Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ג׳ בשבט תשע״ג | 14 ינואר 2013

שבת קג


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

הקודח כל שהוא חייב בשלמא לרב מיחזי כמאן דחר חורתא לבניינא אלא לשמואל לאו גמר מלאכה הוא הכא במאי עסקינן דבזעיה ברמצא דפרזלא ושבקיה בגוויה דהיינו גמר מלאכה:

זה הכלל: זה הכלל לאתויי מאי לאתויי דחק קפיזא בקבא:

רבן שמעון בן גמליאל אומר המכה בקורנס על הסדן כו׳: מאי קעביד רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו מפני שמאמן את ידו קשו בה בני רחבה אלא מעתה חזא אומנתא בשבתא וגמר הכי נמי דמיחייב אלא אביי ורבא דאמרי תרוייהו שכן מרדדי טסי משכן עושין כן תניא נמי הכי רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה חייב שכן מרדדי טסי משכן עושין כן:

מתני׳ החורש כל שהוא המנכש והמקרסם והמזרד כל שהוא חייב המלקט עצים אם לתקן כל שהן אם להיסק כדי לבשל ביצה קלה המלקט עשבים אם לתקן כל שהוא אם לבהמה כמלא פי הגדי:

גמ׳ למאי חזי חזי לביזרא דקרא דכוותה גבי משכן שכן ראוי לקלח אחד של סמנין:

המנכש והמקרסם והמזרד: תנו רבנן התולש עולשין והמזרד זרדים אם לאכילה כגרוגרת אם לבהמה כמלא פי הגדי אם להיסק כדי לבשל ביצה קלה אם לייפות את הקרקע כל שהן

אטו כולהו לא ליפות את הקרקע נינהו רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו באגם שנו אביי אמר אפילו תימא בשדה דלאו אגם וכגון דלא קמיכוין והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות לא צריכא דקעביד בארעא דחבריה:

מתני׳ הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו בין משם אחד בין משתי שמות בין משתי סמניות בכל לשון חייב אמר רבי יוסי לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם שכך כותבין על קרשי המשכן לידע איזו בן זוגו אמר רבי יהודה מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון ומשמואל נח מנחור דן מדניאל גד מגדיאל:

גמ׳ בשלמא אימין ליחייב משום דדרך כתיבה בכך אלא אשמאל אמאי הא אין דרך כתיבה בכך אמר רבי ירמיה באטר יד שנו ותהוי שמאל דידיה כימין דכולי עלמא ואשמאל ליחייב אימין לא ליחייב אלא אמר אביי בשולט בשתי ידיו

רב יעקב בריה דבת יעקב אמר הא מני רבי יוסי היא דאמר לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם והא מדסיפא רבי יוסי היא רישא לאו רבי יוסי כולה רבי יוסי היא:

אמר רבי יהודה מצינו: אלא רבי יהודה שתי אותיות והן שני שמות הוא דמחייב שתי אותיות והן שם אחד לא מחייב

והתניא ועשה אחת יכול עד שיכתוב כל השם ועד שיארוג כל הבגד ועד שיעשה כל הנפה תלמוד לומר מאחת

אי מאחת יכול אפילו לא כתב אלא אות אחת ולא ארג אלא חוט אחד ולא עשה אלא בית אחד בנפה

תלמוד לומר אחת הא כיצד אינו חייב עד שיכתוב שם קטן משם גדול שם משמעון ומשמואל נח מנחור דן מדניאל גד מגדיאל רבי יהודה אומר אפילו לא כתב אלא שתי אותיות והן שם אחד חייב כגון שש תת רר גג חח

אמר רבי יוסי וכי משום כותב הוא חייב והלא אינו חייב אלא משום רושם שכן רושמין על קרשי המשכן לידע איזו היא בן זוגו לפיכך שרט שריטה אחת על שני נסרין או שתי שריטות על נסר אחד חייב

