Skip to content

י׳ במרחשון תשפ״ב | 16.10.21 | הדף היומי: ראש השנה ז - שבת י' בחשון

הדף היומי

ז׳ באדר תשפ״א | 19 פברואר 2021

פסחים צ

הדף היום מוקדש ע"י סילביה (שרה דבורה) סימונז שמציינת את היארצייט של אביה, אברום סימליס (אברהם נחום בן ישראל). "הוא היה ניצול מקובנו, ליטה ששר 'אני מאמין' עם רגש, עבר לפני התיבה בתדירות רבה, לימד אותי עברית פשוטה, ונותן לי השראה בלימוד היומי שלי." וע"י אסתר ואליקים כץ לכבוד הולדתה של הילדה וולגין. "לתינוקת בריאה ויפהפיה- ברוכה הבאה." וע"י שרון ראס "לרפואה שלמה להדר בת שרון שלי, סימה בת אסתריה, איתמר ראובן בן רבקה מלכה בתוך שאר חולי ישראל."

איך מעות שמשלמים לבעל קרבן פסח שכבר הקדיש את הבהמה יכולים לצאת לחולין? אביי מביא שני הסברים שונים. האם מי שמוכר חלקים של הקרבן יכול להרוויח כסף מהמכירה? אנשים שטמאים או לא השלימו תהליך טהרתם בערב פסח – באיזה מצבים אפשר להקריב עליהם קרבן פסח ובאיזה מצבים אי אפשר? מה ההבדל בין המקרים?

אמר אביי אי לאו דאוקמיה רבי אושעיא לההיא בממנה זונה על פסחו ורבי היא הוה מוקמינא לה לההיא בקדשים קלים ואליבא דרבי יוסי הגלילי דאמר קדשים קלים ממון בעלים הוא

אבל בפסח לא משייר איניש במעות ודאי משייר איניש דמעיקרא כי מפריש להו אדעתא דהכי מפריש להו

והא רבי היא ומשום הכי מעות שבידו חולין דבפסח לא משייר איניש ובמעות ודאי משייר איניש

וההיא דקא מוקי לה רבי אושעיא כרבי לא מוקמינא ליה אנא כרבי דבפסח לא משייר איניש ובמעות משייר איניש דמעיקרא כי מפריש להו אדעתא דהכי מפריש להו

והא ליכא לאוקמי כרבי יוסי דהא תני בה והמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום

והשתא דאוקמיה רבי אושעיא לההיא בממנה זונה על פסחו ורבי היא שמע מינה דסבירא ליה אפילו בפסחו משייר איניש

מאי היא דרבי אושעיא דתנן נתן לה מוקדשין באתננה הרי אלו מותרין

עופות דחולין הרי אלו אסורין שהיה בדין ומה אם מוקדשים שהמום פוסל בהן אין אתנן ומחיר חל עליהן עופות שאין המום פוסל בהן אינו דין שאין אתנן ומחיר חל עליהן תלמוד לומר לכל נדר לרבות את העופות

קל וחומר למוקדשין מעתה מה עופות שאין המום פוסל בהן אתנן ומחיר חל עליהן מוקדשין שהמום פוסל בהן אינו דין שאתנן ומחיר חל עליהן תלמוד לומר לכל נדר פרט לנדור

אלא טעמא דכתב רחמנא נדר הא לאו הכי הוה אמינא מוקדשים חל איסור אתנן עליהן והא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו

אמר רבי אושעיא בממנה זונה על פסחו ורבי היא

מאי רבי דתניא אם ימעט הבית מהיות משה החייהו משה מכדי אכילה ולא מכדי מקח

רבי אומר אף מכדי מקח שאם אין לו ממנה אחר עמו על פסחו ועל חגיגתו ומעות שבידו חולין שעל מנת כן הקדישו ישראל את פסחיהן

רבה ורבי זירא חד אמר בעצים לצלייתו כולי עלמא לא פליגי דכיון דתקנתא דפסח הוא כגופא דפסח דמי כי פליגי במצה ומרור

רבנן סברי הא אכילה אחריתי היא ורבי סבר כיון דהכשירו דפסח הוא כגופא דפסח דמי

וחד אמר במצה ומרור נמי כולי עלמא לא פליגי דכתיב על מצות ומררים יאכלהו דכיון דמכשירין דפסח נינהו כפסח דמי כי פליגי ליקח בו חלוק ליקח בו טלית רבנן סברי מהיות משה אמר רחמנא החייהו לשה ורבי סבר החיה עצמך משה

ולאביי דאמר אי לאו דאוקמה רבי אושעיא לההיא בממנה זונה על פסחו ורבי היא הוי מוקמינן לה בקדשים קלים ואליבא דרבי יוסי הגלילי דאמר קדשים [קלים] ממון בעלים הוא אבל בפסח לא משייר איניש

