Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ח בניסן תשפ״ג | 9 אפריל 2023
  • לימוד מסכת סוטה מוקדש ע"י אהבה לייבטאג לכבוד בריינה לוי שגרמה לה להתאהב בלימוד.

סוטה יא

 

הדף היום מוקדש לע״נ רינה ומאיה די שנרצחו ביום שישי ולרפאות אמן לאה בת ציפורה.

הגמרא מסיימת את הדרשות על אבשלום. לאחר מכן עוברת הגמרא לדמויות שהוזכרו במשנה שקבלו שכר מידה כנגד מידה. מתחילים במרים ומביאים דרשות רבות על השעבוד, המיילדות, הנשים הצדקניות שהצילו את היהודים במצרים בכך שעודדו את בעליהן להמשיך ולהביא ילדים לעולם, ותפקידה של מרים בכל העניינים האלו.

דכתיב הנני מקים עליך רעה מביתך כיוצא בדבר אתה אומר וישלחהו מעמק חברון אמר רבי חנינא בר פפא בעצה עמוקה של אותו צדיק שקבור בחברון דכתיב ידע תדע כי גר יהיה זרעך

כי אמר אין לי בן ולא הוו ליה בני והכתיב ויולדו לאבשלום שלשה בנים ובת אחת אמר רב יצחק בר אבדימי שלא היה לו בן הגון למלכות רב חסדא אמר גמירי כל השורף תבואתו של חבירו אינו מניח בן ליורשו ואיהו קלייה לדיואב דכתיב ויאמר אל עבדיו ראו חלקת יואב אל ידי ולו שם שערים לכו והציתוה באש ויציתו עבדי אבשלום את החלקה באש:

וכן לענין הטובה מרים וכו׳: מי דמי התם חדא שעתא הכא שבעה יומי אמר אביי אימא ולענין הטובה אינו כן

אמר ליה רבא הא וכן לענין הטובה קתני אלא אמר רבא הכי קתני וכן לענין הטובה דבאותה מדה ולעולם מדה טובה מרובה ממדת פורענות

ותתצב אחותו מרחוק אמר רבי יצחק פסוק זה כולו על שם שכינה נאמר ותתצב דכתיב ויבא ה׳ ויתיצב וגו׳ אחותו דכתיב אמר לחכמה אחותי את מרחוק דכתיב מרחוק ה׳ נראה לי לדעת דכתיב כי אל דעות ה׳ מה דכתיב מה ה׳ אלהיך שאל מעמך יעשה דכתיב כי לא יעשה ה׳ אלהים דבר לו דכתיב ויאמר לו ה׳ שלום

ויקם מלך חדש וגו׳ רב ושמואל חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו מאן דאמר חדש ממש דכתיב חדש ומאן דאמר שנתחדשו גזירותיו דלא כתיב וימת וימלוך אשר לא ידע את יוסף דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה כלל

ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל תנא הוא התחיל בעצה תחילה לפיכך לקה תחילה הוא התחיל בעצה תחילה דכתיב ויאמר אל עמו לפיכך לקה תחילה כדכתיב ובכה ובעמך ובכל עבדיך

הבה נתחכמה לו להם מיבעי ליה אמר רבי חמא ברבי חנינא באו ונחכם למושיען של ישראל

במה נדונם נדונם באש כתיב כי הנה ה׳ באש יבא וכתיב כי באש ה׳ נשפט וגו׳ בחרב כתיב [ובחרבו את כל בשר]

אלא בואו ונדונם במים שכבר נשבע הקדוש ברוך הוא שאינו מביא מבול לעולם שנאמר כי מי נח זאת לי וגו׳ והן אינן יודעין שעל כל העולם כולו אינו מביא אבל על אומה אחת הוא מביא

אי נמי הוא אינו מביא אבל הן באין ונופלין בתוכו וכן הוא אומר ומצרים נסים לקראתו והיינו דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב כי בדבר אשר זדו עליהם בקדירה שבישלו בה נתבשלו מאי משמע דהאי זדו לישנא דקדירה הוא דכתיב ויזד יעקב נזיד

