Skip to content

י׳ במרחשון תשפ״ב | 16.10.21 | הדף היומי: ראש השנה ז - שבת י' בחשון

הדף היומי

כ״ד באדר תש״פ | 20 מרץ 2020

שבת יד

איזה דעה תנאית תואמת את המשנה בזבים שבו כתוב שמי שאוכל ראשון או שני לטומאה פוסל את התרומה, אך לא מטמא אותו להיות שני להעביר טומאה למשהו אחר? הגמרא ממשיכה להסביר הסיבה לחלק מהי"ח גזירות – אלו שמופיעים במשנה בזבים. למה כתוב שבית שמאי ובית הלל תקנו שידיים פוסלות את התרומה – הרי כתוב במקום אחר שהלל ושמאי עצמם תקנו? אחרי שהגמרא עונה על השאלה, שואלים ששלמה המלך תיקן את זה. איך פותרים את הבעייה?

This post is also available in English

לא מטמו אמר רבה בר בר חנה רבי יהושע היא דתנן רבי אליעזר אומר האוכל אוכל ראשון ראשון ואוכל אוכל שני שני אוכל שלישי שלישי רבי יהושע אומר האוכל אוכל ראשון ואוכל שני שני שלישי שני לקודש ואין שני לתרומה בחולין שנעשו על טהרת תרומה

אוכל אוכל ראשון ואוכל אוכל שני מאי טעמא גזרו ביה רבנן טומאה דזימנין דאכיל אוכלין טמאין ושקיל משקין דתרומה ושדי לפומיה ופסיל להו

שותה משקין טמאין מאי טעמא גזרו ביה רבנן טומאה דזימנין דשתה משקין טמאין ושקיל אוכלין דתרומה ושדי לפומיה ופסיל להו היינו הך מהו דתימא הא שכיחי והא לא שכיחי קא משמע לן

והבא ראשו ורובו במים שאובין מאי טעמא גזרו ביה רבנן טומאה אמר רב ביבי אמר רב אסי שבתחלה היו טובלין במי מערות מכונסין וסרוחין והיו נותנין עליהן מים שאובין התחילו ועשאום קבע גזרו עליהם טומאה

מאי קבע אמר אביי שהיו אומרים לא אלו מטהרין אלא אלו ואלו מטהרין אמר ליה רבא מאי נפקא מינה הא קא טבלי בהנך אלא אמר רבא שהיו אומרים לא אלו מטהרין אלא אלו מטהרין

וטהור שנפלו על ראשו ורובו שלשה לוגין מים שאובין מאי טעמא גזרו ביה רבנן טומאה דאי לא הא לא קיימא הא

וספר מאי טעמא גזרו ביה רבנן טומאה אמר רב משרשיא שבתחלה היו מצניעין את אוכלין דתרומה אצל ספר תורה ואמרו האי קדש והאי קדש כיון דקחזו דקאתו לידי פסידא גזרו ביה רבנן טומאה

והידים מפני שהידים עסקניות הן תנא אף ידים הבאות מחמת ספר פוסלות את התרומה משום דרבי פרנך דאמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום ערום סלקא דעתך אלא אמר רבי זירא ערום בלא מצות בלא מצות סלקא דעתך אלא אימא ערום בלא אותה מצוה

הי גזור ברישא אילימא הא גזור ברישא

כיון דהך גזור ברישא הא תו למה לי אלא הך גזור ברישא והדר גזור בכולהו ידים

וטבול יום טבול יום דאורייתא הוא דכתיב ובא השמש וטהר סמי מכאן טבול יום

והאוכלין שנטמאו במשקין במשקין דמאי אילימא במשקין הבאין מחמת שרץ דאורייתא נינהו דכתיב וכל משקה אשר ישתה אלא במשקין הבאין מחמת ידים וגזירה משום משקין הבאין מחמת שרץ

והכלים שנטמאו במשקין כלים דאיטמאו במשקין דמאי אילימא במשקין דזב דאורייתא נינהו דכתיב וכי ירוק הזב בטהור מה שביד טהור טמאתי לך אלא במשקין הבאין מחמת שרץ וגזירה משום משקין דזב

וידים תלמידי שמאי והלל גזור שמאי והלל גזור דתניא יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית שמעון בן שטח תיקן כתובה לאשה וגזר טומאה על כלי מתכות שמאי והלל גזרו טומאה על הידים

וכי תימא שמאי וסיעתו והלל וסיעתו והאמר רב יהודה אמר שמואל שמנה עשר דבר גזרו ובשמנה עשר נחלקו ואילו הלל ושמאי לא נחלקו אלא בשלשה מקומות דאמר רב הונא בשלשה מקומות נחלקו ותו לא וכי תימא אתו אינהו גזור לתלות ואתו תלמידייהו וגזרו לשרוף והאמר אילפא ידים תחלת גזירתן לשריפה אלא אתו אינהו גזור ולא קבלו מינייהו ואתו תלמידייהו גזרו וקבלו מינייהו

