Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility Skip to content

ל׳ בכסלו תשפ״ב | 04.12.21 | הדף היומי: תענית כב - שבת, א' דראש חודש טבת

הדף היומי

י״א באייר תש״פ | 5 מאי 2020

שבת ס

הגמרא מביאה שלושה תירוצים לסתירה בין במשנה למשנה בכלים לגבי טבעת עם חותם – האם זה נחשב תכשיט לאשה או לא? עם איזה דברים אסור לאיש לצאת בשבת? למה אסרו סנדל המסומר? כנראה קשור לשעת גזירה ואירוע שקרה. הגמרא דנה בסנדלים שונים ומתירה אם עשוי לנוי או בכמה מקרים אחרים. למה?

בקולב הלך אחר מסמרותיו בסולם הלך אחר שליבותיו בערסא הלך אחר שלשלותיו וחכמים אומרים הכל הולך אחר המעמיד

רבא אמר לצדדים קתני יש עליה חותם תכשיט דאיש אין עליה חותם תכשיט דאשה

רב נחמן בר יצחק אמר טומאה אשבת קרמית טומאה כלי מעשה אמר רחמנא וכלי הוא שבת משום משוי אמר רחמנא אין עליה חותם תכשיט יש עליה חותם משוי:

ולא במחט שאינה נקובה: למאי חזיא אמר רב יוסף הואיל ואשה אוגרת בה שערה

אמר ליה אביי ותהוי כבירית טהורה ותשתרי

אלא תרגמא רב אדא נרשאה קמיה דרב יוסף הואיל ואשה חולקת בה שערה בשבת למאי חזיא אמר רבא טס של זהב יש לה על ראשה בחול חולקת בה שערה בשבת מניחתה כנגד פדחתה:

מתני׳ לא יצא האיש בסנדל המסומר ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה ולא בתפילין ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה ולא בשריון ולא בקסדא ולא במגפיים ואם יצא אינו חייב חטאת:

גמ׳ סנדל המסומר מאי טעמא

אמר שמואל שלפי הגזרה היו והיו נחבאין במערה ואמרו הנכנס יכנס והיוצא אל יצא

נהפך סנדלו של אחד מהן כסבורין הם אחד מהן יצא וראוהו אויבים ועכשו באין עליהן דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהם אויבים

רבי אילעאי בן אלעזר אומר במערה היו יושבין ושמעו קול מעל גבי המערה כסבורין היו שבאו עליהם אויבים דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהן אויבים

רמי בר יחזקאל אמר בבית הכנסת היו יושבין ושמעו קול מאחורי בית הכנסת כסבורין היו שבאו עליהם אויבים דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהן אויבים

באותה שעה אמרו אל יצא אדם בסנדל המסומר אי הכי בחול נמי ליתסר מעשה כי הוה בשבת הוה ביום טוב לישתרי אלמה תנן

משלחין כלים ביום טוב בין תפורין בין שאינן תפורין אבל לא סנדל המסומר ולא מנעל שאינו תפור (ביום טוב)

בשבת מאי טעמא דאיכא כינופיא ביום טוב נמי איכא כינופיא תענית צבור איכא כינופיא ליתסר מעשה כי הוה בכינופיא דאיסורא הכא כינופיא דהתירא הוה

ואפילו לרבי חנינא בן עקיבא דאמר לא אסרו אלא בירדן ובספינה וכמעשה שהיה הני מילי ירדן דשאני משאר נהרות אבל יום טוב ושבת כי הדדי נינהו דתנן אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד

אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא לחזק אבל לנוי מותר וכמה לנוי רבי יוחנן אמר חמש בזה וחמש בזה ורבי חנינא אמר שבע בזה ושבע בזה

אמר ליה רבי יוחנן לרב שמן בר אבא אסברא לך לדידי שתים מכאן ושתים מכאן ואחת בתרסיותיו לרבי חנינא שלש מכאן ושלש מכאן ואחת בתרסיותיו

מיתיבי סנדל הנוטה עושה לו שבע דברי רבי נתן ורבי מתיר בשלש עשרה

בשלמא לרבי חנינא הוא דאמר כרבי נתן אלא רבי יוחנן דאמר כמאן הוא דאמר כרבי נהוראי דתניא רבי נהוראי אומר חמש מותר ושבע אסור

אמר ליה איפה לרבה בר בר חנה אתון תלמידי רבי יוחנן עבידו כרבי יוחנן אנן נעביד כרבי חנינא

בעא מיניה רב הונא מרב אשי חמש מהו אמר ליה אפילו שבע מתר תשע מאי אמר ליה אפילו שמונה אסור

בעא מיניה ההוא רצענא מרבי אמי תפרו מבפנים מהו אמר ליה מותר ולא ידענא מאי טעמא

אמר רב אשי ולא ידע מר מאי טעמא כיון דתפרו מבפנים הוי ליה מנעל בסנדל גזרו ביה רבנן במנעל לא גזרו ביה רבנן

