Skip to content

י׳ במרחשון תשפ״ב | 16.10.21 | הדף היומי: ראש השנה ז - שבת י' בחשון

הדף היומי

ט״ז באב תש״פ | 6 אוגוסט 2020

שבת קנג

השיעור היום מוקדש על ידי רונית שביט לע"נ אמנו מורתנו לאה בן שושן שכל חייה הקדישה ללימוד תורה והטמיעה אהבת תורה לילדיה,לאחייניה ולתלמידותיה.

איזה סימנים יכולים להעיד על כך אם מישהו בן עולם הבא? לפי ר' אליעזר, צריך להרגיש שכל יום הוא היום האחרון בחיים ותמיד לעשות תשובה. מה עושים אם הולכים בדרך ושבת נכנסת ויש לו כסף או דברים אחרים – איך אפשר לאפשר לדאוג לכך שיחזור הביתה? אפשר לתת לנכרי ואם אין, אפשר להטעין על חמור. ואם אין חמור, לחרש, שוטה וקטן – לפי איזה סדר – למי עדיף מביניהם? יש פתרון אחר – להעביר פחות פחות מד' אמות אבל חכמים לא רצו להגיד את זה לאנשים כי חששו לטעויות ורצו לשמור על התורה. האם לגזור גזירות זה דרך טובה לשמור על התורה או האם זה קשה מדי לאנשים ולא יוכלו לעמוד בזה ולכן כדאי שלא? מה האיסור בכלל בלהעביר חצפים על חמור בשבת? ואם עושים, האם חייבים בשוגג חטאת ובמזיד סקילה?

ונשמתו עולה ושוב אינה יורדת

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב מהספדו של אדם ניכר אם בן העולם הבא הוא אם לאו איני והאמר ליה רב לרב שמואל בר שילת אחים בהספידא דהתם קאימנא לא קשיא הא דמחמו ליה ואחים הא דמחמו ליה ולא אחים

אמר ליה אביי לרבה כגון מר דסנו ליה כולהו פומבדיתאי מאן אחים הספידא אמר ליה מיסתיא את ורבה בר רב חנן

בעא מניה רבי אלעזר מרב איזהו בן העולם הבא אמר ליה ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו כי תאמינו וכי תשמאילו רבי חנינא אמר כל שדעת רבותינו נוחה הימנו וסבבו בשוק הסופדים בני גלילא אמרי עשה דברים לפני מטתך בני יהודה אמרי עשה דברים לאחר מטתך ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה

תנן התם רבי אליעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך שאלו תלמידיו את רבי אליעזר וכי אדם יודע איזהו יום ימות אמר להן וכל שכן ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה ואף שלמה אמר בחכמתו בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר

אמר רבי יוחנן בן זכאי משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה ולא קבע להם זמן פיקחין שבהן קישטו את עצמן וישבו על פתח בית המלך אמרו כלום חסר לבית המלך טיפשין שבהן הלכו למלאכתן אמרו כלום יש סעודה בלא טורח

בפתאום ביקש המלך את עבדיו פיקחין שבהן נכנסו לפניו כשהן מקושטין והטיפשים נכנסו לפניו כשהן מלוכלכין שמח המלך לקראת פיקחים וכעס לקראת טיפשים אמר הללו שקישטו את עצמן לסעודה ישבו ויאכלו וישתו הללו שלא קישטו עצמן לסעודה יעמדו ויראו

חתנו של רבי מאיר משום רבי מאיר אמר אף הן נראין כמשמשין אלא אלו ואלו יושבין הללו אוכלין והללו רעבין הללו שותין והללו צמאים שנאמר כה אמר ה׳ הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו הנה עבדי ירונו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב

דבר אחר בכל עת יהיו בגדיך לבנים אלו ציצית ושמן על ראשך אל יחסר אלו תפילין:

הדרן עלך שואל

מתני׳ מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לגוי ואם אין עמו גוי מניחו על החמור הגיע לחצר החיצונה נוטל את הכלים הניטלין בשבת ושאינן ניטלין בשבת מתיר החבלים והשקין נופלין מאיליהם:

גמ׳ מאי טעמא שרו ליה רבנן למיתב כיסיה לגוי קים להו לרבנן דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו אי לא שרית ליה אתי לאיתויי ארבע אמות ברשות הרבים

