הדף היומי
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י סמי גרוף לכבוד שושנה קיטס ג'קסול וחוכמת נשים -
מסכת גיטין מוקדשת ע"י איליין ושאול שרייבר לכבוד כלתם, דניאלה שרייבר, על קבלת התואר השני במדעי הטיפול הזוגי והמשפחתי
ראש השנה כז
הדרן מיניאפוליס מקדישים את חודש כסלו לזכר שותפתנו ללימודי הדף היומי, מוניקה האוול. רובינו בקבוצה מחוברים דרך בית הכנסת, השכונה ,או ממרחבי העיר. מוניקה הגיע לסיום הראשון שלנו לפני הקורונה והציגה את עצמה בפנינו. היא הייתה היחידה שהצטרפה לקבוצה שלנו. זמן קצר לאחר מכן, העולם הפך לווירטואלי ומעולם לא ראינו את מוניקה באופן אישי, רק דרך הזום. יש לנו המון הערצה מכך שמוניקה בחרה להיות חלק מקבוצה עם אנשים שהיא לא הכירה וללמוד נושא שהיה חדש עבורה. החבר של מוניקה, אנדרו הודיע לנו שמוניקה לא במצב טוב והולכת למות ושיתף אותנו שאפילו כשהמצלמה שלה כבויה, היא מצאה נחמה במילים ובדיון סביב הדף. אנו יכולים ללמוד ממנה להיות אמיצים וחסרי פחד בלמידה שלנו ושהזכרונות של מוניקה יהיו ברכה לכולם.
הדף היום מוקדש ע"י אמה רינברג לזכר נשמת חמותה פיליס רינברג – פרומה שרה בת רב אהרן ומירה. "פיליס נפטרה בגיל 45 ולא זכיתי להכיר אותה. היא הייתה מורה מוכשרת, מנהלת ומרצה לחינוך. היא הייתה יצירתית – אהבה גינון ותפירה. אני בטוחה שהיא היתה גאה בבנה, בעלי, ובמשפחה שלנו. היא בהחלט הייתה מעריכה את הרעיון שכולנו לומדים יחד את דף יומי כי חינוך היה חשוב לה מאוד. יהי זכרה ברוך".
האם ניתן לכסות את פי השופר בזהב? איך הם הצליחו לתקוע בשופר ובחצוצרות באותו זמן אם לא ניתן לשמוע שני קולות בו זמנית? אולי בגלל זה, תקיעות השופר ארוכות יותר מתקיעות החצוצרות. אולם אם נאמר זאת, משתמע מכך שניתן לקיים את חובתו בשמיעת חצי תקיעה. על נקודה זו מקשים משני מקורות שונים שמהם משמע שלא יוצאים על ידי חצי קול. אפשר להסביר את האחד אחרת, אבל השני לא. לכן מסבירה הגמרא שחייב להיות שאפשר לשמוע שני צלילים מאנשים שונים אבל לא מאדם אחד. אולם מובא מקור נוסף המראה שלא ניתן לשמוע שני אנשים הקוראים את התרגום בתורה בו-זמנית. שאלה זו נדחית מכיוון שהמקרה שלנו (שופר) דומה יותר למקרים בסוף אותו מקור המדבר על הרבה אנשים שקוראים את המגילה או אומרים הלל בבת אחת ויוצאים ידי חובה, ככל הנראה משום שהוא אירוע מיוחד, ובאירוע מיוחד, אנשים יעשו מאמץ כדי להיות מסוגלים לשמוע את זה. השופר לראש השנה מעוטר בזהב ובצומות בכסף – או בגלל שהכינוסים נעשים בכלי כסף כמו שכתוב בתורה או בגלל שהתורה לא רצתה שנצטרך להוציא יותר מדי כסף אז רק בשביל יום טוב היה זהב נדרש. תקיעות השופר והחצוצרות נערכו רק בבית המקדש. מאיזה פסוק זה נדרש? רב שמואל בר יצחק ציין כי תפילותינו תואמות את דעתו של רבי אליעזר (שהעולם נברא בתשרי) כפי שאנו אומרים "זה היום תחילת מעשיך". האם זה תואם את המשנה שלנו? אמנם רב שישא מביא גרסה אחרת של הדיון. מה הדין לגבי שופר שנסדק? אם תוקעים בשופר בבור, בדות או בחבית, האם אפשר לצאת ידי חובה? אם עבר במקום שבו תקעו בשופר או קראו מגילה, אפשר למלא את חובתו רק אם התכוון לצאת. הגמרא מביאה כמה ברייתות שמוסיפות עוד כמה הלכות לגבי האם ניתן לתקוע בשופר במקום בו בוצעו בו סוגים שונים של שינויים/תיקונים. אם תוקעים בשופר בתוך בור, שומעים את זה בתוך הבור ישירות ולכן ממלאים את חובתם, אבל כל העומד על שפת הבור, מחוץ לבור, שומע רק הד ולא קול ישיר ולכן לא יוצא ידי חובה.