בעא מיניה רבי אבא בר זבדא מרבי אבא בר אבינא עשאו כמין כלבוס מהו אמר ליה מותר איתמר נמי אמר רבי יוסי ברבי חנינא עשאו כמין כלבוס מותר

אמר רב ששת חיפהו כלו במסמרות כדי שלא תהא קרקע אוכלתו מותר

תניא כוותיה דרב ששת לא יצא האיש בסנדל המסומר ולא יטייל מבית לבית אפלו ממטה למטה אבל מטלטלין אותו לכסות בו את הכלי ולסמוך בו כרעי המטה ורבי אלעזר ברבי שמעון אוסר נשרו רב ממסמרותיו ונשתייר בו ארבע או חמש מותר ורבי מתיר עד שבע חיפהו בעור מלמטה וקבע לו מסמרות מלמעלה מותר עשאו כמין כלבוס או כמין טס או כמין יתד או שחיפהו כולו במסמרות כדי שלא תהא קרקע אוכלתו מותר

הא גופה קשיא אמרת נשרו רב מסמרותיו אף על גב דנשתיירו ביה טובא והדר תני ארבע או חמש אין טפי לא

אמר רב ששת לא קשיא כאן שנגממו כאן שנעקרו:

ארבע או חמש מותר: השתא חמש שרי ארבע מיבעיא אמר רב חסדא ארבע מסנדל קטן וחמש מסנדל גדול:

ורבי מתיר עד שבע: והתניא רבי מתיר עד שלש עשרה נוטה שאני

השתא דאתית להכי לרבי יוחנן נמי לא קשיא נוטה שאני

אמר רב מתנה ואמרי לה אמר רב אחדבוי בר מתנה אמר רב מתנה אין הלכה כרבי אלעזר ברבי שמעון פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים מהו דתימא מסתברא טעמא דרבי אלעזר ברבי שמעון בהא קא משמע לן

אמר רבי חייא אי לאו דקרו לי בבלאי שרי איסורי שרינא ביה טובא וכמה בפומבדיתא אמרין עשרין וארבע בסורא אמרין עשרין ותרתין אמר רב נחמן בר יצחק וסימניך עד דאתא מפומבדיתא לסורא חסר תרתי:

ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה:

להעמיק בדף

daf_icon

על מבנה הפרק השישי

משנתנו: לֹא תֵצֵא אִשָּׁה בְמַחַט נְקוּבָה ולֹא בְטַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם, מקבילה דרך ניגוד למשנה א: וְלֹא בְטַבַּעַת שֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם וְלֹא בְמַחַט שֶׁאֵינָה נְקוּבָה. בשני המקרים "לא תצא", אבל בשל ההבדל בין המחט והטבעת במשנה א (סיכה וטבעת נוי) שהן בגדר תכשיט, והללו במשנתנו (חותמת ומחט תפירה) שהן כלי, לעיל אם יצתה אינה חייבת…

דף משלהן- thumbnail

גברים ממאדים ונשים מנוגה? – דף משלהן פרק 14

גברים ממאדים ונשים מנוגה? והאם נשים הן עם בפני עצמו?? חמוטל ושירה בוולוג מגדרי ויוצא דופן

שבת ס

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

שבת ס

בקולב הלך אחר מסמרותיו בסולם הלך אחר שליבותיו בערסא הלך אחר שלשלותיו וחכמים אומרים הכל הולך אחר המעמיד

רבא אמר לצדדים קתני יש עליה חותם תכשיט דאיש אין עליה חותם תכשיט דאשה

רב נחמן בר יצחק אמר טומאה אשבת קרמית טומאה כלי מעשה אמר רחמנא וכלי הוא שבת משום משוי אמר רחמנא אין עליה חותם תכשיט יש עליה חותם משוי:

ולא במחט שאינה נקובה: למאי חזיא אמר רב יוסף הואיל ואשה אוגרת בה שערה

אמר ליה אביי ותהוי כבירית טהורה ותשתרי

אלא תרגמא רב אדא נרשאה קמיה דרב יוסף הואיל ואשה חולקת בה שערה בשבת למאי חזיא אמר רבא טס של זהב יש לה על ראשה בחול חולקת בה שערה בשבת מניחתה כנגד פדחתה:

מתני׳ לא יצא האיש בסנדל המסומר ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה ולא בתפילין ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה ולא בשריון ולא בקסדא ולא במגפיים ואם יצא אינו חייב חטאת:

גמ׳ סנדל המסומר מאי טעמא

אמר שמואל שלפי הגזרה היו והיו נחבאין במערה ואמרו הנכנס יכנס והיוצא אל יצא

נהפך סנדלו של אחד מהן כסבורין הם אחד מהן יצא וראוהו אויבים ועכשו באין עליהן דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהם אויבים

