Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ד׳ בכסלו תשפ״ב | 8 נובמבר 2021
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י תרי קריבושה לרפואת בעלה, הרב חיים יהודה בן פייגה ריוה

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

ראש השנה ל

השיעור של היום מוקדש ע”י לורה שכטר לזכר צילי בת משה. במלאת שנה לפטירתה. הייתה סבתו של בעלה אך הרגישה שהיא סבתה שלה. אוהבים ומתגעגעים!

באילו מקומות ניתן לתקוע בשופר בשבת לאחר שחרב בית המקדש? חכמים החולקים על רבי אלעזר גורסים כי או ביבנה או בכל מקום שיש בו בית דין. רב הונא אומר שצריך לעשות “עם בית הדין”. משמע בפני בית הדין. רבא מעלה קושי מהמשנה אך היא נענית. אחרים סבורים שרב הונא התכוון לשופר שתוקע ביום הכיפורים בשנת היובל ו”עם בית הדין” הכוונה לזמן שבו נפגש בית הדין (עד חצות). רבא מקשה גם על כך מברייתא, אבל הקושי נפתר. גם רב ששת מעלה קושי והוא נפתר. עוד כמה דברים שהנהיג רבן יוחנן בן זכאי לאחר החורבן היו שנוטלים את הלולב כל שבעת הימים של סוכות וכי היום שבו ייאסר יבול החיטה החדש לכל היום של ט”ז בניסן (היום שבו הקריבו קרבן העומר). הלולב היה כזכר לכך שבתקופת בית המקדש נטלו את הלולב כל שבעת הימים (כי מחוץ למקדש רק נטלו יום אחד). מדוע לא הותר היבול החדש בצהריים של ט”ז בניסן כפי שנעשה בימי המקדש לגרים רחוקים יותר שלא יוכלו לדעת מתי בדיוק הובא הקרבן? החשש הוא שאם בית המקדש ייבנה מחדש ב-15 לקראת סוף היום או ליל ה-16, לא יהיה מספיק זמן להכין את קורבן העומר עד הצהריים. הגמרא מביאה גם דעה אחרת לתקנה שזה על פי פירוש הפסוק “עד עצם היום הזה” עד ועד בכלל, זה כולל כל היום כשיטת ר’ יהודה. בראשונה היו מקבלים עדות של עדים ביום השלושים לאלול כל היום בבית המקדש כדי לקבוע שזהו ראש השנה. אבל פעם אחת באו עדים אחרי מנחה והלויים קלקלו בשיר כיון שהם לא ידעו שזה ראש השנה. כתוצאה מכך לא התירו עדים לבוא לאחר מנחה. כשחרב בית המקדש החזיר אותו רבן יוחנן בן זכאי לנוהג המקורי וקיבלו עדים כל היום. במה קלקלו הלויים – האם לא אמרו אף שיר או שאמרו שיר לא נכון – שיר של יום חול? יש ויכוח בין הבבלים לרבי זירא ומובאים ניסיונות להוכיח את הצד של רבי זירא שאמרו את השיר הלא נכון. אך הראיות נדחות.

 

ועם בית דין מאי ועם בית דין בפני בית דין לאפוקי שלא בפני בית דין דלא

מתיב רבא ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה וכו׳ מאי ועוד זאת אילימא כדקתני זאת מיבעי ליה אלא דבירושלים תוקעין יחידין וביבנה אין תוקעין יחידין

וביבנה אין תוקעין יחידין והא כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר כי מסיים שליחא דציבורא תקיעה ביבנה לא שמע איניש קל אוניה מקל תקועיא דיחידאי

אלא לאו דבירושלים תוקעין בין בזמן בית דין ובין שלא בזמן בית דין וביבנה בזמן בית דין אין שלא בזמן בית דין לא הא בזמן בית דין מיהא תוקעין ואפילו שלא בפני בית דין

לא דאילו בירושלים תוקעין בין בפני בית דין בין שלא בפני בית דין וביבנה בפני בית דין אין שלא בפני בית דין לא

