הדף היומי
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י סמי גרוף לכבוד שושנה קיטס ג'קסול וחוכמת נשים -
מסכת גיטין מוקדשת ע"י איליין ושאול שרייבר לכבוד כלתם, דניאלה שרייבר, על קבלת התואר השני במדעי הטיפול הזוגי והמשפחתי
שבת צז
במה חטא צלפחד לפי ר' יהודה בן בתירא אם הוא לא המקושש עצים? ר' עקיבא ור' יהודה בן בתירא גם חולקים בעניין אהרון – הוא הוא נענש בצרעת כמו מרים? מי שחושד בכשרים לוקה בגופו. לומדים את זה ממשה – איך? הזורק מרשות היחיד אחד לרשות היחיד אחר דרך רשות הרבים – יש מחלוקת אם חייב מדאורייתא או לא. האם המחלוקת למעלה מי' טפחים אבל מלטה כולם סוברים שחייב או האם המחלוקת למטה מי' ולמעלה מי' כולם מסכימים שמותר? האם כולם מסכימים שקלוטה כמי שהונחה דמיא או האם על זה הם חולקים? האם כולם מסכימים שלא לומדים זורק ממושיט או גם זה נקודה למחלוקת? אם שתי רשויות היחיד שייכים לאותם בעלים, אפשר לזרוק מאחד לשני אפילו אם יש רשות הרבים באמצע. מהו המקור לדין לבוד, שכל רווח הפחות משלושה טפחים רואים אותו כאילו זה לא כלום? המעביר חפת מרשות הרבים לרשות הרבים דרל רשות היחיד, חייב אבל רק אם יש על רשות היחיד תקרה – זה רואים אותו כאילו הונח שם. מסרו אמירה מפי שמואל שרבי חייב מי שהעביר מרשות הרבים לרשות הרבים דרך רשות היחיד גם על הכנסה וגם על הוצאה. זה מהוה סתירה לדברי רבי במקום אחר. רב יוסף עונה שמדובר בר' יהודה ולא ברבי ומוכיח שיטת ר' יהודה מברייתא. אבל הוכחתו נדחה. הגמרא שוב מנסה ממקום אחר להוכיח שמדובר בר' יהודה אבל לא מצליחים. מי שרוצה לזרוק ד' אמות וזורק שמונה או להיפך, האם חייב?
פּוֹדְקַסְט (דף יומי לנשים - עברית): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
ואלא הא גמר גזירה שוה גזירה שוה לא גמר אלא מהיכא הוה מויעפילו הוה
כיוצא בדבר אתה אומר ויחר אף ה׳ בם וילך מלמד שאף אהרן נצטרע דברי רבי עקיבא אמר לו רבי יהודה בן בתירא עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין אם כדבריך התורה כסתו ואתה מגלה אותו ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק
ואלא הכתיב בם ההוא בנזיפה בעלמא תניא כמאן דאמר אף אהרן נצטרע דכתיב ויפן אהרן אל מרים והנה מצרעת תנא שפנה מצרעתו
אמר ריש לקיש החושד בכשרים לוקה בגופו דכתיב והן לא יאמינו לי וגו׳ וגליא קמי קודשא בריך הוא דמהימני ישראל אמר לו הן מאמינים בני מאמינים ואתה אין סופך להאמין
הן מאמינים דכתיב ויאמן העם בני מאמינים והאמין ביי אתה אין סופך להאמין שנאמר יען לא האמנתם בי וגו׳ ממאי דלקה דכתיב ויאמר ה׳ לו עוד הבא נא ידך בחיקך וגו׳:
אמר רבא ואיתימא רבי יוסי ברבי חנינא מדה טובה ממהרת לבא ממדת פורענות דאילו במדת פורענות כתיב ויוציאה והנה ידו מצרעת כשלג ואילו במדה טובה כתיב ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו מחיקו הוא דשבה כבשרו