פּוֹדְקַסְט (דף יומי לנשים - עברית): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
ופיו מצופה זהב והתניא ציפהו זהב במקום הנחת פיו פסול שלא במקום הנחת פיו כשר אמר אביי כי תנן נמי מתניתין שלא במקום הנחת פה תנן
ושתי חצוצרות מן הצדדים ותרי קלי מי משתמעי והתניא זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע לכך מאריך בשופר
למימרא דכי שמע סוף תקיעה בלא תחילת תקיעה יצא וממילא תחילת תקיעה בלא סוף תקיעה יצא
תא שמע תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת אמאי תיסלק ליה בתרתי פסוקי תקיעתא מהדדי לא פסקינן
תא שמע התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטס אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא אמאי ליפוק בתחילת תקיעה מקמי דליערבב קלא
אלא תרתי קלי מחד גברא לא משתמעי מתרי גברי משתמעי
ומתרי גברי מי משתמעי והא תניא בתורה אחד קורא ואחד מתרגם ובלבד שלא יהו שנים קורין ושנים מתרגמין
הא לא דמיא אלא לסיפא בהלל ובמגילה אפילו עשרה קורין אלמא כיון דחביב יהיב דעתיה הכא נמי כיון דחביב יהיב דעתיה ושמע
אלא למה מאריך בשופר לידע שמצות היום בשופר
ובתעניות בשל זכרים כפופין ופיו מצופה כסף מאי שנא התם דזהב ומאי שנא הכא דכסף איבעית אימא כל כינופיא דכסף הוא דכתיב עשה לך שתי חצוצרות כסף ואיבעית אימא התורה חסה על ממונן של ישראל
התם נמי נעביד דכסף אפילו הכי כבוד יום טוב עדיף
רב פפא בר שמואל סבר למיעבד עובדא כמתניתין אמר ליה רבא לא אמרו אלא במקדש תניא נמי הכי במה דברים אמורים במקדש אבל בגבולין מקום שיש חצוצרות אין שופר מקום שיש שופר אין חצוצרות
וכן הנהיג רבי חלפתא בציפורי ורבי חנניא בן תרדיון בסיכני וכשבא דבר אצל חכמים אמרו לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח ובהר הבית בלבד
אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי מאי קראה דכתיב בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה׳ לפני המלך ה׳ הוא דבעינן חצוצרות וקול שופר אבל בעלמא לא
שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות וכו׳ אמר רב שמואל בר יצחק כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון כמאן כרבי אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם
מתיב רב עינא שוה יובל לראש השנה לתקיעה ולברכות והא איכא זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון דבראש השנה איתא וביובל ליתא כי קתני אשארא
רב שישא בריה דרב אידי מתני הכי אמר רב שמואל בר יצחק הא דתנן שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות כמאן דלא כרבי אליעזר דאי רבי אליעזר כיון דאמר בתשרי נברא העולם הא איכא זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון דבראש השנה איתא וביובל ליתא כי קתני אשארא
מתני׳ שופר שנסדק ודבקו פסול דיבק שברי שופרות פסול
ניקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטס אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא
וכן מי שהיה עובר אחורי בית הכנסת או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה אם כוון לבו יצא ואם לאו לא יצא אף על פי שזה שמע וזה שמע זה כוון לבו וזה לא כוון לבו
גמ׳ תנו רבנן ארוך וקצרו כשר גרדו והעמידו על גלדו כשר ציפהו זהב במקום הנחת פה פסול שלא במקום הנחת פה כשר ציפהו זהב מבפנים פסול מבחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה פסול ואם לאו כשר
ניקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר נתן שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא ואם קול חיצון שמע לא יצא
