Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility Skip to content

כ״ט בכסלו תשפ״ב | 03.12.21 | הדף היומי: תענית כא

הדף היומי

י״ט באייר תש״פ | 13 מאי 2020

שבת סח

השיעור היום מוקדש על ידי נטלי טיילר לזכר נשמת הרבנית רחל טיילר ז"ל שאילו היתה בחיים עדיין, יום הולדתה ה90 היה יוצא אתמול בל"ג בעומר – בזכותה ימשיכו צאצאיה לעסוק בלימוד תורה. השיעור גם מוקדש על ידי רותי עמל לרפואה שלימה לרחל פרמוט שעוברת ניתוח היום. 

כמה קרבנות חטאת חייב להביא מי ששכח שיש מושג של שבת ועבר על הרבה שבתות? מה לגבי מי ששכח שהיום שבת או ידע שזה שבת אבל שכח שמלאכות אסורות? המשנה מפרטת את ההלכה במקרים אלו. המשנה קראה לזה "כלל גדול". למה השתמשה בלשון הזה? איפה עוד מופיע לשון כזה? רב ומשאול חולקים על ר' יוחנן לריש לקיש לגבי מקרה של תינוק שנשבה או גר שנתגייר בין הנכרים ולא ידע בכלל שיש מושג של שבת – האם חייבים או פטורים מלהביא קרבן. הגמרא מביאה ברייתא ששם מופיע שגם ר' עקיבא ומונבז חלקו באותה מחלוקת. איפה הגבול בין שוגג לאונס? איזה תפקיד משחק ידיעה בכל העניין? למה ידיעה כל כך עקרונית?

אב מלאכה ומלאכה העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא חטאת אחת:

גמ׳ מאי טעמא תנא כלל גדול אילימא משום דקבעי למיתני עוד כלל אחר תנא כלל גדול וגבי שביעית נמי משום דקבעי למיתני עוד כלל אחר תנא כלל גדול והא גבי מעשר דקתני כלל אחר ולא תני כלל גדול

אמר רבי יוסי בר אבין שבת ושביעית דאית בהו אבות ותולדות תנא גדול מעשר דלית בה אבות ותולדות לא תנא כלל גדול ולבר קפרא דתני כלל גדול במעשר מאי אבות ומאי תולדות איכא

אלא לאו היינו טעמא גדול עונשו של שבת יותר משל שביעית דאילו שבת איתא בין בתלוש בין במחובר ואילו שביעית בתלוש ליתא במחובר איתא וגדול עונשה של שביעית יותר מן המעשר דאילו שביעית איתא בין במאכל אדם בין במאכל בהמה ואילו מעשר במאכל אדם איתא במאכל בהמה ליתא

ולבר קפרא דתני כלל גדול במעשר גדול עונשו של מעשר יותר משל פיאה דאילו מעשר איתא בתאנה וירק ואילו פיאה ליתא בתאנה וירק דתנן כלל אמרו בפיאה כל שהוא אוכל ונשמר וגידולו מן הארץ ולקיטתו כאחת ומכניסו לקיום חייב בפיאה

אוכל למעוטי ספיחי סטיס וקוצה ונשמר למעוטי הפקר וגידולו מן הארץ למעוטי כמיהין ופטריות ולקיטתו כאחת למעוטי תאנה ומכניסו לקיום למעוטי ירק

ואילו גבי מעשר תנן כלל אמרו במעשר כל שהוא אוכל ונשמר וגידולו מן הארץ חייב במעשר ואילו לקיטתו כאחת ומכניסו לקיום לא תנן:

רב ושמואל דאמרי תרוייהו מתניתין בתינוק שנשבה לבין הגוים וגר שנתגייר לבין הגוים אבל הכיר ולבסוף שכח חייב על כל שבת ושבת תנן השוכח עיקר שבת לאו מכלל דהויא ליה ידיעה מעיקרא לא מאי כל השוכח עיקר שבת דהיתה שכוח ממנו עיקרה של שבת

אבל הכיר ולבסוף שכח מאי חייב על כל שבת ושבת אדתני היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת ליתני הכיר ולבסוף שכח וכל שכן הא מאי היודע עיקר שבת מי שהיה יודע עיקרה של שבת ושכחה

