שבת סא

הא יש ברגלו מכה נפיק בהי מינייהו נפיק אמר רב הונא באותה שיש בה מכה אלמא קסבר סנדל לשום צער עביד

וחייא בר רב אמר באותה שאין בה מכה אלמא קסבר לשום תענוג עביד וזו שיש בה מכה מכתה מוכחת עליה

ואף רבי יוחנן סבר לה להא דרב הונא דאמר ליה רבי יוחנן לרב שמן בר אבא הב לי מסנאי יהב ליה דימין אמר ליה עשיתו מכה

ודילמא כחייא בר רב סבירא ליה והכי קאמר עשית של שמאל מכה

ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דאמר רבי יוחנן כתפילין כך מנעלין מה תפילין בשמאל אף מנעלין בשמאל

מיתיבי כשהוא נועל נועל של ימין ואחר כך נועל של שמאל

אמר רב יוסף השתא דתניא הכי ואמר רבי יוחנן הכי דעבד הכי עבד ודעבד הכי עבד

אמר ליה אביי דילמא רבי יוחנן הא מתניתין לא הוה שמיע ליה ואי הוה שמיע ליה הוה הדר ביה ואי נמי שמיע ליה וקסבר אין הלכה כאותה משנה

אמר רב נחמן בר יצחק ירא שמים יוצא ידי שתיהן ומנו מר בריה דרבנא היכי עביד סיים דימיניה ולא קטר וסיים דשמאליה וקטר והדר קטר דימיניה אמר רב אשי חזינא לרב כהנא דלא קפיד

תנו רבנן כשהוא נועל נועל של ימין ואחר כך נועל של שמאל כשהוא חולץ חולץ של שמאל ואחר כך חולץ של ימין

כשהוא רוחץ רוחץ של ימין ואחר כך רוחץ של שמאל כשהוא סך סך של ימין ואחר כך של שמאל והרוצה לסוך כל גופו סך ראשו תחילה מפני שהוא מלך על כל איבריו:

ולא בתפילין: אמר רב ספרא לא תימא אליבא דמאן דאמר שבת לאו זמן תפילין הוא אלא אפילו למאן דאמר שבת זמן תפילין הוא לא יצא דילמא אתי לאיתויי ברשות הרבים

ואיכא דמתני לה אסיפא ואם יצא אינו חייב חטאת אמר רב ספרא לא תימא אליבא דמאן דאמר שבת זמן תפילין הוא אלא אפילו למאן דאמר שבת לאו זמן תפילין הוא אינו חייב חטאת מאי טעמא דרך מלבוש עבידא

ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה: אמר רב פפא לא תימא עד דמומחה גברא ומומחה קמיע אלא כיון דמומחה גברא אף על גב דלא מומחה קמיע

דיקא נמי דקתני ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה ולא קתני בזמן שאינו מומחה שמע מינה:

תנו רבנן איזהו קמיע מומחה כל שריפא ושנה ושלש אחד קמיע של כתב ואחד קמיע של עיקרין אחד חולה שיש בו סכנה ואחד חולה שאין בו סכנה

לא שנכפה אלא שלא יכפה

וקושר ומתיר אפילו ברשות הרבים ובלבד שלא יקשרנו

בשיר ובטבעת ויצא בו ברשות הרבים משום מראית העין

והתניא איזהו קמיע מומחה כל שריפא שלשה בני אדם כאחד

לא קשיא הא למחויי גברא הא למחויי קמיעא

אמר רב פפא פשיטא לי תלת קמיע לתלת גברי תלתא תלתא זימני איתמחי גברא ואתמחי קמיע תלתא קמיע לתלתא גברי חד חד זימנא גברא איתמחי קמיעא לא איתמחי חד קמיע לתלתא גברי קמיעא איתמחי גברא לא איתמחי

בעי רב פפא תלתא קמיע לחד גברא מאי קמיעא ודאי לא איתמחי גברא איתמחי או לא איתמחי מי אמרינן הא אסי ליה או דילמא מזלא דהאי גברא הוא דקא מקבל כתבא תיקו

איבעיא להו קמיעין יש בהן משום קדושה או דילמא אין בהן משום קדושה למאי הילכתא אילימא לאצולינהו מפני הדליקה תא שמע הברכות והקמיעין אף על פי שיש בהן אותיות ומענינות הרבה שבתורה אין מצילין אותן מפני הדליקה ונשרפים במקומן

אלא לענין גניזה תא שמע היה כתוב על ידות הכלים ועל כרעי המטה יגוד ויגנזנו

אלא ליכנס בהן בבית הכסא מאי יש בהן קדושה ואסיר או דילמא אין בהן קדושה ושרי תא שמע ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה הא מן המומחה נפיק

ואי אמרת קמיעין יש בהן משום קדושה זמנין דמיצטריך לבית הכסא ואתי לאיתויינהו ארבע אמות ברשות הרבים הכא במאי עסקינן בקמיע של עיקרין

והתניא אחד קמיע של כתב ואחד קמיע של עיקרין אלא הכא במאי עסקינן בחולה שיש בו סכנה והתניא אחד חולה שיש בו סכנה ואחד חולה שאין בו סכנה

אלא כיון דמסי אף על גב דנקיט ליה בידיה נמי שפיר דמי