ויבלע מטה אהרן את מטתם אמר רבי אלעזר נס בתוך נס:
מרשות היחיד לרשות היחיד כו׳:
בעי רבה למטה מעשרה פליגי ובהא פליגי דמר סבר אמרינן קלוטה כמה שהונחה ומר סבר לא אמרינן קלוטה כמה שהונחה אבל למעלה מעשרה דברי הכל פטור ולא ילפינן זורק ממושיט
או דילמא למעלה מעשרה פליגי ובהא פליגי דמר סבר ילפינן זורק ממושיט ומר סבר לא ילפינן זורק ממושיט אבל למטה מעשרה דברי הכל חייב מאי טעמא קלוטה כמה שהונחה דמיא
אמר רב יוסף הא מילתא איבעיא ליה לרב חסדא ופשטה ניהליה רב המנונא מהא מרשות היחיד לרשות היחיד ועובר ברשות הרבים עצמה רבי עקיבא מחייב וחכמים פוטרים מדקאמר ברשות הרבים עצמה פשיטא למטה מעשרה פליגי
ובמאי אילימא במעביר למטה מעשרה הוא דמחייב למעלה מעשרה לא מחייב והאמר רבי אלעזר המוציא משוי למעלה מעשרה חייב שכן משא בני קהת אלא לאו בזורק ולמטה מעשרה הוא דמחייב למעלה מעשרה לא מחייב שמע מינה בקלוטה כמה שהונחה פליגי שמע מינה
ופליגא דרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר מחייב היה רבי עקיבא אפילו למעלה מעשרה והאי דקתני רשות הרבים עצמה להודיעך כחן דרבנן
ופליגא דרב חלקיה בר טובי דאמר רב חלקיה בר טובי תוך שלשה דברי הכל חייב למעלה מעשרה דברי הכל פטור משלשה ועד עשרה באנו למחלוקת רבי עקיבא ורבנן
תניא נמי הכי בתוך שלשה דברי הכל חייב למעלה מעשרה אינו אלא משום שבות ואם היו רשויות שלו מותר משלשה ועד עשרה רבי עקיבא מחייב וחכמים פוטרין
אמר מר אם היו רשויות שלו מותר לימא תהוי תיובתיה דרב דאיתמר שני בתים בשני צדי רשות הרבים רבה בר רב הונא אמר רב אסור לזרוק מזה לזה ושמואל אמר מותר לזרוק מזה לזה ולאו מי אוקימנא לההיא כגון דמידלי חד ומתתי חד דזימנין נפל ואתי לאתויי
אמר ליה רב חסדא לרב המנונא ואמרי לה רב המנונא לרב חסדא מנא הא מילתא דאמור רבנן כל פחות משלשה כלבוד דמי אמר ליה לפי שאי אפשר לה לרשות הרבים שתילקט במלקט וברהיטני
אי הכי שלשה נמי ותו הא דתנן המשלשל דפנות מלמעלה למטה אם הן גבוהין מן הארץ שלשה טפחים פסולה הא פחות משלשה כשרה
התם היינו טעמא משום דהויא לה מחיצה שהגדיים בוקעין בה תינח למטה למעלה מאי איכא למימר אלא כל פחות משלשה כלבוד דמי הלכתא גמירי לה
תנו רבנן מרשות הרבים לרשות הרבים ורשות היחיד באמצע רבי מחייב וחכמים פוטרין רב ושמואל דאמרי תרוייהו לא חייב רבי אלא ברשות היחיד מקורה דאמרינן ביתא כמאן דמליא דמי אבל שאינו מקורה לא אמר רב חנא אמר רב יהודה אמר שמואל מחייב היה רבי שתים אחת משום הוצאה ואחת משום הכנסה
יתיב רב חנא וקא קשיא ליה
למימרא דמחייב רבי אתולדה במקום אב
והתניא רבי אומר דברים הדברים אלה הדברים אלו שלשים ותשע מלאכות שנאמרו למשה בסיני
אמר ליה רב יוסף מר אהא מתני לה וקשיא ליה דרבי אדרבי אנן אדרבי יהודה מתנינן ולא קשיא לן
