שבת קכא

טבילה בזמנה לאו מצוה ומהדרינן ורבי יוסי סבר טבילה בזמנה מצוה ולא מהדרינן

וסבר רבי יוסי טבילה בזמנה מצוה והתניא הזב והזבה המצורע והמצורעת בועל נדה וטמא מת טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן בלילה בעל קרי טובל והולך כל היום כולו רבי יוסי אומר מן המנחה ולמעלה אינו צריך לטבול ההיא רבי יוסי ברבי יהודה היא דאמר דייה טבילה באחרונה:

מתני׳ גוי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה מפני שאין שביתתו עליהן אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו מפני ששביתתו עליהן:

גמ׳ אמר רבי אמי בדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד נימא מסייע ליה גוי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה מפני שאין שביתתו עליהן כבה הוא דלא אמרינן ליה הא כל המכבה אינו מפסיד אמרינן ליה אימא סיפא אל תכבה לא אמרינן ליה וכל המכבה אינו מפסיד נמי לא אמרינן ליה אלא מהא ליכא למשמע מינה

תנו רבנן מעשה ונפלה דליקה בחצירו של יוסף בן סימאי בשיחין ובאו אנשי גיסטרא של ציפורי לכבות מפני שאפטרופוס של מלך היה ולא הניחן מפני כבוד השבת ונעשה לו נס וירדו גשמים וכיבו לערב שיגר לכל אחד מהן שתי סלעין ולאפרכוס שבהן חמשים וכששמעו חכמים בדבר אמרו לא היה צריך לכך שהרי שנינו גוי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה:

אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו מפני ששביתתו עליהן: שמעת מינה קטן אוכל נבלות בית דין מצווין עליו להפרישו אמר רבי יוחנן בקטן העושה לדעת אביו דכוותה גבי גוי דקא עביד לדעתיה דישראל מי שרי גוי לדעתיה דנפשיה עביד:

מתני׳ כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה ועל צואה של קטן ועל עקרב שלא תישך אמר רבי יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חוששני לו מחטאת:

גמ׳ רב יהודה ורב ירמיה בר אבא ורב חנן בר רבא איקלעו לבי אבין דמן נשיקיא לרב יהודה ורב ירמיה בר אבא

אייתו להו פורייתא לרב חנן בר רבא לא אייתו ליה אשכחיה מתני ליה לבריה ועל צואה של קטן מפני קטן אמר ליה אבין שטיא מתני שטותא לבניה והלא היא עצמה מוכנת לכלבים וכי תימא דלא חזיא ליה מאתמול והתניא נהרות המושכין ומעיינות הנובעין הרי הן כרגלי כל אדם

ואלא היכי אתנייה אימא על צואה של תרנגולים מפני קטן

ותיפוק ליה דהוי גרף של רעי וכי תימא גרף של רעי אגב מנא אין איהו גופיה לא והא ההוא עכבר דאישתכח באיספרמקי דרב אשי ואמר להו נקוטו בצוציתיה ואפקוה באשפה וקטן באשפה מאי בעי ליה בחצר חצר נמי גרף של רעי הוא באשפה שבחצר:

ועל עקרב שלא תישך: אמר רבי יהושע בן לוי כל המזיקין נהרגין בשבת מתיב רב יוסף חמשה נהרגין בשבת ואלו הן זבוב שבארץ מצרים וצירעה שבנינוה ועקרב שבחדייב ונחש שבארץ ישראל וכלב שוטה בכל מקום מני אילימא רבי יהודה הא אמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה אלא לאו רבי שמעון והני הוא דשרי אחריני לא

אמר רבי ירמיה ומאן נימא לן דהא מתרצתא היא דילמא משבשתא היא אמר רב יוסף אנא מתנינא לה ואותיבנא לה ואנא מתריצנא לה ברצו אחריו ודברי הכל

תני תנא קמיה דרבא בר רב הונא ההורג נחשים ועקרבים בשבת אין רוח חסידים נוחה הימנו אמר ליה ואותן חסידים אין רוח חכמים נוחה מהם ופליגא דרב הונא דרב הונא חזייה לההוא גברא דקא קטיל זיבורא אמר ליה שלימתינהו לכולהו

תנו רבנן נזדמנו לו נחשים ועקרבים הרגן בידוע שנזדמנו לו להורגן לא הרגן בידוע שנזדמנו להורגו ונעשה לו נס מן השמים אמר עולא ואיתימא רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן בנישופין בו

אמר רבי אבא בר כהנא פעם אחת נפל אחד בבית המדרש ועמד ניותי אחד והרגו אמר רבי פגע בו כיוצא בו

איבעיא להו פגע בו כיוצא בו דשפיר עביד או לא תא שמע דרבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא ורבי זירא הוו יתבי אקילעא דבי רבי ינאי נפק מילתא מבינייהו בעו מיניה מרבי ינאי מהו להרוג נחשים ועקרבים בשבת אמר להו צירעה אני הורג נחש ועקרב לא כל שכן דילמא לפי תומו דאמר רב יהודה רוק דורסו לפי תומו ואמר רב ששת נחש דורסו לפי תומו ואמר רב קטינא עקרב דורסו לפי תומו

אבא בר מרתא דהוא אבא בר מניומי הוה מסקי ביה דבי ריש גלותא זוזי אייתיוהו קא מצערא ליה הוה שדי רוקא אמר להו ריש גלותא אייתו מאנא סחיפו עלויה אמר להו לא צריכתו הכי אמר רבי יהודה רוק דורסו לפי תומו אמר להו צורבא מרבנן הוא שבקוהו

אמר רבי אבא בר כהנא אמר רבי חנינא פמוטות של בית רבי מותר לטלטלן בשבת אמר ליה רבי זירא בניטלין בידו אחת או בשתי ידים