Skip to content

י׳ במרחשון תשפ״ב | 16.10.21 | הדף היומי: ראש השנה ז - שבת י' בחשון

הדף היומי

ה׳ באב תש״פ | 26 יולי 2020

שבת קמב

השיעורים השבוע מוקדשים לרפואה שלמה של חנה אסתר בת איילה הדר על ידי אילנה ודני סטורץ' ומשפחתם ועל ידי קליפ פליג לכבוד מינה פרזיגר פליג לכבוד יום הולדתה. מזל טוב!

למה מותר לטלטל ילד עם אבן בידו אבל לא כסף? אם יש אבן בכלי מותר לטלטל את הכלי – אבל רק אם היו פירות בתוכו ואז זה נחשב בסיס לדבר המותר והאסור. למה לא מנסים לזרוק את האבן מהכלי? מטלטלין תרומה טמאה עם טהורה – לפי רב חסדא מדובר שהטמאה למעלה וטהורה למטה ומזיז לצורך גופו. יש ברייתא שבה אומרים שלא משנה מה למעלה ומה למטה – כנראה מדובר שם שמזיזים לצורך מקומו. איך ר' יהודה מתיר לדמע את התערובת – הרי זה מתקן? הגמרא מביאה שלושה תירוצים אפשריים ודוחה שניים מתוכם. אם יש אבן על פי חבית, איך מזיזים את האבן כדי להגיע ליין בחבית? רק על ידי טלטול מן הצד. כנ"ל לגבי מעות על הכר. חייב להיות שמדובר שלא הניח שם במכוון כי אז זה יהיה בסיס לדבר האסור. האם אפשר לטלטל חפץ מוקצה "מחמה לצל" – להגן עליו מפני השמש או מפני גנבים – אם מניחים עליו משהו של היתר (כמו ככר או תינוק או כף או סכין) ומטלטלים ביחד? או האם היתר זו רק כדי לטלטל מת משום כבוד הבריות?

מאי איריא אבן אפילו דינר נמי אלמה אמר רבא לא שנו אלא אבן אבל דינר אסור אבן אי נפלה לה לא אתי אבוה לאיתויי דינר אי נפיל אתי אבוה לאתויי

תניא כוותיה דרבא המוציא כליו מקופלים ומונחים על כתפו וסנדליו וטבעותיו בידו חייב ואם היה מלובש בהן פטור

המוציא אדם וכליו עליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו בידיו פטור ואילו הוציאן כמות שהן חייב:

כלכלה והאבן בתוכה: ואמאי תיהוי כלכלה בסיס לדבר האסור אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הכא בכלכלה מלאה פירות עסקינן ולישדינהו לפירי ונישדי לאבן ונינקטינהו בידים כדרבי אלעי אמר רב בפירות המיטנפין הכא נמי בפירות המיטנפין

ולינערינהו נעורי אמר רב חייא בר אשי אמר רבא הכא בכלכלה פחותה עסקינן דאבן גופה נעשית דופן לכלכלה:

מטלטלין תרומה וכו׳: אמר רב חסדא לא שנו אלא שטהורה למטה וטמאה למעלה אבל טהורה למעלה וטמאה למטה שקיל ליה לטהורה ושביק ליה לטמאה

וכי טהורה למטה נמי לישדינהו ולינקטינהו אמר רבי אלעי אמר רב בפירות המיטנפין עסקינן

מיתיבי מטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה ועם החולין בין שטהורה למעלה וטמאה למטה בין שטמאה למעלה וטהורה למטה תיובתא דרב חסדא

אמר לך רב חסדא מתניתין לצורך גופו ברייתא לצורך מקומו

מאי דוחקיה דרב חסדא לאוקמי מתניתין לצורך גופו

אמר רבא מתניתין כוותיה דייקא דקתני סיפא מעות שעל הכר מנער את הכר והן נופלות ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא לצורך גופו אבל לצורך מקומו מטלטלו ועודן עליו ומדסיפא לצורך גופו רישא נמי לצורך גופו:

רבי יהודה אומר אף מעלין וכו׳: ואמאי הא קא מתקן

רבי יהודה כרבי אליעזר סבירא ליה דאמר תרומה בעינא מחתא

דתנן סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה נדמעו ונפל מן המדומע למקום אחר רבי אליעזר אומר מדמעת כתרומת ודאי

וחכמים אומרים אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון

אימר דשמעת ליה לחומרא לקולא מי שמעת ליה

אלא הוא דאמר כרבי שמעון כדתנן סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביה עד שנפלה אחרת הרי זו אסורה ורבי שמעון מתיר

וממאי דילמא התם בהא קמיפלגי דתנא קמא סבר אף על גב דנפלו בזה אחר זה כמאן דנפל בבת אחת דמי והא לחמשין נפלה והא לחמשין נפלה ורבי שמעון סבר קמייתא בטיל במאה והא תיבטיל במאה וחד

אלא הוא דאמר כרבי שמעון בן אלעזר דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר נותן עיניו בצד זה ואוכל מצד אחר

