Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ח בניסן תשפ״ג | 9 אפריל 2023
  • לימוד מסכת סוטה מוקדש ע"י אהבה לייבטאג לכבוד בריינה לוי שגרמה לה להתאהב בלימוד.

סוטה יג

 

הדף היום מוקדש לע״נ לוסי (לאה) די.

מסופר על עליית האחים לקבור את יעקב ועל הכבוד שהעניקו לו קרוביו. אולם מסופר סיפור אחר על ויכוח שהתנהל ממש לפני הקבורה בין עשו ובני יעקב במערת המכפלה. לאחר כמה ויכוחים ושליחתו של נפתלי למצוא שטר במצרים, חושים, בנו של דן, כבד שמיעה, לוקח אחריות על המצב והורג את עשו במקום. משה מקבל שכר על זה שטיפל בקבורת עצמות יוסף, למרות שהוא לא זה שבסוף קברו. כשיצאו ממצרים משה לקח עצמות יוסף איתו אבל כיצד מצא היכן קבור יוסף? איך עזר לו סרח בת אשר? משה נפטר ביום היוולדו – מאיפה זה נלמד? משה לא מת במקום שבו נקבר – איך יודעים את זה ואיך הוא הגיע למקום קבורתו?

ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל וכיון שנולד משה נתמלא כל הבית כולה אור עמד אביה ונשקה על ראשה אמר לה בתי נתקיימה נבואתיך וכיון שהטילוהו ליאור עמד אביה וטפחה על ראשה אמר לה בתי היכן נבואתיך והיינו דכתיב ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו לידע מה יהא בסוף נבואתה:

יוסף זכה וכו׳: מאי שנא מעיקרא דכתיב ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו אתו כל עבדי פרעה וגו׳ והדר וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו ומאי שנא לבסוף דכתיב וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו והדר וכל העולים אתו לקבור את אביו

אמר רבי יוחנן בתחילה עד שלא ראו בכבודן של ישראל לא נהגו בהן כבוד ולבסוף שראו בכבודן נהגו בהן כבוד

דכתיב ויבאו עד גורן האטד וכי גורן יש לו לאטד אמר רבי אבהו מלמד שהקיפוהו כתרים לארונו של יעקב כגורן זה שמקיפים לו אטד שבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה

תנא כולם למלחמה באו כיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב נטלו כולן כתריהן ותלאום בארונו של יעקב תנא שלשים וששה כתרים נתלו בארונו של יעקב

ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד תנא אפילו סוסים ואפילו חמורים

(מאילו מאילו) כיון שהגיעו למערת המכפלה אתא עשו קא מעכב אמר להן ממרא קרית הארבע היא חברון ואמר רבי יצחק קרית ארבע ארבע זוגות היו אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה איהו קברה ללאה בדידיה והאי דפייש דידי הוא

אמרו ליה זבינתה אמר להו נהי דזביני בכירותא פשיטותא מי זביני אמרו ליה אין דכתיב בקברי אשר כריתי לי ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק אין כירה אלא לשון מכירה שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה

אמר להו הבו לי איגרתא אמרו ליה איגרתא בארעא דמצרים היא ומאן ניזיל ניזיל נפתלי דקליל כי איילתא דכתיב נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר אמר רבי אבהו אל תקרי אמרי שפר אלא אמרי ספר

חושים בריה דדן תמן הוה ויקירן ליה אודניה אמר להו מאי האי ואמרו ליה קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים אמר להו ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון שקל קולפא מחייה ארישיה נתרן עיניה ונפלו אכרעא דיעקב פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך והיינו דכתיב ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע

באותה שעה נתקיימה נבואתה של רבקה דכתיב למה אשכל גם שניכם יום אחד ואף על גב דמיתתן לא ביום אחד הואי קבורתן מיהא ביום אחד הואי

ואי לא עסק ביה יוסף אחיו לא הוו מעסקי ביה והכתיב וישאו אותו בניו ארצה כנען אמרו הניחו לו כבודו במלכים יותר מבהדיוטות:

מי לנו גדול מיוסף כו׳: תנו רבנן בא וראה כמה חביבות מצות על משה רבינו שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה והוא נתעסק במצות שנאמר חכם לב יקח מצות וגו׳

ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור אמרו סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור הלך משה אצלה אמר לה כלום את יודעת היכן יוסף קבור אמרה לו ארון של מתכת עשו לו מצרים וקבעוהו בנילוס הנהר כדי שיתברכו מימיו הלך משה ועמד על שפת נילוס אמר לו יוסף יוסף הגיע העת שנשבע הקדוש ברוך הוא שאני גואל אתכם והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל אם אתה מראה עצמך מוטב אם לאו הרי אנו מנוקין משבועתך מיד צף ארונו של יוסף

ואל תתמה היאך ברזל צף שהרי כתיב ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים וגו׳ אהה אדוני והוא שאול ויאמר איש האלהים אנה נפל ויראהו את המקום ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל והלא דברים קל וחומר ומה אלישע תלמידו של אליהו ואליהו תלמידו של משה צף ברזל מפניו מפני משה רבינו על אחת כמה וכמה

רבי נתן אומר בקברניט של מלכים היה קבור הלך משה ועמד על קברניט של מלכים אמר יוסף הגיע עת שנשבע הקדוש ברוך הוא שאני גואל אתכם והגיעה שבועה שהשבעת את ישראל אם אתה מראה עצמך מוטב ואם לאו הרי אנו מנוקין משבועתך באותה שעה נזדעזע ארונו של יוסף נטלו משה והביאו אצלו

וכל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו שני ארונות הללו אחד של מת ואחד של שכינה מהלכין זה עם זה והיו עוברין ושבין אומרים מה טיבן של שני ארונות הללו אמרו אחד של מת ואחד של שכינה וכי מה דרכו של מת להלך עם שכינה אמרו


קיים זה כל מה שכתוב בזה

ואי לא עסיק ביה משה ישראל לא הוו מיעסקי ביה והכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם ותו אי לא איעסקו ביה ישראל בניו לא הוו מיעסקי ביה והכתיב ויהיו לבני יוסף לנחלה

אמרו הניחו לו כבודו במרובים יותר מבמועטין ותו אמרו הניחו לו כבודו בגדולים יותר מבקטנים

קברו בשכם מאי שנא בשכם אמר רבי חמא ברבי חנינא משכם גנבוהו ולשכם נחזיר אבידתו

קשו קראי אהדדי כתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו וכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל וגו׳

אמר רבי חמא ברבי חנינא כל העושה דבר ולא גמרו ובא אחר וגמרו מעלה עליו הכתוב על שגמרו כאילו עשאו

רבי אלעזר אומר אף מורידין אותו מגדולתו דכתיב ויהי בעת ההיא וירד יהודה

רבי שמואל בר נחמני אמר אף קובר אשתו ובניו דכתיב ותמת בת שוע אשת יהודה וגו׳ וכתיב וימת ער ואונן

אמר רב יהודה אמר רב מפני מה נקרא יוסף עצמות בחייו מפני שלא מיחה בכבוד אביו דקאמרי ליה עבדך אבינו ולא אמר להו ולא מידי

ואמר רב יהודה אמר רב ואיתימא רבי חמא ברבי חנינא מפני מה מת יוסף קודם לאחיו מפני שהנהיג עצמו ברבנות:

ויוסף הורד מצרימה אמר רבי אלעזר אל תיקרי הורד אלא הוריד שהוריד איצטגניני פרעה מגדולתן

ויקנהו פוטיפר סריס פרעה אמר רב שקנאו לעצמו בא גבריאל וסירסו בא גבריאל ופירעו מעיקרא כתיב פוטיפר ולבסוף פוטיפרע:

מי לנו גדול ממשה וכו׳: ויאמר ה׳ אלי רב לך אמר רבי לוי ברב בישר ברב בישרוהו ברב בישר רב לכם ברב בישרוהו רב לך

דבר אחר רב לך רב יש לך ומנו יהושע

דבר אחר רב לך שלא יאמרו הרב כמה קשה ותלמיד כמה סרבן וכל כך למה תנא דבי רבי ישמעאל לפום גמלא שיחנא:

ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום שאין תלמוד לומר היום היום מלאו ימי ושנותי ללמדך שהקדוש ברוך הוא משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש דכתיב את מספר ימיך אמלא

לא אוכל עוד לצאת ולבוא מאי לצאת ולבוא אילימא לצאת ולבא ממש והכתיב ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא נס לחה וכתיב ויעל משה מערבת מואב אל הר נבו ותניא שתים עשרה מעלות היו שם ופסען משה בפסיעה אחת

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן לצאת ולבוא בדברי תורה מלמד שנסתתמו ממנו שערי חכמה

וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד תנא אותה שבת של דיו זוגי היתה ניטלה רשות מזה וניתנה לזה

ותניא אמר רבי יהודה אילמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו היכן משה מת בחלקו של ראובן דכתיב ויעל משה מערבת מואב אל הר נבו ונבו בחלקו של ראובן קיימא דכתיב ובני ראובן בנו וגו׳ ואת נבו וגו׳

נבו ששם מתו שלשה נביאים משה ואהרן ומרים

והיכן משה קבור בחלקו של גד דכתיב וירא ראשית לו וגו׳ ומחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה הוי ארבעה מילין אותן ארבעה מילין מי הוליכו

מלמד שהיה משה מוטל בכנפי שכינה ומלאכי השרת אומרים צדקת ה׳ עשה ומשפטיו עם ישראל והקדוש ברוך הוא אומר מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און

ושמואל אמר מי כהחכם ומי יודע פשר דבר ורבי יוחנן אמר החכמה מאין תמצא ורב נחמן אמר וימת שם משה וגו׳ סמליון אמר וימת שם משה ספרא רבה דישראל

תניא רבי אליעזר הגדול אומר שנים עשר מיל על שנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל בת קול משמיע ואומר וימת משה ספרא רבה דישראל ויש אומרים לא מת משה כתיב הכא וימת שם וכתיב התם ויהי שם עם ה׳ מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש

ויקבר אותו בגי בארץ מואב מול בית פעור אמר רבי ברכיה סימן בתוך סימן ואפילו הכי ולא ידע איש את קברתו

וכבר שלחה מלכות הרשעה אצל


  • לימוד מסכת סוטה מוקדש ע"י אהבה לייבטאג לכבוד בריינה לוי שגרמה לה להתאהב בלימוד.

להעמיק בדף

אדר א שיעור 1 שיעור

על שפת הקריאה: בלשון הקודש או בכל לשון? – סוגיות נבחרות – אדר א' שיעור 1

ברוכה הבאה לסדרת אדר א': קריאת שמע: שפה, כוונה וצורה עם אור בילט, רמי"ת בבית מדרש לנשים מגדל עוז אנו נלמד סוגיות מפרק שני בברכות על קריאת שמע והערב: על שפת הקריאה- בלשון הקודש או בכל לשון- הסוגיא בפתיחת פרק שני דף הנחייה ללימוד חברותא דפי הגמרא הקדמה: פתחי את הקובץ (דף הנחייה ללימוד חברותא)…

סוטה יג

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

סוטה יג

ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל וכיון שנולד משה נתמלא כל הבית כולה אור עמד אביה ונשקה על ראשה אמר לה בתי נתקיימה נבואתיך וכיון שהטילוהו ליאור עמד אביה וטפחה על ראשה אמר לה בתי היכן נבואתיך והיינו דכתיב ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו לידע מה יהא בסוף נבואתה:

יוסף זכה וכו׳: מאי שנא מעיקרא דכתיב ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו אתו כל עבדי פרעה וגו׳ והדר וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו ומאי שנא לבסוף דכתיב וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו והדר וכל העולים אתו לקבור את אביו

אמר רבי יוחנן בתחילה עד שלא ראו בכבודן של ישראל לא נהגו בהן כבוד ולבסוף שראו בכבודן נהגו בהן כבוד

דכתיב ויבאו עד גורן האטד וכי גורן יש לו לאטד אמר רבי אבהו מלמד שהקיפוהו כתרים לארונו של יעקב כגורן זה שמקיפים לו אטד שבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה

תנא כולם למלחמה באו כיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב נטלו כולן כתריהן ותלאום בארונו של יעקב תנא שלשים וששה כתרים נתלו בארונו של יעקב

ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד תנא אפילו סוסים ואפילו חמורים

(מאילו מאילו) כיון שהגיעו למערת המכפלה אתא עשו קא מעכב אמר להן ממרא קרית הארבע היא חברון ואמר רבי יצחק קרית ארבע ארבע זוגות היו אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה איהו קברה ללאה בדידיה והאי דפייש דידי הוא

אמרו ליה זבינתה אמר להו נהי דזביני בכירותא פשיטותא מי זביני אמרו ליה אין דכתיב בקברי אשר כריתי לי ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק אין כירה אלא לשון מכירה שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה

אמר להו הבו לי איגרתא אמרו ליה איגרתא בארעא דמצרים היא ומאן ניזיל ניזיל נפתלי דקליל כי איילתא דכתיב נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר אמר רבי אבהו אל תקרי אמרי שפר אלא אמרי ספר

חושים בריה דדן תמן הוה ויקירן ליה אודניה אמר להו מאי האי ואמרו ליה קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים אמר להו ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון שקל קולפא מחייה ארישיה נתרן עיניה ונפלו אכרעא דיעקב פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך והיינו דכתיב ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע

באותה שעה נתקיימה נבואתה של רבקה דכתיב למה אשכל גם שניכם יום אחד ואף על גב דמיתתן לא ביום אחד הואי קבורתן מיהא ביום אחד הואי

ואי לא עסק ביה יוסף אחיו לא הוו מעסקי ביה והכתיב וישאו אותו בניו ארצה כנען אמרו הניחו לו כבודו במלכים יותר מבהדיוטות:

מי לנו גדול מיוסף כו׳: תנו רבנן בא וראה כמה חביבות מצות על משה רבינו שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה והוא נתעסק במצות שנאמר חכם לב יקח מצות וגו׳

ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור אמרו סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור הלך משה אצלה אמר לה כלום את יודעת היכן יוסף קבור אמרה לו ארון של מתכת עשו לו מצרים וקבעוהו בנילוס הנהר כדי שיתברכו מימיו הלך משה ועמד על שפת נילוס אמר לו יוסף יוסף הגיע העת שנשבע הקדוש ברוך הוא שאני גואל אתכם והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל אם אתה מראה עצמך מוטב אם לאו הרי אנו מנוקין משבועתך מיד צף ארונו של יוסף

ואל תתמה היאך ברזל צף שהרי כתיב ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים וגו׳ אהה אדוני והוא שאול ויאמר איש האלהים אנה נפל ויראהו את המקום ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל והלא דברים קל וחומר ומה אלישע תלמידו של אליהו ואליהו תלמידו של משה צף ברזל מפניו מפני משה רבינו על אחת כמה וכמה

רבי נתן אומר בקברניט של מלכים היה קבור הלך משה ועמד על קברניט של מלכים אמר יוסף הגיע עת שנשבע הקדוש ברוך הוא שאני גואל אתכם והגיעה שבועה שהשבעת את ישראל אם אתה מראה עצמך מוטב ואם לאו הרי אנו מנוקין משבועתך באותה שעה נזדעזע ארונו של יוסף נטלו משה והביאו אצלו

וכל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו שני ארונות הללו אחד של מת ואחד של שכינה מהלכין זה עם זה והיו עוברין ושבין אומרים מה טיבן של שני ארונות הללו אמרו אחד של מת ואחד של שכינה וכי מה דרכו של מת להלך עם שכינה אמרו


קיים זה כל מה שכתוב בזה

ואי לא עסיק ביה משה ישראל לא הוו מיעסקי ביה והכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם ותו אי לא איעסקו ביה ישראל בניו לא הוו מיעסקי ביה והכתיב ויהיו לבני יוסף לנחלה

אמרו הניחו לו כבודו במרובים יותר מבמועטין ותו אמרו הניחו לו כבודו בגדולים יותר מבקטנים

