שבת קנד-קנה

רב זביד מתני הכי אמר רמי בר חמא המחמר אחר בהמה בשבת בשוגג אינו חייב חטאת במזיד חייב סקילה

מתיב רבא המחלל את השבת בדבר שחייבין על שגגתו חטאת חייבין על זדונו סקילה הא אין חייבין על שגגתו חטאת אין חייבין על זדונו סקילה

מי קתני הא אין חייבין כו׳ הכי קאמר דבר שחייבין על שגגתו חטאת חייבין על זדונו סקילה ויש דבר שאין חייבין על שגגתו חטאת וחייבין על זדונו סקילה ומאי ניהו מחמר

רבא אחוה דרב מרי בר רחל ואמרי לה אבוה דרב מרי בר רחל ללישנא בתרא קשיא הא דרב אכשריה לרב מרי בר רחל ומנייה בפורסיה דבבל דילמא תרי מרי בר רחל הוו

הוה מתני לה להא שמעתיה משמיה דרבי יוחנן לפטור אמר רבי יוחנן המחמר אחר בהמתו בשבת פטור מכלום

בשוגג לא מחייב חטאת דהוקשה כל התורה כולה לעבודה זרה במזיד נמי לא מיחייב דתנן המחלל את השבת בדבר שחייבין על שגגתו חטאת ועל זדונו סקילה הא אין חייבין על שגגתו חטאת אין חייבין על זדונו סקילה

בלאו נמי לא מיחייב דהוה ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין וכל לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין אין לוקין עליו

ואפילו למאן דאמר לוקין ליכתוב רחמנא לא תעשה כל מלאכה ובהמתך אתה למה לי הוא ניהו דמיחייב בהמתו לא מיחייב:

הגיע לחצר החיצונה: אמר רב הונא היתה בהמתו טעונה כלי זכוכית מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה ומתיר החבלים והשקין נופלים

והאנן תנן נוטל את הכלים הניטלין בשבת

כי קאמר רב הונא בקרני דאומנא דלא חזיא ליה והא קא מבטל כלי מהיכנו בשליפי זוטרי

מיתיבי היתה בהמתו טעונה טבל ועששיות מתיר את החבלים והשקין נופלין ואף על פי שמשתברין התם בכולסא דיקא נמי דקתני דומיא דטבל מה טבל דלא חזי ליה אף הכא נמי לא חזי ליה

ומאי אף על פי שמשתברין מהו דתימא להפסד מועט נמי חששו קא משמע לן

תניא רבי שמעון בן יוחי אומר היתה בהמתו טעונה שליף של תבואה מניח ראשו תחתיה ומסלקו לצד אחר והוא נופל מאליו

חמורו של רבן גמליאל היתה טעונה דבש ולא רצה לפורקה עד מוצאי שבת למוצאי שבת מתה והאנן תנן נוטל כלים הניטלין כשהדביש הדביש למאי חזי לכתיתא דגמלי

ויתיר חבלים ויפלו שקין מיצטרו זיקי ויביא כרים וכסתות ויניח תחתיהן מטנפי וקמבטל כלי מהיכנו והאיכא צער בעלי חיים קסבר צער בעלי חיים דרבנן

אביי אשכחיה ליה לרבה דקא משפשף ליה לבריה אגבא דחמרא אמר ליה קא משתמש מר בבעלי חיים אמר ליה צדדין הן וצדדין לא גזרו בהו רבנן מנא תימרא דתנן מתיר חבלים והשקין נופלין מאי לאו בחבר גוולקי דהוו להו צדדין וצדדין לא גזרו בהו רבנן

לא בחבר אגלווקי דלא הוו צדדין אי נמי בלכתא

איתיביה שתים בידי אדם ואחת באילן כשרה ואין עולין לה ביום טוב מאי לאו דחק ביה באילן דהוו להו צדדין וצדדין אסורין

לא דכפייה לאילן ואנח סיכוך עילויה דקמשמש באילן אי הכי אימא סיפא שלש בידי אדם ואחת באילן כשרה ועולין לה ביום טוב ואי דכפייה לאילן אמאי עולין לה ביום טוב

ואלא מאי צדדין אסורין סוף סוף אמאי עולין לה ביום טוב אלא התם בגואזא פרסכנא דאילן גופיה דופן בעלמא הוא דשוויה דיקא נמי דקתני זה הכלל כל אילו שינטל האילן ויכולה לעמוד עולין לה ביום טוב שמע מינה

לימא כתנאי אין עולין לה ביום טוב רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר עולין לה ביום טוב מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר צדדין אסורין ומר סבר מותרין

אמר אביי לא דכולי עלמא צדדין אסורין והכא בצדי צדדין קמיפלגי מר סבר צדי צדדין אסורין ומר סבר צדי צדדין מותרין

רבא אמר מאן דאסר בצדדין אסר נמי בצדי צדדין מאן דשרי בצדי צדדין שרי נמי בצדדין איתיביה רב משרשיא לרבא נעץ