Skip to content

י׳ במרחשון תשפ״ב | 16.10.21 | הדף היומי: ראש השנה ז - שבת י' בחשון

הדף היומי

ח׳ באב תש״פ | 29 יולי 2020

שבת קמה

השיעור היום מוקדש על ידי מרג'י צוובל לעילוי נשמת חיים צבי בן יוסף בנימין ז"ל. ועל ידי אביבה באומזר לכבוד דבורה אשהיים לכבוד אמה, עידית אשהיים וכל העבודה הקשה ולימוד התורה שאת עושה לכבוד ולכבוד בעלה. כל הכבוד!

הגמרא מתעמקת בנושא של סחיטת משקה על אוכל – האם נחשב אוכל או לא? האם זה מחלוקת תנאים? מה לגבי ציר של דגים – האם שמואל אמר שמותר או רב הוא שאמר? הגמרא מביאה קושי על שמואל ולכן מסיקים שרב אמר. האם אפשר לקבל עדות של עד מפי עד? רק במקרים מסויימים כגון עדות אשה להתיר אותה מלהיות עגונה (להעיד שבעלה מת). ואולי גם להעיד על מום בבכור. אם משהו בא במים חמים לפני שבת (לפי רש"י נתבשל) אז מותר לשחות במים חמים בשבת אבל אם לא, אסור לשרות במים חמים אבל אפשר להדיח – חוץ מדגים מאוד מלוחים כי הדחה זה מה שמכין אותם לאכילה. בעקבות הנושא של השריית אוכל, הגמרא דנה קצת במאכלים מארץ ישראל (תרנגלות של ר' אבא שהיו שורים לכמה ימים) ומבבל (כותח הבבלי) שאחרים חשבו שהם מאכלים מגעילים. כמה רבנים ארצישראלים יושבים ואומרים דברים מעליבים כלפי הבבליים ור' יוחנן בא ומגן על הבבליים.

כביצה מכוונת טהור הא יותר מכביצה טמא ואי אמרת משקה הבא לאוכל אוכל הוא במאי איתכשר הוא מותיב לה והוא מפרק לה בסוחט לתוך הקערה

אמר רבי ירמיה כתנאי המחליק בענבים לא הוכשר רבי יהודה אומר הוכשר מאי לאו בהא קמיפלגי מר סבר משקה הבא לאוכל אוכל הוא ומר סבר לאו אוכל הוא

אמר רב פפא דכולי עלמא משקה הבא לאוכל לאו אוכל הוא והכא במשקה הבא לאיבוד קמיפלגי מר סבר משקה הוא ומר סבר לאו משקה הוא ובפלוגתא דהני תנאי דתניא המפצע בזיתים בידים מסואבות הוכשר לסופתן במלח לא הוכשר

לידע אם הגיעו זיתיו למסוק אם לאו לא הוכשר רבי יהודה אומר הוכשר מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר משקה העומד לאיבוד משקה הוא ומר סבר לאו משקה הוא

אמר רב הונא בריה דרב יהושע הני תנאי במשקה העומד לאיבוד פליגי והנך תנאי במשקה העומד לצחצחו קמיפלגי

אמר רבי זירא אמר רב חייא בר אשי אמר רב סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה ודג לצירו אפילו לתוך הקערה

יתיב רב דימי וקאמר לה להא שמעתא אמר ליה אביי לרב דימי אתון משמיה דרב מתניתון ולא קשיא לכו אנן משמיה דשמואל מתנינן לה וקשיא לן מי אמר שמואל דג לצירו אפילו לתוך הקערה והאיתמר כבשים שסחטן אמר רב לגופן מותר למימיהן פטור אבל אסור

ושלקות בין לגופן בין למימיהן מותר ושמואל אמר אחד כבשים ואחד שלקות לגופן מותר למימיהן פטור אבל אסור

