הדף היומי
ראש השנה ו
הדף היום מוקדש ע”י פני גרשמן לעילוי נשמת שיינדל סטמן סטיין.
מדוע הברייתא הביאה פסוק כדי להציג את הרעיון שאם לא מביאים את הנדר בזמן שנקבע, האדם חטא, אולם הבהמה אינה נפסלת מהקרבה. האם זה לא נלמד ממקומות אחרים? זה מופיע הן על ידי בכור והן בן עזאי למד אותו מהפסוק בפיגול – שרק שם הוא נפסל אבל לא בבל תאחר. הבכור יכול להיות שם במיוחד, אך בהתבסס על הקושי פיגול, מציעה הגמרא לתקן את הטקסט שזה בא למעט אשתו מהאחריות. באיזה מקרה אשתו כן אחראית למעשי בעלה? מאיפה זה נלמד? ליד הפסוק אודות הנדרים לגבי מי שאינו מביא את נדריו בזמן, ישנו פסוק נוסף בדברים כג:כד הנוגע לקיום נדרים. ברייתא קובעת שיש מצוות עשה ומצוות לא תעשה בפסוק זה וכי בית הדין יכול להכריח אדם למלא חובה זו. כמו כן, נובע כי היא מתייחסת לא רק לנדרים אלא גם להתחייבויות אחרות. כמה שאלות עולות על הברייתא הזו, מדוע יש צורך בחלק מחלקי הברייתא אם כבר הם נלמדים ממקומות אחרים? התשובה היא שבמקום אחד מתייחסים למקרה שאמר שיביא אבל טרם הפריש בהמה, ובשנייה למקרה שהפריש ועוד לא הקריב. למה יש צורך בשניהם? מעלים קושי על תשובה זו: אם בפסוק אחד מוזכר נדבה ובהבדלים בין נדר לנדבה, כתוב במשנה שנדבה זה מקרה שהצביע על בהמה ספציפית (הרי זו עולה), איך אפשר להגיד שמדובר במקרה שאמר ולא הפריש? יש פתרון – שנדבה בעקרון זה מקרה שאין עליו אחריות אם משהו קורה לבהמה – אם כן, אפשר למצוא מקרה שלא הצביע על בהמה אך אמר שהוא לא מקבל על עצמון אחריות. הגמרא עוברת על חלקים אחרים הברייתא ומנסה להבינם, כגון מי שנודר צדקה, עור על בל תאחר, איך אין לו שלושה רגלים אלא באופן מיידי כי עומד עני לנגדו. רבא מביא מספר הלכות על איסור בל תאחר ובכל פעם עולה קושי נגדו מברייתא ומתרצים את הקושי. באחד הברייתות מוזכר מקרה בו יכולה לחלוף שנה מבלי שחלפו כל שלושת החגים – איך זה יכול להיות? מובאות מספר אפשרויות המבוססות על דעות שונות בנושאים אחרים. האם מי שירש יכול לעבור על בל תאחר על נדרי אביו? האם אישה יכולה לעבור על בל תאחר – אם היא לא חייבת בעלייה לרגל, אז כנראה שלא, אך אם היא חייבת להגיע לקיים מצוות שלמי שמחה אז כנראה שכן? בראש השנה דף ה עמוד ב הובאה ברייתא שדנה במגבלת הגיל של בכור בהמה. ממתי מתחילים לספור את השנה – משעת לידה או משעה שנעשה ראוי להיקרב (שמונה ימים ללידתו)?