רבי אילעאי בן אלעזר אומר במערה היו יושבין ושמעו קול מעל גבי המערה כסבורין היו שבאו עליהם אויבים דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהן אויבים

רמי בר יחזקאל אמר בבית הכנסת היו יושבין ושמעו קול מאחורי בית הכנסת כסבורין היו שבאו עליהם אויבים דחקו זה בזה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהן אויבים

באותה שעה אמרו אל יצא אדם בסנדל המסומר אי הכי בחול נמי ליתסר מעשה כי הוה בשבת הוה ביום טוב לישתרי אלמה תנן

משלחין כלים ביום טוב בין תפורין בין שאינן תפורין אבל לא סנדל המסומר ולא מנעל שאינו תפור (ביום טוב)

בשבת מאי טעמא דאיכא כינופיא ביום טוב נמי איכא כינופיא תענית צבור איכא כינופיא ליתסר מעשה כי הוה בכינופיא דאיסורא הכא כינופיא דהתירא הוה

ואפילו לרבי חנינא בן עקיבא דאמר לא אסרו אלא בירדן ובספינה וכמעשה שהיה הני מילי ירדן דשאני משאר נהרות אבל יום טוב ושבת כי הדדי נינהו דתנן אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד

אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא לחזק אבל לנוי מותר וכמה לנוי רבי יוחנן אמר חמש בזה וחמש בזה ורבי חנינא אמר שבע בזה ושבע בזה

אמר ליה רבי יוחנן לרב שמן בר אבא אסברא לך לדידי שתים מכאן ושתים מכאן ואחת בתרסיותיו לרבי חנינא שלש מכאן ושלש מכאן ואחת בתרסיותיו

מיתיבי סנדל הנוטה עושה לו שבע דברי רבי נתן ורבי מתיר בשלש עשרה

בשלמא לרבי חנינא הוא דאמר כרבי נתן אלא רבי יוחנן דאמר כמאן הוא דאמר כרבי נהוראי דתניא רבי נהוראי אומר חמש מותר ושבע אסור

אמר ליה איפה לרבה בר בר חנה אתון תלמידי רבי יוחנן עבידו כרבי יוחנן אנן נעביד כרבי חנינא

בעא מיניה רב הונא מרב אשי חמש מהו אמר ליה אפילו שבע מתר תשע מאי אמר ליה אפילו שמונה אסור

בעא מיניה ההוא רצענא מרבי אמי תפרו מבפנים מהו אמר ליה מותר ולא ידענא מאי טעמא

אמר רב אשי ולא ידע מר מאי טעמא כיון דתפרו מבפנים הוי ליה מנעל בסנדל גזרו ביה רבנן במנעל לא גזרו ביה רבנן

בעא מיניה רבי אבא בר זבדא מרבי אבא בר אבינא עשאו כמין כלבוס מהו אמר ליה מותר איתמר נמי אמר רבי יוסי ברבי חנינא עשאו כמין כלבוס מותר

אמר רב ששת חיפהו כלו במסמרות כדי שלא תהא קרקע אוכלתו מותר

תניא כוותיה דרב ששת לא יצא האיש בסנדל המסומר ולא יטייל מבית לבית אפלו ממטה למטה אבל מטלטלין אותו לכסות בו את הכלי ולסמוך בו כרעי המטה ורבי אלעזר ברבי שמעון אוסר נשרו רב ממסמרותיו ונשתייר בו ארבע או חמש מותר ורבי מתיר עד שבע חיפהו בעור מלמטה וקבע לו מסמרות מלמעלה מותר עשאו כמין כלבוס או כמין טס או כמין יתד או שחיפהו כולו במסמרות כדי שלא תהא קרקע אוכלתו מותר

הא גופה קשיא אמרת נשרו רב מסמרותיו אף על גב דנשתיירו ביה טובא והדר תני ארבע או חמש אין טפי לא

אמר רב ששת לא קשיא כאן שנגממו כאן שנעקרו:

ארבע או חמש מותר: השתא חמש שרי ארבע מיבעיא אמר רב חסדא ארבע מסנדל קטן וחמש מסנדל גדול:

ורבי מתיר עד שבע: והתניא רבי מתיר עד שלש עשרה נוטה שאני

השתא דאתית להכי לרבי יוחנן נמי לא קשיא נוטה שאני

אמר רב מתנה ואמרי לה אמר רב אחדבוי בר מתנה אמר רב מתנה אין הלכה כרבי אלעזר ברבי שמעון פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים מהו דתימא מסתברא טעמא דרבי אלעזר ברבי שמעון בהא קא משמע לן

אמר רבי חייא אי לאו דקרו לי בבלאי שרי איסורי שרינא ביה טובא וכמה בפומבדיתא אמרין עשרין וארבע בסורא אמרין עשרין ותרתין אמר רב נחמן בר יצחק וסימניך עד דאתא מפומבדיתא לסורא חסר תרתי:

ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה:

Scroll To Top