Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility Skip to content

כ״ט בכסלו תשפ״ב | 03.12.21 | הדף היומי: תענית כא

הדף היומי

י״ח בסיון תש״פ | 10 יוני 2020

שבת צו

השיעור היום מוקדש על ידי אודרי וג'ייק לבנט לכבוד אמה של אודרי, ג'רי גולדשטיין שעלתה ארצה לפני 10 שנים בתאריך זה. 

הגמרא מסיימת את הדיון בעניין הגדלים השונים של נקב בכלי חרס ומהן המשמעויות של שיעורים אלו. פרק אחד עשר מתחיל עם דיון בזריקת חפץ – מתי חייבים על זריקת לפץ? מרשות היחיד לרשות הרבים ולהיפך. מה לגבי זריקה מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים? במה זה תלוי? מאיפה לומדים דין זה? מהו המקור להוצאה מהתורה? מהו המקור להכנסה מהתורה? למה חשוב להפריד בין אבות ותולדות ולדעת מה נכלל תחת אב ומה בתולדה? אם זורקים חפץ ברשות הרבים וזה נדבק בכותל, אם זה נח למעלה מעשרה טפחים, פטור כי נח במקום פטור אבל אם למטה מי' טפחים, חייב – מניין לנו שחייב במקרה זה? המקושש עצים במדבר שנסקל, מה היתה חטאתו? על איזה מלאכה הוא עבר? למה זה חשוב לדעת איזה מלאכה עשה? כי יש לזה השלכות לדברי איסי בן יהודה שאמר שיש מלאכה שלא חייבים עליה כמו השאר. יש מחלוקת האם המקושש היה צלפחד או לא.

 

 

הא ברברבי והא בזוטרי אמר רב אסי שונין כלי חרס שיעורו בכונס משקה ולא אמרו מוציא משקה אלא לענין גיסטרא בלבד מאי טעמא אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן לפי שאין אומרים הבא גיסטרא לגיסטרא

אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא רבי יוסי ברבי אבין ורבי יוסי בר זבדא חד אמר כמוציא רמון וחד אמר כשורש קטן וסימניך אחד המרבה ואחד הממעיט אמר רב חיננא בר כהנא משמיה דרבי אליעזר כלי חרס שיעורו כמוציא זיתים ומר קשישא בריה דרבה מסיים בה משמיה דרבי אליעזר והרי הן ככלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה שאין מקבלין טומאה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים ולענין צמיד פתיל עד שיפחת רובו:

הדרן עלך המצניע

מתני׳ הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים מרשות הרבים לרשות היחיד חייב מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע רבי עקיבא מחייב וחכמים פוטרין

כיצד שתי גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים המושיט והזורק מזו לזו פטור היו שתיהן בדיוטא אחת המושיט חייב והזורק פטור שכך היתה עבודת הלוים

שתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים מושיטין הקרשים מזו לזו אבל לא זורקין:

גמ׳ מכדי זריקה תולדה דהוצאה היא הוצאה גופה היכא כתיבא אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויצו משה ויעבירו קול במחנה משה היכן הוה יתיב במחנה לויה ומחנה לויה רשות הרבים הואי וקאמר להו לישראל לא תפיקו ותיתו מרשות היחיד דידכו לרשות הרבים

וממאי דבשבת קאי דילמא בחול קאי ומשום דשלימא לה מלאכה כדכתיב והמלאכה היתה דים וגו׳ גמר העברה העברה מיום הכפורים

כתיב הכא ויעבירו קול במחנה וכתיב התם והעברת שופר תרועה מה להלן ביום אסור אף כאן ביום אסור

אשכחן הוצאה הכנסה מנלן סברא היא מכדי מרשות לרשות הוא מה לי אפוקי ומה לי עיולי מיהו הוצאה אב הכנסה תולדה

ומכדי אהא מיחייב ואהא מיחייב אמאי קרי לה האי אב ואמאי קרי לה האי תולדה

נפקא מינה דאי עביד שתי אבות בהדי הדדי אי נמי שתי תולדות בהדי הדדי מיחייב תרתי ואי עביד אב ותולדה דידיה לא מיחייב אלא חדא

ולרבי אליעזר דמחייב אתולדה במקום אב אמאי קרו לה אב ואמאי קרו לה תולדה הך דהואי במשכן חשיבא קרי לה אב הך דלא הואי במשכן חשיבא לא קרי לה אב אי נמי הך דכתיבא קרי אב והאי דלא כתיבא קרי תולדה