אמר רבא דוקא כיסו אבל מציאה לא פשיטא כיסו תנן מהו דתימא הוא הדין אפילו מציאה והאי דקתני כיסו אורחא דמילתא קתני קא משמע לן ולא אמרן אלא דלא אתי לידיה אבל אתי לידיה ככיסיה דמי

איכא דאמרי בעי רבא מציאה הבאה לידו מהו כיון דאתא לידיה ככיסיה דמי או דילמא כיון דלא טרח בה לאו ככיסיה דמי תיקו:

אין עמו גוי: טעמא דאין עמו גוי הא יש עמו גוי לגוי יהיב ליה מאי טעמא חמור אתה מצווה על שביתתו גוי אי אתה מצווה על שביתתו

חמור וחרש שוטה וקטן אחמור מנח ליה לחרש שוטה וקטן לא יהיב ליה מאי טעמא הני אדם האי לאו אדם חרש ושוטה לשוטה שוטה וקטן לשוטה

איבעיא להו חרש וקטן מאי אליבא דרבי אליעזר לא תיבעי לך דתניא רבי יצחק אומר משום רבי אליעזר תרומת חרש

לא תצא לחולין מפני שהוא ספק

כי תיבעי לך אליבא דרבנן דתנן חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה אלו הן חרש שוטה וקטן והתורם את שאינו שלו וגוי שתרם את של ישראל אפילו ברשותו אין תרומתו תרומה

מאי לחרש יהיב ליה דקטן אתי לכלל דעת או דילמא לקטן יהיב ליה דחרש אתי לאחלופי בגדול פיקח איכא דאמרי לחרש יהיב ליה איכא דאמרי לקטן יהיב ליה

אין שם לא גוי ולא חמור ולא חרש ולא שוטה ולא קטן מאי אמר רבי יצחק עוד אחרת היתה ולא רצו חכמים לגלותה מאי עוד אחרת היתה מוליכו פחות פחות מארבע אמות אמאי לא רצו חכמים לגלותה משום כבוד אלהים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר והכא מאי כבוד אלהים איכא דילמא אתי לאתויי ארבע אמות ברשות הרבים

תניא רבי אליעזר אומר בו ביום גדשו סאה רבי יהושע אומר בו ביום מחקו סאה

תניא משל דרבי אליעזר למה הדבר דומה לקופה מלאה קישואין ודילועין אדם נותן לתוכה חרדל והיא מחזקת משל דרבי יהושע למה הדבר דומה לעריבה מלאה דבש נותן לתוכה רימונים ואגוזים והיא מקיאה

אמר מר אין עמו גוי מניחו על החמור והלא מחמר ורחמנא אמר לא תעשה כל מלאכה

אמר רב אדא בר אהבה מניחו עליה כשהיא מהלכת והא אי אפשר דלא קיימא להשתין מים ולהטיל גללים ואיכא עקירה והנחה כשהיא מהלכת מניחו עליה כשהיא עומדת נוטלו הימנה אי הכי אפילו חברו נמי

אמר רב פפא כל שבגופו חייב חטאת בחברו פטור אבל אסור כל שחברו פטור אבל אסור בחמורו מותר לכתחלה

אמר רב אדא בר אהבה היתה חבילתו מונחת לו על כתיפו רץ תחתיה עד שמגיע לביתו דוקא רץ אבל קלי קלי לא

מאי טעמא כיון דלית ליה היכירא אתי למיעבד עקירה והנחה סוף סוף כי מטא לביתיה אי אפשר דלא קאי פורתא וקמעייל מרשות הרבים לרשות היחיד דזריק ליה כלאחר יד

אמר רמי בר חמא המחמר אחר בהמתו בשבת בשוגג חייב חטאת במזיד חייב סקילה מאי טעמא אמר רבא דאמר קרא לא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך בהמתו דומיא דידיה מה הוא בשוגג חייב חטאת במזיד חייב סקילה אף בהמתו נמי בשוגג חייב חטאת במזיד חייב סקילה

אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דכתיב תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה הוקשה כל התורה כולה לעבודה זרה מה עבודה זרה דעביד מעשה בגופיה הכא נמי עד דעביד מעשה בגופיה

ועוד תנן המחלל את השבת בדבר שחייבין על שגגתו חטאת ועל זדונו סקילה מכלל דאיכא מידי דאין חייבין על שגגתו חטאת ולא על זדונו סקילה

