Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ז בניסן תש״פ | 21 אפריל 2020

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י סמי גרוף לכבוד שושנה קיטס ג'קסול וחוכמת נשים

  • מסכת גיטין מוקדשת ע"י איליין ושאול שרייבר לכבוד כלתם, דניאלה שרייבר, על קבלת התואר השני במדעי הטיפול הזוגי והמשפחתי

שבת מו

השיעורים השבוע מוקדשים לזכר נשמת הילדה שוורץ ז”ל על ידי בתה איבא שוורץ.

השיעור היום מקודש לזכר נשמת מרים פסיה פלש בת מלכה ז”ל על ידי יעל אשר, ולזכר נשמת ישראל בן מאיר ושרה ז”ל על ידי קרולין בן ארי ולזכר נשמות כל אלו שנספו בשואה.

רב יוסף שחשב בהתחלה שר’ יוחנן סובר כר’ שמעון – איך היה אפשר לחשוב שר’ יוחנן סובר כר’ שמעון אם ממקרה של מנורה ברור שלא? מסבירים שזה לא בגלל מוקצה אלא לסיבה אחרת. יש שני הסברים שונים למה המנורה היתה אסורה ולמה זה לא בגלל שיטת ר’ יהודה? רבי הורה בעניין מוקצה במנורה ולא ברור אם כוונתו להתיר כר’ שמעון או לאסור. יש חילוקי דעות בין אמרואים האם לפסוק כר’ שמעון או כר’ יהודה בנר לאחר שכבה. האם בנר של נפט גם ר’ שמעון יסכים שהוא מקוצה בגלל ריחו הרע? מובאים כמה סתירות בדברי ר’ שמעון בעצמו – מבכור ביום טוב שנפל בו מום שאסור לכהן לשחוט כי אינו מן המוכן. למה שם סובר ר’ שמעון דין מוקצה? עוד סתירה בדבריו – אם החשש במשנתינו לטלטל נר כל עוד הוא דלוק זה בגלל שמא יכבה, למה יאסור ר’ שמעון הרי אם יכבה, הוא לא התכוון שיכבה ור’ שמעון מתיר דבר שאינו מתכוון.

This post is also available in English

מותר לנטותה ומותר לפרקה בשבת אלא אמר אביי בשל חוליות אי הכי מאי טעמא דרבי שמעון בן לקיש דשרי

מאי חוליות כעין חוליות דאית בה חידקי הלכך חוליות בין גדולה בין קטנה אסורה לטלטלה גדולה נמי דאית בה חידקי גזירה אטו גדולה דחוליות כי פליגי בקטנה דאית בה חידקי מר סבר גזרינן ומר סבר לא גזרינן

ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן מוכני שלה בזמן שהיא נשמטת אין חיבור לה ואין נמדדת עמה ואין מצלת עמה באהל המת ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש עליה מעות

הא אין עליה מעות שריא ואף על גב דהוו עליה בין השמשות אמר רבי זירא תהא משנתינו שלא היו עליה מעות כל בין השמשות שלא לשבור דבריו של רבי יוחנן

אמר רבי יהושע בן לוי פעם אחת הלך רבי לדיוספרא והורה במנורה כרבי שמעון בנר איבעיא להו הורה במנורה כרבי שמעון בנר להיתרא או דילמא הורה במנורה לאיסורא וכרבי שמעון בנר להיתרא תיקו

רב מלכיא איקלע לבי רבי שמלאי וטילטל שרגא ואיקפד רבי שמלאי רבי יוסי גלילאה איקלע לאתריה דרבי יוסי ברבי חנינא טילטל שרגא ואיקפד רבי יוסי ברבי חנינא רבי אבהו כי איקלע לאתריה דרבי יהושע בן לוי הוה מטלטל שרגא כי איקלע לאתריה דרבי יוחנן לא הוה מטלטל שרגא מה נפשך אי כרבי יהודה סבירא ליה ליעבד כרבי יהודה אי כרבי שמעון סבירא ליה ליעבד כרבי שמעון לעולם כרבי שמעון סבירא ליה ומשום כבודו דרבי יוחנן הוא דלא הוה עביד

אמר רב יהודה שרגא דמשחא שרי לטלטולה דנפטא אסור לטלטולה רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו דנפטא נמי שרי לטלטולה (דהואיל וחזי לכסות ביה מנא)

