

להעמיק בדף

דף משלהן- 53 yeladim zo simcha ילדים זו שמחה

ילדים זו שמחה? – דף משלהן 53

האם יש חובה הלכתית ללדת? האם מותר להשתמש באמצעי מניעה? פרו ורבו/אמצעי מניעה/ילדים/לשבת יצרה ״ילדים זו שמחה?״ – חמוטל ושירה בודקות כמה ילדים צריכה משפחה, ואת הקשר לקורבן פסח

פסחים פט

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

פסחים פט

משום דאיכא חזה ושוק דכהנים הוא דאכלי ליה

וניתי כל חד וחד כהן בהדיה

האי כהן היכי דמי אי דעביד פסח דילמא האי פסח הוא ונמצא פסח נאכל שלא למנויו ואי דלא עביד פסח דילמא שלמים הוא ולא עביד פסח

וניתי כל חמשה חד כהן דלא עבד פסח ונימני עילויה הני חמשה פסחים דממה נפשך איכא חד דלא עביד פסח וקא נפקי ביה

אלא משום דקא ממעיט באכילת שלמים דאילו פסח ליום ולילה ואילו שלמים לשני ימים ולילה אחד

וניתי מותר הפסח

ונימא אי דידי בעל מום האי דאייתי השתא ניהוי פסח אי דידי תם הוא ניהוי האי דאייתי השתא שלמים דמותר הפסח נאכל ליום ולילה אחד

וכי מפרישין תחלה למותרות ונטרחו ונייתי מותר הפסח

אלא משום סמיכה דאילו פסח לא בעי סמיכה ואילו מותר בעי סמיכה

הא תינח קרבן אנשים קרבן נשים מאי איכא למימר

אלא משום מתנות דאילו פסח מתנה אחת ואילו שלמים שתים שהן ארבע

מאי נפקא מינה והא תנן כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתן אחת כפר

אלא משום דאילו פסח בשפיכה ואילו שלמים בזריקה

מאי נפקא מינה והא תניא כל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא אימר דקא אמרינן דאי עבד לכתחלה נמי:

מתני׳ האומר לבניו הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים כיון שהכניס הראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו:

גמ׳ שמע מינה יש ברירה

אמר רבי יוחנן כדי לזרזן במצות קאמר

דיקא נמי דקתני ומזכה אחיו עמו אי אמרת בשלמא דאמנינהו מעיקרא שפיר אלא אי אמרת דלא אמנינהו מעיקרא לבתר דשחיט מי קא מתמנו והא תנן נמנין ומושכין ידיהן ממנו עד שישחט שמע מינה

תניא נמי הכי מעשה וקדמו בנות לבנים ונמצא בנות זריזות ובנים שפלים:

מתני׳ לעולם נמנין עליו עד שיהיה בו כזית לכל אחד ואחד נמנין ומושכין את ידיהן ממנו עד שישחט רבי שמעון אומר עד שיזרק את הדם:

גמ׳ מאי קא משמע לן הא קא משמע לן דאף על גב דאימני עליו חבורה זו חוזרת ונמנין עליו חבורה אחרת:

נמנין ומושכין את ידיהן עד שישחט וכו׳: אמר אביי מחלוקת לימשך

דרבנן סברי מהיות משה מחיותיה דשה ורבי שמעון סבר מהוייתיה דשה אבל לימנות דברי הכל עד שישחט דאמר קרא במכסת נפשת והדר תכסו

תניא נמי הכי נמנין ומושכין את ידיהן ממנו עד שישחט רבי שמעון אומר נמנין עד שישחט ומושכין עד שיזרק הדם:

מתני׳ הממנה עמו אחר בחלקו רשאין בני חבורה ליתן לו את שלו והוא אוכל משלו והן אוכלין משלהן:

גמ׳ איבעיא להו בני חבורה שהיו ידיו של אחד מהן יפות מהו שיאמרו לו טול חלקך וצא מי אמרינן מצי אמר להו הא קבילתון או דילמא מצו למימר ליה כי קבלינן לתיקוני זביחה אדעתא דאכלת טפי מינן לא קבלינך

תא שמע הממנה אחרים עמו על חלקו רשאין [בני חבורה] ליתן לו את שלו והוא אוכל את שלו והן אוכלין את שלהן מאי טעמא לאו משום דהוי ליה כידים של אחד מהן יפות ואי סלקא דעתך ידיו יפות מצי אמר להו קבילתון ניהוי האי כידיו יפות

אמרי לא דעות שאני דאי נמי תרוייהו כחד מבני חבורה הוא דאכלי מצי אמרי ליה דלא ניחא לן אינש נוכרא גבן

תא שמע השמש שאכל כזית בשר בצד התנור אם היה פקח ממלא כריסו ממנו אם רצו בני חבורה לעשות טובה עמו באין ויושבין בצדו ואוכלין דברי רבי יהודה רצו אין לא רצו לא ואמאי נימא להו הא קבילתון

שאני התם דאמרי ליה כי קבלינך אדעתא דנטרחך קמן למטרח לן לדידך לא קבלינך

תא שמע בני חבורה שהיה ידיו של אחד מהן יפות רשאין לומר טול חלקך וצא ולא עוד אלא אפילו חמשה ועשו סיבולת רשאין לומר לו טול חלקך וצא שמע מינה

מאי ולא עוד לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא פסח דמצי אמרי ליה כי קבלינך לתקוני זביחה אלא אפילו סיבולת נמי דצוותא בעלמא הוא רשאין לומר לו טול חלקך וצא

איכא דאמרי הא לא איבעיא לן אלא הכי הוא דאיבעיא לן בני חבורה רשאין לחלק או אינן רשאין לחלק

תא שמע בני חבורה שהיו ידיו של אחד מהן יפות רשאין לומר לו טול חלקך וצא ידיו יפות אין אין ידיו יפות לא שמע מינה

רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עריבו ריפתא בהדי הדדי אדאכיל רב הונא בריה דרב יהושע חדא אכיל רב פפא ארבע אמר ליה פלג לי אמר ליה קבילתון

איתיביה כל הני תיובתא ושני כדשנינן איתיביה בני חבורה אמר ליה התם דאמרי ליה כי קבלינך לתיקוני זביחה איתיביה סיבולת פלג ליה

אזל עריב בהדי רבינא אדאכיל רב הונא בריה דרב יהושע חדא אכיל רבינא תמניא אמר מאה פפי ולא חדא רבינא

תנו רבנן הממנה אחרים עמו על פסחו ועל חגיגתו מעות שבידו חולין והמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום ומעות כל שהן יפלו לנדבה

וכי מאחר דלא עשה ולא כלום מעות אמאי יפלו לנדבה אמר רבא קנסא ומאי כל שהן אף על גב דלא הוו שוו אלא ארבעה ויהבו ליה חמשה אפילו בההיא יתירא נמי קנסוהו רבנן

אמר עולא ואיתימא רבי אושעיא אפשר ידעי חברין בבלאי טעמא דהאי מלתא זה הפריש טלה לפסחו וזה הפריש מעות לפסחו היאך הקדש חל על הקדש דקתני מעות שבידו חולין

Scroll To Top