הדף היומי
ראש השנה כח
רבא מבחין בין שני מקרים של שמיעת חצי תקיעה – באחד הוא מתיר (השומע חצי תקיעה בבור וחציו מחוץ לבור) אך לא בשני (חציו לפני עלות השחר וחציו אחר עלות השחר). למה? במקרה שמותר, הגמרא מפקפקת בכך על סמך מקורות אחרים המצביעים לכאורה על כך שאין לצאת ידי חובה על ידי שמיעת חצי תקיעה. דרבי רבא מתפרשים מחדש מאחר שההבנה המקורית נדחתה. האם ניתן לקיים מצוות שופר אם השופר נלקח מבהמה המקודשת לקרבן? במה זה תלוי? מובאות תשובות שונות. רבא מסיק שכל המקרים מותרים שכן כשמקיים מצוה אין זה נחשב שנהנה. לכן אפשר לשמוע שופר מאדם או משופר שעליו נדר שלא ליהנות ממנו. האם מצוות צריכות כוונה? אם לא, אז אם הכריח אדם לאכול מצה, קיים את המצווה וכמו כן אם תוקע בשופר לשיר, מקיים את המצווה. האם המקרים הללו זהים לחלוטין? רבא אמר שמצוות אינן צריכות כוונה. מובאים ארבע קושיות על דעתו, אחד מהם ממשנתינו שהעובר מאחורי בית כנסת בזמן שתוקעים בשופר רק יוצא ידי חובה אם כוון לבו. איך רבא מתרץ את כל הקושיות?
פּוֹדְקַסְט (דף יומי לנשים - עברית): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
שמע מקצת תקיעה בבור ומקצת תקיעה על שפת הבור יצא מקצת תקיעה קודם שיעלה עמוד השחר ומקצת תקיעה לאחר שיעלה עמוד השחר לא יצא
אמר ליה אביי מאי שנא התם דבעינא כולה תקיעה בחיובא וליכא הכא נמי בעינא כולה תקיעה בחיובא וליכא
הכי השתא התם לילה לאו זמן חיובא הוא כלל הכא בור מקום חיובא הוא לאותן העומדין בבור
למימרא דסבר רבה שמע סוף תקיעה בלא תחילת תקיעה יצא וממילא תחילת תקיעה בלא סוף תקיעה יצא
תא שמע תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת ואמאי תסלק לה בתרתי פסוקי תקיעתא מהדדי לא פסקינן
תא שמע התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטס אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא ואמאי ליפוק בתחילת תקיעה מקמי דליערבב קלא
כי קאמר רבה בתוקע ועולה לנפשיה
אי הכי מאי למימרא מהו דתימא זמנין דמפיק רישיה ואכתי שופר בבור וקא מיערבב קלא קא משמע לן
אמר רב יהודה בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא
מאי טעמא עולה בת מעילה היא כיון דמעל בה נפקא לה לחולין שלמים דלאו בני מעילה נינהו איסורא הוא דרכיב בהו ולא נפקי לחולין
מתקיף לה רבא אימת מעל לבתר דתקע כי קא תקע באיסורא תקע
אלא אמר רבא אחד זה ואחד זה לא יצא הדר אמר אחד זה ואחד זה יצא מצות לאו ליהנות ניתנו
אמר רב יהודה בשופר של עבודה זרה לא יתקע ואם תקע יצא בשופר של עיר הנדחת לא יתקע ואם תקע לא יצא מאי טעמא עיר הנדחת כתותי מיכתת שיעוריה
אמר רבא המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה המודר הנאה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה
ואמר רבא המודר הנאה מחבירו מזה עליו מי חטאת בימות הגשמים אבל לא בימות החמה המודר הנאה ממעין טובל בו טבילה של מצוה בימות הגשמים אבל לא בימות החמה
שלחו ליה לאבוה דשמואל כפאו ואכל מצה יצא כפאו מאן אילימא כפאו שד והתניא עתים חלים עתים שוטה כשהוא חלים הרי הוא כפקח לכל דבריו כשהוא שוטה הרי הוא כשוטה לכל דבריו
אמר רב אשי שכפאוהו פרסיים אמר רבא זאת אומרת התוקע לשיר יצא
פשיטא היינו הך מהו דתימא התם אכול מצה אמר רחמנא והא אכל
אבל הכא זכרון תרועה כתיב והאי מתעסק בעלמא הוא קא משמע לן אלמא קסבר רבא מצות אין צריכות כוונה
איתיביה היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כוון לבו יצא ואם לאו לא יצא מאי לאו כוון לבו לצאת
לא לקרות לקרות הא קא קרי בקורא להגיה
תא שמע היה עובר אחורי בית הכנסת או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה אם כוון לבו יצא ואם לאו לא יצא מאי לאו אם כוון לבו לצאת
