Skip to content

י׳ במרחשון תשפ״ב | 16.10.21 | הדף היומי: ראש השנה ז - שבת י' בחשון

הדף היומי

ט״ז באדר תש״פ | 12 מרץ 2020

שבת ו

אם מוציאים מרשות היחיד לרשות הרבים דרך כרמלית, האם חייב או פטור – מחלוקת תנא קמא ובן עזאי. הגמרא מקשה על שיטת תנא קמא שאומרים שחייבים – למה? הגמרא מביאה מקרים אחרים כדי ללמוד מהם למקרה הזה אבל חלק מהם דוחים כי הם אינם דומים מספיק. ר' יוחנן מצמם את דברי בן עזאי – שבמקרה של זורק, הוא יסכים עם תנא קמא שחייב. הגמרא מבאיה את התוספתא שבה יש תיאור של כל הרשויות וההלכות. הגמרא שואלת או מקשה על כל משפט בברייתא ומביאה תירוצים.

This post is also available in English

מידי דהוה אמעביר חפץ ברשות הרבים התם לאו אף על גב דכמה דנקיט ליה ואזיל פטור כי מנח ליה חייב הכא נמי לא שנא

מי דמי התם כל היכא דמנח ליה מקום חיוב הוא הכא אי מנח ליה בסטיו מקום פטור הוא

אלא מידי דהוה אמעביר חפץ מתחלת ארבע לסוף ארבע התם לאו אף על גב דאי מנח ליה בתוך ארבע אמות פטור כי מנח ליה בסוף ארבע אמות חייב הכא נמי לא שנא

מי דמי התם לגבי דהאי גברא מקום פטור הוא לכולי עלמא מקום חיוב הוא הכא לכולי עלמא מקום פטור הוא

אלא מידי דהוה אמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים דרך צדי רשות הרבים התם לאו אף על גב דאי מנח ליה אצדי רשות הרבים פטור וכי מנח ליה ברשות הרבים חייב הכא נמי לא שנא

מתקיף לה רב פפא הניחא לרבנן דאמרי צדי רשות הרבים לאו כרשות הרבים דמי אלא לרבי אליעזר (בן יעקב) דאמר צדי רשות הרבים כרשות הרבים דמי מאי איכא למימר

אמר ליה רב אחא בריה דרב איקא אימור דשמעת לרבי אליעזר (בן יעקב) דאמר צדי רשות הרבים כרשות הרבים דמי היכא דליכא חיפופי אבל היכא דאיכא חיפופי מי שמעת ליה הלכך להא דמיא

אמר רבי יוחנן ומודה בן עזאי בזורק תניא נמי הכי המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב אחד המוציא ואחד המכניס ואחד הזורק ואחד המושיט בן עזאי אומר המוציא והמכניס פטור המושיט והזורק חייב:

תנו רבנן ארבע רשויות לשבת רשות היחיד ורשות הרבים וכרמלית ומקום פטור

ואיזו היא רשות היחיד חריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה וכן גדר שהוא גבוה עשרה ורחב ארבעה זו היא רשות היחיד גמורה

ואיזו היא רשות הרבים סרטיא ופלטיא גדולה ומבואות המפולשין זו היא רשות הרבים גמורה אין מוציאין רשות היחיד זו לרשות הרבים זו ואין מכניסין מרשות הרבים זו לרשות היחיד זו ואם הוציא והכניס בשוגג חייב חטאת במזיד ענוש כרת ונסקל

אבל ים ובקעה ואיסטוונית והכרמלית אינה לא כרשות הרבים ולא כרשות היחיד ואין נושאין ונותנין בתוכה ואם נשא ונתן בתוכה פטור ואין מוציאין מתוכה לרשות הרבים ולא מרשות הרבים לתוכה ואין מכניסין מרשות היחיד לתוכה ולא מתוכה לרשות היחיד ואם הוציא והכניס פטור

חצרות של רבים ומבואות שאינן מפולשין עירבו מותרין לא עירבו אסורים

אדם עומד על האיסקופה נוטל מבעל הבית ונותן לו נוטל מעני ונותן לו ובלבד שלא יטול מבעל הבית ונותן לעני מעני ונותן לבעל הבית ואם נטל ונתן שלשתן פטורים

אחרים אומרים איסקופה משמשת שתי רשויות בזמן שהפתח פתוח כלפנים פתח נעול כלחוץ ואם היתה איסקופה גבוהה עשרה ורחבה ארבעה הרי זה רשות לעצמה

אמר מר זו היא רשות היחיד למעוטי מאי למעוטי הא דרבי יהודה דתניא יתר על כן אמר רבי יהודה מי שיש לו שני בתים בשני צדי רשות הרבים עושה

לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן ונושא ונותן באמצע אמרו לו אין מערבין רשות הרבים בכך

ואמאי קרו ליה גמורה מהו דתימא כי פליגי רבנן עליה דרבי יהודה דלא הוי רשות היחיד הני מילי לטלטל אבל לזרוק מודו ליה קא משמע לן:

אמר מר זו היא רשות הרבים למעוטי מאי למעוטי אידך דרבי יהודה דתנן רבי יהודה אומר אם היתה דרך רשות הרבים מפסקתן יסלקנה לצדדין וחכמים אומרים אינו צריך

ואמאי קרו ליה גמורה איידי דתנא רישא גמורה תנא נמי סיפא גמורה

ולחשוב נמי מדבר דהא תניא איזו היא רשות הרבים סרטיא ופלטיא גדולה ומבואות המפולשין והמדבר אמר אביי לא קשיא כאן בזמן שישראל שרויין במדבר כאן בזמן הזה:

אמר מר אם הוציא והכניס בשוגג חייב חטאת במזיד ענוש כרת ונסקל בשוגג חייב חטאת פשיטא במזיד ענוש כרת ונסקל אצטריכא ליה

הא נמי פשיטא הא קא משמע לן כדרב דאמר רב מצאתי מגלת סתרים בי רבי חייא וכתוב בה איסי בן יהודה אומר אבות מלאכות ארבעים חסר אחת ואינו חייב אלא אחת

איני והתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת והוינן בה מנינא למה לי ואמר רבי יוחנן שאם עשאן כולן בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת

אלא אימא אינו חייב על אחת מהן והא קא משמע לן הא מהנך דלא מספקן:

אמר מר אבל ים ובקעה והאיסטוונית והכרמלית אינן לא כרשות היחיד ולא כרשות הרבים ובקעה אינו לא כרשות היחיד ולא כרשות הרבים והא תנן הבקעה בימות החמה רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה בימות הגשמים רשות היחיד (לכאן ולכאן)

אמר עולא לעולם כרמלית הויא ואמאי קרי לה רשות היחיד לפי שאינה רשות הרבים

רב אשי אמר

להעמיק בדף

daf_icon

על מבנה הפרק השישי

משנתנו: לֹא תֵצֵא אִשָּׁה בְמַחַט נְקוּבָה ולֹא בְטַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם, מקבילה דרך ניגוד למשנה א: וְלֹא בְטַבַּעַת שֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם וְלֹא בְמַחַט שֶׁאֵינָה נְקוּבָה. בשני המקרים "לא תצא", אבל בשל ההבדל בין המחט והטבעת במשנה א (סיכה וטבעת נוי) שהן בגדר תכשיט, והללו במשנתנו (חותמת ומחט תפירה) שהן כלי, לעיל אם יצתה אינה חייבת…

הרבנית תניה רגב

"שתים שהן ארבע" – בין האתי לאסתטי

"שתים שהן ארבע" – בין האתי לאסתטי. המשנה הפותחת את מסכת שבת נשמעת כמו חידה: "יציאות השבת: שתים שהן ארבע בפנים, ושתים שהן ארבע בחוץ". כך, אנחנו קופצות ראש לתוך המים הסוערים של המסכת, מבלי שהבנו מהם איסורי השבת ואילו רשויות ישנן, שלא לדבר על נושאים עקרוניים יותר כמו מטרתה של השבת, או היבטיה החברתיים…

gefet

גפ"ת- פרק א'- פותחות במסכת שבת

גפ"ת- פרק א' עם יעל שמעוני

למה מתחילה מסכת שבת במלאכת הוצאה? ולמה לא שואלת הגמרא דבר על נקודה זו?

גפת- גמרא, פירושים, תוספות- על הדף היומי

שיעור שבועי עם נשים מובילות בישיבת דרישה חנה דרייפוס ויעל שמעוני

WhatsApp Image 2020-03-08 at 10.18.23 AM

מתחילות את מסכת שבת! לאן נעלמו ל"ט אבות מלאכה? ולמה מלאכת הוצאה נחשבת מלאכה גרועה?

מתחילות את מסכת שבת! לאן נעלמו ל"ט אבות מלאכה? ולמה מלאכת הוצאה נחשבת מלאכה גרועה? כל התשובות בפנים
דף משלהן, פרק 6

שבת ו

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

שבת ו

מידי דהוה אמעביר חפץ ברשות הרבים התם לאו אף על גב דכמה דנקיט ליה ואזיל פטור כי מנח ליה חייב הכא נמי לא שנא

מי דמי התם כל היכא דמנח ליה מקום חיוב הוא הכא אי מנח ליה בסטיו מקום פטור הוא

אלא מידי דהוה אמעביר חפץ מתחלת ארבע לסוף ארבע התם לאו אף על גב דאי מנח ליה בתוך ארבע אמות פטור כי מנח ליה בסוף ארבע אמות חייב הכא נמי לא שנא

מי דמי התם לגבי דהאי גברא מקום פטור הוא לכולי עלמא מקום חיוב הוא הכא לכולי עלמא מקום פטור הוא

אלא מידי דהוה אמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים דרך צדי רשות הרבים התם לאו אף על גב דאי מנח ליה אצדי רשות הרבים פטור וכי מנח ליה ברשות הרבים חייב הכא נמי לא שנא