איכא דמתני להא דרב הונא אהא דכתיב ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם מלמד שכל יחיד ויחיד חייב לתקוע אמר רב הונא ועם בית דין מאי ועם בית דין בזמן בית דין לאפוקי שלא בזמן בית דין דלא

מתיב רבא תקיעת ראש השנה ויובל דוחה את השבת בגבולין איש וביתו מאי איש וביתו אילימא איש ואשתו איתתא מי מיחייבא והא מצות עשה שהזמן גרמא היא וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות

אלא לאו איש בביתו ואפילו שלא בזמן בית דין לא לעולם בזמן בית דין

מתיב רב ששת שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות אלא שביובל תוקעין בין בבית דין שקידשו בו את החדש ובין בבית דין שלא קידשו בו את החדש וכל יחיד ויחיד חייב לתקוע בראש השנה לא היו תוקעין אלא בבית דין שקידשו בו את החדש ואין כל יחיד ויחיד חייב לתקוע

מאי אין כל יחיד ויחיד חייב לתקוע אילימא דביובל תוקעין יחידין ובראש השנה אין תוקעין יחידין והא כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר כי הוה מסיים שליחא דציבורא תקיעתא ביבנה לא שמע איניש קל אוניה מקל תקועיא דיחידאי

אלא לאו דאילו ביובל תוקעין בין בזמן בית דין בין שלא בזמן בית דין ובראש השנה בזמן בית דין אין שלא בזמן בית דין לא קתני מיהת ביובל בין בזמן בית דין בין שלא בזמן בית דין

לא לעולם בזמן בית דין והכי קתני ביובל בזמן בית דין תוקעין בין בפני בית דין בין שלא בפני בית דין בראש השנה תוקעין בזמן בית דין ובפני בית דין איתמר נמי אמר רבי חייא בר גמדא אמר רבי יוסי בן שאול אמר רבי אין תוקעין אלא כל זמן שבית דין יושבין

בעי רבי זירא ננערו לעמוד ולא עמדו מהו בית דין יושבין בעינן והא איכא או דלמא זמן בית דין בעינן וליכא תיקו

ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה וכו׳ רואה פרט ליושבת בנחל

שומעת פרט ליושבת בראש ההר קרובה פרט ליושבת חוץ לתחום ויכולה לבוא פרט למפסיק לה נהרא

מתני׳ בראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש

ושיהא יום הנף כולו אסור

גמ׳ ומנלן דעבדינן זכר למקדש דאמר קרא כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה׳ כי נדחה קראו לך ציון היא דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה

ושיהא יום הנף כולו אסור מאי טעמא מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרח עכשיו נמי ניכול

ולא ידעי דאשתקד לא הוה עומר האיר מזרח התיר השתא דאיכא עומר עומר מתיר

דמיבני אימת אילימא דאיבני בשיתסר הרי האיר מזרח התיר

אלא דאיבני בחמיסר מחצות היום ולהלן לשתרי דהא תנן הרחוקין מותרין מחצות היום ולהלן לפי שאין בית דן מתעצלים בו

לא נצרכא דאיבני בחמיסר סמוך לשקיעת החמה אי נמי דאיבני בליליא

אמר רב נחמן בר יצחק רבן יוחנן בן זכאי

בשיטת רבי יהודה אמרה דאמר עד עצם היום הזה עד עצמו של יום וקסבר עד ועד בכלל

ומי סבר לה כוותיה והא מפליג פליג עליה דתנן משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור אמר רבי יהודה והלא מן התורה הוא אסור דכתיב עד עצם היום הזה

התם רבי יהודה הוא דקא טעי איהו סבר רבן יוחנן בן זכאי מדרבנן קאמר ולא היא מדאורייתא קאמר

והא התקין קתני מאי התקין דרש והתקין

מתני׳ בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום

פעם אחת נשתהו העדים מלבוא ונתקלקלו הלוים בשיר התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה

ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש

משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו מקבלין עדות החדש כל היום

גמ׳ מה קלקול קלקלו הלוים בשיר הכא תרגימו שלא אמרו שירה כל עיקר רבי זירא אמר שאמרו שירה של חול עם תמיד של בין הערבים