קברו בשכם מאי שנא בשכם אמר רבי חמא ברבי חנינא משכם גנבוהו ולשכם נחזיר אבידתו

קשו קראי אהדדי כתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו וכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל וגו׳

אמר רבי חמא ברבי חנינא כל העושה דבר ולא גמרו ובא אחר וגמרו מעלה עליו הכתוב על שגמרו כאילו עשאו

רבי אלעזר אומר אף מורידין אותו מגדולתו דכתיב ויהי בעת ההיא וירד יהודה

רבי שמואל בר נחמני אמר אף קובר אשתו ובניו דכתיב ותמת בת שוע אשת יהודה וגו׳ וכתיב וימת ער ואונן

אמר רב יהודה אמר רב מפני מה נקרא יוסף עצמות בחייו מפני שלא מיחה בכבוד אביו דקאמרי ליה עבדך אבינו ולא אמר להו ולא מידי

ואמר רב יהודה אמר רב ואיתימא רבי חמא ברבי חנינא מפני מה מת יוסף קודם לאחיו מפני שהנהיג עצמו ברבנות:

ויוסף הורד מצרימה אמר רבי אלעזר אל תיקרי הורד אלא הוריד שהוריד איצטגניני פרעה מגדולתן

ויקנהו פוטיפר סריס פרעה אמר רב שקנאו לעצמו בא גבריאל וסירסו בא גבריאל ופירעו מעיקרא כתיב פוטיפר ולבסוף פוטיפרע:

מי לנו גדול ממשה וכו׳: ויאמר ה׳ אלי רב לך אמר רבי לוי ברב בישר ברב בישרוהו ברב בישר רב לכם ברב בישרוהו רב לך

דבר אחר רב לך רב יש לך ומנו יהושע

דבר אחר רב לך שלא יאמרו הרב כמה קשה ותלמיד כמה סרבן וכל כך למה תנא דבי רבי ישמעאל לפום גמלא שיחנא:

ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום שאין תלמוד לומר היום היום מלאו ימי ושנותי ללמדך שהקדוש ברוך הוא משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש דכתיב את מספר ימיך אמלא

לא אוכל עוד לצאת ולבוא מאי לצאת ולבוא אילימא לצאת ולבא ממש והכתיב ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא נס לחה וכתיב ויעל משה מערבת מואב אל הר נבו ותניא שתים עשרה מעלות היו שם ופסען משה בפסיעה אחת

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן לצאת ולבוא בדברי תורה מלמד שנסתתמו ממנו שערי חכמה

וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד תנא אותה שבת של דיו זוגי היתה ניטלה רשות מזה וניתנה לזה

ותניא אמר רבי יהודה אילמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו היכן משה מת בחלקו של ראובן דכתיב ויעל משה מערבת מואב אל הר נבו ונבו בחלקו של ראובן קיימא דכתיב ובני ראובן בנו וגו׳ ואת נבו וגו׳

נבו ששם מתו שלשה נביאים משה ואהרן ומרים

והיכן משה קבור בחלקו של גד דכתיב וירא ראשית לו וגו׳ ומחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה הוי ארבעה מילין אותן ארבעה מילין מי הוליכו

מלמד שהיה משה מוטל בכנפי שכינה ומלאכי השרת אומרים צדקת ה׳ עשה ומשפטיו עם ישראל והקדוש ברוך הוא אומר מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און

ושמואל אמר מי כהחכם ומי יודע פשר דבר ורבי יוחנן אמר החכמה מאין תמצא ורב נחמן אמר וימת שם משה וגו׳ סמליון אמר וימת שם משה ספרא רבה דישראל

תניא רבי אליעזר הגדול אומר שנים עשר מיל על שנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל בת קול משמיע ואומר וימת משה ספרא רבה דישראל ויש אומרים לא מת משה כתיב הכא וימת שם וכתיב התם ויהי שם עם ה׳ מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש

ויקבר אותו בגי בארץ מואב מול בית פעור אמר רבי ברכיה סימן בתוך סימן ואפילו הכי ולא ידע איש את קברתו

וכבר שלחה מלכות הרשעה אצל


גלול כלפי מעלה