והא דתנן הזורק ארבע אמות בכותל למעלה מעשרה טפחים כזורק באויר למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ והזורק בארץ ארבע אמות חייב

זרק ארבע אמות ברשות הרבים מנלן דמיחייב אמר רבי יאשיה שכן אורגי יריעות זורקין מחטיהן זה לזה אורגין מחטין למה להו אלא שכן תופרי יריעות זורקין מחטיהן זה לזה

ודילמא גבי הדדי הוו יתבי מטו הדדי במחטין דילמא בתוך ארבע הוו יתבי

אלא אמר רב חסדא שכן אורגי יריעות זורקין בוכיאר ביריעה והלא אוגדו בידו בניסכא בתרא

והא במקום פטור קאזלא אלא שכן אורגי יריעות זורקין בוכיאר לשואליהן ודילמא גבי הדדי הוו יתבי מטו הדדי בחפת

ודילמא שלחופי הוו משלחפי ותו מי שאילי מהדדי והתניא לודא איש איש ממלאכתו אשר המה עשים ממלאכתו הוא עושה ואינו עושה ממלאכת חבירו

ותו מעביר ארבע אמות ברשות הרבים מנלן דמחייב אלא כל ארבע אמות ברשות הרבים גמרא גמירי לה:

אמר רב יהודה אמר שמואל מקושש מעביר ארבע אמות ברשות הרבים הוה במתניתא תנא תולש הוה רב אחא ברבי יעקב אמר מעמר הוה

למאי נפקא מינה לכדרב דאמר רב מצאתי מגלת סתרים בי רבי חייא וכתוב ביה איסי בן יהודה אומר אבות מלאכות ארבעים חסר אחת (ואם עשאן כולם בהעלם אחת) ואינו חייב אלא אחת אחת ותו לא והתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת והוינן בה מניינא למה לי ואמר רבי יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת

אימא אינו חייב על אחת מהם

רב יהודה פשיטא ליה דהמעביר חייב ומתניתין פשיטא ליה דתולש חייב ורב אחא בר יעקב פשיטא ליה דמעמר חייב מר סבר הא מיהת לא מספקא ומר סבר הא מיהת לא מספקא:

תנו רבנן מקושש זה צלפחד וכן הוא אומר ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש וגו׳ ולהלן הוא אומר אבינו מת במדבר מה להלן צלפחד אף כאן צלפחד דברי רבי עקיבא

אמר לו רבי יהודה בן בתירא עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין אם כדבריך התורה כיסתו ואתה מגלה אותו ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק

להעמיק בדף

לברוא שבת אישית_ היש מאין_

גפ"ת 15: על חטאו של המקושש

בעזרת ה' השבוע בגפת נלמד פרשת שבוע יחד עם הדף היומי, ובסוף חידוש גדול של תוספות בשיטת רבי עקיבא. למה להאשים את צלפחד בחילול שבת? ומה פשר כל פרשת המקושש לדעת רבי עקיבא?   סיימנו השבוע את פרק עשירי "המצניע" ואנחנו ממשיכות לפרק "הזורק". פרק הזורק מחזיר אותנו לדיונים במלאכת הוצאה שתופסת מקום מרכזי בדיונים…

שבת צו

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

שבת צו

הא ברברבי והא בזוטרי אמר רב אסי שונין כלי חרס שיעורו בכונס משקה ולא אמרו מוציא משקה אלא לענין גיסטרא בלבד מאי טעמא אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן לפי שאין אומרים הבא גיסטרא לגיסטרא

אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא רבי יוסי ברבי אבין ורבי יוסי בר זבדא חד אמר כמוציא רמון וחד אמר כשורש קטן וסימניך אחד המרבה ואחד הממעיט אמר רב חיננא בר כהנא משמיה דרבי אליעזר כלי חרס שיעורו כמוציא זיתים ומר קשישא בריה דרבה מסיים בה משמיה דרבי אליעזר והרי הן ככלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה שאין מקבלין טומאה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים ולענין צמיד פתיל עד שיפחת רובו:

הדרן עלך המצניע

מתני׳ הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים מרשות הרבים לרשות היחיד חייב מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע רבי עקיבא מחייב וחכמים פוטרין

