Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility Skip to content

כ״ט בכסלו תשפ״ב | 03.12.21 | הדף היומי: תענית כא

הדף היומי

ח׳ באייר תש״פ | 2 מאי 2020

שבת נז

השיעור היום מוקדש לזכר נשמת יהודה אריה לייב בן יששכר דב בעריש ז"ל ולכבוד יום הולדתה של דבורה קובסקי מבעלה יוני אפפ ולביל אברהם מאשתו מלכה שמודה לך על כל התמיכה בלימוד שלה. 

באיזה דברים אסור לאשה לצאת איתם לרשות הרבים בשבת? מעיקר ההלכה מותר לה לצאת עם כל מה שנחשב מלבוש או תכשיט אבל אם יש חשש שמא היא תוריד אסור. המשנה רושמת דברים שאסורים לה בגלל החשש שתוריד בגלל שאולי תלך למקווה ותצטרך להוריד ותשכח ותיקח בידיה ביד או שתוריד כדי להראות לחברותיה. הגמרא דנה בעניין חפצים שמהוים חציצה במקווה ואם כן יש עליהם איסור לצאת איתם בשבת. איזה חוטים בעייתיים בשיער? בצוואר? למה? מה לגבי חפצים ששמים מחתח או מעל לסבכה (סוג של כיסוי שהיו שמים על הראש) – במה זה תלוי?

מתני׳ במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה

לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועות שבראשה ולא תטבול בהן עד שתרפם

ולא בטוטפת ולא בסרביטין בזמן שאינן תפורים ולא בכבול לרשות הרבים

ולא בעיר של זהב ולא בקטלא ולא בנזמים ולא בטבעת שאין עליה חותם ולא במחט שאינה נקובה

ואם יצאת אינה חייבת חטאת:

גמ׳ טבילה מאן דכר שמה

אמר רב נחמן בר יצחק אמר רבה בר אבוה מה טעם קאמר מה טעם לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן מפני שאמרו חכמים בחול לא תטבול בהן עד שתרפם וכיון דבחול לא תטבול בהן עד שתרפם בשבת לא תצא דילמא מיתרמי לה טבילה של מצוה ושריא להו ואתי לאתויינהו ארבע אמות ברשות הרבים

בעא מיניה רב כהנא מרב תיכי חלילתא מאי אמר ליה אריג קאמרת כל שהוא אריג לא גזרו איתמר נמי אמר רב הונא בריה דרב יהושע כל שהוא אריג לא גזרו

ואיכא דאמרי אמר רב הונא בריה דרב יהושע חזינא לאחוותי דלא קפדן עלייהו

מאי איכא בין הך לישנא ובין הך לישנא

איכא בינייהו דטניפן להך לישנא דאמר כל שהוא אריג לא גזרו הני נמי ארוג ולהך לישנא דאמרת משום קפידא כיון דטניפא מקפד קפדא עלייהו

תנן התם ואלו חוצצין באדם חוטי צמר וחוטי פשתן והרצועות שבראשי הבנות רבי יהודה אומר של צמר ושל שער אין חוצצין מפני שהמים באין בהן אמר רב הונא וכולן בראשי הבנות שנינו

מתקיף לה רב יוסף למעוטי מאי אילימא למעוטי דצואר ודמאי אילימא למעוטי דצמר השתא רך על גבי קשה חוצץ רך על גבי רך מיבעיא

ואלא למעוטי דחוטי פשתן השתא קשה על גבי קשה חוצץ קשה על גבי רך מיבעיא

אלא אמר רב יוסף היינו טעמא דרב הונא לפי שאין אשה חונקת את עצמה

איתיביה אביי הבנות יוצאות בחוטין שבאזניהן אבל לא בחבקין שבצואריהן ואי אמרת אין אשה חונקת עצמה חבקין שבצואריהן אמאי לא

אמר רבינא

הכא בקטלא עסקינן דאשה חונקת את עצמה דניחא לה שתראה כבעלת בשר:

רבי יהודה אומר של צמר ושל שער אין חוצצין מפני שהמים באין בהן:

אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה בחוטי שער

אמר ליה אביי הלכה מכלל דפליגי

וכי תימא אי לאו דשמעינן מתנא קמא דאיירי בחוטי שער איהו נמי לא הוה מיירי ודילמא כשם קאמר להו כי היכי דמודיתו לי בחוטי שער אודו לי נמי בחוטי צמר

איתמר אמר רב נחמן אמר שמואל מודים חכמים לרבי יהודה בחוטי שער

תניא נמי הכי חוטי צמר חוצצין חוטי שער אין חוצצין רבי יהודה אומר של צמר ושל שער אין חוצצין