מתקיף לה רב פפא הניחא לרבנן דאמרי צדי רשות הרבים לאו כרשות הרבים דמי אלא לרבי אליעזר (בן יעקב) דאמר צדי רשות הרבים כרשות הרבים דמי מאי איכא למימר

אמר ליה רב אחא בריה דרב איקא אימור דשמעת לרבי אליעזר (בן יעקב) דאמר צדי רשות הרבים כרשות הרבים דמי היכא דליכא חיפופי אבל היכא דאיכא חיפופי מי שמעת ליה הלכך להא דמיא

אמר רבי יוחנן ומודה בן עזאי בזורק תניא נמי הכי המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב אחד המוציא ואחד המכניס ואחד הזורק ואחד המושיט בן עזאי אומר המוציא והמכניס פטור המושיט והזורק חייב:

תנו רבנן ארבע רשויות לשבת רשות היחיד ורשות הרבים וכרמלית ומקום פטור

ואיזו היא רשות היחיד חריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה וכן גדר שהוא גבוה עשרה ורחב ארבעה זו היא רשות היחיד גמורה

ואיזו היא רשות הרבים סרטיא ופלטיא גדולה ומבואות המפולשין זו היא רשות הרבים גמורה אין מוציאין רשות היחיד זו לרשות הרבים זו ואין מכניסין מרשות הרבים זו לרשות היחיד זו ואם הוציא והכניס בשוגג חייב חטאת במזיד ענוש כרת ונסקל

אבל ים ובקעה ואיסטוונית והכרמלית אינה לא כרשות הרבים ולא כרשות היחיד ואין נושאין ונותנין בתוכה ואם נשא ונתן בתוכה פטור ואין מוציאין מתוכה לרשות הרבים ולא מרשות הרבים לתוכה ואין מכניסין מרשות היחיד לתוכה ולא מתוכה לרשות היחיד ואם הוציא והכניס פטור

חצרות של רבים ומבואות שאינן מפולשין עירבו מותרין לא עירבו אסורים

אדם עומד על האיסקופה נוטל מבעל הבית ונותן לו נוטל מעני ונותן לו ובלבד שלא יטול מבעל הבית ונותן לעני מעני ונותן לבעל הבית ואם נטל ונתן שלשתן פטורים

אחרים אומרים איסקופה משמשת שתי רשויות בזמן שהפתח פתוח כלפנים פתח נעול כלחוץ ואם היתה איסקופה גבוהה עשרה ורחבה ארבעה הרי זה רשות לעצמה

אמר מר זו היא רשות היחיד למעוטי מאי למעוטי הא דרבי יהודה דתניא יתר על כן אמר רבי יהודה מי שיש לו שני בתים בשני צדי רשות הרבים עושה

לחי מכאן ולחי מכאן או קורה מכאן וקורה מכאן ונושא ונותן באמצע אמרו לו אין מערבין רשות הרבים בכך

ואמאי קרו ליה גמורה מהו דתימא כי פליגי רבנן עליה דרבי יהודה דלא הוי רשות היחיד הני מילי לטלטל אבל לזרוק מודו ליה קא משמע לן:

אמר מר זו היא רשות הרבים למעוטי מאי למעוטי אידך דרבי יהודה דתנן רבי יהודה אומר אם היתה דרך רשות הרבים מפסקתן יסלקנה לצדדין וחכמים אומרים אינו צריך

ואמאי קרו ליה גמורה איידי דתנא רישא גמורה תנא נמי סיפא גמורה

ולחשוב נמי מדבר דהא תניא איזו היא רשות הרבים סרטיא ופלטיא גדולה ומבואות המפולשין והמדבר אמר אביי לא קשיא כאן בזמן שישראל שרויין במדבר כאן בזמן הזה:

אמר מר אם הוציא והכניס בשוגג חייב חטאת במזיד ענוש כרת ונסקל בשוגג חייב חטאת פשיטא במזיד ענוש כרת ונסקל אצטריכא ליה

הא נמי פשיטא הא קא משמע לן כדרב דאמר רב מצאתי מגלת סתרים בי רבי חייא וכתוב בה איסי בן יהודה אומר אבות מלאכות ארבעים חסר אחת ואינו חייב אלא אחת

איני והתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת והוינן בה מנינא למה לי ואמר רבי יוחנן שאם עשאן כולן בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת

אלא אימא אינו חייב על אחת מהן והא קא משמע לן הא מהנך דלא מספקן:

אמר מר אבל ים ובקעה והאיסטוונית והכרמלית אינן לא כרשות היחיד ולא כרשות הרבים ובקעה אינו לא כרשות היחיד ולא כרשות הרבים והא תנן הבקעה בימות החמה רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה בימות הגשמים רשות היחיד (לכאן ולכאן)

אמר עולא לעולם כרמלית הויא ואמאי קרי לה רשות היחיד לפי שאינה רשות הרבים

רב אשי אמר

Scroll To Top