הא קתני בהדיא שעל מנת כן הקדישו ישראל את פסחיהן אימא שעל מנת כן הקדישו ישראל מעות פסחיהן:

מתני׳ זב שראה שתי ראיות שוחטין עליו בשביעי ראה שלש שוחטין עליו בשמיני שלו

שומרת יום כנגד יום שוחטין עליה בשני שלה ראתה שני ימים שוחטין עליה בשלישי

והזבה שוחטין עליה בשמיני:

גמ׳ אמר רב יהודה אמר רב שוחטין וזורקין על טבול יום ומחוסר כפורים

ואין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ועולא אמר אף שוחטין וזורקין על טמא שרץ

לרב מאי שנא טבול יום דחזי לאורתא טמא שרץ נמי חזי לאורתא מחוסר טבילה

טבול יום נמי מחוסר הערב שמש שמשא ממילא ערבא

מחוסר כפורים נמי הא מחוסר כפרה שקינו בידו

טמא שרץ נמי הרי מקוה לפניו דילמא פשע אי הכי מחוסר כפורים נמי דילמא פשע כגון דמסרינהו לבית דין

וכדרב שמעיה דאמר חזקה אין בית דין של כהנים עומדין משם עד שיכלו מעות שבשופרות

ולרב מדאורייתא מיחזא חזי ורבנן הוא דגזרו ביה אלמה אמר רב מטמאין אחד מהן בשרץ

אלא לרב מדאורייתא נמי לא חזי דכתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש מי לא עסקינן שחל שביעי שלו להיות בערב הפסח דהיינו טומאת שרץ ואמר רחמנא נידחי

וכי תימא ממאי דהכי

סבר לה כרבי יצחק דאמר טמאי מת מצוה היו שחל שביעי שלהן להיות בערב הפסח שנאמר ולא יכלו לעשת הפסח ביום ההוא ביום ההוא הוא דאינן יכולין לעשות אבל למחר יכולין לעשות ואמר רחמנא נדחו

תנן זב שראה שתי ראיות שוחטין עליו בשביעי מאי לאו דלא טביל ושמע מינה שוחטין וזורקין על טמא שרץ

לא דטביל אי טביל מאי קא משמע לן הא קא משמע לן דאף על גב דמחוסר הערב השמש קא משמע לן דשמשא ממילא ערבא

הכי נמי מסתברא מדקתני סיפא ראה שלש ראיות שוחטין עליו בשמיני אי אמרת בשלמא זב שראה שתי ראיות שוחטין עליו בשביעי דטביל איצטריך

סלקא דעתך אמינא ראה שתי ראיות בשביעי הוא דלא מחוסר מעשה אבל ראה שלש בשמיני דמחוסר מעשה מחוסר כפרה לא קא משמע לן דאף על גב דמחוסר כפרה שוחטין וזורקין עילויה

אלא אי אמרת ראה שתי ראיות בשביעי דלא טביל ראה שלש בשמיני למה לי

השתא יש לומר ראה שתי ראיות בשביעי דלא טביל דטמא מעליא הוא שחטינן וזרקינן עילויה ראה שלש בשמיני דטביל ליה בשביעי דקלישא טומאה לא כל שכן דשחטינן וזרקינן עילויה

אלא לאו שמע מינה ראה שתי ראיות בשביעי דשחטינן עילויה דטביל

לא לעולם אימא לך דלא טביל ואיצטריך סלקא דעתך אמינא בשביעי הוא דבידו לתקן

אבל בשמיני דאין בידו להקריב קרבן אימא פשעי ביה כהנים קא משמע לן כדרב שמעיה:

והזבה שוחטין וכו׳: תני תנא קמיה דרב אדא בר אהבה והזבה שוחטין עליה בשביעי שלה אמר ליה זבה בשביעי שלה מי חזיא אפילו למאן דאמר שוחטין וזורקין על טמא שרץ הני מילי טמא שרץ דחזי לאורתא הא עד למחר דמתיא כפרה לא חזיא אימא בשמיני

פשיטא מהו דתימא כיון דמחסרא כפרה לא קא משמע לן כדרב שמעיה

רבינא אמר נדה תנא קמיה והנדה שוחטין עליה בשביעי

אמר ליה נדה בשביעי מי חזיא אפילו למאן דאמר שוחטין וזורקין על טמא שרץ דחזי לאורתא נדה לאורתא דשביעי הוא דטבלה עד שמיני דעבדה הערב שמש לא חזיא אלא אימא בשמיני