לא לשמוע לשמוע והא שמע סבור חמור בעלמא הוא
איתיביה נתכוון שומע ולא נתכוון משמיע משמיע ולא נתכוון שומע לא יצא עד שיתכוון שומע ומשמיע בשלמא נתכוון משמיע ולא נתכוון שומע כסבור חמור בעלמא הוא אלא נתכוון שומע ולא נתכוון משמיע היכי משכחת לה לאו בתוקע לשיר
דלמא דקא מנבח נבוחי
אמר ליה אביי אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה
אמר לו שאני אומר מצות אינו עובר עליהן אלא בזמנן
מתיב רב שמן בר אבא מנין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי כגון ה׳ אלהי אבותיכם יוסף עליכם תלמוד לומר לא תוסיפו על הדבר והא הכא כיון דבריך ליה עברה ליה זמניה וקתני דעבר
הכא במאי עסקינן בדלא סיים
והתניא סיים סיים ברכה אחת
והתניא סיים כל ברכותיו שאני הכא כיון דאלו מתרמי ליה צבורא אחרינא הדר מברך כוליה יומא זמניה הוא
ומנא תימרא דתנן הניתנין במתנה אחת שנתערבו בניתנין מתנה אחת ינתנו מתנה אחת מתן ארבע במתן ארבע ינתנו במתן ארבע
מתן ארבע במתן אחת רבי אליעזר אומר ינתנו במתן ארבע רבי יהושע אומר ינתנו במתן אחת
אמר לו רבי אליעזר הרי הוא עובר על בל תגרע אמר לו רבי יהושע הרי הוא עובר על בל תוסיף
אמר לו רבי אליעזר לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו אמר לו רבי יהושע לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו
ועוד אמר רבי יהושע כשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידך כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידך
והא הכא כיון דיהיב ליה מתנה מבכור עברה ליה לזמניה וקתני דעבר משום בל תוסיף לאו משום דאמרינן כיון דאילו מתרמי ליה בוכרא אחרינא הדר מזה מיניה כוליה יומא זמניה
ממאי דלמא קסבר רבי יהושע מצות עובר עליהן אפילו שלא בזמנן
אנן הכי קאמרינן רב שמן בר אבא מאי טעמא שביק מתניתין ומותיב מברייתא לותיב ממתניתין מתניתין מאי טעמא לא מותיב כיון דאילו מתרמי ליה בוכרא אחרינא בעי מזה מיניה כוליה יומא זמניה הוא ברייתא נמי כיון דאי מתרמי צבורא אחרינא הדר מברך כוליה יומא זמניה
ורב שמן בר אבא התם לא סגי דלא יהיב הכא אי בעי מברך אי בעי לא מברך
רבא אמר לצאת לא בעי כוונה לעבור בעי כוונה
והא מתן דמים לרבי יהושע דלעבור ולא בעי כוונה אלא אמר רבא לצאת לא בעי כוונה לעבור בזמנו לא בעי כוונה שלא בזמנו בעי כוונה
אמר ליה רבי זירא לשמעיה
להעמיק בדף
אין תוצאות. נסה שוב.
ראש השנה כח
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
שמע מקצת תקיעה בבור ומקצת תקיעה על שפת הבור יצא מקצת תקיעה קודם שיעלה עמוד השחר ומקצת תקיעה לאחר שיעלה עמוד השחר לא יצא
אמר ליה אביי מאי שנא התם דבעינא כולה תקיעה בחיובא וליכא הכא נמי בעינא כולה תקיעה בחיובא וליכא
הכי השתא התם לילה לאו זמן חיובא הוא כלל הכא בור מקום חיובא הוא לאותן העומדין בבור
למימרא דסבר רבה שמע סוף תקיעה בלא תחילת תקיעה יצא וממילא תחילת תקיעה בלא סוף תקיעה יצא
תא שמע תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת ואמאי תסלק לה בתרתי פסוקי תקיעתא מהדדי לא פסקינן
תא שמע התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטס אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא ואמאי ליפוק בתחילת תקיעה מקמי דליערבב קלא
כי קאמר רבה בתוקע ועולה לנפשיה
אי הכי מאי למימרא מהו דתימא זמנין דמפיק רישיה ואכתי שופר בבור וקא מיערבב קלא קא משמע לן
אמר רב יהודה בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא
מאי טעמא עולה בת מעילה היא כיון דמעל בה נפקא לה לחולין שלמים דלאו בני מעילה נינהו איסורא הוא דרכיב בהו ולא נפקי לחולין
מתקיף לה רבא אימת מעל לבתר דתקע כי קא תקע באיסורא תקע
