Skip to content

ט״ו במרחשון תשפ״ב | 21.10.21 | הדף היומי: ראש השנה יב

הדף היומי

י״ד בכסלו תשפ״א | 30 נובמבר 2020

פסחים ט

הדף היום מוקדש ע"י נעמי פרזיגר לזכר אביה, חיים זאב בן פסל ויואל גרינבלט ז"ל, בשמונה שנים לפטירתו.

בעניין חמץ לאחר בדיקה, לא צריכים לחשוש שמא חולדה גררה אוכל למקום שכבר נבדק. הגמרא מניחה שאם בטוח ראו חולדה, צריך לבדוק שוב. הגמרא משווה בין מקרה זה למשנה באהלות פרק יח משנה ז למקרה של דירות של נכרים שחוששים לטומאת נפל אבל לא במקרה שיש חולדה או חזיר כי אז אפשר להניח שגררה מהמקום ואכלה. למה במקרה של החמץ לא מניחים שהחולדה אכלה? ר' זירא אומר שיש הבדל בין בשר הנפל וחמץ. רבא אומר שאין סתירה בכלל כי המשנה באהלות זה ספק ספיקא ואצלינו זה מקרה של "אין ספק מוציא מידי ודאי". האם זה באמת נכון שאין ספק מוציא מידי ודאי? הגמרא מביאה כמה מקורות להקשות. חוזרים למקרה של המשנה – מהמשך המשנה משמע שכן צריכים לדאוג לחולדה כי כתוב שלאחר בדיקת חמץ, מצניעים את החמץ שנשאר! יש שלושה תירוצים. או שמדובר במשנה שלנו לפני בדיקה ובהמשך לאחר בדיקה או שמצניעים לסיבה אחרת. הגמרא מביאה רשימה של מקרים שבהם יש ספק חמץ/מצה ועכבר שקל ולא יודעים מה שקל – האם צריכים לבדוק או לא. עורכים השוואה בין במקרה הראשון למקרה המפורסם של תשע חנויות שמופיע בכתובות טו.- שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי וכל דפריש מרובא קא פריש. ועוד מקרה משווים למקרה של שתי קופות חולין/תרומה. האם באמת אפשר לערוך השוואה ביניהם?

מתני׳ אין חוששין שמא גיררה חולדה מבית לבית וממקום למקום דאם כן מחצר לחצר ומעיר לעיר אין לדבר סוף:

גמ׳ טעמא דלא חזינא דשקל הא חזינא דשקל חיישינן ובעי בדיקה

ואמאי נימא אכלתיה מי לא תנן מדורות הגוים טמאים וכמה ישהה במדור ויהא המדור צריך בדיקה ארבעים יום

ואף על פי שאין לו אשה וכל מקום שחולדה וחזיר יכולין להלוך אין צריך בדיקה

אמר רבי זירא לא קשיא הא בבשר והא בלחם בבשר לא משיירא בלחם משיירא

אמר רבא האי מאי בשלמא התם אימור הוה אימור לא הוה ואם תמצא לומר הוה אימור אכלתיה אבל הכא דודאי דחזינא דשקל מי יימר דאכלתיה הוי ספק וודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי

ואין ספק מוציא מידי ודאי והא תניא חבר שמת והניח מגורה מליאה פירות ואפילו הן בני יומן הרי הן בחזקת מתוקנין והא הכא דודאי טבילי הני פירי וספק מעושרין וספק לא מעושרין וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי

התם ודאי וודאי הוא דודאי מעשרי כדרבי חנינא חוזאה דאמר רבי חנינא חוזאה חזקה על חבר שאין מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן

ואי בעית אימא ספק וספק הוא דילמא מעקרא אימור דלא טבילי כרבי אושעיא

דאמר רבי אושעיא מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר

ואין ספק מוציא מידי ודאי והתניא אמר רבי יהודה מעשה בשפחתו של מציק אחד ברימון שהטילה נפל לבור