תנו רבנן גרדו בין מבפנים בין מבחוץ כשר גרדו והעמידו על גלדו כשר הניח שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא ואם קול חיצון שמע לא יצא הפכו ותקע בו לא יצא
אמר רב פפא לא תימא דהפכיה ככתונא אלא שהרחיב את הקצר וקיצר את הרחב מאי טעמא כדרב מתנה דאמר רב מתנה והעברת דרך העברתו בעינן
דיבק שברי שופרות פסול תנו רבנן הוסיף עליו כל שהוא בין במינו בין שלא במינו פסול ניקב וסתמו בין במינו בין שלא במינו פסול רבי נתן אומר במינו כשר שלא במינו פסול
במינו כשר אמר רבי יוחנן והוא שנשתייר רובו מכלל דשלא במינו אף על פי שנשתייר רובו פסול
איכא דמתני לה אסיפא שלא במינו פסול אמר רבי יוחנן והוא שנפחת רובו מכלל דבמינו אף על פי שנפחת רובו כשר
ציפהו זהב מבפנים פסול מבחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה פסול ואם לאו כשר נסדק לאורכו פסול לרוחבו אם נשתייר בו שיעור תקיעה כשר ואם לאו פסול
וכמה שיעור תקיעה פירש רבי שמעון בן גמליאל כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן היה קולו דק או עבה או צרור כשר שכל הקולות כשירין [בשופר]
שלחו ליה לאבוה דשמואל קדחו ותקע בו יצא פשיטא כולהו נמי מיקדח קדחו להו
אמר רב אשי שקדחו בזכרותו מהו דתימא מין במינו חוצץ קא משמע לן
התוקע לתוך הבור או לתוך הדות כו׳ אמר רב הונא לא שנו אלא לאותן העומדים על שפת הבור אבל אותן העומדין בבור יצאו
תניא נמי הכי התוקע לתוך הבור או לתוך הדות יצא והתנן לא יצא אלא לאו שמע מינה כדרב הונא שמע מינה
איכא דרמי להו מירמא תנן התוקע לתוך הבור או לתוך הדות לא יצא והתניא יצא אמר רב הונא לא קשיא כאן לאותן העומדין על שפת הבור כאן לאותן העומדין בבור
אמר רבה
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י סמי גרוף לכבוד שושנה קיטס ג'קסול וחוכמת נשים -
מסכת גיטין מוקדשת ע"י איליין ושאול שרייבר לכבוד כלתם, דניאלה שרייבר, על קבלת התואר השני במדעי הטיפול הזוגי והמשפחתי
להעמיק בדף
אין תוצאות. נסה שוב.
ראש השנה כז
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
ופיו מצופה זהב והתניא ציפהו זהב במקום הנחת פיו פסול שלא במקום הנחת פיו כשר אמר אביי כי תנן נמי מתניתין שלא במקום הנחת פה תנן
ושתי חצוצרות מן הצדדים ותרי קלי מי משתמעי והתניא זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע לכך מאריך בשופר
למימרא דכי שמע סוף תקיעה בלא תחילת תקיעה יצא וממילא תחילת תקיעה בלא סוף תקיעה יצא
תא שמע תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת אמאי תיסלק ליה בתרתי פסוקי תקיעתא מהדדי לא פסקינן
תא שמע התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטס אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא אמאי ליפוק בתחילת תקיעה מקמי דליערבב קלא
אלא תרתי קלי מחד גברא לא משתמעי מתרי גברי משתמעי
ומתרי גברי מי משתמעי והא תניא בתורה אחד קורא ואחד מתרגם ובלבד שלא יהו שנים קורין ושנים מתרגמין
הא לא דמיא אלא לסיפא בהלל ובמגילה אפילו עשרה קורין אלמא כיון דחביב יהיב דעתיה הכא נמי כיון דחביב יהיב דעתיה ושמע
אלא למה מאריך בשופר לידע שמצות היום בשופר
ובתעניות בשל זכרים כפופין ופיו מצופה כסף מאי שנא התם דזהב ומאי שנא הכא דכסף איבעית אימא כל כינופיא דכסף הוא דכתיב עשה לך שתי חצוצרות כסף ואיבעית אימא התורה חסה על ממונן של ישראל
התם נמי נעביד דכסף אפילו הכי כבוד יום טוב עדיף
רב פפא בר שמואל סבר למיעבד עובדא כמתניתין אמר ליה רבא לא אמרו אלא במקדש תניא נמי הכי במה דברים אמורים במקדש אבל בגבולין מקום שיש חצוצרות אין שופר מקום שיש שופר אין חצוצרות