אמר ליה האלהים עיני ראו ולא זר (כלו כליותי בחקי וגו׳) מפומיה דרבי ירמיה שמיע לי ורבי ירמיה מרבי זירא ורבי זירא מרב חייא בר אשי ורב חייא בר אשי מרב:

גופא כבשים שסחטן אמר רב לגופן מותר למימיהן פטור אבל אסור ושלקות בין לגופן בין למימיהן מותר ושמואל אמר אחד זה ואחד זה לגופן מותר למימיהן פטור אבל אסור רבי יוחנן אמר אחד כבשים ואחד שלקות לגופן מותר למימיהן חייב חטאת

מיתיבי סוחטין כבשים בשבת לצורך השבת אבל לא למוצאי שבת וזיתים וענבים לא יסחוט ואם סחט חייב חטאת קשיא לרב קשיא לשמואל קשיא לרבי יוחנן רב מתרץ לטעמיה שמואל מתרץ לטעמיה רבי יוחנן מתרץ לטעמיה

רב מתרץ לטעמיה סוחטין כבשים בשבת לצורך השבת אבל לא למוצאי שבת במה דברים אמורים לגופן אבל למימיהן פטור אבל אסור ושלקות בין לגופן בין למימיהן מותר וזיתים וענבים לא יסחוט ואם סחטן חייב חטאת

שמואל מתרץ לטעמיה סוחטין כבשים בשבת לצורך השבת הוא הדין לשלקות במה דברים אמורים לגופן אבל למימיהן פטור אבל אסור וזיתים וענבים לא יסחוט ואם סחט חייב חטאת

רבי יוחנן מתרץ לטעמיה סוחטין כבשים לצורך השבת אבל לא למוצאי שבת אחד כבשים ואחד שלקות במה דברים אמורים לגופן אבל למימיהן לא יסחוט ואם סחט נעשה כמי שסחט זיתים וענבים וחייב חטאת

אמר רב חייא בר אשי אמר רב דבר תורה אינו חייב אלא על דריסת זיתים וענבים בלבד וכן תני דבי מנשה דבר תורה אינו חייב אלא על דריסת זיתים וענבים בלבד ואין עד מפי עד כשר

אלא לעדות אשה בלבד

איבעיא להו עד מפי עד לעדות בכור מהו רב אמי אסיר ורב אסי שרי

אמר ליה רב אמי לרב אסי והא תנא דבי מנשיא אין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה בלבד אימא לעדות שהאשה כשרה לה בלבד רב יימר אכשר עד מפי עד לבכור קרי עליה מרימר יימר שרי בוכרא והלכתא עד מפי עד כשר לבכור:

חלות דבש: כי אתא רב הושעיא מנהרדעא אתא ואייתי מתניתא בידיה זיתים וענבים שריסקן מערב שבת ויצאו מעצמן אסורין ורבי אלעזר ורבי שמעון מתירין

אמר רב יוסף גברא יתירא אתא לאשמעינן אמר ליה אביי טובא קא משמע לן דאי ממתניתין הוה אמינא התם הוא דמעיקרא אוכלא ולבסוף אוכלא אבל הכא דמעיקרא אוכלא ולבסוף משקה אימא לא קא משמע לן:

מתני׳ כל שבא בחמין מערב שבת שורין אותו בחמין בשבת וכל שלא בא בחמין מערב שבת מדיחין אותו בחמין בשבת חוץ מן המליח הישן (ודגים מלוחין קטנים) וקולייס האיספנין שהדחתן זו היא גמר מלאכתן:

גמ׳ כגון מאי אמר רב ספרא כגון תרנגולתא דרבי אבא ואמר רב ספרא זימנא חדא איקלעית להתם ואוכלן מיניה ואי לא רבי אבא דאשקיין חמרא בר תלתא טרפי איתנסי

רבי יוחנן רייק מכותח דבבלאי אמר רב יוסף ולירוק אנן מתרנגולתא דרבי אבא ועוד אמר רב גזא זימנא חדא איקלעית להתם ועבדית כותח דבבלאי שאילו מיניה כל בריחי מערבא:

כל שלא בא בחמין וכו׳: הדיח מאי אמר רב יוסף הדיח חייב חטאת אמר מר בריה דרבינא אף אנן נמי תנינא חוץ ממליח ישן וקולייס האיספנין שהדחתן זו היא גמר מלאכתן שמע מינה

יתיב רבי חייא בר אבא ורבי אסי קמיה דרבי יוחנן ויתיב רבי יוחנן וקא מנמנם אמר ליה רבי חייא בר אבא לרבי אסי מפני מה עופות שבבבל שמנים אמר ליה כלך למדבר עזה ואראך שמנים מהן מפני מה מועדים שבבבל שמחים מפני שהן עניים מפני מה תלמידי חכמים שבבבל מצויינין לפי שאינן בני תורה מפני מה גוים מזוהמים מפני שאוכלין שקצים ורמשים

איתער בהו רבי יוחנן אמר להו דרדקי לא כך אמרתי לכם אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אומרהו ואם לאו לא תאמרהו אמרו ליה ולימא לן מר איזה מהן מפני מה עופות שבבבל שמנים מפני שלא גלו שנאמר שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ובגולה לא הלך

והכא מנלן דגלו דתניא רבי יהודה אומר חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה שנאמר על ההרים אשא בכי ונהי וגו׳ מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו בהמה בגימטריא חמשין ותרתין הוו

אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן כולן חזרו חוץ מקולייס האיספנין דאמר רב הני מדרי דבבל מהדרי מיא לעין עיטם והאי כיון דלא שריר שדריה לא מצי סליק

מפני מה מועדים שבבבל שמחים מפני שלא היו באותה קללה דכתיב והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה וכתיב חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח מאי היו עלי לטורח אמר רבי אלעזר אמר הקדוש ברוך הוא לא דיין לישראל שחוטאין לפני אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהן אמר רבי יצחק אין לך כל רגל ורגל שלא באתה בולשת לציפורי ואמר רבי חנינא אין לך כל רגל ורגל שלא בא לטבריה אגמון וקמטון ובעל זמורה

מפני מה תלמידי חכמים שבבבל מצויינין לפי שאינן בני מקומן דאמרי אינשי במתא שמאי בלא מתא תותבאי הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל תני רב יוסף אלו תלמידי חכמים שבבבל שעושין ציצין ופרחים לתורה

מפני מה גוים מזוהמין שלא עמדו על הר סיני שבשעה

להעמיק בדף

גפת בדף היומי

עדיף כתם על הבגד מאשר כתם על הנשמה – גפ"ת 22

בעזרת ה' סבתא שלי היתה אוהבת לומר "עדיף כתם על הבגד מאשר כתם על הנשמה" (בייידיש זה נשמע יותר טוב…). השבוע בגפ"ת בדף היומי נעסוק במלאכת ליבון ונבדוק איך משאירים את הנשמה נקיה מכתמים, גם אם הבגד נשאר קצת מלוכלך.. המשנה בדף קמה ע"ב מביאה מספר מעשים המותרים בשבת אף על פי שהיינו יכולים לחשוב…

שבת קמה

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

שבת קמה

כביצה מכוונת טהור הא יותר מכביצה טמא ואי אמרת משקה הבא לאוכל אוכל הוא במאי איתכשר הוא מותיב לה והוא מפרק לה בסוחט לתוך הקערה

אמר רבי ירמיה כתנאי המחליק בענבים לא הוכשר רבי יהודה אומר הוכשר מאי לאו בהא קמיפלגי מר סבר משקה הבא לאוכל אוכל הוא ומר סבר לאו אוכל הוא