פשיטא השתא ומה זבה דמיחסרא כפרה שוחטין וזורקין עליה בשמיני נדה דלא מיחסרא כפרה צריכה למימר דשחטינן וזרקינן עלה

נדה איצטריכא ליה הא קא משמע לן בשמיני אין בשביעי לא כדתניא כל חייבי טבילות טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן בלילה

דתניא יכול תהא טובלת מבעוד יום תלמוד לומר שבעת ימים תהיה בנדתה תהא בנדתה כל שבעה ויולדת איתקש לנדה:

מתני׳ האונן

להעמיק בדף

דף משלהן- 53 yeladim zo simcha ילדים זו שמחה

ילדים זו שמחה? – דף משלהן 53

האם יש חובה הלכתית ללדת? האם מותר להשתמש באמצעי מניעה? פרו ורבו/אמצעי מניעה/ילדים/לשבת יצרה ״ילדים זו שמחה?״ – חמוטל ושירה בודקות כמה ילדים צריכה משפחה, ואת הקשר לקורבן פסח

פסחים צ

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

פסחים צ

אמר אביי אי לאו דאוקמיה רבי אושעיא לההיא בממנה זונה על פסחו ורבי היא הוה מוקמינא לה לההיא בקדשים קלים ואליבא דרבי יוסי הגלילי דאמר קדשים קלים ממון בעלים הוא

אבל בפסח לא משייר איניש במעות ודאי משייר איניש דמעיקרא כי מפריש להו אדעתא דהכי מפריש להו

והא רבי היא ומשום הכי מעות שבידו חולין דבפסח לא משייר איניש ובמעות ודאי משייר איניש

וההיא דקא מוקי לה רבי אושעיא כרבי לא מוקמינא ליה אנא כרבי דבפסח לא משייר איניש ובמעות משייר איניש דמעיקרא כי מפריש להו אדעתא דהכי מפריש להו

והא ליכא לאוקמי כרבי יוסי דהא תני בה והמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום

והשתא דאוקמיה רבי אושעיא לההיא בממנה זונה על פסחו ורבי היא שמע מינה דסבירא ליה אפילו בפסחו משייר איניש

מאי היא דרבי אושעיא דתנן נתן לה מוקדשין באתננה הרי אלו מותרין

עופות דחולין הרי אלו אסורין שהיה בדין ומה אם מוקדשים שהמום פוסל בהן אין אתנן ומחיר חל עליהן עופות שאין המום פוסל בהן אינו דין שאין אתנן ומחיר חל עליהן תלמוד לומר לכל נדר לרבות את העופות

קל וחומר למוקדשין מעתה מה עופות שאין המום פוסל בהן אתנן ומחיר חל עליהן מוקדשין שהמום פוסל בהן אינו דין שאתנן ומחיר חל עליהן תלמוד לומר לכל נדר פרט לנדור

אלא טעמא דכתב רחמנא נדר הא לאו הכי הוה אמינא מוקדשים חל איסור אתנן עליהן והא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו

אמר רבי אושעיא בממנה זונה על פסחו ורבי היא

מאי רבי דתניא אם ימעט הבית מהיות משה החייהו משה מכדי אכילה ולא מכדי מקח

רבי אומר אף מכדי מקח שאם אין לו ממנה אחר עמו על פסחו ועל חגיגתו ומעות שבידו חולין שעל מנת כן הקדישו ישראל את פסחיהן

רבה ורבי זירא חד אמר בעצים לצלייתו כולי עלמא לא פליגי דכיון דתקנתא דפסח הוא כגופא דפסח דמי כי פליגי במצה ומרור

רבנן סברי הא אכילה אחריתי היא ורבי סבר כיון דהכשירו דפסח הוא כגופא דפסח דמי

וחד אמר במצה ומרור נמי כולי עלמא לא פליגי דכתיב על מצות ומררים יאכלהו דכיון דמכשירין דפסח נינהו כפסח דמי כי פליגי ליקח בו חלוק ליקח בו טלית רבנן סברי מהיות משה אמר רחמנא החייהו לשה ורבי סבר החיה עצמך משה

ולאביי דאמר אי לאו דאוקמה רבי אושעיא לההיא בממנה זונה על פסחו ורבי היא הוי מוקמינן לה בקדשים קלים ואליבא דרבי יוסי הגלילי דאמר קדשים [קלים] ממון בעלים הוא אבל בפסח לא משייר איניש

הא קתני בהדיא שעל מנת כן הקדישו ישראל את פסחיהן אימא שעל מנת כן הקדישו ישראל מעות פסחיהן:

מתני׳ זב שראה שתי ראיות שוחטין עליו בשביעי ראה שלש שוחטין עליו בשמיני שלו

שומרת יום כנגד יום שוחטין עליה בשני שלה ראתה שני ימים שוחטין עליה בשלישי

והזבה שוחטין עליה בשמיני:

גמ׳ אמר רב יהודה אמר רב שוחטין וזורקין על טבול יום ומחוסר כפורים

ואין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ועולא אמר אף שוחטין וזורקין על טמא שרץ

לרב מאי שנא טבול יום דחזי לאורתא טמא שרץ נמי חזי לאורתא מחוסר טבילה

טבול יום נמי מחוסר הערב שמש שמשא ממילא ערבא

מחוסר כפורים נמי הא מחוסר כפרה שקינו בידו

טמא שרץ נמי הרי מקוה לפניו דילמא פשע אי הכי מחוסר כפורים נמי דילמא פשע כגון דמסרינהו לבית דין

וכדרב שמעיה דאמר חזקה אין בית דין של כהנים עומדין משם עד שיכלו מעות שבשופרות

ולרב מדאורייתא מיחזא חזי ורבנן הוא דגזרו ביה אלמה אמר רב מטמאין אחד מהן בשרץ

אלא לרב מדאורייתא נמי לא חזי דכתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש מי לא עסקינן שחל שביעי שלו להיות בערב הפסח דהיינו טומאת שרץ ואמר רחמנא נידחי

וכי תימא ממאי דהכי

סבר לה כרבי יצחק דאמר טמאי מת מצוה היו שחל שביעי שלהן להיות בערב הפסח שנאמר ולא יכלו לעשת הפסח ביום ההוא ביום ההוא הוא דאינן יכולין לעשות אבל למחר יכולין לעשות ואמר רחמנא נדחו

תנן זב שראה שתי ראיות שוחטין עליו בשביעי מאי לאו דלא טביל ושמע מינה שוחטין וזורקין על טמא שרץ

לא דטביל אי טביל מאי קא משמע לן הא קא משמע לן דאף על גב דמחוסר הערב השמש קא משמע לן דשמשא ממילא ערבא

הכי נמי מסתברא מדקתני סיפא ראה שלש ראיות שוחטין עליו בשמיני אי אמרת בשלמא זב שראה שתי ראיות שוחטין עליו בשביעי דטביל איצטריך

סלקא דעתך אמינא ראה שתי ראיות בשביעי הוא דלא מחוסר מעשה אבל ראה שלש בשמיני דמחוסר מעשה מחוסר כפרה לא קא משמע לן דאף על גב דמחוסר כפרה שוחטין וזורקין עילויה

אלא אי אמרת ראה שתי ראיות בשביעי דלא טביל ראה שלש בשמיני למה לי

השתא יש לומר ראה שתי ראיות בשביעי דלא טביל דטמא מעליא הוא שחטינן וזרקינן עילויה ראה שלש בשמיני דטביל ליה בשביעי דקלישא טומאה לא כל שכן דשחטינן וזרקינן עילויה

אלא לאו שמע מינה ראה שתי ראיות בשביעי דשחטינן עילויה דטביל

לא לעולם אימא לך דלא טביל ואיצטריך סלקא דעתך אמינא בשביעי הוא דבידו לתקן

אבל בשמיני דאין בידו להקריב קרבן אימא פשעי ביה כהנים קא משמע לן כדרב שמעיה:

והזבה שוחטין וכו׳: תני תנא קמיה דרב אדא בר אהבה והזבה שוחטין עליה בשביעי שלה אמר ליה זבה בשביעי שלה מי חזיא אפילו למאן דאמר שוחטין וזורקין על טמא שרץ הני מילי טמא שרץ דחזי לאורתא הא עד למחר דמתיא כפרה לא חזיא אימא בשמיני

פשיטא מהו דתימא כיון דמחסרא כפרה לא קא משמע לן כדרב שמעיה

רבינא אמר נדה תנא קמיה והנדה שוחטין עליה בשביעי

אמר ליה נדה בשביעי מי חזיא אפילו למאן דאמר שוחטין וזורקין על טמא שרץ דחזי לאורתא נדה לאורתא דשביעי הוא דטבלה עד שמיני דעבדה הערב שמש לא חזיא אלא אימא בשמיני

פשיטא השתא ומה זבה דמיחסרא כפרה שוחטין וזורקין עליה בשמיני נדה דלא מיחסרא כפרה צריכה למימר דשחטינן וזרקינן עלה

נדה איצטריכא ליה הא קא משמע לן בשמיני אין בשביעי לא כדתניא כל חייבי טבילות טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן בלילה

דתניא יכול תהא טובלת מבעוד יום תלמוד לומר שבעת ימים תהיה בנדתה תהא בנדתה כל שבעה ויולדת איתקש לנדה:

מתני׳ האונן

Scroll To Top