ומי סבר ליה כוותיה

והא מיפליג פליג עילויה דתניא רבי יהודה אומר מעלין את המדומע באחד ומאה רבי שמעון בן אלעזר אומר נותן עיניו בצד זה ואוכל מצד אחר

דרבי יהודה עדיפא מדרבי שמעון בן אלעזר:

מתני׳ האבן שעל פי החבית מטה על צדה והיא נופלת היתה בין החביות מגביה ומטה על צדה והיא נופלת

מעות שעל הכר מנער את הכר והן נופלות היתה עליו לשלשת מקנחה בסמרטוט היתה של עור נותנין עליה מים עד שתכלה:

גמ׳ אמר רב הונא אמר רב לא שנו אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור:

[היתה בין החביות כו׳]: מאן תנא דכל היכא דאיכא איסורא והיתרא בהיתרא טרחינן באיסורא לא טרחינן

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן רבן שמעון בן גמליאל היא דתנן הבורר קטנית ביום טוב בית שמאי אומרים בורר אוכל ואוכל ובית הלל אומרים בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי

ותניא אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים שהאוכל מרובה על הפסולת אבל פסולת מרובה על האוכל דברי הכל בורר אוכל

והא הכא דכי אוכל מרובה על הפסולת דמי

הכא נמי כיון דאי בעי למישקל לא משתקיל ליה יין עד דשקיל לה לאבן כפסולת מרובה על האוכל דמי:

היתה בין החביות מגביה: תניא רבי יוסי אומר היתה החבית מונחת באוצר או שהיו כלי זכוכית מונחין תחתיה מגביה למקום אחר ומטה על צדה והיא נופלת ונוטל הימנה מה שצריך לו ומחזירה למקומה:

מעות שעל הכר: אמר רב חייא בר אשי אמר רב לא שנו אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא לצורך גופו אבל לצורך מקומו מטלטלו ועודן עליו וכן תני חייא בר רב מדיפתי לא שנו אלא לצורך גופו אבל לצורך מקומו מטלטלו ועודן עליו:

מעות שעל הכר מנער וכו׳: אמר רבי אושעיא שכח ארנקי בחצר מניח עליה ככר או תינוק ומטלטלה אמר רב יצחק שכח לבינה בחצר מניח עליה ככר או תינוק ומטלטלה אמר רבי יהודה בר שילא אמר רבי אסי פעם אחת שכחו דסקיא מלאה מעות בסרטיא ובאו ושאלו את רבי יוחנן ואמר להן הניחו עליה ככר או תינוק וטלטלוה

אמר מר זוטרא הלכתא ככל הני שמעתתא בשוכח רב אשי אמר אפילו שכח נמי [לא] ולא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד

אביי מנח כפא אכיפי רבא מנח סכינא אבר יונה ומטלטלה אמר רב יוסף כמה חריפא שמעתתא דדרדקי אימר דאמור רבנן בשוכח לכתחילה מי אמור

אמר אביי אי לאו דאדם חשוב אנא כפא אכיפי למה לי הא חזו למיזגא עלייהו

אמר רבא אנא אי לאו דאדם חשוב אנא סכינא אבר יונה למה לי הא חזי לי לאומצא

טעמא דחזי לאומצא הא לא חזי לאומצא לא למימרא דרבא כרבי יהודה סבירא ליה

והאמר רבא לשמעיה טווי לי בר אווזא ושדי מיעיה לשונרא

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

שבת קמב

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

שבת קמב

מאי איריא אבן אפילו דינר נמי אלמה אמר רבא לא שנו אלא אבן אבל דינר אסור אבן אי נפלה לה לא אתי אבוה לאיתויי דינר אי נפיל אתי אבוה לאתויי

תניא כוותיה דרבא המוציא כליו מקופלים ומונחים על כתפו וסנדליו וטבעותיו בידו חייב ואם היה מלובש בהן פטור

המוציא אדם וכליו עליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו בידיו פטור ואילו הוציאן כמות שהן חייב:

כלכלה והאבן בתוכה: ואמאי תיהוי כלכלה בסיס לדבר האסור אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הכא בכלכלה מלאה פירות עסקינן ולישדינהו לפירי ונישדי לאבן ונינקטינהו בידים כדרבי אלעי אמר רב בפירות המיטנפין הכא נמי בפירות המיטנפין

ולינערינהו נעורי אמר רב חייא בר אשי אמר רבא הכא בכלכלה פחותה עסקינן דאבן גופה נעשית דופן לכלכלה:

מטלטלין תרומה וכו׳: אמר רב חסדא לא שנו אלא שטהורה למטה וטמאה למעלה אבל טהורה למעלה וטמאה למטה שקיל ליה לטהורה ושביק ליה לטמאה

וכי טהורה למטה נמי לישדינהו ולינקטינהו אמר רבי אלעי אמר רב בפירות המיטנפין עסקינן

מיתיבי מטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה ועם החולין בין שטהורה למעלה וטמאה למטה בין שטמאה למעלה וטהורה למטה תיובתא דרב חסדא