ובא כהן והציץ בו לידע אם זכר הוא אם נקבה היא ובא מעשה לפני חכמים וטיהרוהו מפני שחולדה וברדלס מצויין שם

והא הכא דודאי הטילה וספק גררוהו וספק לא גררוהו ההיא שעתא וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי לא תימא שהטילה נפל לבור אלא אימא שהפילה כמין נפל לבור והוי ספק וספק

והא לידע אם זכר הוא אם נקבה היא קתני הכי קאמר לידע אם רוח הפילה אם נפל הפילה ואם תמצא לומר נפל הפילה לידע אם זכר הוא ואם נקבה היא

ואיבעית אימא התם ודאי וודאי הוא כיון דחולדה וברדלס מצויין שם ודאי גררוהו בההיא שעתא נהי דשיורי משיירא מיגרר מיהת ודאי גררום בההיא שעתא (לישנא אחרינא נהי דודאי אכלום לא אמרינן ודאי גררוהו לחורייהו אמרינן)

ומי אמרינן אין חוששין שמא גררה חולדה והא קתני סיפא מה שמשייר יניחנו בצנעה שלא יהא צריך בדיקה אחריו

אמר אביי לא קשיא הא בארבעה עשר הא בשלשה עשר בשלשה עשר דשכיח ריפתא בכולהו בתי לא מצנעא בארבעה עשר דלא שכיחא ריפתא בכולהו בתי מצנעא

אמר רבא וכי חולדה נביאה היא דידעא דהאידנא ארביסר ולא אפי עד לאורתא ומשיירא ומטמרא אלא אמר רבא מה שמשייר יניחנו בצנעה שמא תטול חולדה בפנינו ויהא צריך בדיקה אחריו

תניא כוותיה דרבא הרוצה לאכול חמץ אחר בדיקה כיצד יעשה מה שמשייר יניחנו בצנעה שלא תבוא חולדה ותיטול בפנינו ויהא צריך בדיקה אחריו

רב מרי אמר גזירה שמא יניח עשר וימצא תשע:

תשע ציבורין של מצה ואחד של חמץ ואתא עכבר ושקל ולא ידעינן אי מצה שקל אי חמץ שקל היינו תשע חנויות פירש ואתא עכבר ושקל היינו סיפא

דתנן תשע חנויות כולן מוכרין בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח ספיקו אסור

ובנמצא הלך אחר הרוב

שני ציבורין אחד של מצה ואחד של חמץ ולפניהם שני בתים אחד בדוק ואחד שאינו בדוק ואתו שני עכברים אחד שקל מצה ואחד שקל חמץ ולא ידעינן הי להאי עייל והי להאי עייל היינו שתי קופות

דתנן שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהם שני סאין אחד של חולין ואחד של תרומה ונפלו אלו לתוך אלו מותרין שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו ותרומה לתוך תרומה נפלה

אימור דאמרינן שאני אומר

להעמיק בדף

דף משלהן שליחות מצווה אינן ניזוקות

שליחות מצווה אינן ניזוקות – דף משלהן 43

למה שירה נסעה לחו״ל עם דולרים בכיסים? שלוחי מצוה אינם ניזוקים! מתי אי אפשר להגיד את זה? דף משלהן – פרק 43 עם שירה מירוויס מרילי וחמוטל שובל

פסחים ט

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

פסחים ט

מתני׳ אין חוששין שמא גיררה חולדה מבית לבית וממקום למקום דאם כן מחצר לחצר ומעיר לעיר אין לדבר סוף:

גמ׳ טעמא דלא חזינא דשקל הא חזינא דשקל חיישינן ובעי בדיקה

ואמאי נימא אכלתיה מי לא תנן מדורות הגוים טמאים וכמה ישהה במדור ויהא המדור צריך בדיקה ארבעים יום

