Skip to content

י׳ במרחשון תשפ״ב | 16.10.21 | הדף היומי: ראש השנה ז - שבת י' בחשון

הדף היומי

ט״ו באדר תש״פ | 11 מרץ 2020

שבת ה

הגמרא ממשיכה להביא תירוצים שונים איך יכול המשנה לחייב במקרים אלו כשאין הנחה או עקירה ממקום ארבעה טפחים על ארבעה טפחים. סך הכל מביאים ששה תירוצים לשאלה הזאת ומקשים על כולם חוץ מהאחרון – של רבא – שידו של אדם נחשב כארבעה על ארבעה. הגמרא מביאה הרבה הלכות שנאמרו על ידי ר' יוחנן בדברים הדומים לעניינים הנלמדים כגון זריקת חפץ למישהו אחר ברשות הרבים (יותר מד' אמות) או זרק בעצמו ואז רץ בעצמו ותפס, או לקח מי גשמים מרשות היחיד והעביר לרשות הרבים, לקח מאכלים ורצה להעבירם בתוך הבית ויצא החוצה לרשות הרבים – האם במקרים האלה חייבים? באילו תנאים?

This post is also available in English

לא מחייב רבי אלא ברשות היחיד מקורה דאמרינן ביתא כמאן דמליא דמיא אבל שאינו מקורה לא

וכי תימא הכא נמי במקורה התינח ברשות היחיד מקורה ברשות הרבים מקורה מי חייב והאמר רב שמואל בר יהודה אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב המעביר חפץ ארבע אמות ברשות הרבים מקורה פטור לפי שאינו דומה לדגלי מדבר

אלא אמר רבי זירא הא מני אחרים היא דתניא אחרים אומרים עמד במקומו וקבל חייב עקר ממקומו וקבל פטור עמד במקומו וקבל חייב הא בעינן הנחה על גבי מקום ארבעה וליכא אלא שמע מינה לא בעינן מקום ארבעה

ודילמא הנחה הוא דלא בעינן הא עקירה בעינן והנחה נמי דילמא דפשיט כנפיה וקיבלה דאיכא נמי הנחה

אמר רבי אבא מתניתין כגון (שקבל בטרסקל) והניח על גבי טרסקל דאיכא נמי הנחה והא ידו קתני תני טרסקל שבידו

התינח טרסקל ברשות היחיד אלא טרסקל שברשות הרבים רשות היחיד הוא

לימא דלא כרבי יוסי ברבי יהודה דתניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר נעץ קנה ברשות הרבים ובראשו טרסקל זרק ונח על גביו חייב

דאי כרבי יוסי ברבי יהודה פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני אמאי חייב מרשות היחיד לרשות היחיד קא מפיק

אפילו תימא רבי יוסי ברבי יהודה התם למעלה מעשרה הכא למטה מעשרה

קשיא ליה לרבי אבהו מי קתני טרסקל שבידו והא ידו קתני אלא אמר רבי אבהו כגון ששלשל ידו למטה משלשה וקבלה

והא עומד קתני בשוחה ואיבעית אימא בגומא ואיבעית אימא בננס

אמר רבא איכפל תנא לאשמעינן כל הני אלא אמר רבא ידו של אדם חשובה לו כארבעה על ארבעה וכן כי אתא רבין אמר רבי יוחנן ידו של אדם חשובה לו כארבעה על ארבעה

אמר רבי אבין אמר רבי אילעאי אמר רבי יוחנן זרק חפץ ונח בתוך ידו של חבירו חייב מאי קא משמע לן ידו של אדם חשובה לו כארבעה על ארבעה והא אמרה רבי יוחנן חדא זימנא מהו דתימא הני מילי היכא דאחשבה הוא לידיה אבל היכא דלא אחשבה הוא לידיה אימא לא קא משמע לן

אמר רבי אבין אמר רבי אילעאי אמר רבי יוחנן עמד במקומו וקיבל חייב עקר ממקומו וקיבל פטור תניא נמי הכי אחרים אומרים עמד במקומו וקיבל חייב עקר ממקומו וקיבל פטור

בעי רבי יוחנן זרק חפץ ונעקר הוא ממקומו וחזר וקיבלו מהו

מאי קמבעיא ליה אמר רב אדא בר אהבה שני כחות באדם אחד קא מבעיא ליה שני כחות באדם אחד כאדם אחד דמי וחייב או דילמא כשני בני אדם דמי ופטור תיקו

אמר רבי אבין אמר רבי יוחנן הכניס ידו לתוך חצר חבירו וקיבל מי גשמים והוציא חייב מתקיף לה רבי זירא מה לי הטעינו חבירו מה לי הטעינו שמים איהו לא עביד עקירה לא תימא קיבל אלא קלט והא בעינן עקירה מעל גבי מקום ארבעה וליכא