פּוֹדְקַסְט (דף יומי לנשים - עברית): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
מדבן עזאי נפקא דתניא בן עזאי אומר אותו
מה תלמוד לומר לפי שנאמר לא תאחר לשלמו שומע אני אף מאחר נדרו בבל ירצה תלמוד לומר אותו אותו בלא ירצה ואין מאחר נדרו בלא ירצה
אלא בך חטא ולא באשתך חטא
סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר רבי יוחנן ואי תימא רבי אלעזר אין אשתו של אדם מתה אלא אם כן מבקשין ממנו ממון ואין לו שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך אימא בהאי עון דבל תאחר נמי אשתו מתה קא משמע לן
תנו רבנן מוצא שפתיך זו מצות עשה תשמור זו מצות לא תעשה ועשית אזהרה לבית דין שיעשוך כאשר נדרת זה נדר לה׳ אלהיך אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים נדבה כמשמעו אשר דברת אלו קדשי בדק הבית בפיך זו צדקה
אמר מר מוצא שפתיך זו מצות עשה למה לי מובאת שמה והבאתם שמה נפקא תשמור זו מצות לא תעשה למה לי מלא תאחר לשלמו נפקא
ועשית אזהרה לבית דין שיעשוך למה לי מיקריב אותו נפקא דתניא יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול בעל כרחו תלמוד לומר לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני
חד דאמר ולא אפריש וחד אפריש ולא אקריב
וצריכא דאי אשמעינן אמר ולא אפריש משום דלא קיימיה לדיבוריה אבל אפריש ולא אקריב אימא כל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתיה צריכא
ואי אשמעינן אפריש ולא אקריב דקא משהי ליה גביה אבל אמר ולא אפריש אימא דיבורא לא כלום הוא צריכא
ומי מצית אמרת דאמר ולא אפריש והא נדבה כתיבא ותנן אי זהו נדר האומר הרי עלי עולה ואי זו היא נדבה האומר הרי זו עולה
ומה בין נדר לנדבה נדר מת או נגנב חייב באחריותו נדבה מתה או נגנבה אינו חייב באחריותה
אמר רבא משכחת לה כגון דאמר הרי עלי עולה על מנת שאיני חייב באחריותה
בפיך זו צדקה אמר רבא וצדקה מיחייב עלה לאלתר מאי טעמא דהא קיימי עניים
פשיטא מהו דתימא כיון דבעניינא דקרבנות כתיבא עד דעברי עלה שלשה רגלים כקרבנות קא משמע לן התם הוא דתלינהו רחמנא ברגלים אבל הכא לא דהא שכיחי עניים
אמר רבא כיון שעבר עליו רגל אחד עובר בעשה
מיתיבי העיד רבי יהושע ורבי פפייס על ולד שלמים שיקרב שלמים אמר רבי פפייס אני מעיד שהיתה לנו פרה של זבחי שלמים ואכלנוה בפסח ואכלנו ולדה שלמים בחג
בשלמא בפסח לא אקרבוה אימור דמחוסר זמן הוה אלא ולדה בעצרת היכי משהי לה ועברי עליה בעשה
אמר רב זביד משמיה דרבא כגון
שהיה חולה בעצרת רב אשי אמר מאי ואכלנו ולדה שלמים בחג דקתני חג השבועות
ואידך כל היכא דתני פסח תני עצרת
אמר רבא כיון שעברו עליו שלשה רגלים בכל יום ויום עובר בבל תאחר מיתיבי אחד בכור ואחד כל הקדשים כיון שעברו עליהם שנה בלא רגלים רגלים בלא שנה עובר בבל תאחר
והאי מאי תיובתיה אמר רב כהנא מאן דקא מותיב שפיר קא מותיב מכדי תנא אלאוי קא מהדר ליתני בכל יום ויום עובר בבל תאחר
ואידך תנא למיקבעיה בלאו קא מהדר בלאוי יתירי לא קא מהדר