אבל לא שכחה מאי חייב על כל מלאכה ומלאכה אדתני היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל מלאכה ומלאכה ליתני היודע עיקר שבת וכל שכן הא אלא מתניתין כשהכיר ולבסוף שכח ודרב ושמואל נמי כהכיר ולבסוף שכח דמי והכי איתמר רב ושמואל דאמרי תרוייהו אפילו תינוק שנשבה בין הגוים וגר שנתגייר לבין הגוים כהכיר ולבסוף שכח דמי וחייב

ורבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דאמרי תרוייהו דוקא הכיר ולבסוף שכח אבל תינוק שנשבה בין הגוים וגר שנתגייר לבין הגוים פטור מיתיבי כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא אחת כיצד תינוק שנשבה לבין הגוים וגר שנתגייר בין הגוים ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת וחייב על הדם אחת ועל החלב אחת ועל עבודה זרה אחת ומונבז פוטר

וכך היה מונבז דן לפני רבי עקיבא הואיל ומזיד קרוי חוטא ושוגג קרוי חוטא מה מזיד שהיתה לו ידיעה אף שוגג שהיתה לו ידיעה אמר לו רבי עקיבא הריני מוסיף על דבריך אי מה מזיד שהיתה הידיעה בשעת מעשה אף שוגג שהיתה לו ידיעה בשעת מעשה

אמר לו הן וכל שכן שהוספת אמר לו לדבריך אין זה קרוי שוגג אלא מזיד

קתני מיהא כיצד תינוק בשלמא לרב ושמואל ניחא אלא לרבי יוחנן ולרבי שמעון בן לקיש קשיא אמרי לך רבי יוחנן וריש לקיש לא מי איכא מונבז דפטר אנן דאמרינן כמונבז

מאי טעמא דמונבז דכתיב תורה אחת יהיה לכם לעשה בשגגה וסמיך ליה והנפש אשר תעשה ביד רמה הקיש שוגג למזיד מה מזיד שהיתה לו ידיעה אף שוגג שהיתה לו ידיעה

ורבנן האי תורה אחת מאי עבדי ליה מיבעי להו לכדמקרי ליה רבי יהושע בן לוי לבריה תורה אחת יהיה לכם לעשה בשגגה וכתיב

להעמיק בדף

Copy of לברוא שבת אישית_ היש מאין_

כיצד יוצרים שבת יש מאין? – גפת 11

בעזרת ה' השבוע בדף היומי דנה הסוגיה מה יעשה אדם שנתקע אי שם במדבר ואיבד את ספירת ימי השבוע, כיצד יעשה שבת? השבת היא "קביעא וקיימא" מציאות אונטולוגית שמתרחשת בעולם מאז בריאתו: שישה ימים ושבת ושוב שישה ימים ושבת.. האם האדם יכול לברוא לעצמו שבת אישית: יש מאין? ולהתחבר לאיכויות שמביאה השבת לחיים שלנו? סיטואציה…

תניה רגב

‏"תינוק שנשבה" – הרווח והמחיר.‏ שבת ס"ח ע"ב.‏

אלף שנוות אור מבדילות בין המונח 'תינוק שנשבה' במובנו התלמודי ובין השימוש שאנו עושים בו כיום. אצל חז"ל תינוק שנשבה הוא כפשוטו ממש – "בין הגויים". מדובר היה במקרים ספורים של ילדים בודדים שגדלו בסביבה לא יהודית מבלי להכיר את ההלכות המחייבות. ההתייחסות של חז"ל לאותם תינוקות לעולם עומדת בזיקה להלכה מסוימת ולא באופן כוללני,…

דף משלהן- thumbnail

תינוק שנשבה – דף משלהן, פרק 15

יצא לך פעם לשכוח שהיום שבת? ומיהו הנסיך מונבז? השבוע מתחילים את הפרק השביעי במסכת שבת, ושירה וחמוטל עונות על כל השאלות!

