Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility Skip to content

כ״ט בכסלו תשפ״ב | 03.12.21 | הדף היומי: תענית כא

הדף היומי

ט׳ בניסן תש״פ | 3 אפריל 2020

שבת כח

השיעור היום מוקדש לזכר נשמת פריידל בת מאיר ורבקה ז"ל ועל ידי רחל שבת-בית הלחמי לכבוד הרב עופר, העזר עמדה והחברותא התמידית שלה.

מניין לנו שמדברים שיוצאים מהעץ, רק פשתן מטמא? לומדים מהמשכן. האם אהל עשוי מבהמות טמאות מטמא? האם התחש שמשה השתמש בו לעשות כיסוי למשכן היתה בהמה או חיה? טמאה או טהורה? כשיוצרים פתילה מבגד – אם קיפל את הבגד אבל עדיין לא הבהבה, יש מחלוקת ר' אליעזר ור' עקיבא האם הפתילה מקבל טומאה ואהאם אפשר להדליק בה בשבת. הגמרא מביאה פירוש אחד כדי להסביר במה הם חולקים.

This post is also available in English

ממשכן כתיב הכא זאת התורה אדם כי ימות באהל וכתיב התם ויפרוש את האהל על המשכן מה להלן של פשתן קרוי אהל אף כאן של פשתן קרוי אהל אי מה להלן שזורין וחוטן כפול ששה אף כאן שזורין וחוטן כפול ששה תלמוד לומר אהל אהל ריבה אי אהל אהל ריבה אפילו כל מילי נמי אם כן גזירה שוה מאי אהני ליה

ואימא מה להלן קרשים אף כאן קרשים אמר קרא ועשית קרשים למשכן משכן קרוי משכן ואין קרשים קרויין משכן אלא מעתה ועשית מכסה לאהל הכי נמי מכסה לא איקרי אהל אלא הא דבעי רבי אלעזר עור בהמה טמאה מהו שיטמא באהל המת השתא עור בהמה טהורה לא מטמא עור בהמה טמאה מיבעיא שאני התם דהדר אהדריה קרא דכתיב ונשאו את יריעות המשכן ואת אהל מועד מכסהו ומכסה התחש אשר עליו מקיש עליון לתחתון מה תחתון קרוי אהל אף עליון קרוי אהל:

גופא בעי רבי אלעזר עור בהמה טמאה מהו שיטמא טומאת אהלין מאי קמיבעיא ליה אמר רב אדא בר אהבה תחש שהיה בימי משה קמיבעיא ליה טמא היה או טהור היה אמר רב יוסף מאי תיבעי ליה תנינא לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד

מתיב רבי אבא רבי יהודה אומר שני מכסאות היו אחד של עורות אילים מאדמים ואחד של עורות תחשים רבי נחמיה אומר מכסה אחד היה ודומה כמין תלא אילן והא תלא אילן טמא הוא הכי קאמר כמין תלא אילן הוא שיש בו גוונין הרבה ולא תלא אילן דאילו התם טמא והכא טהור אמר רב יוסף אי הכי היינו דמתרגמינן ססגונא ששש בגוונין הרבה

רבא אמר עור בהמה טמאה דמטמא באהל המת מהכא דתניא עור או בעור ריבה עור בהמה טמאה ושלקה ביד כהן קצץ מכולן ועשה אחת מהן מנין תלמוד לומר או בכל מלאכת עור ואיכא למיפרך מה לנגעים שכן שתי וערב טמא בהן

אלא גמר משרצים דתניא עור אין לי אלא עור בהמה טהורה עור בהמה טמאה מנין תלמוד לומר או עור ואיכא למיפרך מה לשרצים שכן מטמאין בכעדשה נגעים יוכיחו וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שעור טמא בהן ועשה עור בהמה טמאה כעור בהמה טהורה אף אני אביא אהל המת שעור טמא בו ונעשה בו עור בהמה טמאה כעור בהמה טהורה

אמר ליה רבא מברניש לרב אשי איכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן טמאין בפחות מכזית תאמר במת שאינו מטמא אלא בכזית

אלא אמר רבא מברניש

אתיא בקל וחומר מנוצה של עזים שאין מטמא בנגעים מטמא באהל המת עור בהמה טמאה שמטמאה בנגעים אינו דין שמטמאה באהל המת

ואלא הא דתני רב יוסף לא הוכשרו במלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד למאי הלכתא לתפילין תפילין בהדיא כתיב בהו למען תהיה תורת ה׳ בפיך מן המותר בפיך

אלא לעורן והאמר אביי שין של תפילין הלכה למשה מסיני

אלא לכורכן בשערן ולתופרן בגידן הא נמי הלכה למשה מסיני הוא דתניא תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני נכרכות בשערן ונתפרות בגידן

