סוטה ג

אלמא קסברי דאסור לקנאות

ומאן דאמר מותר לקנאות מהו לשון קינוי אמר רב נחמן בר יצחק אין קינוי אלא לשון התראה וכן הוא אומר ויקנא ה׳ לארצו

תניא היה רבי מאיר אומר אדם עובר עבירה בסתר והקדוש ברוך הוא מכריז עליו בגלוי שנאמר ועבר עליו רוח קנאה ואין עבירה אלא לשון הכרזה שנאמר ויצו משה ויעבירו קול במחנה

ריש לקיש אמר אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות שנאמר איש איש כי תשטה אשתו תשטה כתיב

תניא דבי רבי ישמעאל מפני מה האמינה תורה עד אחד בסוטה שרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה ועד אחד מעידה שהיא טמאה

אמר ליה רב פפא לאביי והא כי כתיבה קינוי בתר סתירה וטומאה הוא דכתיבה

אמר ליה ועבר וכבר עבר

אלא מעתה ועבר לכם כל חלוץ הכי נמי

התם מדכתיב ונכבשה הארץ לפני ה׳ ואחר תשבו משמע דלהבא אלא הכא אי סלקא דעתך כדכתיבי ועבר בתר טומאה וסתירה קינוי למה לי

תנא דבי רבי ישמעאל אין אדם מקנא לאשתו אלא אם כן נכנסה בו רוח שנאמר ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו מאי רוח

רבנן אמרי רוח טומאה רב אשי אמר רוח טהרה

ומסתברא כמאן דאמר רוח טהרה דתניא וקנא את אשתו רשות דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר חובה אי אמרת בשלמא רוח טהרה שפיר אלא אי אמרת רוח טומאה רשות וחובה לעיולי לאיניש רוח טומאה בנפשיה

גופא וקנא את אשתו רשות דברי רבי ישמעאל ורבי עקיבא אומר חובה לה יטמא רשות דברי רבי ישמעאל ורבי עקיבא אומר חובה

לעלם בהם תעבדו רשות דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר חובה

אמר ליה רב פפא לאביי ואמרי לה רב משרשיא לרבא לימא רבי ישמעאל ורבי עקיבא בכל התורה כולה הכי פליגי דמר אמר רשות ומר אמר חובה אמר ליה הכא בקראי פליגי

וקנא את אשתו רשות דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר חובה

מאי טעמא דרבי ישמעאל סבר לה כי האי תנא דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר כלפי שאמרה תורה לא תשנא את אחיך בלבבך יכול כגון זו תלמוד לומר ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו

ורבי עקיבא קינוי אחרינא כתיב

ורבי ישמעאל איידי דבעי למיכתב והיא נטמאה והיא לא נטמאה כתיב נמי וקנא את אשתו

לכדתנא דבי רבי ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל כל פרשה שנאמרה ונישנית לא נישנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה

לה יטמא רשות דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר חובה

מאי טעמא דרבי ישמעאל איידי דכתיב אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו איצטריכא למיכתב לה יטמא

ורבי עקיבא מכי אם לשארו נפקא לה יטמא למה לי לחובה

ורבי ישמעאל לה מיטמא ואין מיטמא לאיבריה

ורבי עקיבא אם כן ליכתוב רחמנא לה ולישתוק יטמא למה לי שמע מינה

ורבי ישמעאל איידי דכתב לה כתב נמי יטמא לכדתני דבי רבי ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל כל פרשה שנאמרה ונישנית לא נישנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה

לעלם בהם תעבדו רשות דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר חובה

מאי טעמא דרבי ישמעאל איידי דכתיב לא תחיה כל נשמה איצטריך נמי למיכתב לעלם בהם תעבדו למישרי אחד מכל האומות שבא על הכנענית והוליד ממנה בן שאתה רשאי לקנותו

דתניא מנין לאחד מן האומות שבא על הכנענית והוליד ממנה בן שאתה רשאי לקנותו בעבד תלמוד לומר וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו

יכול אף הכנעני שבא על אחת מן האומות והוליד ממנה בן שאתה רשאי לקנותו בעבד תלמוד לומר אשר הולידו בארצכם מן הנולדים בארצכם ולא מן הגרים בארצכם

ורבי עקיבא ממהם תקנו נפקא לעלם בהם תעבדו למה לי לחובה

ורבי ישמעאל בהם ולא באחיכם

ורבי עקיבא באחיכם מסיפא דקרא נפקא ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך

ורבי ישמעאל איידי דכתיב ובאחיכם כתיב נמי בהם לכדתני דבי רבי ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל כל פרשה שנאמרה ונישנית לא נישנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה

אמר רב חסדא זנותא בביתא כי קריא לשומשמא ואמר רב חסדא תוקפא בביתא כי קריא לשומשמא אידי ואידי באיתתא אבל בגברא לית לן בה

ואמר רב חסדא בתחילה קודם שחטאו ישראל היתה שכינה שורה עם כל אחד ואחד שנאמר כי ה׳ אלהיך מתהלך בקרב מחנך כיון שחטאו נסתלקה שכינה מהם שנאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל העושה מצוה אחת בעולם הזה מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא שנאמר והלך לפניך צדקך וכל העובר עבירה אחת בעולם הזה מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין שנאמר ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו

רבי אלעזר אומר קשורה בו ככלב שנאמר ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה לשכב אצלה בעולם הזה להיות עמה לעולם הבא

תנן התם שהיה בדין

ומה עדות הראשונה שאין אוסרתה איסור עולם אינה מתקיימת בפחות משנים עדות האחרונה שאוסרתה איסור עולם אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים

תלמוד לומר ועד אין בה כל שיש בה

וקל וחומר לעדות הראשונה מעתה ומה עדות האחרונה שאוסרתה איסור עולם מתקיימת בעד אחד עדות הראשונה שאין אוסרתה איסור עולם אינו דין שתתקיים בעד אחד

תלמוד לומר כי מצא בה ערות דבר ולהלן הוא אומר על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר מה דבר האמור להלן על פי שנים עדים אף כאן על פי שנים

האי מכי מצא בה ערות דבר נפקא מבה נפקא בה ולא בקינוי בה ולא בסתירה מיבעי ליה

הכי נמי קאמר תלמוד לומר בה בה ולא בקינוי בה ולא בסתירה

וטומאה בעלמא בלא קינוי ובלא סתירה דלא מהימן עד אחד מנלן נאמר כאן כי מצא בה ערות דבר ונאמר להלן על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר מה דבר האמור להלן עדים שנים אף כאן עדים שנים

תנו רבנן אי זו היא עדות הראשונה זו עדות סתירה עדות אחרונה זו עדות טומאה