Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility Skip to content

כ״ט בכסלו תשפ״ב | 03.12.21 | הדף היומי: תענית כא

הדף היומי

כ׳ בתמוז תש״פ | 12 יולי 2020

שבת קכח

הגמרא עוברת על כל המקרים שזכרו במשנה שהיו באוצר ונחשבים מוקצה – מה החידוש בכל מקרה? אם יש מאכלים שראויים לבהמות שרק יש לעשירים, האם מותר לטלטלם? תלוי אם סוברים "כל ישראל בני מלכים הם". האם אפשר לטלטל בשר שלא מלוח בשבת? דג של מלוח? האם נחשבים מוקצה או לא? מותר לכפות סל לאפרוחים לעלות ולרדת? אם תרנגולת או בהמה ברחה, איך מותר לעזור לה לחזור הביתה (גם מבחינת צער בעלי חיים שמא תיזוק וגם מהבחינת הפסד. – לדחות,למדד? מה ההבדל בין תרנגולת לשאר בהמות ועופות? למה? מה אפשר לעשות עם ילד כדי לעזור לחזור הביתה? במה צריכים להיזהר? צער בעלי חיים נחשב לחיוב דאורייתא ולכן דוחה איסור דרבנן של לבטל כלי מהיכנו. מה המקור לצער בעלי חיים בתורה? האם אפשר ליילד בהמה? מיילדת יכולה לחלל שבת כדי לעזור לאשה ללדת. גם אפשר לחלל שבת להדליק לה נר. יש מחלוקת האם לאחר שנסתם הרחם, מותר לחלל עליה את השבת?

אבל לא את הטבל וכו׳: פשיטא לא צריכא בטבל טבול מדרבנן שזרעו בעציץ שאינו נקוב:

ולא מעשר ראשון וכו׳: פשיטא לא צריכא שהקדימו בכרי שנטל ממנו מעשר ולא נטלה ממנו תרומה גדולה מהו דתימא כדאמר ליה רב פפא לאביי קא משמע לן כדשני ליה אביי:

ולא את מעשר שני וכו׳: פשיטא לא צריכא דנפדו ולא נפדו כהלכתן מעשר שפדאו על גבי אסימון דרחמנא אמר וצרת הכסף בידך דבר שיש בו צורה הקדש שחיללו על גבי קרקע דרחמנא אמר ונתן הכסף וקם לו:

ולא את הלוף: תנו רבנן מטלטלין את החצב מפני שהוא מאכל לצביים ואת החרדל מפני שהוא מאכל ליונים רבן שמעון בן גמליאל אומר אף מטלטלין שברי זכוכית מפני שהוא מאכל לנעמיות

אמר ליה רבי נתן אלא מעתה חבילי זמורות יטלטלו מפני שהוא מאכל לפילין ורבן שמעון בן גמליאל נעמיות שכיחי פילין לא שכיחי

אמר אמימר והוא דאית ליה נעמיות אמר רב אשי לאמימר אלא דקאמר ליה רבי נתן לרבן שמעון בן גמליאל חבילי זמורות יטלטל מפני שהוא מאכל לפילין אי אית ליה פילין אמאי לא אלא ראוי הכא נמי ראוי

אמר אביי רבן שמעון בן גמליאל ורבי שמעון ורבי ישמעאל ורבי עקיבא כולהו סבירא להו כל ישראל בני מלכים הם

רבן שמעון בן גמליאל הא דאמרן

רבי שמעון דתנן בני מלכים סכין על גבי מכותיהן שמן וורד שכן דרכן של בני מלכים לסוך בחול רבי שמעון אומר כל ישראל בני מלכים הם

רבי ישמעאל ורבי עקיבא דתניא הרי שהיו נושין בו אלף מנה ולבוש איצטלא בת מאה מנה מפשיטין אותו ומלבישין אותו איצטלא הראויה לו תנא משום רבי ישמעאל ותנא משום רבי עקיבא כל ישראל ראוין לאותה איצטלא:

חבילי קש וחבילי כו׳: תנו רבנן חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן ואם לאו אין מטלטלין אותן רבן שמעון בן גמליאל אומר חבילין הניטלין ביד אחד מותר לטלטלן בשתי ידים אסור לטלטלן