גופא אחד בכור ואחד כל הקדשים כיון שעברו עליהם שנה בלא רגלים רגלים בלא שנה עובר בבל תאחר בשלמא רגלים בלא שנה משכחת לה אלא שנה בלא רגלים היכי משכחת לה
הניחא למאן דאית ליה כסדרן משכחת לה אלא למאן דלית ליה כסדרן היכי משכחת לה
בשלמא לרבי משכחת לה בשנה מעוברת דתניא שנה תמימה רבי אומר מונה שלש מאות וששים וחמשה יום כמנין ימות החמה
וחכמים אומרים מונה שנים עשר חדש מיום ליום ואם נתעברה שנה נתעברה לו משכחת לה לרבי דאקדשה בתר חג המצות דכי מטא שילהי אדר בתראה שנה מליא רגלים לא מלו אלא לרבנן היכי משכחת לה
כדתני רב שמעיה עצרת פעמים חמשה פעמים ששה פעמים שבעה הא כיצד שניהן מלאין חמשה שניהן חסרין שבעה אחד מלא ואחד חסר ששה
ומאן תנא דפליג עליה דרב שמעיה אחרים היא דתניא אחרים אומרים אין בין עצרת לעצרת אין בין ראש השנה לראש השנה אלא ארבעה ימים בלבד ואם היתה שנה מעוברת חמשה
בעי רבי זירא יורש מהו בבל תאחר כי תדור נדר אמר רחמנא והא לא נדר או דלמא ובאת שמה והבאתם שמה והא מיחייב
תא שמע דתני רבי חייא מעמך פרט ליורש
והאי מעמך מיבעי ליה זה לקט שכחה ופאה קרי ביה עמך וקרי ביה מעמך
בעי רבי זירא אשה מה היא בבל תאחר מי אמרינן הא לא מיחייבא בראיה או דלמא הא איתה בשמחה
אמר ליה אביי ותיפוק ליה דהא איתה בשמחה ומי אמר אביי הכי והאמר אביי אשה בעלה משמחה לדבריו דרבי זירא קאמר
איבעיא להו בכור מאימתי מונין לו שנה אביי אמר משעה שנולד רב אחא בר יעקב אמר משעה שנראה להרצאה
ולא פליגי הא בתם
להעמיק בדף
אין תוצאות. נסה שוב.
ראש השנה ו
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
מדבן עזאי נפקא דתניא בן עזאי אומר אותו
מה תלמוד לומר לפי שנאמר לא תאחר לשלמו שומע אני אף מאחר נדרו בבל ירצה תלמוד לומר אותו אותו בלא ירצה ואין מאחר נדרו בלא ירצה
אלא בך חטא ולא באשתך חטא
סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר רבי יוחנן ואי תימא רבי אלעזר אין אשתו של אדם מתה אלא אם כן מבקשין ממנו ממון ואין לו שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך אימא בהאי עון דבל תאחר נמי אשתו מתה קא משמע לן
תנו רבנן מוצא שפתיך זו מצות עשה תשמור זו מצות לא תעשה ועשית אזהרה לבית דין שיעשוך כאשר נדרת זה נדר לה׳ אלהיך אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים נדבה כמשמעו אשר דברת אלו קדשי בדק הבית בפיך זו צדקה
אמר מר מוצא שפתיך זו מצות עשה למה לי מובאת שמה והבאתם שמה נפקא תשמור זו מצות לא תעשה למה לי מלא תאחר לשלמו נפקא
ועשית אזהרה לבית דין שיעשוך למה לי מיקריב אותו נפקא דתניא יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול בעל כרחו תלמוד לומר לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני
חד דאמר ולא אפריש וחד אפריש ולא אקריב
וצריכא דאי אשמעינן אמר ולא אפריש משום דלא קיימיה לדיבוריה אבל אפריש ולא אקריב אימא כל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתיה צריכא