אמר רב נחמן בר יצחק מתניתין נמי דיקא דקתני יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חברתה מני אילימא רבי יהודה אפילו חוטי צמר נמי אלא לאו רבנן היא ושמע מינה בחוטי שער לא פליגי שמע מינה:

לא בטוטפת: מאי טוטפת אמר רב יוסף חומרתא דקטיפתא

אמר ליה אביי תהוי כקמיע מומחה ותשתרי

אלא אמר רב יהודה משמיה דאביי אפוזיינו תניא נמי הכי יוצאה אשה בסבכה המוזהבת ובטוטפת ובסרביטין הקבועין בה

איזו טוטפת ואיזו סרביטין אמר רבי אבהו טוטפת המוקפת לה מאזן לאזן סרביטין המגיעין לה עד לחייה

אמר רב הונא עניות עושין אותן של מיני צבעונין עשירות עושין אותן של כסף ושל זהב:

ולא בכבול: אמר רבי ינאי כבול זה איני יודע מהו אי כבלא דעבדא תנן אבל כיפה של צמר שפיר דמי או דילמא כיפה של צמר תנן וכל שכן כבלא דעבדא

אמר רבי אבהו מסתברא כמאן דאמר כיפה של צמר תנן ותניא נמי הכי יוצאה אשה בכבול ובאיסטמא לחצר רבי שמעון בן אלעזר אומר אף בכבול לרשות הרבים כלל אמר רבי שמעון בן אלעזר כל שהוא למטה מן השבכה יוצאין בו כל שהוא למעלה מן השבכה אין יוצאין בו

מאי איסטמא אמר רבי אבהו ביזיוני מאי ביזיוני אמר אביי אמר רב כליא פרוחי

תנו רבנן שלשה דברים נאמרו באיסטמא אין בה משום כלאים ואינה מטמאה בנגעים ואין יוצאין בה לרשות הרבים

משום רבי שמעון אמרו אף

להעמיק בדף

the power of Jewelry

כח התכשיט בפרק השישי

מה הקשר בין הסוגיות בדף סב ע״ב: התנהגויות הלא רצויות של העם בתקופת בית ראשון והברייתא: "שלושה דברים מביאים את האדם לידי עניות", ובין הנושא של פרקינו – במה אשה יוצאת בשבת? בסוגיות על התנהגויות לא רצויות, יש הרבה התעסקות עם תכשיטים – מחד גיסא על הנשים שמשתמשות בהן לגרות את הגברים, ומאידך גיסא על…

daf_icon

על מבנה הפרק השישי

משנתנו: לֹא תֵצֵא אִשָּׁה בְמַחַט נְקוּבָה ולֹא בְטַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם, מקבילה דרך ניגוד למשנה א: וְלֹא בְטַבַּעַת שֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם וְלֹא בְמַחַט שֶׁאֵינָה נְקוּבָה. בשני המקרים "לא תצא", אבל בשל ההבדל בין המחט והטבעת במשנה א (סיכה וטבעת נוי) שהן בגדר תכשיט, והללו במשנתנו (חותמת ומחט תפירה) שהן כלי, לעיל אם יצתה אינה חייבת…

gefet

מתי חלה חובת תוכחה? – גפת 9

היום בדף מידת הדין מקטרגת ואומרת: אין הבדל בין צדיקים לרשעים! צדיקים? היה בידם למחות ולא מיחו! מצוות תוכחה דורשת מאיתנו אחריות שקשה מאוד לעמוד בה! האם תמיד חייבים להוכיח? האם בכל מחיר? הצטרפו לרבנית חנה גודינגר (דרייפוס) ללימוד גפת – גמרא, פירוש. נלמד יחד דיון מרתק של תוספות בסוגיה זו. תוספות בדף היומי מבית דרישה

שבת נז

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

שבת נז

מתני׳ במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה

לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועות שבראשה ולא תטבול בהן עד שתרפם

ולא בטוטפת ולא בסרביטין בזמן שאינן תפורים ולא בכבול לרשות הרבים

ולא בעיר של זהב ולא בקטלא ולא בנזמים ולא בטבעת שאין עליה חותם ולא במחט שאינה נקובה

ואם יצאת אינה חייבת חטאת:

גמ׳ טבילה מאן דכר שמה

אמר רב נחמן בר יצחק אמר רבה בר אבוה מה טעם קאמר מה טעם לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן מפני שאמרו חכמים בחול לא תטבול בהן עד שתרפם וכיון דבחול לא תטבול בהן עד שתרפם בשבת לא תצא דילמא מיתרמי לה טבילה של מצוה ושריא להו ואתי לאתויינהו ארבע אמות ברשות הרבים