חבילי סיאה אזוב וקורנית הכניסן לעצים אין מסתפק מהן בשבת למאכל בהמה מסתפק מהן בשבת

וקוטם ביד ואוכל ובלבד שלא יקטום בכלי ומולל ואוכל ובלבד שלא ימלול בכלי הרבה דברי רבי יהודה וחכמים אומרים מולל בראשי אצבעותיו ואוכל ובלבד שלא ימלול בידו הרבה כדרך שהוא עושה בחול

וכן באמיתא וכן בפיגם וכן בשאר מיני תבלין מאי אמיתא ניניא סיאה אמר רב יהודה (סיאה) צתרי אזוב אברתא קורנית קורניתא שמה

והא ההוא דאמר להו מאן בעי קורניתא ואישתכח חשי אלא סיאה צתרי אזוב אברתא קורניתא חשי:

איתמר בשר מליח מותר לטלטלו בשבת בשר תפל רב הונא אמר מותר לטלטלו רב חסדא אמר אסור לטלטלו

רב הונא אמר מותר לטלטלו והא רב הונא תלמיד דרב הוה ורב כרבי יהודה סבירא ליה דאית ליה מוקצה

במוקצה לאכילה סבר לה כרבי יהודה במוקצה לטלטל סבר לה כרבי שמעון

רב חסדא אמר אסור לטלטלו והא רב יצחק בר אמי איקלע לבי רב חסדא וחזא ההוא בר אווזא דהוו קא מטלטלו ליה משמשא לטולא ואמר רב חסדא חסרון כיס קא חזינן הכא שאני בר אווזא דחזי לאומצא

תנו רבנן דג מליח מותר לטלטלו דג תפל אסור לטלטלו בשר בין תפל ובין מליח מותר לטלטלו (וסתמא כרבי שמעון)

תנו רבנן מטלטלין את העצמות מפני שהוא מאכל לכלבים

בשר תפוח מפני שהוא מאכל לחיה מים מגולין מפני שהן ראויין לחתול רבן שמעון בן גמליאל אומר כל עצמן אסור לשהותן מפני הסכנה:

מתני׳ כופין את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו תרנגולת שברחה דוחין אותה עד שתכנס

מדדין עגלין וסייחין אשה מדדה את בנה אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהוא נוטל אחת ומניח אחת אבל אם היה גורר אסור:

גמ׳ אמר רב יהודה אמר רב בהמה שנפלה לאמת המים מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה ואם עלתה עלתה

מיתיבי בהמה שנפלה לאמת המים עושה לה פרנסה במקומה בשביל שלא תמות פרנסה אין כרים וכסתות לא

לא קשיא הא דאפשר בפרנסה הא דאי אפשר בפרנסה אפשר בפרנסה אין ואי לא מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה

והא קא מבטל כלי מהיכנו סבר מבטל כלי מהיכנו דרבנן צער בעלי חיים דאורייתא ואתי דאורייתא ודחי דרבנן:

תרנגולת שברחה וכו׳: דוחין אין מדדין לא תנינא להא דתנו רבנן מדדין בהמה חיה ועוף בחצר אבל לא את התרנגולת

תרנגולת מאי טעמא לא אמר אביי משום דמקפיא נפשה

תני חדא מדדין בהמה וחיה ועוף בחצר אבל לא ברשות הרבים והאשה מדדה את בנה ברשות הרבים ואין צריך לומר בחצר ותניא אידך אין עוקרין בהמה וחיה ועוף בחצר אבל דוחין בהן שיכנסו

הא גופא קשיא אמרת אין עוקרין אבל דדויי מדדינן הדר אמרת דוחין אין מדדין לא אמר אביי סיפא אתאן לתרנגולת

אמר אביי האי מאן דשחיט תרנגולת לכבשינהו לכרעיה בארעא אי נמי נידל להו מידל דדילמא מנח להו לטופריה בארעא ועקר להו לסימנים:

מתני׳ אין מילדין את הבהמה ביום טוב אבל מסעדין ומילדין את האשה בשבת וקורין לה חכמה ממקום למקום ומחללין עליה את השבת וקושרין את הטיבור רבי יוסי אומר אף חותכין וכל צרכי מילה עושין בשבת:

גמ׳ כיצד מסעדין רב יהודה אמר אוחז את הולד שלא יפול לארץ רב נחמן אמר דוחק בבשר כדי שיצא הולד

תניא כוותיה דרב יהודה כיצד מסעדין אוחזין את הולד שלא יפול לארץ ונופח לו בחוטמו ונותן לו דד לתוך פיו כדי שינק

אמר רבן שמעון בן גמליאל מרחמין היינו על בהמה טהורה ביום טוב היכי עביד אמר אביי מביא בול של מלח ומניח לה בתוך הרחם כדי שתזכור צערה ותרחם עליו ומזלפין מי שליא על גבי ולד כדי שתריח ריחו ותרחם עליו ודוקא טהורה אבל טמאה לא

מאי טעמא טמאה לא מרחקא ולדא ואי מרחקא ולדא לא מקרבא:

מילדין את האשה וכו׳: מכדי תנא ליה מילדין את האשה וקורין לה חכמה ממקום למקום ומחללין עליה את השבת לאתויי מאי

לאתויי הא דתנו רבנן אם היתה צריכה לנר חבירתה מדלקת לה את הנר ואם היתה צריכה לשמן חבירתה מביאה לה שמן ביד ואם אינו ספק ביד מביאה בשערה ואם אינו ספק בשערה מביאה לה בכלי

אמר מר אם היתה צריכה לנר חבירתה מדלקת לה את הנר פשיטא לא צריכא בסומא מהו דתימא כיון דלא חזיא אסור קא משמע לן איתובי מיתבא דעתה סברא אי איכא מידי חזיא חבירתה ועבדה לי:

אם היתה צריכה לשמן וכו׳: תיפוק ליה משום סחיטה

רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו אין סחיטה בשיער רב אשי אמר אפילו תימא יש סחיטה בשיער מביאה לה בכלי דרך שערה דכמה דאפשר לשנויי משנינן

אמר רב יהודה אמר שמואל חיה כל זמן שהקבר פתוח בין אמרה צריכה אני בין לא אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת

נסתם הקבר בין אמרה

להעמיק בדף

ורד נעם

משהו על סוגיות מקבילות בבבלי

התופעה של סוגיה הנכפלת בשני מקומות רווחת מאוד בבבלי ואנחנו נהנים לנסות לאתר היכן המקור והיכן ההעברה, אבל אין המדובר בדרך כלל בהמון הופעות של אותה סוגיה. בירושלמי לעומת זאת התופעה הרבה יותר דומיננטית. יחידות דיון מופיעות שלוש וארבע וחמש פעמים, באופן כמעט אוטומטי, כמין "היפר קישור", בכל הקשר שהיחידה יכולה להיקשר אליו, וראו מה…

ורד נעם

טפשותן של בנות היענה, ומה בין מנטה לנענע

בברייתא בדף שלנו (קכח) ובמקבילתה בתוספתא רשב"ג מתיר לטלטל שברי זכוכית מפני שהוא מאכל לנעמיות, כלומר בנות יענה. מדברי אביי בהמשך אנו למדים שגידול בנות יענה הוא עניין למיוחסים, וכשרשב"ג מתיר לכל ישראל לטלטל את מזונן הוא מביע דעתו שכל ישראל בני מלכים ולכן ראויים לגדלן, ממש כמו שבמשנה הוא מתיר לטלטל מאכל עורבים ואף…

שבת קכח

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

שבת קכח

אבל לא את הטבל וכו׳: פשיטא לא צריכא בטבל טבול מדרבנן שזרעו בעציץ שאינו נקוב:

ולא מעשר ראשון וכו׳: פשיטא לא צריכא שהקדימו בכרי שנטל ממנו מעשר ולא נטלה ממנו תרומה גדולה מהו דתימא כדאמר ליה רב פפא לאביי קא משמע לן כדשני ליה אביי:

ולא את מעשר שני וכו׳: פשיטא לא צריכא דנפדו ולא נפדו כהלכתן מעשר שפדאו על גבי אסימון דרחמנא אמר וצרת הכסף בידך דבר שיש בו צורה הקדש שחיללו על גבי קרקע דרחמנא אמר ונתן הכסף וקם לו:

ולא את הלוף: תנו רבנן מטלטלין את החצב מפני שהוא מאכל לצביים ואת החרדל מפני שהוא מאכל ליונים רבן שמעון בן גמליאל אומר אף מטלטלין שברי זכוכית מפני שהוא מאכל לנעמיות

אמר ליה רבי נתן אלא מעתה חבילי זמורות יטלטלו מפני שהוא מאכל לפילין ורבן שמעון בן גמליאל נעמיות שכיחי פילין לא שכיחי

אמר אמימר והוא דאית ליה נעמיות אמר רב אשי לאמימר אלא דקאמר ליה רבי נתן לרבן שמעון בן גמליאל חבילי זמורות יטלטל מפני שהוא מאכל לפילין אי אית ליה פילין אמאי לא אלא ראוי הכא נמי ראוי

אמר אביי רבן שמעון בן גמליאל ורבי שמעון ורבי ישמעאל ורבי עקיבא כולהו סבירא להו כל ישראל בני מלכים הם

רבן שמעון בן גמליאל הא דאמרן

רבי שמעון דתנן בני מלכים סכין על גבי מכותיהן שמן וורד שכן דרכן של בני מלכים לסוך בחול רבי שמעון אומר כל ישראל בני מלכים הם

רבי ישמעאל ורבי עקיבא דתניא הרי שהיו נושין בו אלף מנה ולבוש איצטלא בת מאה מנה מפשיטין אותו ומלבישין אותו איצטלא הראויה לו תנא משום רבי ישמעאל ותנא משום רבי עקיבא כל ישראל ראוין לאותה איצטלא:

חבילי קש וחבילי כו׳: תנו רבנן חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן ואם לאו אין מטלטלין אותן רבן שמעון בן גמליאל אומר חבילין הניטלין ביד אחד מותר לטלטלן בשתי ידים אסור לטלטלן

חבילי סיאה אזוב וקורנית הכניסן לעצים אין מסתפק מהן בשבת למאכל בהמה מסתפק מהן בשבת

וקוטם ביד ואוכל ובלבד שלא יקטום בכלי ומולל ואוכל ובלבד שלא ימלול בכלי הרבה דברי רבי יהודה וחכמים אומרים מולל בראשי אצבעותיו ואוכל ובלבד שלא ימלול בידו הרבה כדרך שהוא עושה בחול

וכן באמיתא וכן בפיגם וכן בשאר מיני תבלין מאי אמיתא ניניא סיאה אמר רב יהודה (סיאה) צתרי אזוב אברתא קורנית קורניתא שמה

והא ההוא דאמר להו מאן בעי קורניתא ואישתכח חשי אלא סיאה צתרי אזוב אברתא קורניתא חשי:

איתמר בשר מליח מותר לטלטלו בשבת בשר תפל רב הונא אמר מותר לטלטלו רב חסדא אמר אסור לטלטלו

רב הונא אמר מותר לטלטלו והא רב הונא תלמיד דרב הוה ורב כרבי יהודה סבירא ליה דאית ליה מוקצה

במוקצה לאכילה סבר לה כרבי יהודה במוקצה לטלטל סבר לה כרבי שמעון

רב חסדא אמר אסור לטלטלו והא רב יצחק בר אמי איקלע לבי רב חסדא וחזא ההוא בר אווזא דהוו קא מטלטלו ליה משמשא לטולא ואמר רב חסדא חסרון כיס קא חזינן הכא שאני בר אווזא דחזי לאומצא

תנו רבנן דג מליח מותר לטלטלו דג תפל אסור לטלטלו בשר בין תפל ובין מליח מותר לטלטלו (וסתמא כרבי שמעון)

תנו רבנן מטלטלין את העצמות מפני שהוא מאכל לכלבים

בשר תפוח מפני שהוא מאכל לחיה מים מגולין מפני שהן ראויין לחתול רבן שמעון בן גמליאל אומר כל עצמן אסור לשהותן מפני הסכנה:

מתני׳ כופין את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו תרנגולת שברחה דוחין אותה עד שתכנס