ואכתי שלמה גזר דאמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה בת קול ואמרה בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר אתא

להעמיק בדף

דף משלהן- thumbnail (2)

מת מצוה – דף משלהן 30

איך מתמודדים עם מת מצוה? (ומה זה אומר….?). חמוטל ושירה בודקות איך קבורה קשורה לעירובין. This post is also available in English

שבת יד

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

שבת יד

לא מטמו אמר רבה בר בר חנה רבי יהושע היא דתנן רבי אליעזר אומר האוכל אוכל ראשון ראשון ואוכל אוכל שני שני אוכל שלישי שלישי רבי יהושע אומר האוכל אוכל ראשון ואוכל שני שני שלישי שני לקודש ואין שני לתרומה בחולין שנעשו על טהרת תרומה

אוכל אוכל ראשון ואוכל אוכל שני מאי טעמא גזרו ביה רבנן טומאה דזימנין דאכיל אוכלין טמאין ושקיל משקין דתרומה ושדי לפומיה ופסיל להו

שותה משקין טמאין מאי טעמא גזרו ביה רבנן טומאה דזימנין דשתה משקין טמאין ושקיל אוכלין דתרומה ושדי לפומיה ופסיל להו היינו הך מהו דתימא הא שכיחי והא לא שכיחי קא משמע לן

והבא ראשו ורובו במים שאובין מאי טעמא גזרו ביה רבנן טומאה אמר רב ביבי אמר רב אסי שבתחלה היו טובלין במי מערות מכונסין וסרוחין והיו נותנין עליהן מים שאובין התחילו ועשאום קבע גזרו עליהם טומאה

מאי קבע אמר אביי שהיו אומרים לא אלו מטהרין אלא אלו ואלו מטהרין אמר ליה רבא מאי נפקא מינה הא קא טבלי בהנך אלא אמר רבא שהיו אומרים לא אלו מטהרין אלא אלו מטהרין

וטהור שנפלו על ראשו ורובו שלשה לוגין מים שאובין מאי טעמא גזרו ביה רבנן טומאה דאי לא הא לא קיימא הא

וספר מאי טעמא גזרו ביה רבנן טומאה אמר רב משרשיא שבתחלה היו מצניעין את אוכלין דתרומה אצל ספר תורה ואמרו האי קדש והאי קדש כיון דקחזו דקאתו לידי פסידא גזרו ביה רבנן טומאה

והידים מפני שהידים עסקניות הן תנא אף ידים הבאות מחמת ספר פוסלות את התרומה משום דרבי פרנך דאמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום ערום סלקא דעתך אלא אמר רבי זירא ערום בלא מצות בלא מצות סלקא דעתך אלא אימא ערום בלא אותה מצוה

הי גזור ברישא אילימא הא גזור ברישא

כיון דהך גזור ברישא הא תו למה לי אלא הך גזור ברישא והדר גזור בכולהו ידים

וטבול יום טבול יום דאורייתא הוא דכתיב ובא השמש וטהר סמי מכאן טבול יום

והאוכלין שנטמאו במשקין במשקין דמאי אילימא במשקין הבאין מחמת שרץ דאורייתא נינהו דכתיב וכל משקה אשר ישתה אלא במשקין הבאין מחמת ידים וגזירה משום משקין הבאין מחמת שרץ

והכלים שנטמאו במשקין כלים דאיטמאו במשקין דמאי אילימא במשקין דזב דאורייתא נינהו דכתיב וכי ירוק הזב בטהור מה שביד טהור טמאתי לך אלא במשקין הבאין מחמת שרץ וגזירה משום משקין דזב

וידים תלמידי שמאי והלל גזור שמאי והלל גזור דתניא יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית שמעון בן שטח תיקן כתובה לאשה וגזר טומאה על כלי מתכות שמאי והלל גזרו טומאה על הידים

וכי תימא שמאי וסיעתו והלל וסיעתו והאמר רב יהודה אמר שמואל שמנה עשר דבר גזרו ובשמנה עשר נחלקו ואילו הלל ושמאי לא נחלקו אלא בשלשה מקומות דאמר רב הונא בשלשה מקומות נחלקו ותו לא וכי תימא אתו אינהו גזור לתלות ואתו תלמידייהו וגזרו לשרוף והאמר אילפא ידים תחלת גזירתן לשריפה אלא אתו אינהו גזור ולא קבלו מינייהו ואתו תלמידייהו גזרו וקבלו מינייהו

ואכתי שלמה גזר דאמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה בת קול ואמרה בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר אתא

Scroll To Top