רב אויא איקלע לבי רבא הוה מאיסן בי כרעיה בטינא אתיבי אפוריא קמיה דרבא איקפד רבא בעא לצעוריה אמר ליה מאי טעמא רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו שרגא דנפטא נמי שרי לטלטוליה אמר ליה הואיל וחזיא לכסויי בה מנא אלא מעתה כל צרורות שבחצר מטלטלין הואיל וחזיא לכסויי בהו מנא אמר ליה הא איכא תורת כלי עליה הני ליכא תורת כלי עליה מי לא תניא


השירים והנזמים והטבעות הרי הן ככל הכלים הנטלים בחצר ואמר עולא מה טעם הואיל ואיכא תורת כלי עליה הכא נמי הואיל ואיכא תורת כלי עליה אמר רב נחמן בר יצחק בריך רחמנא דלא כסיפיה רבא לרב אויא

רמי ליה אביי לרבה תניא מותר השמן שבנר ושבקערה אסור ורבי שמעון מתיר אלמא לרבי שמעון לית ליה מוקצה ורמינהו רבי שמעון אומר כל שאין מומו ניכר מערב יום טוב אין זה מן המוכן

הכי השתא התם אדם יושב ומצפה אימתי תכבה נרו הכא אדם יושב ומצפה מתי יפול בו מום מימר אמר מי יימר דנפיל ביה מומא ואם תמצי לומר דנפיל ביה מומא מי יימר דנפיל ביה מום קבוע ואם תמצי לומר דנפל ביה מום קבוע מי יימר דמזדקק ליה חכם

מתיב רמי בר חמא מפירין נדרים בשבת [ונשאלין לנדרים שהן] לצורך השבת ואמאי לימא מי יימר דמיזדקק לה בעל

התם כדרב פנחס משמיה דרבא דאמר רב פנחס משמיה דרבא כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת

תא שמע נשאלין לנדרים של צורך השבת בשבת ואמאי לימא מי יימר דמזדקק ליה חכם התם אי לא מיזדקק ליה חכם סגיא ליה בשלשה הדיוטות הכא מי יימר דמיזדקק ליה חכם

רמי ליה אביי לרב יוסף מי אמר רבי שמעון כבתה מותר לטלטלה כבתה אין לא כבתה לא מאי טעמא דילמא בהדי דנקיט לה כבתה הא שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר דתניא רבי שמעון אומר גורר אדם כסא מטה וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ

כל היכא דכי מיכוין איכא איסורא דאורייתא כי לא מיכוין גזר רבי שמעון מדרבנן כל היכא דכי מיכוין איכא איסורא דרבנן כי לא מיכוין שרי רבי שמעון לכתחילה

מתיב רבא מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים והצנועין מפשילין במקל לאחוריהן והא הכא דכי מיכוין איסורא דאורייתא איכא כי לא מיכוין שרי רבי שמעון לכתחילה

אלא אמר רבא



  • הלימוד החודש מוקדש ע"י סמי גרוף לכבוד שושנה קיטס ג'קסול וחוכמת נשים

  • מסכת גיטין מוקדשת ע"י איליין ושאול שרייבר לכבוד כלתם, דניאלה שרייבר, על קבלת התואר השני במדעי הטיפול הזוגי והמשפחתי

להעמיק בדף

דף משלהן- thumbnail

מוקצה! דף משלהן- פרק 12

  חמוטל ושירה צוללות אל סוגית מוקצה: מותר לגעת? ולמה תפילין הם מוקצה? ומה עושים עם חיתול מלוכלך בשבת?   This post is also available in English

daf_icon

סיכום דיני מוקצה- מאת יעל לדרר-שחק

#אתגרהדףהיומי מסכת שבת, דף מד בדף זה אנו צוללים לנושא המוקצה, וכיון שאנו נוגעים בנושא עמוק וסבוך למדי, זה הזמן להתחיל שוב באתגר… אך נתחיל דווקא באחד מנושאי הדף. בתקופת המשנה, לכלי שהדליקו בו את הנרות, שהיה כמעין צלוחית שבתוכה שמו שמן ובתוכו פתילה – קראו “נר”. בדף זה דנים בין השאר האם ה”נר” הזה…

שבת מו

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

שבת מו

מותר לנטותה ומותר לפרקה בשבת אלא אמר אביי בשל חוליות אי הכי מאי טעמא דרבי שמעון בן לקיש דשרי

מאי חוליות כעין חוליות דאית בה חידקי הלכך חוליות בין גדולה בין קטנה אסורה לטלטלה גדולה נמי דאית בה חידקי גזירה אטו גדולה דחוליות כי פליגי בקטנה דאית בה חידקי מר סבר גזרינן ומר סבר לא גזרינן

ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן מוכני שלה בזמן שהיא נשמטת אין חיבור לה ואין נמדדת עמה ואין מצלת עמה באהל המת ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש עליה מעות

הא אין עליה מעות שריא ואף על גב דהוו עליה בין השמשות אמר רבי זירא תהא משנתינו שלא היו עליה מעות כל בין השמשות שלא לשבור דבריו של רבי יוחנן

אמר רבי יהושע בן לוי פעם אחת הלך רבי לדיוספרא והורה במנורה כרבי שמעון בנר איבעיא להו הורה במנורה כרבי שמעון בנר להיתרא או דילמא הורה במנורה לאיסורא וכרבי שמעון בנר להיתרא תיקו

רב מלכיא איקלע לבי רבי שמלאי וטילטל שרגא ואיקפד רבי שמלאי רבי יוסי גלילאה איקלע לאתריה דרבי יוסי ברבי חנינא טילטל שרגא ואיקפד רבי יוסי ברבי חנינא רבי אבהו כי איקלע לאתריה דרבי יהושע בן לוי הוה מטלטל שרגא כי איקלע לאתריה דרבי יוחנן לא הוה מטלטל שרגא מה נפשך אי כרבי יהודה סבירא ליה ליעבד כרבי יהודה אי כרבי שמעון סבירא ליה ליעבד כרבי שמעון לעולם כרבי שמעון סבירא ליה ומשום כבודו דרבי יוחנן הוא דלא הוה עביד

אמר רב יהודה שרגא דמשחא שרי לטלטולה דנפטא אסור לטלטולה רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו דנפטא נמי שרי לטלטולה (דהואיל וחזי לכסות ביה מנא)

רב אויא איקלע לבי רבא הוה מאיסן בי כרעיה בטינא אתיבי אפוריא קמיה דרבא איקפד רבא בעא לצעוריה אמר ליה מאי טעמא רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו שרגא דנפטא נמי שרי לטלטוליה אמר ליה הואיל וחזיא לכסויי בה מנא אלא מעתה כל צרורות שבחצר מטלטלין הואיל וחזיא לכסויי בהו מנא אמר ליה הא איכא תורת כלי עליה הני ליכא תורת כלי עליה מי לא תניא


השירים והנזמים והטבעות הרי הן ככל הכלים הנטלים בחצר ואמר עולא מה טעם הואיל ואיכא תורת כלי עליה הכא נמי הואיל ואיכא תורת כלי עליה אמר רב נחמן בר יצחק בריך רחמנא דלא כסיפיה רבא לרב אויא

רמי ליה אביי לרבה תניא מותר השמן שבנר ושבקערה אסור ורבי שמעון מתיר אלמא לרבי שמעון לית ליה מוקצה ורמינהו רבי שמעון אומר כל שאין מומו ניכר מערב יום טוב אין זה מן המוכן

הכי השתא התם אדם יושב ומצפה אימתי תכבה נרו הכא אדם יושב ומצפה מתי יפול בו מום מימר אמר מי יימר דנפיל ביה מומא ואם תמצי לומר דנפיל ביה מומא מי יימר דנפיל ביה מום קבוע ואם תמצי לומר דנפל ביה מום קבוע מי יימר דמזדקק ליה חכם

מתיב רמי בר חמא מפירין נדרים בשבת [ונשאלין לנדרים שהן] לצורך השבת ואמאי לימא מי יימר דמיזדקק לה בעל

התם כדרב פנחס משמיה דרבא דאמר רב פנחס משמיה דרבא כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת

תא שמע נשאלין לנדרים של צורך השבת בשבת ואמאי לימא מי יימר דמזדקק ליה חכם התם אי לא מיזדקק ליה חכם סגיא ליה בשלשה הדיוטות הכא מי יימר דמיזדקק ליה חכם

רמי ליה אביי לרב יוסף מי אמר רבי שמעון כבתה מותר לטלטלה כבתה אין לא כבתה לא מאי טעמא דילמא בהדי דנקיט לה כבתה הא שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר דתניא רבי שמעון אומר גורר אדם כסא מטה וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ

כל היכא דכי מיכוין איכא איסורא דאורייתא כי לא מיכוין גזר רבי שמעון מדרבנן כל היכא דכי מיכוין איכא איסורא דרבנן כי לא מיכוין שרי רבי שמעון לכתחילה

מתיב רבא מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים והצנועין מפשילין במקל לאחוריהן והא הכא דכי מיכוין איסורא דאורייתא איכא כי לא מיכוין שרי רבי שמעון לכתחילה

אלא אמר רבא


גלול כלפי מעלה