שבת ח

אמר אביי ברשות היחיד דכולי עלמא לא פליגי כדרב חסדא אלא הכא באילן העומד ברשות היחיד ונופו נוטה לרשות הרבים וזרק ונח אנופו דרבי סבר אמרינן שדי נופו בתר עיקרו ורבנן סברי לא אמרינן שדי נופו בתר עיקרו:

אמר אביי זרק כוורת לרשות הרבים גבוהה עשרה ואינה רחבה ששה חייב רחבה ששה פטור

רבא אמר אפילו אינה רחבה ששה פטור מאי טעמא אי אפשר לקרומיות של קנה שלא יעלו למעלה מעשרה

כפאה על פיה שבעה ומשהו חייב שבעה ומחצה פטור

רב אשי אמר אפילו שבעה ומחצה חייב מאי טעמא מחיצות לתוכן עשויות:

אמר עולא עמוד תשעה ברשות הרבים ורבים מכתפין עליו וזרק ונח על גביו חייב מאי טעמא פחות משלשה מדרס דרסי ליה רבים משלשה ועד תשעה לא מדרס דרסי ליה ולא כתופי מכתפי תשעה ודאי מכתפין עילויה

אמר ליה אביי לרב יוסף גומא מאי אמר ליה וכן בגומא רבא אמר בגומא לא מאי טעמא תשמיש על ידי הדחק לא שמיה תשמיש

איתיביה רב אדא בר מתנא לרבא היתה קופתו מונחת ברשות הרבים גבוהה עשרה ורחבה ארבעה אין מטלטלין לא מתוכה לרשות הרבים ולא מרשות הרבים לתוכה פחות מכן מטלטלין וכן בגומא מאי לאו אסיפא לא ארישא

איתיביה

נתכוון לשבות ברשות הרבים והניח עירובו בבור למעלה מעשרה טפחים עירובו עירוב למטה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב

היכי דמי אילימא בבור דאית ביה עשרה ולמעלה דדלאי ואותביה ולמטה דתתאי ואותביה מה לי למעלה ומה לי למטה הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר הוא

אלא לאו בבור דלית ביה עשרה וקתני עירובו עירוב אלמא תשמיש על ידי הדחק שמיה תשמיש

זמנין משני ליה הוא ועירובו בכרמלית ואמאי קרי לה רשות הרבים לפי שאינה רשות היחיד

וזמנין משני ליה הוא ברשות הרבים ועירובו בכרמלית ורבי היא דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות

ולא תימא דחויי קא מדחינא לך אלא דוקא קאמינא לך דתנן אם היה רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו הזורק לתוכה ארבע אמות חייב וכמה הוא רקק מים פחות מעשרה טפחים ורקק מים שרשות הרבים מהלכת בו הזורק לתוכו ארבע אמות חייב

בשלמא רקק רקק תרי זימני חד בימות החמה וחד בימות הגשמים וצריכא דאי אשמעינן בימות החמה דעבידי אינשי לקרורי נפשיהו אבל בימות הגשמים אימא לא ואי אשמעינן בימות הגשמים אגב דמטניף מקרי ונחית אבל בימות החמה לא צריכא

אלא הילוך תרי זימני למה לי אלא לאו שמע מינה הילוך על ידי הדחק שמיה הילוך תשמיש על ידי הדחק לא שמיה תשמיש שמע מינה

אמר רב יהודה האי זירזא דקני רמא וזקפיה רמא וזקפיה לא מיחייב עד דעקר ליה

אמר מר אדם עומד על האסקופה נוטל מבעל הבית ונותן לו נוטל מעני ונותן לו האי אסקופה מאי

אילימא אסקופת רשות הרבים נוטל מבעל הבית הא מפיק מרשות היחיד לרשות הרבים

ואלא אסקופת רשות היחיד נוטל מן העני הא קא מעייל מרשות הרבים לרשות היחיד

אלא אסקופת כרמלית נוטל ונותן לכתחלה סוף סוף איסורא מיהא איתא

אלא אסקופה מקום פטור בעלמא הוא כגון דלית ביה ארבעה על ארבעה וכי הא דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן מקום שאין בו ארבעה על ארבעה טפחים מותר לבני רשות היחיד ולבני רשות הרבים לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו

אמר מר ובלבד שלא יטול מבעל הבית ונותן לעני מעני ונותן לבעל הבית ואם נטל ונתן שלשתן פטורין לימא תיהוי תיובתא דרבא דאמר רבא המעביר חפץ מתחילת ארבע לסוף ארבע ברשות הרבים אף על פי שהעבירו