אמר לו רבי זירא לאהבה בריה פוק תני להו התקינו שלא יהו מקבלין עדות החדש אלא כדי שיהא שהות ביום להקריב תמידין ומוספין ונסכיהם ולומר שירה שלא בשיבוש אי אמרת בשלמא אמור שירה דחול היינו דאיכא שיבוש אלא אי אמרת לא אמור כלל מאי שיבוש איכא

כיון דלא אמור כלל אין לך שיבוש גדול מזה

מתיב רב אחא בר הונא תמיד של ראש השנה שחרית קרב כהלכתו במוסף מהו אומר הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב במנחה מהו אומר קול ה׳ יחיל מדבר

ובזמן שחל ראש השנה להיות בחמישי בשבת שהשירה שלו הרנינו לאלהים עוזנו לא היה אומר בשחרית הרנינו מפני שחוזר וכופל את הפרק

אלא מהו אומר הסירותי מסבל שכמו ואם באו עדים אחר תמיד של שחר אומר הרנינו אף על פי שחוזר וכופל את הפרק

אי אמרת בשלמא כל היכא דמסתפקא אמרינן שירה דחול היינו דקאמר אומרו וכופלו אלא אי אמרת לא אמור כלל מאי אומרו וכופלו

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י תרי קריבושה לרפואת בעלה, הרב חיים יהודה בן פייגה ריוה

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י דבי ויוסי גביר לכבוד הרבנית מישל וקבוצת הזום באנגלית של הדרן "תודה על האהבה והתמיכה במשך שנה לא פשוטה!"

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

ראש השנה ל

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

ראש השנה ל

ועם בית דין מאי ועם בית דין בפני בית דין לאפוקי שלא בפני בית דין דלא

מתיב רבא ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה וכו׳ מאי ועוד זאת אילימא כדקתני זאת מיבעי ליה אלא דבירושלים תוקעין יחידין וביבנה אין תוקעין יחידין

וביבנה אין תוקעין יחידין והא כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר כי מסיים שליחא דציבורא תקיעה ביבנה לא שמע איניש קל אוניה מקל תקועיא דיחידאי

אלא לאו דבירושלים תוקעין בין בזמן בית דין ובין שלא בזמן בית דין וביבנה בזמן בית דין אין שלא בזמן בית דין לא הא בזמן בית דין מיהא תוקעין ואפילו שלא בפני בית דין

לא דאילו בירושלים תוקעין בין בפני בית דין בין שלא בפני בית דין וביבנה בפני בית דין אין שלא בפני בית דין לא

איכא דמתני להא דרב הונא אהא דכתיב ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם מלמד שכל יחיד ויחיד חייב לתקוע אמר רב הונא ועם בית דין מאי ועם בית דין בזמן בית דין לאפוקי שלא בזמן בית דין דלא

מתיב רבא תקיעת ראש השנה ויובל דוחה את השבת בגבולין איש וביתו מאי איש וביתו אילימא איש ואשתו איתתא מי מיחייבא והא מצות עשה שהזמן גרמא היא וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות

אלא לאו איש בביתו ואפילו שלא בזמן בית דין לא לעולם בזמן בית דין

מתיב רב ששת שוה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות אלא שביובל תוקעין בין בבית דין שקידשו בו את החדש ובין בבית דין שלא קידשו בו את החדש וכל יחיד ויחיד חייב לתקוע בראש השנה לא היו תוקעין אלא בבית דין שקידשו בו את החדש ואין כל יחיד ויחיד חייב לתקוע

מאי אין כל יחיד ויחיד חייב לתקוע אילימא דביובל תוקעין יחידין ובראש השנה אין תוקעין יחידין והא כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר כי הוה מסיים שליחא דציבורא תקיעתא ביבנה לא שמע איניש קל אוניה מקל תקועיא דיחידאי

אלא לאו דאילו ביובל תוקעין בין בזמן בית דין בין שלא בזמן בית דין ובראש השנה בזמן בית דין אין שלא בזמן בית דין לא קתני מיהת ביובל בין בזמן בית דין בין שלא בזמן בית דין