אמר רבי חייא בריה דרב הונא כגון שקלט מעל גבי הכותל על גבי כותל נמי והא לא נח כדאמר רבא בכותל משופע הכא נמי בכותל משופע והיכא איתמר דרבא אהא דתנן

היה קורא בספר על האיסקופה ונתגלגל הספר מידו גוללו אצלו היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו עד שלא הגיע לעשרה טפחים גוללו אצלו משהגיע לעשרה טפחים הופכו על הכתב והוינן בה אמאי הופכו על הכתב הא לא נח

ואמר רבא בכותל משופע אימור דאמר רבא בספר דעביד דנייח מים מי עבידי דנייחי

אלא אמר רבא כגון שקלט מעל גבי גומא גומא פשיטא מהו דתימא מים על גבי מים לאו הנחה הוא קא משמע לן

ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא מים על גבי מים היינו הנחתן אגוז על גבי מים לאו היינו הנחתו בעי רבא אגוז בכלי וכלי צף על גבי מים בתר אגוז אזלינן והא נייח או דילמא בתר כלי אזלינן והא לא נייח דנייד תיקו

שמן שצף על גבי יין מחלוקת רבי יוחנן בן נורי ורבנן דתנן שמן שצף על גבי יין ונגע טבול יום בשמן לא פסל אלא שמן בלבד רבי יוחנן בן נורי אומר שניהם מחוברים זה לזה

אמר רבי אבין אמר רבי אילעאי אמר רבי יוחנן היה טעון אוכלים ומשקין ונכנס ויוצא כל היום כולו אינו חייב עד שיעמוד

אמר אביי והוא שעמד לפוש ממאי מדאמר מר תוך ארבע אמות עמד לפוש פטור לכתף חייב חוץ לארבע אמות עמד לפוש חייב לכתף פטור

מאי קא משמע לן שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך הא אמרה רבי יוחנן חדא זימנא דאמר רב ספרא אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן המעביר חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהן והוציאן פטור שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך אמוראי נינהו מר אמר לה בהאי לישנא ומר אמר לה בהאי לישנא:

תנו רבנן המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב ובן עזאי פוטר

בשלמא בן עזאי קסבר מהלך כעומד דמי אלא רבנן נהי נמי דקסברי מהלך לאו כעומד דמי היכא אשכחנא כהאי גוונא דחייב

אמר רב ספרא אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן

להעמיק בדף

הרבנית תניה רגב

"שתים שהן ארבע" – בין האתי לאסתטי

"שתים שהן ארבע" – בין האתי לאסתטי. המשנה הפותחת את מסכת שבת נשמעת כמו חידה: "יציאות השבת: שתים שהן ארבע בפנים, ושתים שהן ארבע בחוץ". כך, אנחנו קופצות ראש לתוך המים הסוערים של המסכת, מבלי שהבנו מהם איסורי השבת ואילו רשויות ישנן, שלא לדבר על נושאים עקרוניים יותר כמו מטרתה של השבת, או היבטיה החברתיים…

gefet

גפ"ת- פרק א'- פותחות במסכת שבת

גפ"ת- פרק א' עם יעל שמעוני

למה מתחילה מסכת שבת במלאכת הוצאה? ולמה לא שואלת הגמרא דבר על נקודה זו?

גפת- גמרא, פירושים, תוספות- על הדף היומי

שיעור שבועי עם נשים מובילות בישיבת דרישה חנה דרייפוס ויעל שמעוני

WhatsApp Image 2020-03-08 at 10.18.23 AM

מתחילות את מסכת שבת! לאן נעלמו ל"ט אבות מלאכה? ולמה מלאכת הוצאה נחשבת מלאכה גרועה?

מתחילות את מסכת שבת! לאן נעלמו ל"ט אבות מלאכה? ולמה מלאכת הוצאה נחשבת מלאכה גרועה? כל התשובות בפנים
דף משלהן, פרק 6

שבת ה

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

שבת ה

לא מחייב רבי אלא ברשות היחיד מקורה דאמרינן ביתא כמאן דמליא דמיא אבל שאינו מקורה לא

וכי תימא הכא נמי במקורה התינח ברשות היחיד מקורה ברשות הרבים מקורה מי חייב והאמר רב שמואל בר יהודה אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב המעביר חפץ ארבע אמות ברשות הרבים מקורה פטור לפי שאינו דומה לדגלי מדבר

אלא אמר רבי זירא הא מני אחרים היא דתניא אחרים אומרים עמד במקומו וקבל חייב עקר ממקומו וקבל פטור עמד במקומו וקבל חייב הא בעינן הנחה על גבי מקום ארבעה וליכא אלא שמע מינה לא בעינן מקום ארבעה

ודילמא הנחה הוא דלא בעינן הא עקירה בעינן והנחה נמי דילמא דפשיט כנפיה וקיבלה דאיכא נמי הנחה

אמר רבי אבא מתניתין כגון (שקבל בטרסקל) והניח על גבי טרסקל דאיכא נמי הנחה והא ידו קתני תני טרסקל שבידו