אמר לך רב חסדא מתניתין לצורך גופו ברייתא לצורך מקומו

מאי דוחקיה דרב חסדא לאוקמי מתניתין לצורך גופו

אמר רבא מתניתין כוותיה דייקא דקתני סיפא מעות שעל הכר מנער את הכר והן נופלות ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא לצורך גופו אבל לצורך מקומו מטלטלו ועודן עליו ומדסיפא לצורך גופו רישא נמי לצורך גופו:

רבי יהודה אומר אף מעלין וכו׳: ואמאי הא קא מתקן

רבי יהודה כרבי אליעזר סבירא ליה דאמר תרומה בעינא מחתא

דתנן סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה נדמעו ונפל מן המדומע למקום אחר רבי אליעזר אומר מדמעת כתרומת ודאי

וחכמים אומרים אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון

אימר דשמעת ליה לחומרא לקולא מי שמעת ליה

אלא הוא דאמר כרבי שמעון כדתנן סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביה עד שנפלה אחרת הרי זו אסורה ורבי שמעון מתיר

וממאי דילמא התם בהא קמיפלגי דתנא קמא סבר אף על גב דנפלו בזה אחר זה כמאן דנפל בבת אחת דמי והא לחמשין נפלה והא לחמשין נפלה ורבי שמעון סבר קמייתא בטיל במאה והא תיבטיל במאה וחד

אלא הוא דאמר כרבי שמעון בן אלעזר דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר נותן עיניו בצד זה ואוכל מצד אחר

ומי סבר ליה כוותיה

והא מיפליג פליג עילויה דתניא רבי יהודה אומר מעלין את המדומע באחד ומאה רבי שמעון בן אלעזר אומר נותן עיניו בצד זה ואוכל מצד אחר

דרבי יהודה עדיפא מדרבי שמעון בן אלעזר:

מתני׳ האבן שעל פי החבית מטה על צדה והיא נופלת היתה בין החביות מגביה ומטה על צדה והיא נופלת

מעות שעל הכר מנער את הכר והן נופלות היתה עליו לשלשת מקנחה בסמרטוט היתה של עור נותנין עליה מים עד שתכלה:

גמ׳ אמר רב הונא אמר רב לא שנו אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור:

[היתה בין החביות כו׳]: מאן תנא דכל היכא דאיכא איסורא והיתרא בהיתרא טרחינן באיסורא לא טרחינן

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן רבן שמעון בן גמליאל היא דתנן הבורר קטנית ביום טוב בית שמאי אומרים בורר אוכל ואוכל ובית הלל אומרים בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי

ותניא אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים שהאוכל מרובה על הפסולת אבל פסולת מרובה על האוכל דברי הכל בורר אוכל

והא הכא דכי אוכל מרובה על הפסולת דמי

הכא נמי כיון דאי בעי למישקל לא משתקיל ליה יין עד דשקיל לה לאבן כפסולת מרובה על האוכל דמי:

היתה בין החביות מגביה: תניא רבי יוסי אומר היתה החבית מונחת באוצר או שהיו כלי זכוכית מונחין תחתיה מגביה למקום אחר ומטה על צדה והיא נופלת ונוטל הימנה מה שצריך לו ומחזירה למקומה:

מעות שעל הכר: אמר רב חייא בר אשי אמר רב לא שנו אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא לצורך גופו אבל לצורך מקומו מטלטלו ועודן עליו וכן תני חייא בר רב מדיפתי לא שנו אלא לצורך גופו אבל לצורך מקומו מטלטלו ועודן עליו:

מעות שעל הכר מנער וכו׳: אמר רבי אושעיא שכח ארנקי בחצר מניח עליה ככר או תינוק ומטלטלה אמר רב יצחק שכח לבינה בחצר מניח עליה ככר או תינוק ומטלטלה אמר רבי יהודה בר שילא אמר רבי אסי פעם אחת שכחו דסקיא מלאה מעות בסרטיא ובאו ושאלו את רבי יוחנן ואמר להן הניחו עליה ככר או תינוק וטלטלוה

אמר מר זוטרא הלכתא ככל הני שמעתתא בשוכח רב אשי אמר אפילו שכח נמי [לא] ולא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד

אביי מנח כפא אכיפי רבא מנח סכינא אבר יונה ומטלטלה אמר רב יוסף כמה חריפא שמעתתא דדרדקי אימר דאמור רבנן בשוכח לכתחילה מי אמור

אמר אביי אי לאו דאדם חשוב אנא כפא אכיפי למה לי הא חזו למיזגא עלייהו

אמר רבא אנא אי לאו דאדם חשוב אנא סכינא אבר יונה למה לי הא חזי לי לאומצא

טעמא דחזי לאומצא הא לא חזי לאומצא לא למימרא דרבא כרבי יהודה סבירא ליה

והאמר רבא לשמעיה טווי לי בר אווזא ושדי מיעיה לשונרא

Scroll To Top