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי סימאי שלשה היו באותה עצה בלעם ואיוב ויתרו

בלעם שיעץ נהרג איוב ששתק נידון ביסורין יתרו שברח זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית שנאמר ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב ובני קיני חתן משה וגו׳:

ונלחם בנו ועלה מן הארץ ועלינו מיבעי ליה אמר רבי אבא בר כהנא כאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו בחבירו

וישימו עליו שרי מסים עליהם מיבעי ליה תנא דבי רבי אלעזר ברבי שמעון מלמד שהביאו מלבן ותלו לו לפרעה בצוארו וכל אחד ואחד מישראל שאמר להם איסטניס אני אמרו לו כלום איסטניס אתה יותר מפרעה

שרי מסים דבר שמשים (לבנים)

למען ענותו בסבלותם [ענותם מיבעי ליה] למען ענותו לפרעה בסבלותם דישראל

ויבן ערי מסכנות לפרעה רב ושמואל חד אמר שמסכנות את בעליהן וחד אמר שממסכנות את בעליהן דאמר מר כל העוסק בבנין מתמסכן

את פיתום ואת רעמסס רב ושמואל חד אמר פיתום שמה ולמה נקרא שמה רעמסס שראשון ראשון מתרוסס וחד אמר רעמסס שמה ולמה נקרא שמה פיתום שראשון ראשון פי תהום בולעו

וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ כן רבו וכן פרצו מיבעי ליה אמר ריש לקיש רוח הקדש מבשרתן כן ירבה וכן יפרוץ: ויקצו מפני בני ישראל מלמד שהיו דומין בעיניהם כקוצים

ויעבדו מצרים את בני ישראל


בפרך רבי אלעזר אמר בפה רך רבי שמואל בר נחמני אמר בפריכה

וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים וגו׳ אמר רבא בתחילה בחומר ובלבנים ולבסוף ובכל עבודה בשדה

את כל עבדתם אשר עבדו בהם בפרך אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים ולמאן דאמר נמי התם בפה רך הכא ודאי בפריכה

דרש רב עוירא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים בשעה שהולכות לשאוב מים הקדוש ברוך הוא מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים

ומוליכות אצל בעליהן לשדה ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן ונזקקות להן בין שפתים שנאמר אם תשכבון בין שפתים וגו׳ בשכר תשכבון בין שפתים זכו ישראל לביזת מצרים שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ

וכיון שמתעברות באות לבתיהם וכיון שמגיע זמן מולדיהן הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח שנאמר תחת התפוח עוררתיך וגו׳

והקדוש ברוך הוא שולח משמי מרום מי שמנקיר ומשפיר אותן כחיה זו שמשפרת את הולד שנאמר ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך ובמים לא רחצת למשעי וגו׳ ומלקט להן שני עגולין אחד של שמן ואחד של דבש שנאמר וינקהו דבש מסלע ושמן וגו׳

וכיון שמכירין בהן מצרים באין להורגן ונעשה להם נס ונבלעין בקרקע ומביאין שוורים וחורשין על גבן שנאמר על גבי חרשו חרשים וגו׳ לאחר שהולכין היו מבצבצין ויוצאין כעשב השדה שנאמר רבבה כצמח השדה נתתיך

וכיון שמתגדלין באין עדרים עדרים לבתיהן שנאמר ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים אל תקרי בעדי עדיים אלא בעדרי עדרים

וכשנגלה הקדוש ברוך הוא על הים הם הכירוהו תחלה שנאמר זה אלי ואנוהו

ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות וגו׳ רב ושמואל חד אמר אשה ובתה וחד אמר כלה וחמותה מאן דאמר אשה ובתה יוכבד ומרים ומאן דאמר כלה וחמותה יוכבד ואלישבע

תניא כמאן דאמר אשה ובתה דתניא שפרה זו יוכבד ולמה נקרא שמה שפרה שמשפרת את הולד דבר אחר שפרה שפרו ורבו ישראל בימיה

פועה זו מרים ולמה נקרא שמה פועה שהיתה פועה ומוציאה את הולד דבר אחר פועה שהיתה פועה ברוח הקודש ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל

ויאמר בילדכן את העבריות וגו׳ מאי אבנים אמר רבי חנן סימן גדול מסר להן אמר להן בשעה שכורעת לילד ירכותיה מצטננות כאבנים

ואית דאמר כדכתיב וארד בית היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האבנים מה יוצר זה ירך מכאן וירך מכאן וסדן באמצע אף אשה ירך מכאן וירך מכאן והולד באמצע

אם בן הוא והמתן אותו אמר רבי חנינא סימן גדול מסר להן בן פניו למטה בת פניה למעלה

ותיראן המילדות את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן וגו׳ להן מיבעי ליה אמר רבי יוסי ברבי חנינא מלמד שתבען לדבר עבירה ולא נתבעו

ותחיין את הילדים תנא לא דיין שלא המיתו אותן אלא שהיו מספיקות להם מים ומזון

ותאמרן המילדות אל פרעה כי לא כנשים וגו׳ מאי חיות אילימא חיות ממש אטו חיה מי לא צריכה חיה אחריתי לאולודה

אלא אמרו לו אומה זו כחיה נמשלה יהודה גור אריה דן יהי דן נחש נפתלי אילה שלחה יששכר חמור גרם יוסף בכור שור בנימין זאב יטרף

דכתיב ביה כתיב ביה ודלא כתיב ביה כתיב ביה מה אמך לביא בין אריות רבצה וגו׳

ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים רב ושמואל חד אמר בתי כהונה ולויה וחד אמר בתי מלכות מאן דאמר בתי כהונה ולויה אהרן ומשה ומאן דאמר בתי מלכות דוד נמי ממרים קאתי דכתיב ותמת עזובה אשת כלב ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור וכתיב ודוד בן איש אפרתי וגו׳

וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון בן חצרון בן יפנה הוא בן שפנה מעצת מרגלים

ואכתי בן קנז הוא דכתיב וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב אמר רבא חורגו דקנז הוה


  • לימוד מסכת סוטה מוקדש ע"י אהבה לייבטאג לכבוד בריינה לוי שגרמה לה להתאהב בלימוד.

להעמיק בדף

שבע נביאות ומרים הנביאה - אדר ב 3

שבע נביאות ומרים הנביאה –סוגיות נבחרות (אדר ב’ שיעור ג)

לימוד אגדה לקראת פסח! ברוכה הבאה לשיעור השלישי בסדרת אדר ב’ עם הרבנית ד”ר תמר מאיר, ראש בית המדרש לנשים כלנה. הערב השיעור מתחיל בחברותא אישית ולאחר מכן סרטון. (אין סרטון הקדמה) החברותא דפי הגמרא (פתחי את הקובץ (החברותא והקציבי כ40 דק ללימוד עצמי. אחר כך, עברי לשיעור: שיעור: יישר כח!

סוטה יא

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

סוטה יא

דכתיב הנני מקים עליך רעה מביתך כיוצא בדבר אתה אומר וישלחהו מעמק חברון אמר רבי חנינא בר פפא בעצה עמוקה של אותו צדיק שקבור בחברון דכתיב ידע תדע כי גר יהיה זרעך

כי אמר אין לי בן ולא הוו ליה בני והכתיב ויולדו לאבשלום שלשה בנים ובת אחת אמר רב יצחק בר אבדימי שלא היה לו בן הגון למלכות רב חסדא אמר גמירי כל השורף תבואתו של חבירו אינו מניח בן ליורשו ואיהו קלייה לדיואב דכתיב ויאמר אל עבדיו ראו חלקת יואב אל ידי ולו שם שערים לכו והציתוה באש ויציתו עבדי אבשלום את החלקה באש:

וכן לענין הטובה מרים וכו׳: מי דמי התם חדא שעתא הכא שבעה יומי אמר אביי אימא ולענין הטובה אינו כן

אמר ליה רבא הא וכן לענין הטובה קתני אלא אמר רבא הכי קתני וכן לענין הטובה דבאותה מדה ולעולם מדה טובה מרובה ממדת פורענות