התינח טרסקל ברשות היחיד אלא טרסקל שברשות הרבים רשות היחיד הוא

לימא דלא כרבי יוסי ברבי יהודה דתניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר נעץ קנה ברשות הרבים ובראשו טרסקל זרק ונח על גביו חייב

דאי כרבי יוסי ברבי יהודה פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני אמאי חייב מרשות היחיד לרשות היחיד קא מפיק

אפילו תימא רבי יוסי ברבי יהודה התם למעלה מעשרה הכא למטה מעשרה

קשיא ליה לרבי אבהו מי קתני טרסקל שבידו והא ידו קתני אלא אמר רבי אבהו כגון ששלשל ידו למטה משלשה וקבלה

והא עומד קתני בשוחה ואיבעית אימא בגומא ואיבעית אימא בננס

אמר רבא איכפל תנא לאשמעינן כל הני אלא אמר רבא ידו של אדם חשובה לו כארבעה על ארבעה וכן כי אתא רבין אמר רבי יוחנן ידו של אדם חשובה לו כארבעה על ארבעה

אמר רבי אבין אמר רבי אילעאי אמר רבי יוחנן זרק חפץ ונח בתוך ידו של חבירו חייב מאי קא משמע לן ידו של אדם חשובה לו כארבעה על ארבעה והא אמרה רבי יוחנן חדא זימנא מהו דתימא הני מילי היכא דאחשבה הוא לידיה אבל היכא דלא אחשבה הוא לידיה אימא לא קא משמע לן

אמר רבי אבין אמר רבי אילעאי אמר רבי יוחנן עמד במקומו וקיבל חייב עקר ממקומו וקיבל פטור תניא נמי הכי אחרים אומרים עמד במקומו וקיבל חייב עקר ממקומו וקיבל פטור

בעי רבי יוחנן זרק חפץ ונעקר הוא ממקומו וחזר וקיבלו מהו

מאי קמבעיא ליה אמר רב אדא בר אהבה שני כחות באדם אחד קא מבעיא ליה שני כחות באדם אחד כאדם אחד דמי וחייב או דילמא כשני בני אדם דמי ופטור תיקו

אמר רבי אבין אמר רבי יוחנן הכניס ידו לתוך חצר חבירו וקיבל מי גשמים והוציא חייב מתקיף לה רבי זירא מה לי הטעינו חבירו מה לי הטעינו שמים איהו לא עביד עקירה לא תימא קיבל אלא קלט והא בעינן עקירה מעל גבי מקום ארבעה וליכא

אמר רבי חייא בריה דרב הונא כגון שקלט מעל גבי הכותל על גבי כותל נמי והא לא נח כדאמר רבא בכותל משופע הכא נמי בכותל משופע והיכא איתמר דרבא אהא דתנן

היה קורא בספר על האיסקופה ונתגלגל הספר מידו גוללו אצלו היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו עד שלא הגיע לעשרה טפחים גוללו אצלו משהגיע לעשרה טפחים הופכו על הכתב והוינן בה אמאי הופכו על הכתב הא לא נח

ואמר רבא בכותל משופע אימור דאמר רבא בספר דעביד דנייח מים מי עבידי דנייחי

אלא אמר רבא כגון שקלט מעל גבי גומא גומא פשיטא מהו דתימא מים על גבי מים לאו הנחה הוא קא משמע לן

ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא מים על גבי מים היינו הנחתן אגוז על גבי מים לאו היינו הנחתו בעי רבא אגוז בכלי וכלי צף על גבי מים בתר אגוז אזלינן והא נייח או דילמא בתר כלי אזלינן והא לא נייח דנייד תיקו

שמן שצף על גבי יין מחלוקת רבי יוחנן בן נורי ורבנן דתנן שמן שצף על גבי יין ונגע טבול יום בשמן לא פסל אלא שמן בלבד רבי יוחנן בן נורי אומר שניהם מחוברים זה לזה

אמר רבי אבין אמר רבי אילעאי אמר רבי יוחנן היה טעון אוכלים ומשקין ונכנס ויוצא כל היום כולו אינו חייב עד שיעמוד

אמר אביי והוא שעמד לפוש ממאי מדאמר מר תוך ארבע אמות עמד לפוש פטור לכתף חייב חוץ לארבע אמות עמד לפוש חייב לכתף פטור

מאי קא משמע לן שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך הא אמרה רבי יוחנן חדא זימנא דאמר רב ספרא אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן המעביר חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהן והוציאן פטור שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך אמוראי נינהו מר אמר לה בהאי לישנא ומר אמר לה בהאי לישנא:

תנו רבנן המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב ובן עזאי פוטר

בשלמא בן עזאי קסבר מהלך כעומד דמי אלא רבנן נהי נמי דקסברי מהלך לאו כעומד דמי היכא אשכחנא כהאי גוונא דחייב

אמר רב ספרא אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן

Scroll To Top