Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ז בניסן תשפ״ג | 18 אפריל 2023
  • לימוד מסכת סוטה מוקדש ע"י אהבה לייבטאג לכבוד בריינה לוי שגרמה לה להתאהב בלימוד.

סוטה כ

הדף היום מוקדש ליום השואה לזכרם של כל אלו שנספו בשואה.

הדף היום מוקדש ע"י קרוליין בן-ארי לע"נ אביה ישראל בן מאיר ושרה.

סתירה נוספת מצוינת בין שני הברייתות המצטטות את דעתו של רבי עקיבא. אישה שמסרבת לשתות את המים ממקום של בריאות, אני מניחים שהיא מודה שהיא אשמה ולכן אינה שותה את המים. אבל מה אם היא חוזרת בה ורוצה לשתות את המים, האם אנו מניחים שהיא לא באמת הודתה מקודם ולא היתה מוכנה לשתות משום חרדה או לא? למים מוסיפים משהו מר כפי שנדרש מהפסוק. מה עושים במגילה ובמנחה אם האישה מסרבת לשתות לפני מחיקת המגילה? מה אם היא מודה שהיא אשמה לאחר מחיקת המגילה? אם היא אומרת 'איני שותה' לאחר מחיקת המגילה, מכריחים אותה לשתות. אם פניה הופכים לירוקים לאחר השתייה ועיניה מתחילות לבלוט, מיד מסירים אותה מבית המקדש כדי לא לגרום לטומאה במקדש. אם יש לה זכויות, אז היא יכולה לחיות עד שלוש שנים, תלוי בכמה זכויות יש לה. בן עזאי אומר שצריך ללמד את בתו תורה דווקא בגלל זה, כדי שלא תחשוב בטעות שמי הסוטה לא עובדים ותוציא לעז על מי הסוטה. רבי אליעזר חולק ואומר שמי שמלמד את בתו תורה מלמד אותה תפלות. רבי מאיר היה סופר והיה מוסיף לדיו קנקנתום כשהיה כותב ספר תורה כדי לוודא שלא יימחק שום דבר. ישנן גרסאות שונות לגבי מי היה המורה שלו בהתחלה שלא התלונן על הנוהג הזה ומי היה המורה השני שלו שהתנגד לנוהג זה שכן מגילת הסוטה צריכה להיות עם דיו שניתן למחוק. בגירסה אחת רבי עקיבא הוא המורה הראשון ורבי ישמעאל הוא השני, ובגירסה השנייה זה הפוך. האם ניתן לפתור את הסתירות בין שתי הגירסאות? שני תנאים חלוקים בשאלה האם רבי מאיר סבר שאפשר להוסיף קנקנתום לדיו לצורך כתיבת ספר תורה, רק לא עבור הקטע על הסוטה, או שהבעייה רק למגילה שנכתבה לטקס הסוטה ולא לקטע הזה בתוך ספר תורה. שורש המחלוקת הוא האם אפשר לקחת קטע שנכתב כחלק מספר תורה להשתמש בו לטקס הסוטה. האם זה מבוסס על עוד מחלוקת תנאים בשאלה האם יש לכתוב את מגילת הסוטה לשמה, לשם האשה הספציפית הזה? הצעה זו נדחית בשני אופנים. כשאמרה המשנה שצריך להוציא מיד את האשה מבית המקדש לאחר שתיית המים, לפי דעת מי נאמר הדבר? בתחילה הם מציעים שזה לפי רבי שמעון שסבר שמקריבים את המנחה לפני שתיית המים, אך המשפט הבא במשנה לא כרבי שמעון כי מדובר שהזכות תולה ורבי שמעון לא סובר שזכות תולה לה. הם מסיקים שהמשנה כשיטת רבי עקיבא שהסכים עם רבי שמעון לגבי הנקודה הראשונה וחלק על השניה. מאיזו טומאה הם דואגים כשהם מוציאים אותה מבית המקדש? אין זו טומאת מת, כיון שהיא עומדת מחוץ לעזרה ומותר למתים להיות בשאר אזורי המקדש שמחוץ לעזרה. הם מסיקים שזה חייב להיות מחשש שהבהלה לגוף משתיית המים עלולה לגרום לה לקבל מחזור והחשש הוא לדם נידה. לפי המשנה הזכות תולה בה עד שלוש שנים. משפט זה אינו תואם אף אחת מהדעות התנאיות בנושא, שכן יש אומרים שלושה חודשים, יש אומרים תשעה חודשים ואחרים אומרים שנים עשר חודש, ואך אף אחת לא אומר שהזכות תולה לשנתיים או שלוש שנים.

