שבת קכג

דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו מותר

איתיביה אביי לרבה מדוכה אם יש בה שום מטלטלין אותה ואם לאו אין מטלטלין אותה

אמר ליה הא מני רבי נחמיה היא דאמר אין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו

איתיביה (בית שמאי אומרים אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר ובית הלל מתירין) ושוין שאם קצב עליו בשר שאסור לטלטלו

סבר לשנויי ליה כרבי נחמיה כיון דשמעה להא דאמר רב חיננא בר שלמיא משמיה דרב הכל מודים בסיכי זיירי ומזורי דכיון דקפיד עלייהו מייחד להו מקום הא נמי מייחד להו מקום

איתמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן קורנס של זהבים שנינו רב שמן בר אבא אמר קורנס של בשמים שנינו

מאן דאמר דבשמים כל שכן דזהבים מאן דאמר של זהבים אבל דבשמים קפיד עלייהו:

ואת הכוש ואת הכרכר כו׳: תנו רבנן פגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים אם מגולה מקצתה מותר לטלטלה ואם לאו אסור לטלטלה

רבי אלעזר בן תדאי אומר תוחבין בכוש או בכרכר והן מנערות מאיליהם אמר רב נחמן הלכה כרבי אלעזר בן תדאי

למימרא דסבר רב נחמן טלטול מן הצד לא שמיה טלטול והאמר רב נחמן האי פוגלא מלמעלה למטה שרי ממטה למעלה אסיר הדר ביה רב נחמן מההיא:

מחט של יד ליטול בה כו׳: שלח ליה רבא בריה דרבה לרב יוסף ילמדנו רבינו מחט שניטל חררה או עוקצה מהו

אמר ליה תניתוה מחט של יד ליטול בה את הקוץ וכי מה איכפת ליה לקוץ בין נקובה לבין שאינה נקובה

איתיביה מחט שניטל חררה או עוקצה טהורה

אמר אביי טומאה אשבת קרמית טומאה כלי מעשה בעינן לענין שבת מידי דחזי בעינן והא נמי חזיא למשקלא בה קוץ

אמר רבא מאן דקמותיב שפיר קמותיב מדלענין טומאה לאו מנא הוא לענין שבת נמי לאו מנא הוא

מיתיבי מחט בין נקובה בין שאינה נקובה מותר לטלטלה בשבת ולא אמרו נקובה אלא לענין טומאה בלבד

תרגמא אביי אליבא דרבא בגולמי עסקינן זימנין דמימלך עלייהו ומשוי להו מנא אבל היכא דניטל חררה או עוקצה אדם זורקה לבין גרוטאות

אסובי ינוקא רב נחמן אסיר ורב ששת שרי אמר רב נחמן מנא אמינא לה דתנן אין עושין

אפיקטויזין בשבת ורב ששת התם לאו אורחיה הכא אורחיה

אמר רב ששת מנא אמינא לה דתנן מחט של יד ליטול בה את הקוץ ורב נחמן התם פקיד הכא לא פקיד:

מתני׳ קנה של זיתים אם יש קשר בראשו מקבל טומאה ואם לאו אין מקבל טומאה בין כך ובין כך ניטל בשבת:

גמ׳ אמאי פשוטי כלי עץ הוא ופשוטי כלי עץ אינן מקבלין טומאה מאי טעמא דומיא דשק בעינן תנא משמיה דרבי נחמיה בשעה שמהפך בזיתים הופכו ורואה בו:

מתני׳ רבי יוסי אומר כל הכלים ניטלין חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה:

גמ׳ אמר רב נחמן האי אוכלא דקצרי כיתד של מחרישה דמיא

אמר אביי חרבא דאושכפי וסכינא דאשכבתא וחצינא דנגרי כיתד של מחרישה דמי

תנו רבנן בראשונה היו אומרים שלשה כלים ניטלין בשבת מקצוע של דבילה וזוהמא ליסטרן של קדרה וסכין קטנה שעל גבי שלחן התירו וחזרו והתירו וחזרו והתירו עד שאמרו כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן מסר הגדול ויתד של מחרישה

מאי התירו וחזרו והתירו וחזרו והתירו

אמר אביי התירו דבר שמלאכתו להיתר לצורך גופו וחזרו והתירו דבר שמלאכתו להיתר לצורך מקומו וחזרו והתירו דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו אין לצורך מקומו לא ועדיין בידו אחת אין בשתי ידיו לא עד שאמרו כל הכלים ניטלין בשבת ואפילו בשתי ידים

אמר ליה רבא מכדי התירו קתני מה לי לצורך גופו מה לי לצורך מקומו אלא אמר רבא התירו דבר שמלאכתו להיתר בין לצורך גופו ובין לצורך מקומו וחזרו והתירו מחמה לצל וחזרו והתירו דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ולצורך מקומו אין מחמה לצל לא ועדיין באדם אחד אין בשני בני אדם לא עד שאמרו כל הכלים ניטלין בשבת אפילו בשני בני אדם

איתיביה אביי מדוכה אם יש בה שום מטלטלין אותה ואם לאו אין מטלטלין אותה הכא במאי עסקינן מחמה לצל איתיביה ושוין שאם קצב עליו בשר שאסור לטלטלו הכא נמי מחמה לצל

אמר רבי חנינא בימי נחמיה בן חכליה נשנית משנה זו דכתיב בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת ומביאים הערימות

אמר רבי אלעזר קנין ומקלות גלוסטרא ומדוכה כולן קודם התרת כלים נשנו

קנין דתנן לא סידור הקנין ולא נטילתן דוחה את השבת

מקלות דתנן מקלות דקין חלקין היו שם ומניחו על כתפו ועל כתף חבירו ותולה ומפשיט (אמר) רבי אלעזר ארבעה עשר שחל להיות בשבת מניח