דתניא מרשות היחיד לרשות הרבים ועבר ארבע אמות ברשות הרבים רבי יהודה מחייב וחכמים פוטרין
אמר רב יהודה אמר שמואל מחייב היה רבי יהודה שתים אחת משום הוצאה ואחת משום העברה דאי סלקא דעתך חדא הוא דמחייב מכלל דרבנן פטרי לגמרי הא אפיק לה מרשות היחיד לרשות הרבים ממאי דילמא לעולם אימא לך רבי יהודה חדא הוא דמחייב ורבנן פטרי לגמרי והיכי משכחת לה כגון דאמר עד דנפקא ליה לרשות הרבים תנוח
ובהא קמיפלגי דרבי יהודה סבר אמרינן קלוטה כמה שהונחה ואיתעבידא ליה מחשבתו ורבנן סברי לא אמרינן קלוטה כמה שהונחה ולא איתעבידא ליה מחשבתו אבל אתולדה במקום אב לא מחייב רבי יהודה
לא סלקא דעתך דתניא רבי יהודה מוסיף אף השובט והמדקדק אמרו לו שובט הרי הוא בכלל מיסך מדקדק הרי הוא בכלל אורג מאי לאו דעבדינהו לתרווייהו בהדי הדדי ושמע מינה מחייב היה רבי יהודה אתולדה במקום אב
ממאי דילמא לעולם דעבדה להא לחודה והא לחודה ורבי יהודה אתולדה במקום אב לא מחייב ובהא קמיפלגי דרבי יהודה סבר הני אבות נינהו ורבנן סברי הני תולדות נינהו
תדע דקתני רבי יהודה מוסיף אי אמרת בשלמא אבות מאי מוסיף מוסיף אבות אלא אי אמרת תולדות מאי מוסיף איתמר נמי רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו לא חייב רבי יהודה אלא אחת
אמר ליה רבינא לרב אשי ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא דמחייב היה רבי יהודה שתים אי להכא קבעי לה להכא לא קבעי לה אי להכא קבעי לה להכא לא קבעי לה אמר ליה באומר כל מקום שתרצה תנוח:
פשיטא נתכוון לזרוק שמנה וזרק ארבע הרי כתב שם משמעון נתכוון לזרוק ארבע וזרק שמנה מהו מי אמרינן הא אפיק ליה או דילמא היכא דבעי הא לא נח ולאו היינו דאמר ליה רבינא לרב אשי ואמר ליה באומר כל מקום שתרצה תנוח
ודקאמרת הרי כתב שם משמעון מי דמי התם כמה דלא כתיב שם לא מכתיב ליה שמעון הכא כמה דלא זריק ארבע לא מיזדרקי ליה תמני:
תנו רבנן הזורק מרשות הרבים לרשות הרבים ורשות היחיד באמצע ארבע אמות חייב
-
הלימוד החודש מוקדש ע"י סמי גרוף לכבוד שושנה קיטס ג'קסול וחוכמת נשים -
מסכת גיטין מוקדשת ע"י איליין ושאול שרייבר לכבוד כלתם, דניאלה שרייבר, על קבלת התואר השני במדעי הטיפול הזוגי והמשפחתי
להעמיק בדף
גפ"ת 15: על חטאו של המקושש
בעזרת ה' השבוע בגפת נלמד פרשת שבוע יחד עם הדף היומי, ובסוף חידוש גדול של תוספות בשיטת רבי עקיבא. למה להאשים את צלפחד בחילול שבת? ומה פשר כל פרשת המקושש לדעת רבי עקיבא? סיימנו השבוע את פרק עשירי "המצניע" ואנחנו ממשיכות לפרק "הזורק". פרק הזורק מחזיר אותנו לדיונים במלאכת הוצאה שתופסת מקום מרכזי בדיונים…
שבת צז
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
ואלא הא גמר גזירה שוה גזירה שוה לא גמר אלא מהיכא הוה מויעפילו הוה