רבי שמעון אומר ועשה אחת יכול עד שיכתוב את כל השם עד שיארוג כל הבגד עד שיעשה את כל הנפה תלמוד לומר מאחת אי מאחת יכול אפילו לא כתב אלא אות אחת ואפילו לא ארג אלא חוט אחד ואפילו לא עשה אלא בית אחד בנפה תלמוד לומר אחת הא כיצד אינו חייב עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת

רבי יוסי אומר ועשה אחת ועשה הנה פעמים שחייב אחת על כולן ופעמים שחייב על כל אחת ואחת

קתני מיהא רבי יהודה אומר אפילו לא כתב אלא שתי אותיות והן שם אחד חייב לא קשיא הא דידיה הא דרביה דתניא רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל אפילו לא כתב אלא שתי אותיות והן שם אחד חייב כגון שש תת רר גג חח

ורבי שמעון היינו תנא קמא וכי תימא אלף אלף דאאזרך איכא בינייהו דתנא קמא סבר אלף אלף דאאזרך לא מיחייב ורבי שמעון סבר כיון דאיתיה בגלטורי בעלמא חייב למימרא דרבי שמעון לחומרא

והתניא הקודח כל שהוא חייב המגרר כל שהוא המעבד כל שהוא הצר בכלי צורה כל שהוא רבי שמעון אומר עד שיקדח את כולו עד שיגרור את כולו עד שיעבד את כולו עד שיצור כולו

אלא רבי שמעון הא אתא לאשמעינן עד שיכתוב את השם כולו ומי מצית אמרת הכי והתניא רבי שמעון אומר ועשה אחת יכול עד שיכתוב את השם כולו תלמוד לומר מאחת תריץ ואימא הכי יכול עד שיכתוב את הפסוק כולו תלמוד לומר מאחת

רבי יוסי אומר ועשה אחת ועשה הנה פעמים שחייב אחת על כולן ופעמים שחייב על כל אחת ואחת

אמר רבי יוסי ברבי חנינא מאי טעמא דרבי יוסי אחת מאחת הנה מהנה אחת שהיא הנה והנה שהיא אחת

אחת שמעון מאחת שם משמעון הנה אבות מהנה תולדות אחת שהיא הנה זדון שבת ושגגת מלאכות הנה שהיא אחת שגגת שבת וזדון מלאכות:

אמר רבי יהודה מצינו שם קטן משם גדול: מי דמי מם דשם סתום מם דשמעון פתוח אמר רב חסדא זאת אומרת סתום ועשאו פתוח כשר

מיתיבי וכתבתם שתהא כתיבה תמה שלא יכתוב אלפין עיינין עיינין אלפין ביתין כפין כפין ביתין גמין צדין צדין גמין דלתין רישין רישין דלתין היהין חיתין חיתין היהין ווין יודין יודין ווין זיינין נונין נונין זיינין טיתין פיפין פיפין טיתין

כפופין פשוטין פשוטין כפופין מימין סמכין סמכין מימין סתומין פתוחין פתוחין סתומין פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה סתומה לא יעשנה פתוחה כתבה כשירה או שכתב את השירה כיוצא בה או שכתב שלא בדיו או שכתב את האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו

הוא דאמר כי האי תנא דתניא רבי יהודה בן בתירה אומר נאמר בשני ונסכיהם בששי ונסכיה בשביעי כמשפטם הרי מם יוד מם מים מכאן רמז לניסוך מים מן התורה

ומדפתוח ועשאו סתום כשר סתום נמי סתום ועשאו פתוח כשר

מי דמי פתוח ועשאו סתום

להעמיק בדף

Copy of Copy of Untitled

גפ”ת 16: על כוונה ואיך מפסיקים להתכוון

האדם ניבחן בכך שיש לו יכולת להתכוון למעשים. הכוונה הזו נחווית אצלנו כרכיב קריטי בחיים הדתיים שלנו ואולי בחיים בכלל: האם התכוונתי לעשות טוב או שזה יצא לי במקרה? האם התכוונתי לעשות רע או שבטעות התגלגל ממני תוצאה מכאיבה? השבוע בגפ”ת נבחן את הקולות הללו תוך עיון באחד המושגים המשמעותיים במסכת: דבר שאינו מתכוון ופסיק…

דף משלהן- thumbnail

וואטסאפ בשבת – דף משלהן 20

הודעת וואטסאפ בשבת- אסורה מהתורה או מדרבנן? חמוטל ושירה מתווכחות על מלאכת כותב!

