Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility Skip to content

כ״ב במרחשון תשפ״ב | 28.10.21 | הדף היומי: ראש השנה יט

הדף היומי

י׳ באב תש״פ | 31 יולי 2020

שבת קמז

השיעור היום מוקדש על ידי איילת הרמל לזכרה של סבתה הצדקת, רבקה רגינה בת פייגעא ואפרים, ראש הקהל ספינקעא, לבית ציג. ועל ידי דוד ומרג'י צוובל לזכר נשמת יהודה אריה בן משה ז"ל.

המשנה וגמרא ממשיכים לעבור על כל מיני דברים שאסורים/מותרים בשבת – האם יש/אין חשש מדברים אלו שיעבור על איסור בשבת? האם זה נראה שעושים איסור? האם מה שאסור משום מראית עין אסור גם בחדרי חדרים? האם אסור לנער טלית משום שזה סוג של כיבוס? האם ואיך אפשר להבעיר טלית על כתפו? אם התנגב במגבת, האם אפשר להביא הביתה? האם מותר לסוך הגוף בשבת – איך? בהקשר של תענוגי הגוף, מסופר על ר' אלעזר בן ערך שלא הלך אצל חבריו ליבנה ללמוד תורה והתעסק בתענוגי הגוף ושכח כל תלמודו.

המנער טליתו בשבת חייב חטאת ולא אמרן אלא בחדתי אבל בעתיקי לית לן בה ולא אמרן אלא באוכמי אבל בחיורי וסומקי לית לן בה והוא דקפיד עלייהו

עולא איקלע לפומבדיתא חזא רבנן דקא מנפצי גלימייהו אמר קמחללין רבנן שבתא אמר להו רב יהודה נפוצי ליה באפיה אנן לא קפדינן מידי

אביי הוה קאי קמיה דרב יוסף אמר ליה הב לי כומתאי [חזא דאיכא] טלא עליה הוה קמחסם למיתבה ליה אמר ליה נפוץ שדי אנן לא קפדינן מידי

אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן היוצא בטלית מקופלת מונחת לו על כתיפו בשבת חייב חטאת תניא נמי הכי סוחרי כסות היוצאים בטליתות מקופלות ומונחות על כתיפן בשבת חייבין חטאת ולא סוחרי כסות בלבד אמרו אלא כל אדם אלא שדרכן של מוכרין לצאת כך

וחנוני היוצא במעות הצרורין לו בסדינו חייב חטאת ולא חנוני בלבד אמרו אלא כל אדם אלא שדרכו של חנוני לצאת כך והרטנין יוצאין בסודרין שעל כתיפן ולא רטנין בלבד אמרו אלא כל אדם אלא שדרכן של רטנין לצאת בכך

אמר רבי יהודה מעשה בהורקנוס בנו של רבי אליעזר בן הורקנוס שיצא בסודר שעל כתיפו בשבת אלא שנימא כרוכה לו באצבעו וכשבא הדבר לפני חכמים אמרו אפילו אין נימא כרוכה לו באצבעו דרש רב נחמן בר רב חסדא משמיה דרב חסדא הלכה אף על פי שאין נימא כרוכה לו באצבעותיו

עולא איקלע לבי אסי בר היני בעו מיניה מהו לעשות מרזב בשבת אמר להו הכי אמר רבי אלעי אסור לעשות מרזב בשבת מאי מרזב אמר רבי זירא כיסי בבלייתא

רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא אמר ליה הכי מאי אמר ליה אסור והכי מאי אמר ליה אסור אמר רב פפא נקוט האי כללא בידך כל אדעתא דלכנופי אסור כל דלהתנאות שרי כי הא דרב שישא בריה דרב אידי מתנאה בסדינו הוה

כי אתא רב דימי אמר פעם אחת יצא רבי לשדה והיו שני צידי טליתו מונחין על כתיפו אמר לפניו יהושע בן זירוז בן חמיו של רבי מאיר בזו לא חייב רבי מאיר חטאת אמר ליה דקדק רבי מאיר עד כאן שלשל רבי טליתו

כי אתא רבין אמר לא יהושע בן זירוז הוה אלא יהושע בן כפוסאי היה חתנו של רבי עקיבא אמר בזו לא חייב רבי עקיבא חטאת אמר לו דקדק רבי עקיבא עד כאן שלשל רבי טליתו כי אתא רב שמואל בר רב יהודה אמר נשאל איתמר:

מתני׳ הרוחץ במי מערה ובמי טבריא ונסתפג אפילו בעשר אלונטיאות לא יביאם בידו אבל עשרה בני אדם מסתפגין באלונטית אחת פניהם ידיהם ורגליהם ומביאין אותן בידן

