פסחים צג

מה טמא שספק בידו לעשות ואינו עושה אף דרך רחוקה נמי שספק בידו לעשות ואינו עושה

ורב נחמן אמר לך רבי עקיבא לטעמיה דקסבר אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ואנא סבירא לי כמאן דאמר שוחטין וזורקין על טמא שרץ

תנו רבנן אלו שעושין את השני הזבין והזבות המצורעין והמצורעות [ונדות] ובועלי נדות והיולדות השוגגין והאנוסין והמזידין וטמא ושהיה בדרך רחוקה

אם כן למה נאמר טמא למה נאמר דאי בעי למיעבד בראשון לא שבקינן ליה אלא אם כן למה נאמר בדרך רחוקה לפוטרו מן הכרת וכמאן דאמר הורצה

אשה בשני מי מיחייבא והא תניא יכול לא יהו עושין את השני אלא טמא נפש ושהיה בדרך רחוקה זבין ומצורעין ובועלי נדות מנין תלמוד לומר איש איש

לא קשיא הא רבי יוסי הא רבי יהודה ורבי שמעון

תנו רבנן חייב כרת על הראשון וחייב כרת על השני דברי רבי רבי נתן אומר חייב כרת על הראשון ופטור על השני רבי חנניא בן עקביא אומר אף [על] הראשון אינו חייב כרת אלא אם כן לא עשה את השני

ואזדו לטעמייהו דתניא גר שנתגייר בין שני פסחים וכן קטן שהגדיל בין שני פסחים חייב לעשות פסח שני דברי רבי רבי נתן אומר כל שזקוק לראשון זקוק לשני כל שאין זקוק לראשון אין זקוק לשני

במאי קמיפלגי רבי סבר שני רגל בפני עצמו הוא

רבי נתן סבר שני תשלומין דראשון הוא תקוני לראשון לא מתקין ליה

ורבי חנניא בן עקביא סבר שני תקנתא דראשון הוא

ושלשתן מקרא אחד דרשו והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה רבי סבר וחדל לעשות הפסח ונכרתה דלא עבד בראשון אי נמי קרבן ה׳ לא הקריב במועדו בשני

וממאי (דהא) חטאו ישא כרת הוא

קסבר מגדף היינו מברך השם וכתיב במברך את השם ונשא חטאו

וגמר האי חטאו דהכא מחטאו דהתם מה להלן כרת אף כאן נמי כרת

ורבי נתן סבר וחדל לעשות הפסח ונכרתה דהאי כי לשון דהא הוא והכי קאמר רחמנא דהא קרבן ה׳ לא הקריב במועדו בראשון

האי חטאו ישא מאי עביד ליה קסבר מגדף לאו היינו מברך את השם וגמר האי חטאו דהתם מהאי חטאו דהכא מה הכא כרת אף התם כרת

ורבי חנניא בן עקביא סבר וחדל לעשות הפסח ונכרתה אי קרבן ה׳ לא הקריב במועדו בשני

והאי חטאו ישא מאי עביד ליה כדאמרן

הלכך הזיד בזה ובזה דברי הכל חייב שגג בזה ובזה דברי הכל פטור

הזיד בראשון ושגג בשני לרבי ולרבי נתן מחייבי לרבי חנניא בן עקביא פטור

שגג בראשון והזיד בשני לרבי חייב לרבי נתן ולרבי חנניא בן עקביא פטור:

מתני׳ איזו היא דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ וכמדתה לכל רוח דברי רבי עקיבא רבי אליעזר אומר מאיסקופת העזרה ולחוץ אמר ליה רבי יוסי לפיכך נקוד על ה׳ לומר לא מפני שרחוק ודאי אלא מאיסקופת העזרה ולחוץ:

גמ׳ אמר עולא מן המודיעים לירושלים חמשה עשר מילין הויא סבר לה כי הא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כמה מהלך אדם ביום עשרה פרסאות מעלות השחר ועד הנץ החמה חמשת מילין משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים חמשת מילין פשו לה תלתין חמיסר מצפרא לפלגא דיומא וחמיסר מפלגא דיומא לאורתא

עולא לטעמיה דאמר עולא אי זה הוא דרך רחוקה כל שאין יכול ליכנס בשעת שחיטה

אמר מר מעלות השחר עד הנץ החמה חמשת מילין מנא לן דכתיב וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים וגו׳ וכתיב השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה ואמר רבי חנינא לדידי חזי לי ההוא אתרא והויא חמשה מילין

גופא אמר עולא איזה הוא דרך רחוקה כל שאין יכול ליכנס בשעת שחיטה ורב יהודה אמר כל שאין יכול ליכנס בשעת אכילה

אמר ליה רבה לעולא לדידך קשיא ולרב יהודה קשיא לדידך קשיא דאמרת כל שאין יכול ליכנס בשעת שחיטה והא טמא שרץ דאין יכול ליכנס בשעת שחיטה וקאמרת שוחטין וזורקין על טמא שרץ

ולרב יהודה קשיא דאמר כל שאין יכול ליכנס בשעת אכילה והא טמא שרץ דיכול ליכנס בשעת אכילה וקאמר אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ

אמר ליה לא לדידי קשיא ולא לרב יהודה קשיא לדידי לא קשיא דרך רחוקה לטהור ואין דרך רחוקה לטמא