קשיא דרבי עקיבא אדרבי עקיבא התם אמר מחיקה מעכבא והכא אמר קומץ מעכב

תרי תנאי ואליבא דרבי עקיבא

איבעיא להו אמרה איני שותה מחמת בריותא וחזרה ואמרה שותה אני מהו כיון דאמרה איני שותה טמאה אני קאמרה וכיון דאחזיק נפשה בטומאה לא מציא הדרה בה או דילמא כיון דאמרה שותה אני גליא דעתה דמחמת ביעתותא הוא דאמרה תיקו

אמר אבוה דשמואל צריך שיתן מר לתוך המים מאי טעמא דאמר קרא מי המרים שמרים כבר:

מתני׳ עד שלא נמחקה המגילה אמרה איני שותה מגילתה נגנזת ומנחתה מתפזרת על הדשן ואין מגילתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת נמחקה המגילה ואמרה טמאה אני המים נשפכין ומנחתה מתפזרת על בית הדשן נמחקה המגילה ואמרה איני שותה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה

אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות והיא מתמלאת גידין והם אומרים הוציאוה שלא תטמא העזרה

אם יש לה זכות היתה תולה לה יש זכות תולה שנה אחת יש זכות תולה שתי שנים יש זכות תולה שלש שנים מכאן אומר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה רבי אליעזר אומר כל המלמד בתו תורה (כאילו) לומדה תפלות

רבי יהושע אומר רוצה אשה בקב ותפלות מתשעה קבין ופרישות הוא היה אומר חסיד שוטה ורשע ערום ואשה פרושה ומכות פרושין הרי אלו מבלי עולם:

גמ׳ אמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי מאיר כשהייתי למד תורה אצל רבי עקיבא הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו ולא אמר לי דבר כשבאתי אצל רבי ישמעאל אמר לי בני מה מלאכתך אמרתי לו לבלר אני אמר לי בני הוי זהיר שמלאכתך מלאכת שמים היא שמא תחסיר אות אחת או תתיר אות אחת נמצאת אתה מחריב את כל העולם כלו

אמרתי לו דבר אחד יש לי שאני מטיל לתוך הדיו וקנקנתום שמו אמר לי וכי מטילין קנקנתום לתוך הדיו התורה אמרה ומחה כתב שיוכל למחות

מאי קאמר ליה ומאי קא מהדר ליה

הכי קאמר ליה לא מבעיא בחסירות ויתירות דבקי אנא אלא אפילו למיחש לזבוב דדילמא אתי ויתיב אתגיה דדלית ומחיק ליה ומשוי ליה ריש דבר אחד יש לי שאני מטיל לתוך הדיו וקנקנתום שמו

איני והא תניא אמר רבי מאיר כשהייתי למד תורה אצל רבי ישמעאל הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו ולא אמר לי דבר כשבאתי אצל רבי עקיבא אסרה עלי

קשיא שמוש אשמוש קשיא אסרה אאסרה

בשלמא שמוש אשמוש לא קשיא מעיקרא אתא לקמיה דרבי עקיבא כיון דלא מצי קם אליביה אתא לקמיה דרבי ישמעאל וגמר גמרא הדר אתא לקמיה דרבי עקיבא סבר סברא

אלא אסרה אאסרה קשיא קשיא

תניא רבי יהודה אומר אומר היה רבי מאיר לכל מטילין קנקנתום לתוך הדיו


חוץ מפרשת סוטה בלבד רבי יעקב אומר משמו חוץ מפרשת סוטה של מקדש מאי בינייהו אמר רבי ירמיה למחוק לה מן התורה איכא בינייהו

והני תנאי כי הני תנאי דתניא אין מגילתה כשירה להשקות בה סוטה אחרת רבי אחי בר יאשיה אומר מגילתה כשירה להשקות בה סוטה אחרת

אמר רב פפא דילמא לא היא עד כאן לא קאמר תנא קמא התם אלא כיון דאינתיק לשום רחל לא הדרא מינתקא לשום לאה אבל תורה דסתמא כתיבה הכי נמי דמחקינן

אמר רב נחמן בר יצחק דילמא לא היא עד כאן לא קאמר רבי אחי בר יאשיה התם אלא במגילה דאיכתוב לשום אלות בעולם אבל תורה דלהתלמד כתיבה הכי נמי דלא מחקינן