כיוצא בדבר אתה אומר ויחר אף ה׳ בם וילך מלמד שאף אהרן נצטרע דברי רבי עקיבא אמר לו רבי יהודה בן בתירא עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין אם כדבריך התורה כסתו ואתה מגלה אותו ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק
ואלא הכתיב בם ההוא בנזיפה בעלמא תניא כמאן דאמר אף אהרן נצטרע דכתיב ויפן אהרן אל מרים והנה מצרעת תנא שפנה מצרעתו
אמר ריש לקיש החושד בכשרים לוקה בגופו דכתיב והן לא יאמינו לי וגו׳ וגליא קמי קודשא בריך הוא דמהימני ישראל אמר לו הן מאמינים בני מאמינים ואתה אין סופך להאמין
הן מאמינים דכתיב ויאמן העם בני מאמינים והאמין ביי אתה אין סופך להאמין שנאמר יען לא האמנתם בי וגו׳ ממאי דלקה דכתיב ויאמר ה׳ לו עוד הבא נא ידך בחיקך וגו׳:
אמר רבא ואיתימא רבי יוסי ברבי חנינא מדה טובה ממהרת לבא ממדת פורענות דאילו במדת פורענות כתיב ויוציאה והנה ידו מצרעת כשלג ואילו במדה טובה כתיב ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו מחיקו הוא דשבה כבשרו
ויבלע מטה אהרן את מטתם אמר רבי אלעזר נס בתוך נס:
מרשות היחיד לרשות היחיד כו׳:
בעי רבה למטה מעשרה פליגי ובהא פליגי דמר סבר אמרינן קלוטה כמה שהונחה ומר סבר לא אמרינן קלוטה כמה שהונחה אבל למעלה מעשרה דברי הכל פטור ולא ילפינן זורק ממושיט
או דילמא למעלה מעשרה פליגי ובהא פליגי דמר סבר ילפינן זורק ממושיט ומר סבר לא ילפינן זורק ממושיט אבל למטה מעשרה דברי הכל חייב מאי טעמא קלוטה כמה שהונחה דמיא
אמר רב יוסף הא מילתא איבעיא ליה לרב חסדא ופשטה ניהליה רב המנונא מהא מרשות היחיד לרשות היחיד ועובר ברשות הרבים עצמה רבי עקיבא מחייב וחכמים פוטרים מדקאמר ברשות הרבים עצמה פשיטא למטה מעשרה פליגי
ובמאי אילימא במעביר למטה מעשרה הוא דמחייב למעלה מעשרה לא מחייב והאמר רבי אלעזר המוציא משוי למעלה מעשרה חייב שכן משא בני קהת אלא לאו בזורק ולמטה מעשרה הוא דמחייב למעלה מעשרה לא מחייב שמע מינה בקלוטה כמה שהונחה פליגי שמע מינה
ופליגא דרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר מחייב היה רבי עקיבא אפילו למעלה מעשרה והאי דקתני רשות הרבים עצמה להודיעך כחן דרבנן
ופליגא דרב חלקיה בר טובי דאמר רב חלקיה בר טובי תוך שלשה דברי הכל חייב למעלה מעשרה דברי הכל פטור משלשה ועד עשרה באנו למחלוקת רבי עקיבא ורבנן
תניא נמי הכי בתוך שלשה דברי הכל חייב למעלה מעשרה אינו אלא משום שבות ואם היו רשויות שלו מותר משלשה ועד עשרה רבי עקיבא מחייב וחכמים פוטרין
אמר מר אם היו רשויות שלו מותר לימא תהוי תיובתיה דרב דאיתמר שני בתים בשני צדי רשות הרבים רבה בר רב הונא אמר רב אסור לזרוק מזה לזה ושמואל אמר מותר לזרוק מזה לזה ולאו מי אוקימנא לההיא כגון דמידלי חד ומתתי חד דזימנין נפל ואתי לאתויי
אמר ליה רב חסדא לרב המנונא ואמרי לה רב המנונא לרב חסדא מנא הא מילתא דאמור רבנן כל פחות משלשה כלבוד דמי אמר ליה לפי שאי אפשר לה לרשות הרבים שתילקט במלקט וברהיטני