ותתצב אחותו מרחוק אמר רבי יצחק פסוק זה כולו על שם שכינה נאמר ותתצב דכתיב ויבא ה׳ ויתיצב וגו׳ אחותו דכתיב אמר לחכמה אחותי את מרחוק דכתיב מרחוק ה׳ נראה לי לדעת דכתיב כי אל דעות ה׳ מה דכתיב מה ה׳ אלהיך שאל מעמך יעשה דכתיב כי לא יעשה ה׳ אלהים דבר לו דכתיב ויאמר לו ה׳ שלום

ויקם מלך חדש וגו׳ רב ושמואל חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו מאן דאמר חדש ממש דכתיב חדש ומאן דאמר שנתחדשו גזירותיו דלא כתיב וימת וימלוך אשר לא ידע את יוסף דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה כלל

ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל תנא הוא התחיל בעצה תחילה לפיכך לקה תחילה הוא התחיל בעצה תחילה דכתיב ויאמר אל עמו לפיכך לקה תחילה כדכתיב ובכה ובעמך ובכל עבדיך

הבה נתחכמה לו להם מיבעי ליה אמר רבי חמא ברבי חנינא באו ונחכם למושיען של ישראל

במה נדונם נדונם באש כתיב כי הנה ה׳ באש יבא וכתיב כי באש ה׳ נשפט וגו׳ בחרב כתיב [ובחרבו את כל בשר]

אלא בואו ונדונם במים שכבר נשבע הקדוש ברוך הוא שאינו מביא מבול לעולם שנאמר כי מי נח זאת לי וגו׳ והן אינן יודעין שעל כל העולם כולו אינו מביא אבל על אומה אחת הוא מביא

אי נמי הוא אינו מביא אבל הן באין ונופלין בתוכו וכן הוא אומר ומצרים נסים לקראתו והיינו דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב כי בדבר אשר זדו עליהם בקדירה שבישלו בה נתבשלו מאי משמע דהאי זדו לישנא דקדירה הוא דכתיב ויזד יעקב נזיד

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי סימאי שלשה היו באותה עצה בלעם ואיוב ויתרו

בלעם שיעץ נהרג איוב ששתק נידון ביסורין יתרו שברח זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית שנאמר ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב ובני קיני חתן משה וגו׳:

ונלחם בנו ועלה מן הארץ ועלינו מיבעי ליה אמר רבי אבא בר כהנא כאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו בחבירו

וישימו עליו שרי מסים עליהם מיבעי ליה תנא דבי רבי אלעזר ברבי שמעון מלמד שהביאו מלבן ותלו לו לפרעה בצוארו וכל אחד ואחד מישראל שאמר להם איסטניס אני אמרו לו כלום איסטניס אתה יותר מפרעה

שרי מסים דבר שמשים (לבנים)

למען ענותו בסבלותם [ענותם מיבעי ליה] למען ענותו לפרעה בסבלותם דישראל

ויבן ערי מסכנות לפרעה רב ושמואל חד אמר שמסכנות את בעליהן וחד אמר שממסכנות את בעליהן דאמר מר כל העוסק בבנין מתמסכן

את פיתום ואת רעמסס רב ושמואל חד אמר פיתום שמה ולמה נקרא שמה רעמסס שראשון ראשון מתרוסס וחד אמר רעמסס שמה ולמה נקרא שמה פיתום שראשון ראשון פי תהום בולעו

וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ כן רבו וכן פרצו מיבעי ליה אמר ריש לקיש רוח הקדש מבשרתן כן ירבה וכן יפרוץ: ויקצו מפני בני ישראל מלמד שהיו דומין בעיניהם כקוצים

ויעבדו מצרים את בני ישראל


בפרך רבי אלעזר אמר בפה רך רבי שמואל בר נחמני אמר בפריכה

וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים וגו׳ אמר רבא בתחילה בחומר ובלבנים ולבסוף ובכל עבודה בשדה

את כל עבדתם אשר עבדו בהם בפרך אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים ולמאן דאמר נמי התם בפה רך הכא ודאי בפריכה

