Skip to content

י׳ במרחשון תשפ״ב | 16.10.21 | הדף היומי: ראש השנה ז - שבת י' בחשון

הדף היומי

ט״ו באדר תשפ״א | 27 פברואר 2021

פסחים צח

מהם החוקים למי שמייעד בהמה לקרבן פסח שאי אפשר להשתמש בו כיוון שהוא יותר מבן שנה או נקבה? מה אם בעל הקרבן נפטר לפני שמקריבים את הקרבן? מה היורשים יכולים לעשות עם הבהמה? אם בהמות מקרבנות שונות מתערבבים זה בזה, מה עושים? מה עושים אם בהמות של שתי חבורות של קרבן פסח נתערבבו זה עם זה?

המפריש פסחו ומת לא יביאנו בנו אחריו לשם פסח אלא לשם שלמים:

גמ׳ אמר רב הונא בריה דרב יהושע שמע מינה תלת שמע מינה בעלי חיים נדחין

ושמע מינה דחוי מעיקרא הוי דחוי ושמע מינה יש דחוי בדמים:

המפריש פסחו וכו׳: תנו רבנן המפריש את פסחו ומת אם בנו ממונה עמו יביאנו לשום פסח אין בנו ממונה עמו יביאנו לשום שלמים לששה עשר לששה עשר אין לחמשה עשר לא קא סבר נדרים ונדבות אין קריבין ביום טוב

דמית האב אימת אילימא דמית קודם חצות בנו ממונה עמו יביאנו לשום פסח הא חלה אנינות עילויה מעיקרא

אלא דמית אחר חצות אין בנו ממונה עמו יביאנו לשום שלמים הא קבעתיה חצות

אמר (רבא) לעולם דמית קודם חצות ומאי יביאנו לשום פסח לשום פסח שני

אביי אמר לצדדין קתני מת אחר חצות בנו ממונה עמו יביאנו לשום פסח מת קודם חצות אין בנו ממונה עמו יביאנו לשום שלמים

רב שרביא אמר לעולם דמית לאחר חצות וכגון שהיה אביו גוסס בחצות

רב אשי אמר לעולם דמית לאחר חצות ורבי שמעון היא דאמר אין בעלי חיים נדחין

רבינא אמר כגון שהפרישו אחר חצות ומתו בעלים אחר חצות וקא סבר חצות קבע:

מתני׳ הפסח שנתערב בזבחים כולן ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה ובדמי היפה שבהן ממין זה [ויפסיד] המותר מביתו

נתערב בבכורות רבי שמעון אומר אם חבורות כהנים יאכלו:

גמ׳ והא קא מייתי קדשים לבית הפסול

רבי שמעון לטעמיה דאמר מביאין קדשים לבית הפסול דתנן אשם שנתערב בשלמים רבי שמעון אומר ישחטו בצפון ויאכלו כחומר שבהן

אמרו לו אין מביאין קדשים לבית הפסול

ורבנן היכי עבדינן אמר רבא נמתין לו עד שיוממו ויביא בהמה שמינה ולימא כל היכא דאיתיה לפסח תחול עליה דהאי ואכיל להו בתורת בכור בעל מום:

מתני׳ חבורה שאבד פסחה ואמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו והלך ומצא ושחט והם לקחו ושחטו אם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והם אוכלין עמו משלו ואם שלהן נשחט ראשון הם אוכלין משלהן והוא אוכל משלו

ואם אינו ידוע איזה מהן נשחט ראשון או ששחטו שניהם כאחד הוא אוכל משלו והם אינם אוכלין עמו ושלהן יצא לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני

אמר להן אם אחרתי צאו ושחטו עלי הלך ומצא ושחט והן לקחו ושחטו אם שלהן נשחט ראשון הן אוכלין משלהן והוא אוכל עמהן ואם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והן אוכלין משלהם

ואם אינו ידוע איזה מהן נשחט ראשון או ששחטו שניהם כאחד הן אוכלין משלהן והוא אינו אוכל עמהן ושלו יצא לבית השריפה ופטור מלעשות פסח שני

אמר להן ואמרו לו אוכלין כולן מן הראשון ואם אין ידוע איזה מהן נשחט ראשון שניהן יוצאין לבית השריפה

לא אמר להן ולא אמרו לו אין אחראין זה לזה

שתי חבורות שנתערבו פסחיהן אלו מושכין להן אחד ואלו מושכין להן אחד אחד מאלו בא לו אצל אלו ואחד מאלו בא לו אצל אלו וכך הם אומרים אם שלנו הוא הפסח הזה ידיך משוכות משלך ונמנית על שלנו ואם שלך הוא הפסח הזה ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלך

וכן חמש חבורות של חמשה חמשה ושל עשרה עשרה מושכין להן אחד מכל חבורה וחבורה וכן הם אומרים

שנים שנתערבו פסחיהן זה מושך לו אחד וזה מושך לו אחד זה ממנה עמו אחד מן השוק וזה ממנה עמו אחד מן השוק

זה בא אצל זה וזה בא אצל זה וכך הם אומרים אם שלי הוא פסח זה ידיך משוכות משלך ונמנית על שלי ואם שלך הוא פסח זה ידי משוכות משלי ונמניתי על שלך:

גמ׳ תנו רבנן אמר להן ואמרו לו אוכל מן הראשון לא אמר להן ולא אמרו לו אינן אחראין זה לזה