ואי אשמעינן אפריש ולא אקריב דקא משהי ליה גביה אבל אמר ולא אפריש אימא דיבורא לא כלום הוא צריכא
ומי מצית אמרת דאמר ולא אפריש והא נדבה כתיבא ותנן אי זהו נדר האומר הרי עלי עולה ואי זו היא נדבה האומר הרי זו עולה
ומה בין נדר לנדבה נדר מת או נגנב חייב באחריותו נדבה מתה או נגנבה אינו חייב באחריותה
אמר רבא משכחת לה כגון דאמר הרי עלי עולה על מנת שאיני חייב באחריותה
בפיך זו צדקה אמר רבא וצדקה מיחייב עלה לאלתר מאי טעמא דהא קיימי עניים
פשיטא מהו דתימא כיון דבעניינא דקרבנות כתיבא עד דעברי עלה שלשה רגלים כקרבנות קא משמע לן התם הוא דתלינהו רחמנא ברגלים אבל הכא לא דהא שכיחי עניים
אמר רבא כיון שעבר עליו רגל אחד עובר בעשה
מיתיבי העיד רבי יהושע ורבי פפייס על ולד שלמים שיקרב שלמים אמר רבי פפייס אני מעיד שהיתה לנו פרה של זבחי שלמים ואכלנוה בפסח ואכלנו ולדה שלמים בחג
בשלמא בפסח לא אקרבוה אימור דמחוסר זמן הוה אלא ולדה בעצרת היכי משהי לה ועברי עליה בעשה
אמר רב זביד משמיה דרבא כגון
שהיה חולה בעצרת רב אשי אמר מאי ואכלנו ולדה שלמים בחג דקתני חג השבועות
ואידך כל היכא דתני פסח תני עצרת
אמר רבא כיון שעברו עליו שלשה רגלים בכל יום ויום עובר בבל תאחר מיתיבי אחד בכור ואחד כל הקדשים כיון שעברו עליהם שנה בלא רגלים רגלים בלא שנה עובר בבל תאחר
והאי מאי תיובתיה אמר רב כהנא מאן דקא מותיב שפיר קא מותיב מכדי תנא אלאוי קא מהדר ליתני בכל יום ויום עובר בבל תאחר
ואידך תנא למיקבעיה בלאו קא מהדר בלאוי יתירי לא קא מהדר
גופא אחד בכור ואחד כל הקדשים כיון שעברו עליהם שנה בלא רגלים רגלים בלא שנה עובר בבל תאחר בשלמא רגלים בלא שנה משכחת לה אלא שנה בלא רגלים היכי משכחת לה
הניחא למאן דאית ליה כסדרן משכחת לה אלא למאן דלית ליה כסדרן היכי משכחת לה
בשלמא לרבי משכחת לה בשנה מעוברת דתניא שנה תמימה רבי אומר מונה שלש מאות וששים וחמשה יום כמנין ימות החמה
וחכמים אומרים מונה שנים עשר חדש מיום ליום ואם נתעברה שנה נתעברה לו משכחת לה לרבי דאקדשה בתר חג המצות דכי מטא שילהי אדר בתראה שנה מליא רגלים לא מלו אלא לרבנן היכי משכחת לה
כדתני רב שמעיה עצרת פעמים חמשה פעמים ששה פעמים שבעה הא כיצד שניהן מלאין חמשה שניהן חסרין שבעה אחד מלא ואחד חסר ששה
ומאן תנא דפליג עליה דרב שמעיה אחרים היא דתניא אחרים אומרים אין בין עצרת לעצרת אין בין ראש השנה לראש השנה אלא ארבעה ימים בלבד ואם היתה שנה מעוברת חמשה
בעי רבי זירא יורש מהו בבל תאחר כי תדור נדר אמר רחמנא והא לא נדר או דלמא ובאת שמה והבאתם שמה והא מיחייב
תא שמע דתני רבי חייא מעמך פרט ליורש
והאי מעמך מיבעי ליה זה לקט שכחה ופאה קרי ביה עמך וקרי ביה מעמך
בעי רבי זירא אשה מה היא בבל תאחר מי אמרינן הא לא מיחייבא בראיה או דלמא הא איתה בשמחה
אמר ליה אביי ותיפוק ליה דהא איתה בשמחה ומי אמר אביי הכי והאמר אביי אשה בעלה משמחה לדבריו דרבי זירא קאמר
איבעיא להו בכור מאימתי מונין לו שנה אביי אמר משעה שנולד רב אחא בר יעקב אמר משעה שנראה להרצאה
ולא פליגי הא בתם
