הגמרא דנה במקרה שבו אדם קיים יחסים עם אשתו והיא הפכה לנידה במהלך המעשה. אביי ורבא מצטטים כל אחד רבנים שונים הקובעים שבמקרה כזה, האיש עלול להתחייב בשני קרבנות. רבא מסביר אז את הנסיבות המדויקות שיצדיקו עונש כפול זה. האיש הוא תלמיד חכם שמקיים יחסים עם אשתו כאשר היא עומדת לקבל את המחזור, וכאשר היא אומרת באמצע המעשה שהיא החלה במחזור, הוא פורש מיד. הוא נחשב שוגג לגבי הכניסה לגוף האישה, כיוון שהניח בטעות שיוכל לקיים יחסים לפני שתתחיל במחזור. הוא גם שוגג לגבי היציאה מגופה מיד, כיוון שהוא תלמיד חכם שלא היה מודע להלכה שעליו להמתין עד שאבר מת.
רבא מסביר שהחובה להביא קרבן עבור כל אחד מהמעשים האלה יכולה להימצא במקור תנאי. היציאה ניתן למצוא במשנה שלנו והכניסה ניתן למצוא במשנה בנידה י”ד ע”א. רב אדא בר מתנא מנהל ויכוח עם רבא לגבי האם המשנה בנידה מתייחסת למקרה הנדון. רב אדא מציע שהיא מתייחסת ליציאה.
רבא ואביי חולקים על האם הסיבה ליציאה בזמן שאינו באבר חי פטור מקרבן היא מפני שמי שמקיים יחסים באבר מת אינו נחשב כמקיים יחסי אישות, או משום שהמצב נחשב מעבר לשליטתו של האדם, אונס.
היכן ניתן למצוא בתורה מקור למצוות עשה ולא תעשה לגבר לצאת באבר מת ולא לצאת כאשר הוא באבר חי במצב הנ”ל? היכן המקור לאיסור הרבני לקיים יחסים כאשר אשה מצפה לקבל את המחזור שלה, פרישה לקראת הוסת?
רבי אליעזר ורבי עקיבא חולקים במשנה, אם כי לא ברור באיזה עניין. חזקיה מסביר את המחלוקת.