ורבי אחי בר יאשיה לית ליה כתב לגרש את אשתו ונמלך מצאו בן עירו ואמר לו שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך פסול לגרש בו

אמרי התם וכתב לה אמר רחמנא בעינן כתיבה לשמה הכא נמי ועשה לה מאי עשייה מחיקה:

אינה מספקת לשתות עד שפניה [כו׳]: מני רבי שמעון היא דאמר מקריב את מנחתה ואחר כך משקה דכמה דלא קרבה מנחתה לא בדקי לה מיא דכתיב מנחת זכרון מזכרת עון

אימא סיפא יש לה זכות היתה תולה לה אתאן לרבנן דאי רבי שמעון האמר אין זכות תולה במים המרים

אמר רב חסדא הא מני רבי עקיבא היא דאמר מקריב את מנחתה ואחר כך משקה ובזכות סבר לה כרבנן:

והם אומרים הוציאוה וכו׳: מאי טעמא דדילמא מתה למימרא דמת אסור במחנה לויה

והתניא טמא מת מותר ליכנס למחנה לויה ולא טמא מת בלבד אמרו אלא אפילו מת עצמו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו

אמר אביי שמא תפרוס נדה למימרא דבעיתותא מרפיא אין דכתיב ותתחלחל המלכה מאד ואמר רב שפירסה נדה והא אנן תנן חרדה מסלקת דמים פחדא צמית ביעתותא מרפיא:

יש לה זכות היתה וכו׳: מני מתניתין לא אבא יוסי בן חנן ולא רבי אלעזר בן יצחק איש כפר דרום ולא רבי ישמעאל

דתניא אם יש לה זכות תולה לה שלשה חדשים כדי הכרת העובר דברי אבא יוסי בן חנן רבי אלעזר בן יצחק איש כפר דרום אומר תשעה חדשים שנאמר ונקתה ונזרעה זרע ולהלן הוא אומר זרע יעבדנו יספר זרע הראוי לספר

רבי ישמעאל אומר שנים עשר חדש ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר דכתיב להן מלכא מלכי ישפר עליך וחטיך בצדקה פרק ועויתך במחן ענין


  • לימוד מסכת סוטה מוקדש ע"י אהבה לייבטאג לכבוד בריינה לוי שגרמה לה להתאהב בלימוד.

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

סוטה כ

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

סוטה כ

קשיא דרבי עקיבא אדרבי עקיבא התם אמר מחיקה מעכבא והכא אמר קומץ מעכב

תרי תנאי ואליבא דרבי עקיבא

איבעיא להו אמרה איני שותה מחמת בריותא וחזרה ואמרה שותה אני מהו כיון דאמרה איני שותה טמאה אני קאמרה וכיון דאחזיק נפשה בטומאה לא מציא הדרה בה או דילמא כיון דאמרה שותה אני גליא דעתה דמחמת ביעתותא הוא דאמרה תיקו

אמר אבוה דשמואל צריך שיתן מר לתוך המים מאי טעמא דאמר קרא מי המרים שמרים כבר:

מתני׳ עד שלא נמחקה המגילה אמרה איני שותה מגילתה נגנזת ומנחתה מתפזרת על הדשן ואין מגילתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת נמחקה המגילה ואמרה טמאה אני המים נשפכין ומנחתה מתפזרת על בית הדשן נמחקה המגילה ואמרה איני שותה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה

אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות והיא מתמלאת גידין והם אומרים הוציאוה שלא תטמא העזרה

אם יש לה זכות היתה תולה לה יש זכות תולה שנה אחת יש זכות תולה שתי שנים יש זכות תולה שלש שנים מכאן אומר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה רבי אליעזר אומר כל המלמד בתו תורה (כאילו) לומדה תפלות

רבי יהושע אומר רוצה אשה בקב ותפלות מתשעה קבין ופרישות הוא היה אומר חסיד שוטה ורשע ערום ואשה פרושה ומכות פרושין הרי אלו מבלי עולם:

גמ׳ אמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי מאיר כשהייתי למד תורה אצל רבי עקיבא הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו ולא אמר לי דבר כשבאתי אצל רבי ישמעאל אמר לי בני מה מלאכתך אמרתי לו לבלר אני אמר לי בני הוי זהיר שמלאכתך מלאכת שמים היא שמא תחסיר אות אחת או תתיר אות אחת נמצאת אתה מחריב את כל העולם כלו