שבת קג

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

שבת קג

הקודח כל שהוא חייב בשלמא לרב מיחזי כמאן דחר חורתא לבניינא אלא לשמואל לאו גמר מלאכה הוא הכא במאי עסקינן דבזעיה ברמצא דפרזלא ושבקיה בגוויה דהיינו גמר מלאכה:

זה הכלל: זה הכלל לאתויי מאי לאתויי דחק קפיזא בקבא:

רבן שמעון בן גמליאל אומר המכה בקורנס על הסדן כו׳: מאי קעביד רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו מפני שמאמן את ידו קשו בה בני רחבה אלא מעתה חזא אומנתא בשבתא וגמר הכי נמי דמיחייב אלא אביי ורבא דאמרי תרוייהו שכן מרדדי טסי משכן עושין כן תניא נמי הכי רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה חייב שכן מרדדי טסי משכן עושין כן:

מתני׳ החורש כל שהוא המנכש והמקרסם והמזרד כל שהוא חייב המלקט עצים אם לתקן כל שהן אם להיסק כדי לבשל ביצה קלה המלקט עשבים אם לתקן כל שהוא אם לבהמה כמלא פי הגדי:

גמ׳ למאי חזי חזי לביזרא דקרא דכוותה גבי משכן שכן ראוי לקלח אחד של סמנין:

המנכש והמקרסם והמזרד: תנו רבנן התולש עולשין והמזרד זרדים אם לאכילה כגרוגרת אם לבהמה כמלא פי הגדי אם להיסק כדי לבשל ביצה קלה אם לייפות את הקרקע כל שהן

אטו כולהו לא ליפות את הקרקע נינהו רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו באגם שנו אביי אמר אפילו תימא בשדה דלאו אגם וכגון דלא קמיכוין והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות לא צריכא דקעביד בארעא דחבריה:

מתני׳ הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו בין משם אחד בין משתי שמות בין משתי סמניות בכל לשון חייב אמר רבי יוסי לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם שכך כותבין על קרשי המשכן לידע איזו בן זוגו אמר רבי יהודה מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון ומשמואל נח מנחור דן מדניאל גד מגדיאל:

גמ׳ בשלמא אימין ליחייב משום דדרך כתיבה בכך אלא אשמאל אמאי הא אין דרך כתיבה בכך אמר רבי ירמיה באטר יד שנו ותהוי שמאל דידיה כימין דכולי עלמא ואשמאל ליחייב אימין לא ליחייב אלא אמר אביי בשולט בשתי ידיו

רב יעקב בריה דבת יעקב אמר הא מני רבי יוסי היא דאמר לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם והא מדסיפא רבי יוסי היא רישא לאו רבי יוסי כולה רבי יוסי היא:

אמר רבי יהודה מצינו: אלא רבי יהודה שתי אותיות והן שני שמות הוא דמחייב שתי אותיות והן שם אחד לא מחייב

והתניא ועשה אחת יכול עד שיכתוב כל השם ועד שיארוג כל הבגד ועד שיעשה כל הנפה תלמוד לומר מאחת

אי מאחת יכול אפילו לא כתב אלא אות אחת ולא ארג אלא חוט אחד ולא עשה אלא בית אחד בנפה

תלמוד לומר אחת הא כיצד אינו חייב עד שיכתוב שם קטן משם גדול שם משמעון ומשמואל נח מנחור דן מדניאל גד מגדיאל רבי יהודה אומר אפילו לא כתב אלא שתי אותיות והן שם אחד חייב כגון שש תת רר גג חח