ואף על פי שאין לו אשה וכל מקום שחולדה וחזיר יכולין להלוך אין צריך בדיקה

אמר רבי זירא לא קשיא הא בבשר והא בלחם בבשר לא משיירא בלחם משיירא

אמר רבא האי מאי בשלמא התם אימור הוה אימור לא הוה ואם תמצא לומר הוה אימור אכלתיה אבל הכא דודאי דחזינא דשקל מי יימר דאכלתיה הוי ספק וודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי

ואין ספק מוציא מידי ודאי והא תניא חבר שמת והניח מגורה מליאה פירות ואפילו הן בני יומן הרי הן בחזקת מתוקנין והא הכא דודאי טבילי הני פירי וספק מעושרין וספק לא מעושרין וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי

התם ודאי וודאי הוא דודאי מעשרי כדרבי חנינא חוזאה דאמר רבי חנינא חוזאה חזקה על חבר שאין מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן

ואי בעית אימא ספק וספק הוא דילמא מעקרא אימור דלא טבילי כרבי אושעיא

דאמר רבי אושעיא מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר

ואין ספק מוציא מידי ודאי והתניא אמר רבי יהודה מעשה בשפחתו של מציק אחד ברימון שהטילה נפל לבור

ובא כהן והציץ בו לידע אם זכר הוא אם נקבה היא ובא מעשה לפני חכמים וטיהרוהו מפני שחולדה וברדלס מצויין שם

והא הכא דודאי הטילה וספק גררוהו וספק לא גררוהו ההיא שעתא וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי לא תימא שהטילה נפל לבור אלא אימא שהפילה כמין נפל לבור והוי ספק וספק

והא לידע אם זכר הוא אם נקבה היא קתני הכי קאמר לידע אם רוח הפילה אם נפל הפילה ואם תמצא לומר נפל הפילה לידע אם זכר הוא ואם נקבה היא

ואיבעית אימא התם ודאי וודאי הוא כיון דחולדה וברדלס מצויין שם ודאי גררוהו בההיא שעתא נהי דשיורי משיירא מיגרר מיהת ודאי גררום בההיא שעתא (לישנא אחרינא נהי דודאי אכלום לא אמרינן ודאי גררוהו לחורייהו אמרינן)

ומי אמרינן אין חוששין שמא גררה חולדה והא קתני סיפא מה שמשייר יניחנו בצנעה שלא יהא צריך בדיקה אחריו

אמר אביי לא קשיא הא בארבעה עשר הא בשלשה עשר בשלשה עשר דשכיח ריפתא בכולהו בתי לא מצנעא בארבעה עשר דלא שכיחא ריפתא בכולהו בתי מצנעא

אמר רבא וכי חולדה נביאה היא דידעא דהאידנא ארביסר ולא אפי עד לאורתא ומשיירא ומטמרא אלא אמר רבא מה שמשייר יניחנו בצנעה שמא תטול חולדה בפנינו ויהא צריך בדיקה אחריו

תניא כוותיה דרבא הרוצה לאכול חמץ אחר בדיקה כיצד יעשה מה שמשייר יניחנו בצנעה שלא תבוא חולדה ותיטול בפנינו ויהא צריך בדיקה אחריו

רב מרי אמר גזירה שמא יניח עשר וימצא תשע:

תשע ציבורין של מצה ואחד של חמץ ואתא עכבר ושקל ולא ידעינן אי מצה שקל אי חמץ שקל היינו תשע חנויות פירש ואתא עכבר ושקל היינו סיפא

דתנן תשע חנויות כולן מוכרין בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח ספיקו אסור

ובנמצא הלך אחר הרוב

שני ציבורין אחד של מצה ואחד של חמץ ולפניהם שני בתים אחד בדוק ואחד שאינו בדוק ואתו שני עכברים אחד שקל מצה ואחד שקל חמץ ולא ידעינן הי להאי עייל והי להאי עייל היינו שתי קופות

דתנן שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהם שני סאין אחד של חולין ואחד של תרומה ונפלו אלו לתוך אלו מותרין שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו ותרומה לתוך תרומה נפלה

אימור דאמרינן שאני אומר

Scroll To Top