לא לעולם בזמן בית דין והכי קתני ביובל בזמן בית דין תוקעין בין בפני בית דין בין שלא בפני בית דין בראש השנה תוקעין בזמן בית דין ובפני בית דין איתמר נמי אמר רבי חייא בר גמדא אמר רבי יוסי בן שאול אמר רבי אין תוקעין אלא כל זמן שבית דין יושבין

בעי רבי זירא ננערו לעמוד ולא עמדו מהו בית דין יושבין בעינן והא איכא או דלמא זמן בית דין בעינן וליכא תיקו

ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה וכו׳ רואה פרט ליושבת בנחל

שומעת פרט ליושבת בראש ההר קרובה פרט ליושבת חוץ לתחום ויכולה לבוא פרט למפסיק לה נהרא

מתני׳ בראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש

ושיהא יום הנף כולו אסור

גמ׳ ומנלן דעבדינן זכר למקדש דאמר קרא כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה׳ כי נדחה קראו לך ציון היא דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה

ושיהא יום הנף כולו אסור מאי טעמא מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרח עכשיו נמי ניכול

ולא ידעי דאשתקד לא הוה עומר האיר מזרח התיר השתא דאיכא עומר עומר מתיר

דמיבני אימת אילימא דאיבני בשיתסר הרי האיר מזרח התיר

אלא דאיבני בחמיסר מחצות היום ולהלן לשתרי דהא תנן הרחוקין מותרין מחצות היום ולהלן לפי שאין בית דן מתעצלים בו

לא נצרכא דאיבני בחמיסר סמוך לשקיעת החמה אי נמי דאיבני בליליא

אמר רב נחמן בר יצחק רבן יוחנן בן זכאי

בשיטת רבי יהודה אמרה דאמר עד עצם היום הזה עד עצמו של יום וקסבר עד ועד בכלל

ומי סבר לה כוותיה והא מפליג פליג עליה דתנן משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור אמר רבי יהודה והלא מן התורה הוא אסור דכתיב עד עצם היום הזה

התם רבי יהודה הוא דקא טעי איהו סבר רבן יוחנן בן זכאי מדרבנן קאמר ולא היא מדאורייתא קאמר

והא התקין קתני מאי התקין דרש והתקין

מתני׳ בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום

פעם אחת נשתהו העדים מלבוא ונתקלקלו הלוים בשיר התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה

ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש

משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו מקבלין עדות החדש כל היום

גמ׳ מה קלקול קלקלו הלוים בשיר הכא תרגימו שלא אמרו שירה כל עיקר רבי זירא אמר שאמרו שירה של חול עם תמיד של בין הערבים

אמר לו רבי זירא לאהבה בריה פוק תני להו התקינו שלא יהו מקבלין עדות החדש אלא כדי שיהא שהות ביום להקריב תמידין ומוספין ונסכיהם ולומר שירה שלא בשיבוש אי אמרת בשלמא אמור שירה דחול היינו דאיכא שיבוש אלא אי אמרת לא אמור כלל מאי שיבוש איכא

כיון דלא אמור כלל אין לך שיבוש גדול מזה

מתיב רב אחא בר הונא תמיד של ראש השנה שחרית קרב כהלכתו במוסף מהו אומר הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב במנחה מהו אומר קול ה׳ יחיל מדבר

ובזמן שחל ראש השנה להיות בחמישי בשבת שהשירה שלו הרנינו לאלהים עוזנו לא היה אומר בשחרית הרנינו מפני שחוזר וכופל את הפרק

אלא מהו אומר הסירותי מסבל שכמו ואם באו עדים אחר תמיד של שחר אומר הרנינו אף על פי שחוזר וכופל את הפרק

אי אמרת בשלמא כל היכא דמסתפקא אמרינן שירה דחול היינו דקאמר אומרו וכופלו אלא אי אמרת לא אמור כלל מאי אומרו וכופלו

גלול כלפי מעלה