שבת סח

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

שבת סח

אב מלאכה ומלאכה העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא חטאת אחת:

גמ׳ מאי טעמא תנא כלל גדול אילימא משום דקבעי למיתני עוד כלל אחר תנא כלל גדול וגבי שביעית נמי משום דקבעי למיתני עוד כלל אחר תנא כלל גדול והא גבי מעשר דקתני כלל אחר ולא תני כלל גדול

אמר רבי יוסי בר אבין שבת ושביעית דאית בהו אבות ותולדות תנא גדול מעשר דלית בה אבות ותולדות לא תנא כלל גדול ולבר קפרא דתני כלל גדול במעשר מאי אבות ומאי תולדות איכא

אלא לאו היינו טעמא גדול עונשו של שבת יותר משל שביעית דאילו שבת איתא בין בתלוש בין במחובר ואילו שביעית בתלוש ליתא במחובר איתא וגדול עונשה של שביעית יותר מן המעשר דאילו שביעית איתא בין במאכל אדם בין במאכל בהמה ואילו מעשר במאכל אדם איתא במאכל בהמה ליתא

ולבר קפרא דתני כלל גדול במעשר גדול עונשו של מעשר יותר משל פיאה דאילו מעשר איתא בתאנה וירק ואילו פיאה ליתא בתאנה וירק דתנן כלל אמרו בפיאה כל שהוא אוכל ונשמר וגידולו מן הארץ ולקיטתו כאחת ומכניסו לקיום חייב בפיאה

אוכל למעוטי ספיחי סטיס וקוצה ונשמר למעוטי הפקר וגידולו מן הארץ למעוטי כמיהין ופטריות ולקיטתו כאחת למעוטי תאנה ומכניסו לקיום למעוטי ירק

ואילו גבי מעשר תנן כלל אמרו במעשר כל שהוא אוכל ונשמר וגידולו מן הארץ חייב במעשר ואילו לקיטתו כאחת ומכניסו לקיום לא תנן:

רב ושמואל דאמרי תרוייהו מתניתין בתינוק שנשבה לבין הגוים וגר שנתגייר לבין הגוים אבל הכיר ולבסוף שכח חייב על כל שבת ושבת תנן השוכח עיקר שבת לאו מכלל דהויא ליה ידיעה מעיקרא לא מאי כל השוכח עיקר שבת דהיתה שכוח ממנו עיקרה של שבת

אבל הכיר ולבסוף שכח מאי חייב על כל שבת ושבת אדתני היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת ליתני הכיר ולבסוף שכח וכל שכן הא מאי היודע עיקר שבת מי שהיה יודע עיקרה של שבת ושכחה

אבל לא שכחה מאי חייב על כל מלאכה ומלאכה אדתני היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל מלאכה ומלאכה ליתני היודע עיקר שבת וכל שכן הא אלא מתניתין כשהכיר ולבסוף שכח ודרב ושמואל נמי כהכיר ולבסוף שכח דמי והכי איתמר רב ושמואל דאמרי תרוייהו אפילו תינוק שנשבה בין הגוים וגר שנתגייר לבין הגוים כהכיר ולבסוף שכח דמי וחייב

ורבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דאמרי תרוייהו דוקא הכיר ולבסוף שכח אבל תינוק שנשבה בין הגוים וגר שנתגייר לבין הגוים פטור מיתיבי כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא אחת כיצד תינוק שנשבה לבין הגוים וגר שנתגייר בין הגוים ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת וחייב על הדם אחת ועל החלב אחת ועל עבודה זרה אחת ומונבז פוטר

וכך היה מונבז דן לפני רבי עקיבא הואיל ומזיד קרוי חוטא ושוגג קרוי חוטא מה מזיד שהיתה לו ידיעה אף שוגג שהיתה לו ידיעה אמר לו רבי עקיבא הריני מוסיף על דבריך אי מה מזיד שהיתה הידיעה בשעת מעשה אף שוגג שהיתה לו ידיעה בשעת מעשה

אמר לו הן וכל שכן שהוספת אמר לו לדבריך אין זה קרוי שוגג אלא מזיד

קתני מיהא כיצד תינוק בשלמא לרב ושמואל ניחא אלא לרבי יוחנן ולרבי שמעון בן לקיש קשיא אמרי לך רבי יוחנן וריש לקיש לא מי איכא מונבז דפטר אנן דאמרינן כמונבז

מאי טעמא דמונבז דכתיב תורה אחת יהיה לכם לעשה בשגגה וסמיך ליה והנפש אשר תעשה ביד רמה הקיש שוגג למזיד מה מזיד שהיתה לו ידיעה אף שוגג שהיתה לו ידיעה

ורבנן האי תורה אחת מאי עבדי ליה מיבעי להו לכדמקרי ליה רבי יהושע בן לוי לבריה תורה אחת יהיה לכם לעשה בשגגה וכתיב

Scroll To Top