אלא אמר רבא אחד זה ואחד זה לא יצא הדר אמר אחד זה ואחד זה יצא מצות לאו ליהנות ניתנו
אמר רב יהודה בשופר של עבודה זרה לא יתקע ואם תקע יצא בשופר של עיר הנדחת לא יתקע ואם תקע לא יצא מאי טעמא עיר הנדחת כתותי מיכתת שיעוריה
אמר רבא המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה המודר הנאה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה
ואמר רבא המודר הנאה מחבירו מזה עליו מי חטאת בימות הגשמים אבל לא בימות החמה המודר הנאה ממעין טובל בו טבילה של מצוה בימות הגשמים אבל לא בימות החמה
שלחו ליה לאבוה דשמואל כפאו ואכל מצה יצא כפאו מאן אילימא כפאו שד והתניא עתים חלים עתים שוטה כשהוא חלים הרי הוא כפקח לכל דבריו כשהוא שוטה הרי הוא כשוטה לכל דבריו
אמר רב אשי שכפאוהו פרסיים אמר רבא זאת אומרת התוקע לשיר יצא
פשיטא היינו הך מהו דתימא התם אכול מצה אמר רחמנא והא אכל
אבל הכא זכרון תרועה כתיב והאי מתעסק בעלמא הוא קא משמע לן אלמא קסבר רבא מצות אין צריכות כוונה
איתיביה היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כוון לבו יצא ואם לאו לא יצא מאי לאו כוון לבו לצאת
לא לקרות לקרות הא קא קרי בקורא להגיה
תא שמע היה עובר אחורי בית הכנסת או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה אם כוון לבו יצא ואם לאו לא יצא מאי לאו אם כוון לבו לצאת
לא לשמוע לשמוע והא שמע סבור חמור בעלמא הוא
איתיביה נתכוון שומע ולא נתכוון משמיע משמיע ולא נתכוון שומע לא יצא עד שיתכוון שומע ומשמיע בשלמא נתכוון משמיע ולא נתכוון שומע כסבור חמור בעלמא הוא אלא נתכוון שומע ולא נתכוון משמיע היכי משכחת לה לאו בתוקע לשיר
דלמא דקא מנבח נבוחי
אמר ליה אביי אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה
אמר לו שאני אומר מצות אינו עובר עליהן אלא בזמנן
מתיב רב שמן בר אבא מנין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי כגון ה׳ אלהי אבותיכם יוסף עליכם תלמוד לומר לא תוסיפו על הדבר והא הכא כיון דבריך ליה עברה ליה זמניה וקתני דעבר
הכא במאי עסקינן בדלא סיים
והתניא סיים סיים ברכה אחת
והתניא סיים כל ברכותיו שאני הכא כיון דאלו מתרמי ליה צבורא אחרינא הדר מברך כוליה יומא זמניה הוא
ומנא תימרא דתנן הניתנין במתנה אחת שנתערבו בניתנין מתנה אחת ינתנו מתנה אחת מתן ארבע במתן ארבע ינתנו במתן ארבע
מתן ארבע במתן אחת רבי אליעזר אומר ינתנו במתן ארבע רבי יהושע אומר ינתנו במתן אחת
אמר לו רבי אליעזר הרי הוא עובר על בל תגרע אמר לו רבי יהושע הרי הוא עובר על בל תוסיף
אמר לו רבי אליעזר לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו אמר לו רבי יהושע לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו
ועוד אמר רבי יהושע כשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידך כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידך
והא הכא כיון דיהיב ליה מתנה מבכור עברה ליה לזמניה וקתני דעבר משום בל תוסיף לאו משום דאמרינן כיון דאילו מתרמי ליה בוכרא אחרינא הדר מזה מיניה כוליה יומא זמניה
ממאי דלמא קסבר רבי יהושע מצות עובר עליהן אפילו שלא בזמנן
אנן הכי קאמרינן רב שמן בר אבא מאי טעמא שביק מתניתין ומותיב מברייתא לותיב ממתניתין מתניתין מאי טעמא לא מותיב כיון דאילו מתרמי ליה בוכרא אחרינא בעי מזה מיניה כוליה יומא זמניה הוא ברייתא נמי כיון דאי מתרמי צבורא אחרינא הדר מברך כוליה יומא זמניה
ורב שמן בר אבא התם לא סגי דלא יהיב הכא אי בעי מברך אי בעי לא מברך
רבא אמר לצאת לא בעי כוונה לעבור בעי כוונה
והא מתן דמים לרבי יהושע דלעבור ולא בעי כוונה אלא אמר רבא לצאת לא בעי כוונה לעבור בזמנו לא בעי כוונה שלא בזמנו בעי כוונה
אמר ליה רבי זירא לשמעיה