סכין וממשמשין אבל לא מתעמלין ולא מתגררין אין יורדין לקורדימא ואין עושין אפיקטויזין ואין מעצבין את הקטן ואין מחזירין את השבר מי שנפרקה ידו ורגלו לא יטרפם בצונן אבל רוחץ הוא כדרכו ואם נתרפא נתרפא:

גמ׳ קתני מי מערה דומיא דמי טבריא מה מי טבריא חמין אף מי מערה חמין הרוחץ דיעבד אין לכתחילה לא מכלל

דלהשתטף כל גופו אפילו לכתחילה שפיר דמי מני רבי שמעון היא דתניא לא ישתטף אדם בין בחמין בין בצונן דברי רבי מאיר רבי שמעון מתיר רבי יהודה אומר בחמין אסור בצונן מותר:

ונסתפג אפילו בעשר אלונטיות: רישא רבותא קא משמע לן וסיפא רבותא קא משמע לן רישא רבותא קא משמע לן דאפילו הני דלא נפישי בהו מיא כיון דחד הוא אתי לידי סחיטה וסיפא רבותא קא משמע לן אפילו הני דנפישי בהו מיא כיון דרבים נינהו מדכרי אהדדי:

תנו רבנן מסתפג אדם באלונטית ומניחה בחלון ולא ימסרנה לאוליירין מפני שחשודים על אותו דבר רבי שמעון אומר מסתפג באלונטית אחת ומביאה בידו לתוך ביתו

אמר ליה אביי לרב יוסף הלכתא מאי אמר ליה הא רבי שמעון הא רבי הא שמואל הא רבי יוחנן

רבי שמעון הא דאמרן רבי דתניא אמר רבי כשהיינו למדין תורה אצל רבי שמעון בתקוע היינו מעלין שמן ואלונטית מחצר לגג ומגג לקרפף עד שהיינו מגיעין אצל מעין שהיינו רוחצין בו שמואל דאמר רב יהודה אמר שמואל מסתפג אדם באלונטית ומביאה בידו לתוך ביתו רבי יוחנן דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הלכה מסתפג אדם באלונטית ומביאה בידו לתוך ביתו

ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן ונסתפג אפילו בעשר אלונטיות לא יביאם בידו ההוא כבן חכינאי מתני לה

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן האוליירין מביאין בלרי נשים לבי בני ובלבד שיתכסה בהן ראשן ורובן סכניתא צריך לקשר שני ראשיה למטה אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן למטה מכתפיים אמר להו רבא לבני מחוזא כי מעבריתו מאני לבני חילא שרביבו בהו למטה מכתפים:

סכין וממשמשין: תנו רבנן סכין וממשמשין בבני מעיים בשבת ובלבד שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול היכי עביד רבי חמא בר חנינא אמר סך ואחר כך ממשמש רבי יוחנן אמר סך וממשמש בבת אחת:

אבל לא מתעמלין: אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אסור לעמוד בקרקעיתה של דיומסת מפני שמעמלת ומרפא אמר רבי יהודה אמר רב כל ימיה של דיומסת עשרים ואחד יום ועצרת מן המנין איבעיא להו עצרת (בתחלה) להאי גיסא או להאי גיסא תא שמע דאמר שמואל כולהו שקייני מדיבחא ועד עצרתא מעלו דילמא התם הוא דכמה דקריר עלמא מעלי אבל הכא משום הבלא הוא כיון דחמים עלמא טפי מעלי

אמר רבי חלבו חמרא דפרוגייתא ומיא דדיומסת קיפחו עשרת השבטים מישראל

רבי אלעזר בן ערך איקלע להתם אימשיך בתרייהו איעקר תלמודיה כי הדר אתא קם למיקרי בספרא בעא למיקרא החדש הזה לכם אמר החרש היה לבם בעו רבנן רחמי עליה והדר תלמודיה

והיינו דתנן רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבא אחריך שחבריך יקיימוה בידך ואל בינתך אל תשען תנא לא רבי נהוראי שמו אלא רבי נחמיה שמו ואמרי לה רבי אלעזר בן ערך שמו ולמה נקרא שמו רבי נהוראי שמנהיר עיני חכמים בהלכה:

אבל לא מתגררין: תנו רבנן אין גוררין במגררת בשבת רבן שמעון בן גמליאל אומר אם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה גורר כדרכו ואינו חושש רב שמואל בר יהודה עבדא ליה אימיה מגררתא דכספא:

אין יורדין לקורדימא וכו׳: מאי טעמא משום פיקא:

ואין עושין אפיקטויזין בשבת: אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא בסם אבל ביד מותר תניא רבי נחמיה אומר אף בחול אסור מפני הפסד אוכלין:

ואין מעצבין את הקטן: אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לפופי ינוקא בשבת שפיר דמי והאנן תנן אין מעצבין התם בחומרי שדרה דמיחזי כבונה:

ואין מחזירין את השבר: אמר רבי חנא בגדתאה אמר שמואל

להעמיק בדף

גפת בדף היומי

עדיף כתם על הבגד מאשר כתם על הנשמה – גפ"ת 22

בעזרת ה' סבתא שלי היתה אוהבת לומר "עדיף כתם על הבגד מאשר כתם על הנשמה" (בייידיש זה נשמע יותר טוב…). השבוע בגפ"ת בדף היומי נעסוק במלאכת ליבון ונבדוק איך משאירים את הנשמה נקיה מכתמים, גם אם הבגד נשאר קצת מלוכלך.. המשנה בדף קמה ע"ב מביאה מספר מעשים המותרים בשבת אף על פי שהיינו יכולים לחשוב…

שבת קמז

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

שבת קמז

המנער טליתו בשבת חייב חטאת ולא אמרן אלא בחדתי אבל בעתיקי לית לן בה ולא אמרן אלא באוכמי אבל בחיורי וסומקי לית לן בה והוא דקפיד עלייהו

עולא איקלע לפומבדיתא חזא רבנן דקא מנפצי גלימייהו אמר קמחללין רבנן שבתא אמר להו רב יהודה נפוצי ליה באפיה אנן לא קפדינן מידי

אביי הוה קאי קמיה דרב יוסף אמר ליה הב לי כומתאי [חזא דאיכא] טלא עליה הוה קמחסם למיתבה ליה אמר ליה נפוץ שדי אנן לא קפדינן מידי

אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן היוצא בטלית מקופלת מונחת לו על כתיפו בשבת חייב חטאת תניא נמי הכי סוחרי כסות היוצאים בטליתות מקופלות ומונחות על כתיפן בשבת חייבין חטאת ולא סוחרי כסות בלבד אמרו אלא כל אדם אלא שדרכן של מוכרין לצאת כך

וחנוני היוצא במעות הצרורין לו בסדינו חייב חטאת ולא חנוני בלבד אמרו אלא כל אדם אלא שדרכו של חנוני לצאת כך והרטנין יוצאין בסודרין שעל כתיפן ולא רטנין בלבד אמרו אלא כל אדם אלא שדרכן של רטנין לצאת בכך

אמר רבי יהודה מעשה בהורקנוס בנו של רבי אליעזר בן הורקנוס שיצא בסודר שעל כתיפו בשבת אלא שנימא כרוכה לו באצבעו וכשבא הדבר לפני חכמים אמרו אפילו אין נימא כרוכה לו באצבעו דרש רב נחמן בר רב חסדא משמיה דרב חסדא הלכה אף על פי שאין נימא כרוכה לו באצבעותיו

עולא איקלע לבי אסי בר היני בעו מיניה מהו לעשות מרזב בשבת אמר להו הכי אמר רבי אלעי אסור לעשות מרזב בשבת מאי מרזב אמר רבי זירא כיסי בבלייתא

רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא אמר ליה הכי מאי אמר ליה אסור והכי מאי אמר ליה אסור אמר רב פפא נקוט האי כללא בידך כל אדעתא דלכנופי אסור כל דלהתנאות שרי כי הא דרב שישא בריה דרב אידי מתנאה בסדינו הוה

כי אתא רב דימי אמר פעם אחת יצא רבי לשדה והיו שני צידי טליתו מונחין על כתיפו אמר לפניו יהושע בן זירוז בן חמיו של רבי מאיר בזו לא חייב רבי מאיר חטאת אמר ליה דקדק רבי מאיר עד כאן שלשל רבי טליתו

כי אתא רבין אמר לא יהושע בן זירוז הוה אלא יהושע בן כפוסאי היה חתנו של רבי עקיבא אמר בזו לא חייב רבי עקיבא חטאת אמר לו דקדק רבי עקיבא עד כאן שלשל רבי טליתו כי אתא רב שמואל בר רב יהודה אמר נשאל איתמר:

מתני׳ הרוחץ במי מערה ובמי טבריא ונסתפג אפילו בעשר אלונטיאות לא יביאם בידו אבל עשרה בני אדם מסתפגין באלונטית אחת פניהם ידיהם ורגליהם ומביאין אותן בידן

סכין וממשמשין אבל לא מתעמלין ולא מתגררין אין יורדין לקורדימא ואין עושין אפיקטויזין ואין מעצבין את הקטן ואין מחזירין את השבר מי שנפרקה ידו ורגלו לא יטרפם בצונן אבל רוחץ הוא כדרכו ואם נתרפא נתרפא:

גמ׳ קתני מי מערה דומיא דמי טבריא מה מי טבריא חמין אף מי מערה חמין הרוחץ דיעבד אין לכתחילה לא מכלל

דלהשתטף כל גופו אפילו לכתחילה שפיר דמי מני רבי שמעון היא דתניא לא ישתטף אדם בין בחמין בין בצונן דברי רבי מאיר רבי שמעון מתיר רבי יהודה אומר בחמין אסור בצונן מותר:

ונסתפג אפילו בעשר אלונטיות: רישא רבותא קא משמע לן וסיפא רבותא קא משמע לן רישא רבותא קא משמע לן דאפילו הני דלא נפישי בהו מיא כיון דחד הוא אתי לידי סחיטה וסיפא רבותא קא משמע לן אפילו הני דנפישי בהו מיא כיון דרבים נינהו מדכרי אהדדי:

תנו רבנן מסתפג אדם באלונטית ומניחה בחלון ולא ימסרנה לאוליירין מפני שחשודים על אותו דבר רבי שמעון אומר מסתפג באלונטית אחת ומביאה בידו לתוך ביתו

אמר ליה אביי לרב יוסף הלכתא מאי אמר ליה הא רבי שמעון הא רבי הא שמואל הא רבי יוחנן

רבי שמעון הא דאמרן רבי דתניא אמר רבי כשהיינו למדין תורה אצל רבי שמעון בתקוע היינו מעלין שמן ואלונטית מחצר לגג ומגג לקרפף עד שהיינו מגיעין אצל מעין שהיינו רוחצין בו שמואל דאמר רב יהודה אמר שמואל מסתפג אדם באלונטית ומביאה בידו לתוך ביתו רבי יוחנן דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הלכה מסתפג אדם באלונטית ומביאה בידו לתוך ביתו

ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן ונסתפג אפילו בעשר אלונטיות לא יביאם בידו ההוא כבן חכינאי מתני לה

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן האוליירין מביאין בלרי נשים לבי בני ובלבד שיתכסה בהן ראשן ורובן סכניתא צריך לקשר שני ראשיה למטה אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן למטה מכתפיים אמר להו רבא לבני מחוזא כי מעבריתו מאני לבני חילא שרביבו בהו למטה מכתפים:

סכין וממשמשין: תנו רבנן סכין וממשמשין בבני מעיים בשבת ובלבד שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול היכי עביד רבי חמא בר חנינא אמר סך ואחר כך ממשמש רבי יוחנן אמר סך וממשמש בבת אחת:

אבל לא מתעמלין: אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אסור לעמוד בקרקעיתה של דיומסת מפני שמעמלת ומרפא אמר רבי יהודה אמר רב כל ימיה של דיומסת עשרים ואחד יום ועצרת מן המנין איבעיא להו עצרת (בתחלה) להאי גיסא או להאי גיסא תא שמע דאמר שמואל כולהו שקייני מדיבחא ועד עצרתא מעלו דילמא התם הוא דכמה דקריר עלמא מעלי אבל הכא משום הבלא הוא כיון דחמים עלמא טפי מעלי

אמר רבי חלבו חמרא דפרוגייתא ומיא דדיומסת קיפחו עשרת השבטים מישראל

רבי אלעזר בן ערך איקלע להתם אימשיך בתרייהו איעקר תלמודיה כי הדר אתא קם למיקרי בספרא בעא למיקרא החדש הזה לכם אמר החרש היה לבם בעו רבנן רחמי עליה והדר תלמודיה

והיינו דתנן רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבא אחריך שחבריך יקיימוה בידך ואל בינתך אל תשען תנא לא רבי נהוראי שמו אלא רבי נחמיה שמו ואמרי לה רבי אלעזר בן ערך שמו ולמה נקרא שמו רבי נהוראי שמנהיר עיני חכמים בהלכה:

אבל לא מתגררין: תנו רבנן אין גוררין במגררת בשבת רבן שמעון בן גמליאל אומר אם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה גורר כדרכו ואינו חושש רב שמואל בר יהודה עבדא ליה אימיה מגררתא דכספא:

אין יורדין לקורדימא וכו׳: מאי טעמא משום פיקא:

ואין עושין אפיקטויזין בשבת: אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא בסם אבל ביד מותר תניא רבי נחמיה אומר אף בחול אסור מפני הפסד אוכלין:

ואין מעצבין את הקטן: אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לפופי ינוקא בשבת שפיר דמי והאנן תנן אין מעצבין התם בחומרי שדרה דמיחזי כבונה:

ואין מחזירין את השבר: אמר רבי חנא בגדתאה אמר שמואל

Scroll To Top