אמר רב פפא דכולי עלמא משקה הבא לאוכל לאו אוכל הוא והכא במשקה הבא לאיבוד קמיפלגי מר סבר משקה הוא ומר סבר לאו משקה הוא ובפלוגתא דהני תנאי דתניא המפצע בזיתים בידים מסואבות הוכשר לסופתן במלח לא הוכשר

לידע אם הגיעו זיתיו למסוק אם לאו לא הוכשר רבי יהודה אומר הוכשר מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר משקה העומד לאיבוד משקה הוא ומר סבר לאו משקה הוא

אמר רב הונא בריה דרב יהושע הני תנאי במשקה העומד לאיבוד פליגי והנך תנאי במשקה העומד לצחצחו קמיפלגי

אמר רבי זירא אמר רב חייא בר אשי אמר רב סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה ודג לצירו אפילו לתוך הקערה

יתיב רב דימי וקאמר לה להא שמעתא אמר ליה אביי לרב דימי אתון משמיה דרב מתניתון ולא קשיא לכו אנן משמיה דשמואל מתנינן לה וקשיא לן מי אמר שמואל דג לצירו אפילו לתוך הקערה והאיתמר כבשים שסחטן אמר רב לגופן מותר למימיהן פטור אבל אסור

ושלקות בין לגופן בין למימיהן מותר ושמואל אמר אחד כבשים ואחד שלקות לגופן מותר למימיהן פטור אבל אסור

אמר ליה האלהים עיני ראו ולא זר (כלו כליותי בחקי וגו׳) מפומיה דרבי ירמיה שמיע לי ורבי ירמיה מרבי זירא ורבי זירא מרב חייא בר אשי ורב חייא בר אשי מרב:

גופא כבשים שסחטן אמר רב לגופן מותר למימיהן פטור אבל אסור ושלקות בין לגופן בין למימיהן מותר ושמואל אמר אחד זה ואחד זה לגופן מותר למימיהן פטור אבל אסור רבי יוחנן אמר אחד כבשים ואחד שלקות לגופן מותר למימיהן חייב חטאת

מיתיבי סוחטין כבשים בשבת לצורך השבת אבל לא למוצאי שבת וזיתים וענבים לא יסחוט ואם סחט חייב חטאת קשיא לרב קשיא לשמואל קשיא לרבי יוחנן רב מתרץ לטעמיה שמואל מתרץ לטעמיה רבי יוחנן מתרץ לטעמיה

רב מתרץ לטעמיה סוחטין כבשים בשבת לצורך השבת אבל לא למוצאי שבת במה דברים אמורים לגופן אבל למימיהן פטור אבל אסור ושלקות בין לגופן בין למימיהן מותר וזיתים וענבים לא יסחוט ואם סחטן חייב חטאת

שמואל מתרץ לטעמיה סוחטין כבשים בשבת לצורך השבת הוא הדין לשלקות במה דברים אמורים לגופן אבל למימיהן פטור אבל אסור וזיתים וענבים לא יסחוט ואם סחט חייב חטאת

רבי יוחנן מתרץ לטעמיה סוחטין כבשים לצורך השבת אבל לא למוצאי שבת אחד כבשים ואחד שלקות במה דברים אמורים לגופן אבל למימיהן לא יסחוט ואם סחט נעשה כמי שסחט זיתים וענבים וחייב חטאת

אמר רב חייא בר אשי אמר רב דבר תורה אינו חייב אלא על דריסת זיתים וענבים בלבד וכן תני דבי מנשה דבר תורה אינו חייב אלא על דריסת זיתים וענבים בלבד ואין עד מפי עד כשר

אלא לעדות אשה בלבד

איבעיא להו עד מפי עד לעדות בכור מהו רב אמי אסיר ורב אסי שרי

אמר ליה רב אמי לרב אסי והא תנא דבי מנשיא אין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה בלבד אימא לעדות שהאשה כשרה לה בלבד רב יימר אכשר עד מפי עד לבכור קרי עליה מרימר יימר שרי בוכרא והלכתא עד מפי עד כשר לבכור:

חלות דבש: כי אתא רב הושעיא מנהרדעא אתא ואייתי מתניתא בידיה זיתים וענבים שריסקן מערב שבת ויצאו מעצמן אסורין ורבי אלעזר ורבי שמעון מתירין

אמר רב יוסף גברא יתירא אתא לאשמעינן אמר ליה אביי טובא קא משמע לן דאי ממתניתין הוה אמינא התם הוא דמעיקרא אוכלא ולבסוף אוכלא אבל הכא דמעיקרא אוכלא ולבסוף משקה אימא לא קא משמע לן:

מתני׳ כל שבא בחמין מערב שבת שורין אותו בחמין בשבת וכל שלא בא בחמין מערב שבת מדיחין אותו בחמין בשבת חוץ מן המליח הישן (ודגים מלוחין קטנים) וקולייס האיספנין שהדחתן זו היא גמר מלאכתן:

גמ׳ כגון מאי אמר רב ספרא כגון תרנגולתא דרבי אבא ואמר רב ספרא זימנא חדא איקלעית להתם ואוכלן מיניה ואי לא רבי אבא דאשקיין חמרא בר תלתא טרפי איתנסי

רבי יוחנן רייק מכותח דבבלאי אמר רב יוסף ולירוק אנן מתרנגולתא דרבי אבא ועוד אמר רב גזא זימנא חדא איקלעית להתם ועבדית כותח דבבלאי שאילו מיניה כל בריחי מערבא:

כל שלא בא בחמין וכו׳: הדיח מאי אמר רב יוסף הדיח חייב חטאת אמר מר בריה דרבינא אף אנן נמי תנינא חוץ ממליח ישן וקולייס האיספנין שהדחתן זו היא גמר מלאכתן שמע מינה

יתיב רבי חייא בר אבא ורבי אסי קמיה דרבי יוחנן ויתיב רבי יוחנן וקא מנמנם אמר ליה רבי חייא בר אבא לרבי אסי מפני מה עופות שבבבל שמנים אמר ליה כלך למדבר עזה ואראך שמנים מהן מפני מה מועדים שבבבל שמחים מפני שהן עניים מפני מה תלמידי חכמים שבבבל מצויינין לפי שאינן בני תורה מפני מה גוים מזוהמים מפני שאוכלין שקצים ורמשים

איתער בהו רבי יוחנן אמר להו דרדקי לא כך אמרתי לכם אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אומרהו ואם לאו לא תאמרהו אמרו ליה ולימא לן מר איזה מהן מפני מה עופות שבבבל שמנים מפני שלא גלו שנאמר שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ובגולה לא הלך

והכא מנלן דגלו דתניא רבי יהודה אומר חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה שנאמר על ההרים אשא בכי ונהי וגו׳ מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו בהמה בגימטריא חמשין ותרתין הוו

אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן כולן חזרו חוץ מקולייס האיספנין דאמר רב הני מדרי דבבל מהדרי מיא לעין עיטם והאי כיון דלא שריר שדריה לא מצי סליק

מפני מה מועדים שבבבל שמחים מפני שלא היו באותה קללה דכתיב והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה וכתיב חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח מאי היו עלי לטורח אמר רבי אלעזר אמר הקדוש ברוך הוא לא דיין לישראל שחוטאין לפני אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהן אמר רבי יצחק אין לך כל רגל ורגל שלא באתה בולשת לציפורי ואמר רבי חנינא אין לך כל רגל ורגל שלא בא לטבריה אגמון וקמטון ובעל זמורה

מפני מה תלמידי חכמים שבבבל מצויינין לפי שאינן בני מקומן דאמרי אינשי במתא שמאי בלא מתא תותבאי הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל תני רב יוסף אלו תלמידי חכמים שבבבל שעושין ציצין ופרחים לתורה

מפני מה גוים מזוהמין שלא עמדו על הר סיני שבשעה

Scroll To Top