בעא מיניה רב כהנא מרב תיכי חלילתא מאי אמר ליה אריג קאמרת כל שהוא אריג לא גזרו איתמר נמי אמר רב הונא בריה דרב יהושע כל שהוא אריג לא גזרו

ואיכא דאמרי אמר רב הונא בריה דרב יהושע חזינא לאחוותי דלא קפדן עלייהו

מאי איכא בין הך לישנא ובין הך לישנא

איכא בינייהו דטניפן להך לישנא דאמר כל שהוא אריג לא גזרו הני נמי ארוג ולהך לישנא דאמרת משום קפידא כיון דטניפא מקפד קפדא עלייהו

תנן התם ואלו חוצצין באדם חוטי צמר וחוטי פשתן והרצועות שבראשי הבנות רבי יהודה אומר של צמר ושל שער אין חוצצין מפני שהמים באין בהן אמר רב הונא וכולן בראשי הבנות שנינו

מתקיף לה רב יוסף למעוטי מאי אילימא למעוטי דצואר ודמאי אילימא למעוטי דצמר השתא רך על גבי קשה חוצץ רך על גבי רך מיבעיא

ואלא למעוטי דחוטי פשתן השתא קשה על גבי קשה חוצץ קשה על גבי רך מיבעיא

אלא אמר רב יוסף היינו טעמא דרב הונא לפי שאין אשה חונקת את עצמה

איתיביה אביי הבנות יוצאות בחוטין שבאזניהן אבל לא בחבקין שבצואריהן ואי אמרת אין אשה חונקת עצמה חבקין שבצואריהן אמאי לא

אמר רבינא

הכא בקטלא עסקינן דאשה חונקת את עצמה דניחא לה שתראה כבעלת בשר:

רבי יהודה אומר של צמר ושל שער אין חוצצין מפני שהמים באין בהן:

אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה בחוטי שער

אמר ליה אביי הלכה מכלל דפליגי

וכי תימא אי לאו דשמעינן מתנא קמא דאיירי בחוטי שער איהו נמי לא הוה מיירי ודילמא כשם קאמר להו כי היכי דמודיתו לי בחוטי שער אודו לי נמי בחוטי צמר

איתמר אמר רב נחמן אמר שמואל מודים חכמים לרבי יהודה בחוטי שער

תניא נמי הכי חוטי צמר חוצצין חוטי שער אין חוצצין רבי יהודה אומר של צמר ושל שער אין חוצצין

אמר רב נחמן בר יצחק מתניתין נמי דיקא דקתני יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חברתה מני אילימא רבי יהודה אפילו חוטי צמר נמי אלא לאו רבנן היא ושמע מינה בחוטי שער לא פליגי שמע מינה:

לא בטוטפת: מאי טוטפת אמר רב יוסף חומרתא דקטיפתא

אמר ליה אביי תהוי כקמיע מומחה ותשתרי

אלא אמר רב יהודה משמיה דאביי אפוזיינו תניא נמי הכי יוצאה אשה בסבכה המוזהבת ובטוטפת ובסרביטין הקבועין בה

איזו טוטפת ואיזו סרביטין אמר רבי אבהו טוטפת המוקפת לה מאזן לאזן סרביטין המגיעין לה עד לחייה

אמר רב הונא עניות עושין אותן של מיני צבעונין עשירות עושין אותן של כסף ושל זהב:

ולא בכבול: אמר רבי ינאי כבול זה איני יודע מהו אי כבלא דעבדא תנן אבל כיפה של צמר שפיר דמי או דילמא כיפה של צמר תנן וכל שכן כבלא דעבדא

אמר רבי אבהו מסתברא כמאן דאמר כיפה של צמר תנן ותניא נמי הכי יוצאה אשה בכבול ובאיסטמא לחצר רבי שמעון בן אלעזר אומר אף בכבול לרשות הרבים כלל אמר רבי שמעון בן אלעזר כל שהוא למטה מן השבכה יוצאין בו כל שהוא למעלה מן השבכה אין יוצאין בו

מאי איסטמא אמר רבי אבהו ביזיוני מאי ביזיוני אמר אביי אמר רב כליא פרוחי

תנו רבנן שלשה דברים נאמרו באיסטמא אין בה משום כלאים ואינה מטמאה בנגעים ואין יוצאין בה לרשות הרבים

משום רבי שמעון אמרו אף

Scroll To Top