אמרתי לו דבר אחד יש לי שאני מטיל לתוך הדיו וקנקנתום שמו אמר לי וכי מטילין קנקנתום לתוך הדיו התורה אמרה ומחה כתב שיוכל למחות

מאי קאמר ליה ומאי קא מהדר ליה

הכי קאמר ליה לא מבעיא בחסירות ויתירות דבקי אנא אלא אפילו למיחש לזבוב דדילמא אתי ויתיב אתגיה דדלית ומחיק ליה ומשוי ליה ריש דבר אחד יש לי שאני מטיל לתוך הדיו וקנקנתום שמו

איני והא תניא אמר רבי מאיר כשהייתי למד תורה אצל רבי ישמעאל הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו ולא אמר לי דבר כשבאתי אצל רבי עקיבא אסרה עלי

קשיא שמוש אשמוש קשיא אסרה אאסרה

בשלמא שמוש אשמוש לא קשיא מעיקרא אתא לקמיה דרבי עקיבא כיון דלא מצי קם אליביה אתא לקמיה דרבי ישמעאל וגמר גמרא הדר אתא לקמיה דרבי עקיבא סבר סברא

אלא אסרה אאסרה קשיא קשיא

תניא רבי יהודה אומר אומר היה רבי מאיר לכל מטילין קנקנתום לתוך הדיו


חוץ מפרשת סוטה בלבד רבי יעקב אומר משמו חוץ מפרשת סוטה של מקדש מאי בינייהו אמר רבי ירמיה למחוק לה מן התורה איכא בינייהו

והני תנאי כי הני תנאי דתניא אין מגילתה כשירה להשקות בה סוטה אחרת רבי אחי בר יאשיה אומר מגילתה כשירה להשקות בה סוטה אחרת

אמר רב פפא דילמא לא היא עד כאן לא קאמר תנא קמא התם אלא כיון דאינתיק לשום רחל לא הדרא מינתקא לשום לאה אבל תורה דסתמא כתיבה הכי נמי דמחקינן

אמר רב נחמן בר יצחק דילמא לא היא עד כאן לא קאמר רבי אחי בר יאשיה התם אלא במגילה דאיכתוב לשום אלות בעולם אבל תורה דלהתלמד כתיבה הכי נמי דלא מחקינן

ורבי אחי בר יאשיה לית ליה כתב לגרש את אשתו ונמלך מצאו בן עירו ואמר לו שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך פסול לגרש בו

אמרי התם וכתב לה אמר רחמנא בעינן כתיבה לשמה הכא נמי ועשה לה מאי עשייה מחיקה:

אינה מספקת לשתות עד שפניה [כו׳]: מני רבי שמעון היא דאמר מקריב את מנחתה ואחר כך משקה דכמה דלא קרבה מנחתה לא בדקי לה מיא דכתיב מנחת זכרון מזכרת עון

אימא סיפא יש לה זכות היתה תולה לה אתאן לרבנן דאי רבי שמעון האמר אין זכות תולה במים המרים

אמר רב חסדא הא מני רבי עקיבא היא דאמר מקריב את מנחתה ואחר כך משקה ובזכות סבר לה כרבנן:

והם אומרים הוציאוה וכו׳: מאי טעמא דדילמא מתה למימרא דמת אסור במחנה לויה

והתניא טמא מת מותר ליכנס למחנה לויה ולא טמא מת בלבד אמרו אלא אפילו מת עצמו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו

אמר אביי שמא תפרוס נדה למימרא דבעיתותא מרפיא אין דכתיב ותתחלחל המלכה מאד ואמר רב שפירסה נדה והא אנן תנן חרדה מסלקת דמים פחדא צמית ביעתותא מרפיא:

יש לה זכות היתה וכו׳: מני מתניתין לא אבא יוסי בן חנן ולא רבי אלעזר בן יצחק איש כפר דרום ולא רבי ישמעאל

דתניא אם יש לה זכות תולה לה שלשה חדשים כדי הכרת העובר דברי אבא יוסי בן חנן רבי אלעזר בן יצחק איש כפר דרום אומר תשעה חדשים שנאמר ונקתה ונזרעה זרע ולהלן הוא אומר זרע יעבדנו יספר זרע הראוי לספר

רבי ישמעאל אומר שנים עשר חדש ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר דכתיב להן מלכא מלכי ישפר עליך וחטיך בצדקה פרק ועויתך במחן ענין


גלול כלפי מעלה