Skip to content

הדף היומי

יולי 16, 2020 | כ״ד בתמוז תש״פ

שבת קלב

השיעור היום מוקדש על ידי רובין סמואלס לרפואה שלמה ומהירה ליעקב וולף בן ציפה. 

מניין לר׳ אליעזר שמכשירי מילה דוחה שבת. מניין לנו שמילה דוחה שבת. הגמרא מביאה שבע אפשרויות שונות ודנה בכל אחד מהם. הגמרא מביאה ברייתא לחזק דעת ר' יוחנן שלומדים מהמילה "ביום" שדוחה שבת. בברייתא מציעים שתי אופציות – או שמילה דוחה שבת או שלא. רבא מנסה להבין את ההגיון מאחורי כל אפשרות. האם שבת יותר חמור מאיסור קציצת צרעת או להיפך. ברייתא מתייחסים לכך שברית מילה דוחה את האיסור לא תעשה לקצץ נגע צרעת. הגמרא מבאיה ברייתא שמביאה את המקור לדין הזה. וכמו בברייתא הקודמת, יש שתי אפשרויות – להגיד שדוחה ולהגיד שלא דוחה ובסוף דורשים מפסוק. הגמרא מביאה שתי אפשרויות שונות להבין את ההגיון שעומד מאחורי שתי הדעות האלו.

 

שכן אם עבר זמנה בטלה אלא היינו טעמא דרבי אליעזר דאמר קרא וביום השמיני ימול בשר ערלתו ואפילו בשבת

וליכתוב רחמנא במילה וליתו הנך וליגמור מיניה משום דאיכא למיפרך מה למילה שכן נכרתו עליה שלש עשרה בריתות:

עד כאן לא פליגי רבנן עליה אלא במכשירי מילה אבל מילה גופה דברי הכל דוחה שבת מנלן אמר עולא הלכה וכן אמר רבי יצחק הלכה

מיתיבי מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת רבי אלעזר בן עזריה אומר מה מילה שהיא אחת מאיבריו של אדם דוחה את השבת קל וחומר לפיקוח נפש שדוחה את השבת

ואי סלקא דעתך הלכה קל וחומר מהלכה מי אתי והתניא אמר לו רבי אלעזר (בן עזריה) עקיבא עצם כשעורה מטמא הלכה ורביעית דם קל וחומר ואין דנין קל וחומר מהלכה

אלא אמר רבי אלעזר אתיא אות אות

אלא מעתה תפילין דכתיב בהן אות לידחי שבת

אלא אתיא ברית ברית

גדול דכתיב ביה ברית לידחי שבת

אלא אתיא דורות דורות

ציצית דכתיב ביה דורות לידחי שבת

אלא אמר רב נחמן בר יצחק דנין אות ברית ודורות מאות ברית ודורות לאפוקי הנך דחד חד הוא דכתיב בהן

ורבי יוחנן אמר אמר קרא ביום ביום אפילו בשבת

אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן אלא מעתה מחוסרי כפרה דכתיב בהו ביום הכי נמי דדחו שבת ההוא מיבעי ליה ביום ולא בלילה

האי נמי מיבעי ליה ביום ולא בלילה ההוא מבן שמנת ימים נפקא

האי נמי מביום צוותו נפקא

אף על גב דנפקא מביום צוותו אצטריכא סלקא דעתך אמינא הואיל וחס רחמנא עליה לאתויי בדלות בלילה נמי ליתי קא משמע לן

מתקיף לה רבינא אלא מעתה יהא זר כשר בהן ויהא אונן כשר בהן הא אהדריה קרא

רב אחא בר יעקב אמר אמר קרא שמיני שמיני אפילו בשבת

האי שמיני מיבעי ליה למעוטי שביעי שביעי מבן שמנת ימים נפקא

ואכתי מיבעי ליה חד למעוטי שביעי וחד למעוטי תשיעי דאי מחד הוה אמינא שביעי הוא דלא מטא זמניה אבל משמיני ואילך זמניה הוא אלא מחוורתא כדרבי יוחנן

תניא כוותיה דרבי יוחנן ודלא כרב אחא בר יעקב שמיני ימול אפילו בשבת ומה אני מקיים מחלליה מות יומת בשאר מלאכות חוץ ממילה או אינו אלא אפילו מילה ומה אני מקיים שמיני ימול חוץ משבת תלמוד לומר ביום אפילו בשבת

אמר רבא האי תנא מעיקרא מאי קא ניחא ליה ולבסוף מאי קא קשיא ליה

הכי קאמר שמיני ימול אפילו בשבת ומה אני מקיים מחלליה מות יומת בשאר מלאכות חוץ ממילה אבל מילה דחיא

מאי טעמא קל וחומר הוא ומה צרעת שדוחה את העבודה

ועבודה דוחה את השבת מילה דוחה אותה שבת שנדחית מפני העבודה אינו דין שתהא מילה דוחה אותה

ומאי או אינו דקאמר הדר אמר וממאי דצרעת חמורה דילמא שבת חמורה שכן יש בה עונשין ואזהרות הרבה (אי נמי) וממאי משום דחמירא צרעת היא דילמא משום גברא הוא דלא חזי ומה אני מקיים שמיני ימול חוץ משבת תלמוד לומר ביום אפילו בשבת:

תנו רבנן מילה דוחה את הצרעת בין בזמנה בין שלא בזמנה יום טוב אינה דוחה אלא בזמנה בלבד

מנהני מילי דתנו רבנן ימול בשר ערלתו ואף על פי שיש שם בהרת יקוץ ומה אני מקיים השמר בנגע הצרעת בשאר מקומות חוץ ממילה

או אינו אלא אפילו מילה ומה אני מקיים ימול בשר ערלתו בזמן שאין בה בהרת תלמוד לומר בשר ואף על פי שיש שם בהרת

אמר רבא האי תנא מעיקרא מאי ניחא ליה ולבסוף מאי קשיא ליה

הכי קאמר ימול בשר ערלתו ואף על פי שיש בהרת ומה אני מקיים השמר בנגע הצרעת בשאר מקומות חוץ ממילה אבל מילה דוחה את הצרעת מאי טעמא דאתיא מקל וחומר ומה שבת חמורה מילה דוחה אותה צרעת לא כל שכן

ומאי או אינו דקאמר הדר קאמר ממאי דשבת חמירא דילמא צרעת חמירא שכן דוחה את העבודה ועבודה דוחה את השבת תלמוד לומר בשר ואף על פי שיש שם בהרת

לישנא אחרינא מילה דוחה את הצרעת מאי טעמא דאתי עשה ודחי לא תעשה ומאי או אינו דקאמר הדר קאמר אימר דאמרינן דאתי עשה ודחי את לא תעשה לא תעשה גרידא האי עשה ולא תעשה הוא ומה אני מקיים ימול בשר ערלתו בזמן שאין בה בהרת תלמוד לומר בשר ואף על פי שיש שם בהרת

תינח גדול דכתיב בהו בשר קטן נמי כתיב ביה בשר בינוני מנלן

אמר אביי אתיא מביניא מגדול לא אתיא שכן ענוש כרת מקטן לא אתיא שכן מילה בזמנה הצד השוה שבהן שכן נימולין ודוחין את הצרעת אף כל שנימולין דוחין את הצרעת

רבא אמר מילה בזמנה דוחה לא צריכא קרא מקל וחומר אתיא ומה שבת דחמירא דוחה צרעת לא כל שכן

אמר ליה רב ספרא לרבא ממאי דשבת חמירא דילמא צרעת חמירא שכן דוחה את העבודה ועבודה דוחה את השבת התם לאו משום דחמירא צרעת אלא משום דגברא הוא דלא חזי אמאי ויקוץ בהרתו ויעבוד מחוסר טבילה הוא

תינח נגעים טמאים נגעים טהורים מאי איכא למימר

אלא אמר רב אשי היכא אמרינן דאתי עשה ודחי לא תעשה כגון מילה בצרעת אי נמי ציצית וכלאים דבעידנא דמתעקר לאו קא מוקים עשה הכא בעידנא דמתעקר ללאו לא קא מוקים עשה

והא דרבא ורב ספרא

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

שבת קלב

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

שבת קלב

שכן אם עבר זמנה בטלה אלא היינו טעמא דרבי אליעזר דאמר קרא וביום השמיני ימול בשר ערלתו ואפילו בשבת

וליכתוב רחמנא במילה וליתו הנך וליגמור מיניה משום דאיכא למיפרך מה למילה שכן נכרתו עליה שלש עשרה בריתות:

עד כאן לא פליגי רבנן עליה אלא במכשירי מילה אבל מילה גופה דברי הכל דוחה שבת מנלן אמר עולא הלכה וכן אמר רבי יצחק הלכה

מיתיבי מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת רבי אלעזר בן עזריה אומר מה מילה שהיא אחת מאיבריו של אדם דוחה את השבת קל וחומר לפיקוח נפש שדוחה את השבת

ואי סלקא דעתך הלכה קל וחומר מהלכה מי אתי והתניא אמר לו רבי אלעזר (בן עזריה) עקיבא עצם כשעורה מטמא הלכה ורביעית דם קל וחומר ואין דנין קל וחומר מהלכה

אלא אמר רבי אלעזר אתיא אות אות

אלא מעתה תפילין דכתיב בהן אות לידחי שבת

אלא אתיא ברית ברית

גדול דכתיב ביה ברית לידחי שבת

אלא אתיא דורות דורות

ציצית דכתיב ביה דורות לידחי שבת

אלא אמר רב נחמן בר יצחק דנין אות ברית ודורות מאות ברית ודורות לאפוקי הנך דחד חד הוא דכתיב בהן

ורבי יוחנן אמר אמר קרא ביום ביום אפילו בשבת

אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן אלא מעתה מחוסרי כפרה דכתיב בהו ביום הכי נמי דדחו שבת ההוא מיבעי ליה ביום ולא בלילה

האי נמי מיבעי ליה ביום ולא בלילה ההוא מבן שמנת ימים נפקא

האי נמי מביום צוותו נפקא

אף על גב דנפקא מביום צוותו אצטריכא סלקא דעתך אמינא הואיל וחס רחמנא עליה לאתויי בדלות בלילה נמי ליתי קא משמע לן