ומאי ניהו לאו דמחמר לא תחומין ואליבא דרבי עקיבא והבערה אליבא דרבי יוסי

להעמיק בדף

גזירות חכמים דף יומי

גזרות חכמים – מדוע לאסור את המותר? מה המחיר? ואיך מתמודדים? – גפ"ת 23

ב"ה לפעמים גוזרים גזירה וזה מונע מהאדם לטעות. ולפעמים הגזירה היא עצמה המובילה לפגיעה חמורה יותר. מה אם זו גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה, למשל? גזרות חכמים – מדוע לאסור את המותר? מה המחיר? ואיך מתמודדים? היום אנחנו מגיעות בשעה טובה לפרק האחרון של מסכת שבת  – פרק מי שהחשיך. לקראת סיום המסכת הא…

תניה רגב

להגדיש את הסאה בפסיקת הלכה – שבת קנ"ג

לימוד הדף היומי מזמן מפגשים עם אמרות כנף ומטבעות לשון שתקעו את יתדם בשפה העברית ומשמשים אותנו עד היום בשיחות החולין או בהזדמנויות מיוחדות יותר. אחת הדוגמאות המעניינות לכך היא הביטוי 'הגדיש את הסאה' – שלא זו בלבד שהוצא מהקשרו החז"לי ומציין כיום את ההיפך הגמור, אלא שהוא פותח צוהר לסוגיה מרתקת של חומרות והקלות…

שבת קנג

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

שבת קנג

ונשמתו עולה ושוב אינה יורדת

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב מהספדו של אדם ניכר אם בן העולם הבא הוא אם לאו איני והאמר ליה רב לרב שמואל בר שילת אחים בהספידא דהתם קאימנא לא קשיא הא דמחמו ליה ואחים הא דמחמו ליה ולא אחים

אמר ליה אביי לרבה כגון מר דסנו ליה כולהו פומבדיתאי מאן אחים הספידא אמר ליה מיסתיא את ורבה בר רב חנן

בעא מניה רבי אלעזר מרב איזהו בן העולם הבא אמר ליה ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו כי תאמינו וכי תשמאילו רבי חנינא אמר כל שדעת רבותינו נוחה הימנו וסבבו בשוק הסופדים בני גלילא אמרי עשה דברים לפני מטתך בני יהודה אמרי עשה דברים לאחר מטתך ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה

תנן התם רבי אליעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך שאלו תלמידיו את רבי אליעזר וכי אדם יודע איזהו יום ימות אמר להן וכל שכן ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה ואף שלמה אמר בחכמתו בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר

אמר רבי יוחנן בן זכאי משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה ולא קבע להם זמן פיקחין שבהן קישטו את עצמן וישבו על פתח בית המלך אמרו כלום חסר לבית המלך טיפשין שבהן הלכו למלאכתן אמרו כלום יש סעודה בלא טורח

בפתאום ביקש המלך את עבדיו פיקחין שבהן נכנסו לפניו כשהן מקושטין והטיפשים נכנסו לפניו כשהן מלוכלכין שמח המלך לקראת פיקחים וכעס לקראת טיפשים אמר הללו שקישטו את עצמן לסעודה ישבו ויאכלו וישתו הללו שלא קישטו עצמן לסעודה יעמדו ויראו

חתנו של רבי מאיר משום רבי מאיר אמר אף הן נראין כמשמשין אלא אלו ואלו יושבין הללו אוכלין והללו רעבין הללו שותין והללו צמאים שנאמר כה אמר ה׳ הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו הנה עבדי ירונו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב

דבר אחר בכל עת יהיו בגדיך לבנים אלו ציצית ושמן על ראשך אל יחסר אלו תפילין:

הדרן עלך שואל

מתני׳ מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לגוי ואם אין עמו גוי מניחו על החמור הגיע לחצר החיצונה נוטל את הכלים הניטלין בשבת ושאינן ניטלין בשבת מתיר החבלים והשקין נופלין מאיליהם:

גמ׳ מאי טעמא שרו ליה רבנן למיתב כיסיה לגוי קים להו לרבנן דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו אי לא שרית ליה אתי לאיתויי ארבע אמות ברשות הרבים

אמר רבא דוקא כיסו אבל מציאה לא פשיטא כיסו תנן מהו דתימא הוא הדין אפילו מציאה והאי דקתני כיסו אורחא דמילתא קתני קא משמע לן ולא אמרן אלא דלא אתי לידיה אבל אתי לידיה ככיסיה דמי