מדדין עגלין וסייחין אשה מדדה את בנה אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהוא נוטל אחת ומניח אחת אבל אם היה גורר אסור:

גמ׳ אמר רב יהודה אמר רב בהמה שנפלה לאמת המים מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה ואם עלתה עלתה

מיתיבי בהמה שנפלה לאמת המים עושה לה פרנסה במקומה בשביל שלא תמות פרנסה אין כרים וכסתות לא

לא קשיא הא דאפשר בפרנסה הא דאי אפשר בפרנסה אפשר בפרנסה אין ואי לא מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה

והא קא מבטל כלי מהיכנו סבר מבטל כלי מהיכנו דרבנן צער בעלי חיים דאורייתא ואתי דאורייתא ודחי דרבנן:

תרנגולת שברחה וכו׳: דוחין אין מדדין לא תנינא להא דתנו רבנן מדדין בהמה חיה ועוף בחצר אבל לא את התרנגולת

תרנגולת מאי טעמא לא אמר אביי משום דמקפיא נפשה

תני חדא מדדין בהמה וחיה ועוף בחצר אבל לא ברשות הרבים והאשה מדדה את בנה ברשות הרבים ואין צריך לומר בחצר ותניא אידך אין עוקרין בהמה וחיה ועוף בחצר אבל דוחין בהן שיכנסו

הא גופא קשיא אמרת אין עוקרין אבל דדויי מדדינן הדר אמרת דוחין אין מדדין לא אמר אביי סיפא אתאן לתרנגולת

אמר אביי האי מאן דשחיט תרנגולת לכבשינהו לכרעיה בארעא אי נמי נידל להו מידל דדילמא מנח להו לטופריה בארעא ועקר להו לסימנים:

מתני׳ אין מילדין את הבהמה ביום טוב אבל מסעדין ומילדין את האשה בשבת וקורין לה חכמה ממקום למקום ומחללין עליה את השבת וקושרין את הטיבור רבי יוסי אומר אף חותכין וכל צרכי מילה עושין בשבת:

גמ׳ כיצד מסעדין רב יהודה אמר אוחז את הולד שלא יפול לארץ רב נחמן אמר דוחק בבשר כדי שיצא הולד

תניא כוותיה דרב יהודה כיצד מסעדין אוחזין את הולד שלא יפול לארץ ונופח לו בחוטמו ונותן לו דד לתוך פיו כדי שינק

אמר רבן שמעון בן גמליאל מרחמין היינו על בהמה טהורה ביום טוב היכי עביד אמר אביי מביא בול של מלח ומניח לה בתוך הרחם כדי שתזכור צערה ותרחם עליו ומזלפין מי שליא על גבי ולד כדי שתריח ריחו ותרחם עליו ודוקא טהורה אבל טמאה לא

מאי טעמא טמאה לא מרחקא ולדא ואי מרחקא ולדא לא מקרבא:

מילדין את האשה וכו׳: מכדי תנא ליה מילדין את האשה וקורין לה חכמה ממקום למקום ומחללין עליה את השבת לאתויי מאי

לאתויי הא דתנו רבנן אם היתה צריכה לנר חבירתה מדלקת לה את הנר ואם היתה צריכה לשמן חבירתה מביאה לה שמן ביד ואם אינו ספק ביד מביאה בשערה ואם אינו ספק בשערה מביאה לה בכלי

אמר מר אם היתה צריכה לנר חבירתה מדלקת לה את הנר פשיטא לא צריכא בסומא מהו דתימא כיון דלא חזיא אסור קא משמע לן איתובי מיתבא דעתה סברא אי איכא מידי חזיא חבירתה ועבדה לי:

אם היתה צריכה לשמן וכו׳: תיפוק ליה משום סחיטה

רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו אין סחיטה בשיער רב אשי אמר אפילו תימא יש סחיטה בשיער מביאה לה בכלי דרך שערה דכמה דאפשר לשנויי משנינן

אמר רב יהודה אמר שמואל חיה כל זמן שהקבר פתוח בין אמרה צריכה אני בין לא אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת

נסתם הקבר בין אמרה

Scroll To Top