מתקיף לה רבינא אלא מעתה יהא זר כשר בהן ויהא אונן כשר בהן הא אהדריה קרא

רב אחא בר יעקב אמר אמר קרא שמיני שמיני אפילו בשבת

האי שמיני מיבעי ליה למעוטי שביעי שביעי מבן שמנת ימים נפקא

ואכתי מיבעי ליה חד למעוטי שביעי וחד למעוטי תשיעי דאי מחד הוה אמינא שביעי הוא דלא מטא זמניה אבל משמיני ואילך זמניה הוא אלא מחוורתא כדרבי יוחנן

תניא כוותיה דרבי יוחנן ודלא כרב אחא בר יעקב שמיני ימול אפילו בשבת ומה אני מקיים מחלליה מות יומת בשאר מלאכות חוץ ממילה או אינו אלא אפילו מילה ומה אני מקיים שמיני ימול חוץ משבת תלמוד לומר ביום אפילו בשבת

אמר רבא האי תנא מעיקרא מאי קא ניחא ליה ולבסוף מאי קא קשיא ליה

הכי קאמר שמיני ימול אפילו בשבת ומה אני מקיים מחלליה מות יומת בשאר מלאכות חוץ ממילה אבל מילה דחיא

מאי טעמא קל וחומר הוא ומה צרעת שדוחה את העבודה

ועבודה דוחה את השבת מילה דוחה אותה שבת שנדחית מפני העבודה אינו דין שתהא מילה דוחה אותה

ומאי או אינו דקאמר הדר אמר וממאי דצרעת חמורה דילמא שבת חמורה שכן יש בה עונשין ואזהרות הרבה (אי נמי) וממאי משום דחמירא צרעת היא דילמא משום גברא הוא דלא חזי ומה אני מקיים שמיני ימול חוץ משבת תלמוד לומר ביום אפילו בשבת:

תנו רבנן מילה דוחה את הצרעת בין בזמנה בין שלא בזמנה יום טוב אינה דוחה אלא בזמנה בלבד

מנהני מילי דתנו רבנן ימול בשר ערלתו ואף על פי שיש שם בהרת יקוץ ומה אני מקיים השמר בנגע הצרעת בשאר מקומות חוץ ממילה

או אינו אלא אפילו מילה ומה אני מקיים ימול בשר ערלתו בזמן שאין בה בהרת תלמוד לומר בשר ואף על פי שיש שם בהרת

אמר רבא האי תנא מעיקרא מאי ניחא ליה ולבסוף מאי קשיא ליה

הכי קאמר ימול בשר ערלתו ואף על פי שיש בהרת ומה אני מקיים השמר בנגע הצרעת בשאר מקומות חוץ ממילה אבל מילה דוחה את הצרעת מאי טעמא דאתיא מקל וחומר ומה שבת חמורה מילה דוחה אותה צרעת לא כל שכן

ומאי או אינו דקאמר הדר קאמר ממאי דשבת חמירא דילמא צרעת חמירא שכן דוחה את העבודה ועבודה דוחה את השבת תלמוד לומר בשר ואף על פי שיש שם בהרת

לישנא אחרינא מילה דוחה את הצרעת מאי טעמא דאתי עשה ודחי לא תעשה ומאי או אינו דקאמר הדר קאמר אימר דאמרינן דאתי עשה ודחי את לא תעשה לא תעשה גרידא האי עשה ולא תעשה הוא ומה אני מקיים ימול בשר ערלתו בזמן שאין בה בהרת תלמוד לומר בשר ואף על פי שיש שם בהרת

תינח גדול דכתיב בהו בשר קטן נמי כתיב ביה בשר בינוני מנלן

אמר אביי אתיא מביניא מגדול לא אתיא שכן ענוש כרת מקטן לא אתיא שכן מילה בזמנה הצד השוה שבהן שכן נימולין ודוחין את הצרעת אף כל שנימולין דוחין את הצרעת

רבא אמר מילה בזמנה דוחה לא צריכא קרא מקל וחומר אתיא ומה שבת דחמירא דוחה צרעת לא כל שכן

אמר ליה רב ספרא לרבא ממאי דשבת חמירא דילמא צרעת חמירא שכן דוחה את העבודה ועבודה דוחה את השבת התם לאו משום דחמירא צרעת אלא משום דגברא הוא דלא חזי אמאי ויקוץ בהרתו ויעבוד מחוסר טבילה הוא

תינח נגעים טמאים נגעים טהורים מאי איכא למימר

אלא אמר רב אשי היכא אמרינן דאתי עשה ודחי לא תעשה כגון מילה בצרעת אי נמי ציצית וכלאים דבעידנא דמתעקר לאו קא מוקים עשה הכא בעידנא דמתעקר ללאו לא קא מוקים עשה

והא דרבא ורב ספרא

הצטרפי לקהילת הלומדות של הדרן ובואי ללמוד גמרא עם עוד נשים באזור מגורייך

Scroll To Top