דרש רב עוירא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים בשעה שהולכות לשאוב מים הקדוש ברוך הוא מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים

ומוליכות אצל בעליהן לשדה ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן ונזקקות להן בין שפתים שנאמר אם תשכבון בין שפתים וגו׳ בשכר תשכבון בין שפתים זכו ישראל לביזת מצרים שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ

וכיון שמתעברות באות לבתיהם וכיון שמגיע זמן מולדיהן הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח שנאמר תחת התפוח עוררתיך וגו׳

והקדוש ברוך הוא שולח משמי מרום מי שמנקיר ומשפיר אותן כחיה זו שמשפרת את הולד שנאמר ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך ובמים לא רחצת למשעי וגו׳ ומלקט להן שני עגולין אחד של שמן ואחד של דבש שנאמר וינקהו דבש מסלע ושמן וגו׳

וכיון שמכירין בהן מצרים באין להורגן ונעשה להם נס ונבלעין בקרקע ומביאין שוורים וחורשין על גבן שנאמר על גבי חרשו חרשים וגו׳ לאחר שהולכין היו מבצבצין ויוצאין כעשב השדה שנאמר רבבה כצמח השדה נתתיך

וכיון שמתגדלין באין עדרים עדרים לבתיהן שנאמר ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים אל תקרי בעדי עדיים אלא בעדרי עדרים

וכשנגלה הקדוש ברוך הוא על הים הם הכירוהו תחלה שנאמר זה אלי ואנוהו

ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות וגו׳ רב ושמואל חד אמר אשה ובתה וחד אמר כלה וחמותה מאן דאמר אשה ובתה יוכבד ומרים ומאן דאמר כלה וחמותה יוכבד ואלישבע

תניא כמאן דאמר אשה ובתה דתניא שפרה זו יוכבד ולמה נקרא שמה שפרה שמשפרת את הולד דבר אחר שפרה שפרו ורבו ישראל בימיה

פועה זו מרים ולמה נקרא שמה פועה שהיתה פועה ומוציאה את הולד דבר אחר פועה שהיתה פועה ברוח הקודש ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל

ויאמר בילדכן את העבריות וגו׳ מאי אבנים אמר רבי חנן סימן גדול מסר להן אמר להן בשעה שכורעת לילד ירכותיה מצטננות כאבנים

ואית דאמר כדכתיב וארד בית היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האבנים מה יוצר זה ירך מכאן וירך מכאן וסדן באמצע אף אשה ירך מכאן וירך מכאן והולד באמצע

אם בן הוא והמתן אותו אמר רבי חנינא סימן גדול מסר להן בן פניו למטה בת פניה למעלה

ותיראן המילדות את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן וגו׳ להן מיבעי ליה אמר רבי יוסי ברבי חנינא מלמד שתבען לדבר עבירה ולא נתבעו

ותחיין את הילדים תנא לא דיין שלא המיתו אותן אלא שהיו מספיקות להם מים ומזון

ותאמרן המילדות אל פרעה כי לא כנשים וגו׳ מאי חיות אילימא חיות ממש אטו חיה מי לא צריכה חיה אחריתי לאולודה

אלא אמרו לו אומה זו כחיה נמשלה יהודה גור אריה דן יהי דן נחש נפתלי אילה שלחה יששכר חמור גרם יוסף בכור שור בנימין זאב יטרף

דכתיב ביה כתיב ביה ודלא כתיב ביה כתיב ביה מה אמך לביא בין אריות רבצה וגו׳

ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים רב ושמואל חד אמר בתי כהונה ולויה וחד אמר בתי מלכות מאן דאמר בתי כהונה ולויה אהרן ומשה ומאן דאמר בתי מלכות דוד נמי ממרים קאתי דכתיב ותמת עזובה אשת כלב ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור וכתיב ודוד בן איש אפרתי וגו׳

וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון בן חצרון בן יפנה הוא בן שפנה מעצת מרגלים

ואכתי בן קנז הוא דכתיב וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב אמר רבא חורגו דקנז הוה


גלול כלפי מעלה