אמר רבי יוסי וכי משום כותב הוא חייב והלא אינו חייב אלא משום רושם שכן רושמין על קרשי המשכן לידע איזו היא בן זוגו לפיכך שרט שריטה אחת על שני נסרין או שתי שריטות על נסר אחד חייב

רבי שמעון אומר ועשה אחת יכול עד שיכתוב את כל השם עד שיארוג כל הבגד עד שיעשה את כל הנפה תלמוד לומר מאחת אי מאחת יכול אפילו לא כתב אלא אות אחת ואפילו לא ארג אלא חוט אחד ואפילו לא עשה אלא בית אחד בנפה תלמוד לומר אחת הא כיצד אינו חייב עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת

רבי יוסי אומר ועשה אחת ועשה הנה פעמים שחייב אחת על כולן ופעמים שחייב על כל אחת ואחת

קתני מיהא רבי יהודה אומר אפילו לא כתב אלא שתי אותיות והן שם אחד חייב לא קשיא הא דידיה הא דרביה דתניא רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל אפילו לא כתב אלא שתי אותיות והן שם אחד חייב כגון שש תת רר גג חח

ורבי שמעון היינו תנא קמא וכי תימא אלף אלף דאאזרך איכא בינייהו דתנא קמא סבר אלף אלף דאאזרך לא מיחייב ורבי שמעון סבר כיון דאיתיה בגלטורי בעלמא חייב למימרא דרבי שמעון לחומרא

והתניא הקודח כל שהוא חייב המגרר כל שהוא המעבד כל שהוא הצר בכלי צורה כל שהוא רבי שמעון אומר עד שיקדח את כולו עד שיגרור את כולו עד שיעבד את כולו עד שיצור כולו

אלא רבי שמעון הא אתא לאשמעינן עד שיכתוב את השם כולו ומי מצית אמרת הכי והתניא רבי שמעון אומר ועשה אחת יכול עד שיכתוב את השם כולו תלמוד לומר מאחת תריץ ואימא הכי יכול עד שיכתוב את הפסוק כולו תלמוד לומר מאחת

רבי יוסי אומר ועשה אחת ועשה הנה פעמים שחייב אחת על כולן ופעמים שחייב על כל אחת ואחת

אמר רבי יוסי ברבי חנינא מאי טעמא דרבי יוסי אחת מאחת הנה מהנה אחת שהיא הנה והנה שהיא אחת

אחת שמעון מאחת שם משמעון הנה אבות מהנה תולדות אחת שהיא הנה זדון שבת ושגגת מלאכות הנה שהיא אחת שגגת שבת וזדון מלאכות:

אמר רבי יהודה מצינו שם קטן משם גדול: מי דמי מם דשם סתום מם דשמעון פתוח אמר רב חסדא זאת אומרת סתום ועשאו פתוח כשר

מיתיבי וכתבתם שתהא כתיבה תמה שלא יכתוב אלפין עיינין עיינין אלפין ביתין כפין כפין ביתין גמין צדין צדין גמין דלתין רישין רישין דלתין היהין חיתין חיתין היהין ווין יודין יודין ווין זיינין נונין נונין זיינין טיתין פיפין פיפין טיתין

כפופין פשוטין פשוטין כפופין מימין סמכין סמכין מימין סתומין פתוחין פתוחין סתומין פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה סתומה לא יעשנה פתוחה כתבה כשירה או שכתב את השירה כיוצא בה או שכתב שלא בדיו או שכתב את האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו

הוא דאמר כי האי תנא דתניא רבי יהודה בן בתירה אומר נאמר בשני ונסכיהם בששי ונסכיה בשביעי כמשפטם הרי מם יוד מם מים מכאן רמז לניסוך מים מן התורה

ומדפתוח ועשאו סתום כשר סתום נמי סתום ועשאו פתוח כשר

מי דמי פתוח ועשאו סתום

גלול כלפי מעלה