כיצד שתי גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים המושיט והזורק מזו לזו פטור היו שתיהן בדיוטא אחת המושיט חייב והזורק פטור שכך היתה עבודת הלוים

שתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים מושיטין הקרשים מזו לזו אבל לא זורקין:

גמ׳ מכדי זריקה תולדה דהוצאה היא הוצאה גופה היכא כתיבא אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויצו משה ויעבירו קול במחנה משה היכן הוה יתיב במחנה לויה ומחנה לויה רשות הרבים הואי וקאמר להו לישראל לא תפיקו ותיתו מרשות היחיד דידכו לרשות הרבים

וממאי דבשבת קאי דילמא בחול קאי ומשום דשלימא לה מלאכה כדכתיב והמלאכה היתה דים וגו׳ גמר העברה העברה מיום הכפורים

כתיב הכא ויעבירו קול במחנה וכתיב התם והעברת שופר תרועה מה להלן ביום אסור אף כאן ביום אסור

אשכחן הוצאה הכנסה מנלן סברא היא מכדי מרשות לרשות הוא מה לי אפוקי ומה לי עיולי מיהו הוצאה אב הכנסה תולדה

ומכדי אהא מיחייב ואהא מיחייב אמאי קרי לה האי אב ואמאי קרי לה האי תולדה

נפקא מינה דאי עביד שתי אבות בהדי הדדי אי נמי שתי תולדות בהדי הדדי מיחייב תרתי ואי עביד אב ותולדה דידיה לא מיחייב אלא חדא

ולרבי אליעזר דמחייב אתולדה במקום אב אמאי קרו לה אב ואמאי קרו לה תולדה הך דהואי במשכן חשיבא קרי לה אב הך דלא הואי במשכן חשיבא לא קרי לה אב אי נמי הך דכתיבא קרי אב והאי דלא כתיבא קרי תולדה

והא דתנן הזורק ארבע אמות בכותל למעלה מעשרה טפחים כזורק באויר למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ והזורק בארץ ארבע אמות חייב

זרק ארבע אמות ברשות הרבים מנלן דמיחייב אמר רבי יאשיה שכן אורגי יריעות זורקין מחטיהן זה לזה אורגין מחטין למה להו אלא שכן תופרי יריעות זורקין מחטיהן זה לזה

ודילמא גבי הדדי הוו יתבי מטו הדדי במחטין דילמא בתוך ארבע הוו יתבי

אלא אמר רב חסדא שכן אורגי יריעות זורקין בוכיאר ביריעה והלא אוגדו בידו בניסכא בתרא

והא במקום פטור קאזלא אלא שכן אורגי יריעות זורקין בוכיאר לשואליהן ודילמא גבי הדדי הוו יתבי מטו הדדי בחפת

ודילמא שלחופי הוו משלחפי ותו מי שאילי מהדדי והתניא לודא איש איש ממלאכתו אשר המה עשים ממלאכתו הוא עושה ואינו עושה ממלאכת חבירו

ותו מעביר ארבע אמות ברשות הרבים מנלן דמחייב אלא כל ארבע אמות ברשות הרבים גמרא גמירי לה:

אמר רב יהודה אמר שמואל מקושש מעביר ארבע אמות ברשות הרבים הוה במתניתא תנא תולש הוה רב אחא ברבי יעקב אמר מעמר הוה

למאי נפקא מינה לכדרב דאמר רב מצאתי מגלת סתרים בי רבי חייא וכתוב ביה איסי בן יהודה אומר אבות מלאכות ארבעים חסר אחת (ואם עשאן כולם בהעלם אחת) ואינו חייב אלא אחת אחת ותו לא והתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת והוינן בה מניינא למה לי ואמר רבי יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת

אימא אינו חייב על אחת מהם

רב יהודה פשיטא ליה דהמעביר חייב ומתניתין פשיטא ליה דתולש חייב ורב אחא בר יעקב פשיטא ליה דמעמר חייב מר סבר הא מיהת לא מספקא ומר סבר הא מיהת לא מספקא:

תנו רבנן מקושש זה צלפחד וכן הוא אומר ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש וגו׳ ולהלן הוא אומר אבינו מת במדבר מה להלן צלפחד אף כאן צלפחד דברי רבי עקיבא

אמר לו רבי יהודה בן בתירא עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין אם כדבריך התורה כיסתו ואתה מגלה אותו ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק

Scroll To Top