וכן הנהיג רבי חלפתא בציפורי ורבי חנניא בן תרדיון בסיכני וכשבא דבר אצל חכמים אמרו לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח ובהר הבית בלבד
אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי מאי קראה דכתיב בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה׳ לפני המלך ה׳ הוא דבעינן חצוצרות וקול שופר אבל בעלמא לא
שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות וכו׳ אמר רב שמואל בר יצחק כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון כמאן כרבי אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם
מתיב רב עינא שוה יובל לראש השנה לתקיעה ולברכות והא איכא זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון דבראש השנה איתא וביובל ליתא כי קתני אשארא
רב שישא בריה דרב אידי מתני הכי אמר רב שמואל בר יצחק הא דתנן שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות כמאן דלא כרבי אליעזר דאי רבי אליעזר כיון דאמר בתשרי נברא העולם הא איכא זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון דבראש השנה איתא וביובל ליתא כי קתני אשארא
מתני׳ שופר שנסדק ודבקו פסול דיבק שברי שופרות פסול
ניקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטס אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא
וכן מי שהיה עובר אחורי בית הכנסת או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה אם כוון לבו יצא ואם לאו לא יצא אף על פי שזה שמע וזה שמע זה כוון לבו וזה לא כוון לבו
גמ׳ תנו רבנן ארוך וקצרו כשר גרדו והעמידו על גלדו כשר ציפהו זהב במקום הנחת פה פסול שלא במקום הנחת פה כשר ציפהו זהב מבפנים פסול מבחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה פסול ואם לאו כשר
ניקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר נתן שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא ואם קול חיצון שמע לא יצא
תנו רבנן גרדו בין מבפנים בין מבחוץ כשר גרדו והעמידו על גלדו כשר הניח שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא ואם קול חיצון שמע לא יצא הפכו ותקע בו לא יצא
אמר רב פפא לא תימא דהפכיה ככתונא אלא שהרחיב את הקצר וקיצר את הרחב מאי טעמא כדרב מתנה דאמר רב מתנה והעברת דרך העברתו בעינן
דיבק שברי שופרות פסול תנו רבנן הוסיף עליו כל שהוא בין במינו בין שלא במינו פסול ניקב וסתמו בין במינו בין שלא במינו פסול רבי נתן אומר במינו כשר שלא במינו פסול
במינו כשר אמר רבי יוחנן והוא שנשתייר רובו מכלל דשלא במינו אף על פי שנשתייר רובו פסול
איכא דמתני לה אסיפא שלא במינו פסול אמר רבי יוחנן והוא שנפחת רובו מכלל דבמינו אף על פי שנפחת רובו כשר
ציפהו זהב מבפנים פסול מבחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה פסול ואם לאו כשר נסדק לאורכו פסול לרוחבו אם נשתייר בו שיעור תקיעה כשר ואם לאו פסול
וכמה שיעור תקיעה פירש רבי שמעון בן גמליאל כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן היה קולו דק או עבה או צרור כשר שכל הקולות כשירין [בשופר]
שלחו ליה לאבוה דשמואל קדחו ותקע בו יצא פשיטא כולהו נמי מיקדח קדחו להו
אמר רב אשי שקדחו בזכרותו מהו דתימא מין במינו חוצץ קא משמע לן
התוקע לתוך הבור או לתוך הדות כו׳ אמר רב הונא לא שנו אלא לאותן העומדים על שפת הבור אבל אותן העומדין בבור יצאו
תניא נמי הכי התוקע לתוך הבור או לתוך הדות יצא והתנן לא יצא אלא לאו שמע מינה כדרב הונא שמע מינה
איכא דרמי להו מירמא תנן התוקע לתוך הבור או לתוך הדות לא יצא והתניא יצא אמר רב הונא לא קשיא כאן לאותן העומדין על שפת הבור כאן לאותן העומדין בבור
אמר רבה