איכא דאמרי בעי רבא מציאה הבאה לידו מהו כיון דאתא לידיה ככיסיה דמי או דילמא כיון דלא טרח בה לאו ככיסיה דמי תיקו:

אין עמו גוי: טעמא דאין עמו גוי הא יש עמו גוי לגוי יהיב ליה מאי טעמא חמור אתה מצווה על שביתתו גוי אי אתה מצווה על שביתתו

חמור וחרש שוטה וקטן אחמור מנח ליה לחרש שוטה וקטן לא יהיב ליה מאי טעמא הני אדם האי לאו אדם חרש ושוטה לשוטה שוטה וקטן לשוטה

איבעיא להו חרש וקטן מאי אליבא דרבי אליעזר לא תיבעי לך דתניא רבי יצחק אומר משום רבי אליעזר תרומת חרש

לא תצא לחולין מפני שהוא ספק

כי תיבעי לך אליבא דרבנן דתנן חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה אלו הן חרש שוטה וקטן והתורם את שאינו שלו וגוי שתרם את של ישראל אפילו ברשותו אין תרומתו תרומה

מאי לחרש יהיב ליה דקטן אתי לכלל דעת או דילמא לקטן יהיב ליה דחרש אתי לאחלופי בגדול פיקח איכא דאמרי לחרש יהיב ליה איכא דאמרי לקטן יהיב ליה

אין שם לא גוי ולא חמור ולא חרש ולא שוטה ולא קטן מאי אמר רבי יצחק עוד אחרת היתה ולא רצו חכמים לגלותה מאי עוד אחרת היתה מוליכו פחות פחות מארבע אמות אמאי לא רצו חכמים לגלותה משום כבוד אלהים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר והכא מאי כבוד אלהים איכא דילמא אתי לאתויי ארבע אמות ברשות הרבים

תניא רבי אליעזר אומר בו ביום גדשו סאה רבי יהושע אומר בו ביום מחקו סאה

תניא משל דרבי אליעזר למה הדבר דומה לקופה מלאה קישואין ודילועין אדם נותן לתוכה חרדל והיא מחזקת משל דרבי יהושע למה הדבר דומה לעריבה מלאה דבש נותן לתוכה רימונים ואגוזים והיא מקיאה

אמר מר אין עמו גוי מניחו על החמור והלא מחמר ורחמנא אמר לא תעשה כל מלאכה

אמר רב אדא בר אהבה מניחו עליה כשהיא מהלכת והא אי אפשר דלא קיימא להשתין מים ולהטיל גללים ואיכא עקירה והנחה כשהיא מהלכת מניחו עליה כשהיא עומדת נוטלו הימנה אי הכי אפילו חברו נמי

אמר רב פפא כל שבגופו חייב חטאת בחברו פטור אבל אסור כל שחברו פטור אבל אסור בחמורו מותר לכתחלה

אמר רב אדא בר אהבה היתה חבילתו מונחת לו על כתיפו רץ תחתיה עד שמגיע לביתו דוקא רץ אבל קלי קלי לא

מאי טעמא כיון דלית ליה היכירא אתי למיעבד עקירה והנחה סוף סוף כי מטא לביתיה אי אפשר דלא קאי פורתא וקמעייל מרשות הרבים לרשות היחיד דזריק ליה כלאחר יד

אמר רמי בר חמא המחמר אחר בהמתו בשבת בשוגג חייב חטאת במזיד חייב סקילה מאי טעמא אמר רבא דאמר קרא לא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך בהמתו דומיא דידיה מה הוא בשוגג חייב חטאת במזיד חייב סקילה אף בהמתו נמי בשוגג חייב חטאת במזיד חייב סקילה

אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דכתיב תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה הוקשה כל התורה כולה לעבודה זרה מה עבודה זרה דעביד מעשה בגופיה הכא נמי עד דעביד מעשה בגופיה

ועוד תנן המחלל את השבת בדבר שחייבין על שגגתו חטאת ועל זדונו סקילה מכלל דאיכא מידי דאין חייבין על שגגתו חטאת ולא על זדונו סקילה

ומאי ניהו לאו דמחמר לא תחומין ואליבא דרבי עקיבא והבערה אליבא דרבי יוסי

Scroll To Top