אלא לרצועות והאמר רבי יצחק רצועות שחורות הלכה למשה מסיני נהי דגמירי שחורות טהורות מי גמירי

מאי הוי עלה דתחש שהיה בימי משה אמר רבי אלעא אמר רבי שמעון בן לקיש אומר היה רבי מאיר תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היה ולא הכריעו בה חכמים אם מין חיה הוא אם מין בהמה הוא וקרן אחת היתה לו במצחו ולפי שעה נזדמן לו למשה ועשה ממנו משכן ונגנז

מדקאמר קרן אחת היתה לו במצחו שמע מינה טהור היה דאמר רב יהודה שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו שנאמר ותיטב לה׳ משור פר מקרין מפריס מקרין תרתי משמע אמר רב נחמן בר יצחק מקרן כתיב וליפשוט מיניה דמין בהמה הוא כיון דאיכא קרש דמין חיה הוא ולית ליה אלא חדא קרן איכא למימר מין חיה הוא:

מתני׳ פתילת הבגד שקיפלה ולא הבהבה רבי אליעזר אומר טמאה היא ואין מדליקין בה רבי עקיבא אומר טהורה היא ומדליקין בה:

גמ׳ בשלמא לענין טומאה בהא פליגי דרבי אליעזר סבר קיפול אינו מועיל ובמילתיה קמייתא קיימא ורבי עקיבא סבר קיפול מועיל ובטולי בטיל

אלא לענין הדלקה במאי פליגי אמר רבי אלעזר אמר רב אושעיא וכן אמר רב אדא בר אהבה הכא בשלש על שלש מצומצמות עסקינן וביום טוב שחל להיות ערב שבת עסקינן דכולי עלמא אית להו דרבי יהודה דאמר מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים ודכולי עלמא אית להו דעולא דאמר עולא המדליק צריך שידליק ברוב היוצא רבי אליעזר סבר קיפול אינו מועיל וכיון דאדליק ביה פורתא הויא ליה שבר כלי וכי קא מדליק בשבר כלי קמדליק ורבי עקיבא סבר קיפול מועיל ואין תורת כלי עליו וכי קמדליק בעץ בעלמא קמדליק

אמר רב יוסף היינו דתנינא שלש על שלש מצומצמות ולא ידענא למאי הלכתא

ומדקא מתרץ רב אדא בר אהבה אליבא דרבי יהודה שמע מינה כרבי יהודה סבירא ליה ומי אמר רב אדא בר אהבה הכי והאמר רב אדא בר אהבה

להעמיק בדף

gefet

על מסע של לימוד בבירור המציאות- גפ"ת פרק 4, שבת כ"ז

עם הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס) גפ"ת 4: שבת דף כז ע"ב פרק שני במסכת שבת עוסק במצוות הדלקת נרות שבת. החלק הראשון שלו מגדיר "במה מדליקין ובמה לא מדליקין", כלומר אילו חומרים יכולים לשמש כבסיס לפתילה וכחומר הבערה להדלקת נרות שבת. המשנה השלישית בפרק קובעת: "כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן", כלומר…

שבת כח

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

שבת כח

ממשכן כתיב הכא זאת התורה אדם כי ימות באהל וכתיב התם ויפרוש את האהל על המשכן מה להלן של פשתן קרוי אהל אף כאן של פשתן קרוי אהל אי מה להלן שזורין וחוטן כפול ששה אף כאן שזורין וחוטן כפול ששה תלמוד לומר אהל אהל ריבה אי אהל אהל ריבה אפילו כל מילי נמי אם כן גזירה שוה מאי אהני ליה

ואימא מה להלן קרשים אף כאן קרשים אמר קרא ועשית קרשים למשכן משכן קרוי משכן ואין קרשים קרויין משכן אלא מעתה ועשית מכסה לאהל הכי נמי מכסה לא איקרי אהל אלא הא דבעי רבי אלעזר עור בהמה טמאה מהו שיטמא באהל המת השתא עור בהמה טהורה לא מטמא עור בהמה טמאה מיבעיא שאני התם דהדר אהדריה קרא דכתיב ונשאו את יריעות המשכן ואת אהל מועד מכסהו ומכסה התחש אשר עליו מקיש עליון לתחתון מה תחתון קרוי אהל אף עליון קרוי אהל:

גופא בעי רבי אלעזר עור בהמה טמאה מהו שיטמא טומאת אהלין מאי קמיבעיא ליה אמר רב אדא בר אהבה תחש שהיה בימי משה קמיבעיא ליה טמא היה או טהור היה אמר רב יוסף מאי תיבעי ליה תנינא לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד

מתיב רבי אבא רבי יהודה אומר שני מכסאות היו אחד של עורות אילים מאדמים ואחד של עורות תחשים רבי נחמיה אומר מכסה אחד היה ודומה כמין תלא אילן והא תלא אילן טמא הוא הכי קאמר כמין תלא אילן הוא שיש בו גוונין הרבה ולא תלא אילן דאילו התם טמא והכא טהור אמר רב יוסף אי הכי היינו דמתרגמינן ססגונא ששש בגוונין הרבה

רבא אמר עור בהמה טמאה דמטמא באהל המת מהכא דתניא עור או בעור ריבה עור בהמה טמאה ושלקה ביד כהן קצץ מכולן ועשה אחת מהן מנין תלמוד לומר או בכל מלאכת עור ואיכא למיפרך מה לנגעים שכן שתי וערב טמא בהן

אלא גמר משרצים דתניא עור אין לי אלא עור בהמה טהורה עור בהמה טמאה מנין תלמוד לומר או עור ואיכא למיפרך מה לשרצים שכן מטמאין בכעדשה נגעים יוכיחו וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שעור טמא בהן ועשה עור בהמה טמאה כעור בהמה טהורה אף אני אביא אהל המת שעור טמא בו ונעשה בו עור בהמה טמאה כעור בהמה טהורה

אמר ליה רבא מברניש לרב אשי איכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן טמאין בפחות מכזית תאמר במת שאינו מטמא אלא בכזית

אלא אמר רבא מברניש

אתיא בקל וחומר מנוצה של עזים שאין מטמא בנגעים מטמא באהל המת עור בהמה טמאה שמטמאה בנגעים אינו דין שמטמאה באהל המת

ואלא הא דתני רב יוסף לא הוכשרו במלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד למאי הלכתא לתפילין תפילין בהדיא כתיב בהו למען תהיה תורת ה׳ בפיך מן המותר בפיך

אלא לעורן והאמר אביי שין של תפילין הלכה למשה מסיני

אלא לכורכן בשערן ולתופרן בגידן הא נמי הלכה למשה מסיני הוא דתניא תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני נכרכות בשערן ונתפרות בגידן

אלא לרצועות והאמר רבי יצחק רצועות שחורות הלכה למשה מסיני נהי דגמירי שחורות טהורות מי גמירי

מאי הוי עלה דתחש שהיה בימי משה אמר רבי אלעא אמר רבי שמעון בן לקיש אומר היה רבי מאיר תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היה ולא הכריעו בה חכמים אם מין חיה הוא אם מין בהמה הוא וקרן אחת היתה לו במצחו ולפי שעה נזדמן לו למשה ועשה ממנו משכן ונגנז

מדקאמר קרן אחת היתה לו במצחו שמע מינה טהור היה דאמר רב יהודה שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו שנאמר ותיטב לה׳ משור פר מקרין מפריס מקרין תרתי משמע אמר רב נחמן בר יצחק מקרן כתיב וליפשוט מיניה דמין בהמה הוא כיון דאיכא קרש דמין חיה הוא ולית ליה אלא חדא קרן איכא למימר מין חיה הוא:

מתני׳ פתילת הבגד שקיפלה ולא הבהבה רבי אליעזר אומר טמאה היא ואין מדליקין בה רבי עקיבא אומר טהורה היא ומדליקין בה:

גמ׳ בשלמא לענין טומאה בהא פליגי דרבי אליעזר סבר קיפול אינו מועיל ובמילתיה קמייתא קיימא ורבי עקיבא סבר קיפול מועיל ובטולי בטיל

אלא לענין הדלקה במאי פליגי אמר רבי אלעזר אמר רב אושעיא וכן אמר רב אדא בר אהבה הכא בשלש על שלש מצומצמות עסקינן וביום טוב שחל להיות ערב שבת עסקינן דכולי עלמא אית להו דרבי יהודה דאמר מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים ודכולי עלמא אית להו דעולא דאמר עולא המדליק צריך שידליק ברוב היוצא רבי אליעזר סבר קיפול אינו מועיל וכיון דאדליק ביה פורתא הויא ליה שבר כלי וכי קא מדליק בשבר כלי קמדליק ורבי עקיבא סבר קיפול מועיל ואין תורת כלי עליו וכי קמדליק בעץ בעלמא קמדליק

אמר רב יוסף היינו דתנינא שלש על שלש מצומצמות ולא ידענא למאי הלכתא

ומדקא מתרץ רב אדא בר אהבה אליבא דרבי יהודה שמע מינה כרבי יהודה סבירא ליה ומי אמר רב אדא בר אהבה הכי והאמר רב אדא בר אהבה

Scroll To Top