אי הכי שלשה נמי ותו הא דתנן המשלשל דפנות מלמעלה למטה אם הן גבוהין מן הארץ שלשה טפחים פסולה הא פחות משלשה כשרה
התם היינו טעמא משום דהויא לה מחיצה שהגדיים בוקעין בה תינח למטה למעלה מאי איכא למימר אלא כל פחות משלשה כלבוד דמי הלכתא גמירי לה
תנו רבנן מרשות הרבים לרשות הרבים ורשות היחיד באמצע רבי מחייב וחכמים פוטרין רב ושמואל דאמרי תרוייהו לא חייב רבי אלא ברשות היחיד מקורה דאמרינן ביתא כמאן דמליא דמי אבל שאינו מקורה לא אמר רב חנא אמר רב יהודה אמר שמואל מחייב היה רבי שתים אחת משום הוצאה ואחת משום הכנסה
יתיב רב חנא וקא קשיא ליה
למימרא דמחייב רבי אתולדה במקום אב
והתניא רבי אומר דברים הדברים אלה הדברים אלו שלשים ותשע מלאכות שנאמרו למשה בסיני
אמר ליה רב יוסף מר אהא מתני לה וקשיא ליה דרבי אדרבי אנן אדרבי יהודה מתנינן ולא קשיא לן
דתניא מרשות היחיד לרשות הרבים ועבר ארבע אמות ברשות הרבים רבי יהודה מחייב וחכמים פוטרין
אמר רב יהודה אמר שמואל מחייב היה רבי יהודה שתים אחת משום הוצאה ואחת משום העברה דאי סלקא דעתך חדא הוא דמחייב מכלל דרבנן פטרי לגמרי הא אפיק לה מרשות היחיד לרשות הרבים ממאי דילמא לעולם אימא לך רבי יהודה חדא הוא דמחייב ורבנן פטרי לגמרי והיכי משכחת לה כגון דאמר עד דנפקא ליה לרשות הרבים תנוח
ובהא קמיפלגי דרבי יהודה סבר אמרינן קלוטה כמה שהונחה ואיתעבידא ליה מחשבתו ורבנן סברי לא אמרינן קלוטה כמה שהונחה ולא איתעבידא ליה מחשבתו אבל אתולדה במקום אב לא מחייב רבי יהודה
לא סלקא דעתך דתניא רבי יהודה מוסיף אף השובט והמדקדק אמרו לו שובט הרי הוא בכלל מיסך מדקדק הרי הוא בכלל אורג מאי לאו דעבדינהו לתרווייהו בהדי הדדי ושמע מינה מחייב היה רבי יהודה אתולדה במקום אב
ממאי דילמא לעולם דעבדה להא לחודה והא לחודה ורבי יהודה אתולדה במקום אב לא מחייב ובהא קמיפלגי דרבי יהודה סבר הני אבות נינהו ורבנן סברי הני תולדות נינהו
תדע דקתני רבי יהודה מוסיף אי אמרת בשלמא אבות מאי מוסיף מוסיף אבות אלא אי אמרת תולדות מאי מוסיף איתמר נמי רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו לא חייב רבי יהודה אלא אחת
אמר ליה רבינא לרב אשי ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא דמחייב היה רבי יהודה שתים אי להכא קבעי לה להכא לא קבעי לה אי להכא קבעי לה להכא לא קבעי לה אמר ליה באומר כל מקום שתרצה תנוח:
פשיטא נתכוון לזרוק שמנה וזרק ארבע הרי כתב שם משמעון נתכוון לזרוק ארבע וזרק שמנה מהו מי אמרינן הא אפיק ליה או דילמא היכא דבעי הא לא נח ולאו היינו דאמר ליה רבינא לרב אשי ואמר ליה באומר כל מקום שתרצה תנוח
ודקאמרת הרי כתב שם משמעון מי דמי התם כמה דלא כתיב שם לא מכתיב ליה שמעון הכא כמה דלא זריק ארבע לא מיזדרקי ליה תמני:
תנו רבנן הזורק מרשות הרבים לרשות הרבים ורשות היחיד באמצע ארבע אמות חייב