להעמיק בדף

אורלי גולדקלנג Orly Goldclang

מדוע גערו חז"ל במי שמגלים לכאורה אחריות

ביקורת של הגמרא על "דברנים" שמנסים להבטיח קיום מצוות קרבן פסח, מזכירה לנו שלצד כוונות טובות צריכים גם תוכנית פעולה הגיונית פסחים דף צח ע"ב – צט ע"א משנה ארוכה במיוחד נועלת את הפרק התשיעי במסכת פסחים, ועוסקת בחבורה שאבד השה שהקדישו חבריה לקורבן פסח ונושאים דומים אחרים. המקרה הראשון שעולה במשנה זו נוגע למצב…

פסחים צח

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

פסחים צח

המפריש פסחו ומת לא יביאנו בנו אחריו לשם פסח אלא לשם שלמים:

גמ׳ אמר רב הונא בריה דרב יהושע שמע מינה תלת שמע מינה בעלי חיים נדחין

ושמע מינה דחוי מעיקרא הוי דחוי ושמע מינה יש דחוי בדמים:

המפריש פסחו וכו׳: תנו רבנן המפריש את פסחו ומת אם בנו ממונה עמו יביאנו לשום פסח אין בנו ממונה עמו יביאנו לשום שלמים לששה עשר לששה עשר אין לחמשה עשר לא קא סבר נדרים ונדבות אין קריבין ביום טוב

דמית האב אימת אילימא דמית קודם חצות בנו ממונה עמו יביאנו לשום פסח הא חלה אנינות עילויה מעיקרא

אלא דמית אחר חצות אין בנו ממונה עמו יביאנו לשום שלמים הא קבעתיה חצות

אמר (רבא) לעולם דמית קודם חצות ומאי יביאנו לשום פסח לשום פסח שני

אביי אמר לצדדין קתני מת אחר חצות בנו ממונה עמו יביאנו לשום פסח מת קודם חצות אין בנו ממונה עמו יביאנו לשום שלמים

רב שרביא אמר לעולם דמית לאחר חצות וכגון שהיה אביו גוסס בחצות

רב אשי אמר לעולם דמית לאחר חצות ורבי שמעון היא דאמר אין בעלי חיים נדחין

רבינא אמר כגון שהפרישו אחר חצות ומתו בעלים אחר חצות וקא סבר חצות קבע:

מתני׳ הפסח שנתערב בזבחים כולן ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה ובדמי היפה שבהן ממין זה [ויפסיד] המותר מביתו

נתערב בבכורות רבי שמעון אומר אם חבורות כהנים יאכלו:

גמ׳ והא קא מייתי קדשים לבית הפסול

רבי שמעון לטעמיה דאמר מביאין קדשים לבית הפסול דתנן אשם שנתערב בשלמים רבי שמעון אומר ישחטו בצפון ויאכלו כחומר שבהן

אמרו לו אין מביאין קדשים לבית הפסול

ורבנן היכי עבדינן אמר רבא נמתין לו עד שיוממו ויביא בהמה שמינה ולימא כל היכא דאיתיה לפסח תחול עליה דהאי ואכיל להו בתורת בכור בעל מום:

מתני׳ חבורה שאבד פסחה ואמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו והלך ומצא ושחט והם לקחו ושחטו אם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והם אוכלין עמו משלו ואם שלהן נשחט ראשון הם אוכלין משלהן והוא אוכל משלו

ואם אינו ידוע איזה מהן נשחט ראשון או ששחטו שניהם כאחד הוא אוכל משלו והם אינם אוכלין עמו ושלהן יצא לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני

אמר להן אם אחרתי צאו ושחטו עלי הלך ומצא ושחט והן לקחו ושחטו אם שלהן נשחט ראשון הן אוכלין משלהן והוא אוכל עמהן ואם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והן אוכלין משלהם

ואם אינו ידוע איזה מהן נשחט ראשון או ששחטו שניהם כאחד הן אוכלין משלהן והוא אינו אוכל עמהן ושלו יצא לבית השריפה ופטור מלעשות פסח שני

אמר להן ואמרו לו אוכלין כולן מן הראשון ואם אין ידוע איזה מהן נשחט ראשון שניהן יוצאין לבית השריפה

לא אמר להן ולא אמרו לו אין אחראין זה לזה

שתי חבורות שנתערבו פסחיהן אלו מושכין להן אחד ואלו מושכין להן אחד אחד מאלו בא לו אצל אלו ואחד מאלו בא לו אצל אלו וכך הם אומרים אם שלנו הוא הפסח הזה ידיך משוכות משלך ונמנית על שלנו ואם שלך הוא הפסח הזה ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלך

וכן חמש חבורות של חמשה חמשה ושל עשרה עשרה מושכין להן אחד מכל חבורה וחבורה וכן הם אומרים

שנים שנתערבו פסחיהן זה מושך לו אחד וזה מושך לו אחד זה ממנה עמו אחד מן השוק וזה ממנה עמו אחד מן השוק

זה בא אצל זה וזה בא אצל זה וכך הם אומרים אם שלי הוא פסח זה ידיך משוכות משלך ונמנית על שלי ואם שלך הוא פסח זה ידי משוכות משלי ונמניתי על שלך:

גמ׳ תנו רבנן אמר להן ואמרו לו אוכל מן הראשון לא אמר להן ולא אמרו לו אינן אחראין זה לזה

Scroll To Top