Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ח׳ באייר תשפ״ג | 29 אפריל 2023
  • לימוד מסכת סוטה מוקדש ע"י אהבה לייבטאג לכבוד בריינה לוי שגרמה לה להתאהב בלימוד.

סוטה לא

אמר רבי יהושע במשנה, שכאשר נאמר "לו" בפסוק על איוב (איוב) כתיב בוי"ו ולא באל"ף ויבואר: לו אחכה במקום ולא אחכה. למה בכלל הייתה סיבה לחשוב שזה נכתב בוי"ו אבל נקרא באל"ף? מדוע סבר רבי יהושע שאיוב עובד את ה' מתוך אהבה ולא מיראה? מה ההבדל בשכר בין מי שעובד את ה' מאהבה או מיראה? מאיפה זה נדרש? ניתן להאמין עד אחד, אפילו אחד שבדרך כלל אינו מקובל בבית הדין, שהאשה קיימה יחסים עם הגבר כשנסתרה עמו בחדר (נטמאה) ועל פי דברים אלו, לא משקים את הסוטה. מדוע מאמינים לעד אחד? למה צריך שניים כדי להעיד שנסתרה? מה הדין אם הייתה עדות סותרת לגבי האם היא נטמאה או לא – באילו מקרים היא יכולה לשתות את המים ובאילו מקרים לא? איך זה מסתדר עם האמירה של עולא שבמקרים שבהם מאמינים לעד אחד, עד אחד נחשב כשניים? עולא ורבי חייא מתרצים את זה בדרכים אחרות ולכל אחד יש קריאה אחרת של המשנה.

במקהלות ברכו אלהים ה׳ ממקור ישראל

והא לא חזו אמר רבי תנחום כרס נעשה להן כאספקלריא המאירה וראו:

בו ביום דרש רבי יהושע בן הורקנוס שלא עבד איוב כו׳: וליחזי האי לא אי בלמד אלף כתיב לא הוא אי בלמד ויו כתיב לו הוא

וכל היכא דכתיב בלמד אלף לא הוא אלא מעתה בכל צרתם לא צר דכתיב בלמד אלף הכי נמי דלא הוא

וכי תימא הכי נמי והכתיב ומלאך פניו הושיעם אלא לאו משמע הכי ומשמע הכי

תניא רבי מאיר אומר נאמר ירא אלהים באיוב ונאמר ירא אלהים באברהם מה ירא אלהים האמור באברהם מאהבה אף ירא אלהים האמור באיוב מאהבה

ואברהם גופיה מנלן דכתיב זרע אברהם אהבי

מאי איכא בין עושה מאהבה לעושה מיראה איכא הא דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר גדול העושה מאהבה יותר מן העושה מיראה שזה תלוי לאלף דור וזה תלוי לאלפים דור

הכא כתיב לאלפים לאהבי ולשמרי מצותי והתם כתיב ולשמרי מצותו לאלף דור

התם נמי כתיב לאהביו ולשמרי מצותו לאלף דור

האי לדסמיך ליה והאי לדסמיך ליה

הנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דרבא חד אמר ליה אקריון בחלמאי מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וחד אמר ליה אקריון בחלמאי וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ויעלצו בך אהבי שמך אמר להו תרוייכו רבנן צדיקי גמורי אתון מר מאהבה ומר מיראה:

הדרן עלך כשם שהמים

מי שקינא לאשתו ונסתרה אפילו שמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובה דברי רבי אליעזר

רבי יהושע אומר עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה

אמר עד אחד אני ראיתיה שנטמאת לא היתה שותה ולא עוד אלא אפילו עבד אפילו שפחה הרי אלו נאמנין אף לפוסלה מכתובתה

חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה הרי אלו נאמנות ולא לפוסלה מכתובתה אלא שלא תשתה

שהיה בדין ומה אם עדות ראשונה שאין אוסרתה איסור עולם אינה מתקיימת בפחות משנים עדות אחרונה שאוסרתה איסור עולם אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים

תלמוד לומר ועד אין בה כל עדות שיש בה

וקל וחומר לעדות הראשונה מעתה ומה אם


עדות אחרונה שאוסרתה איסור עולם הרי היא מתקיימת בעד אחד עדות הראשונה שאין אוסרתה איסור עולם אינו דין שתתקיים בעד אחד

תלמוד לומר כי מצא בה ערות דבר ולהלן הוא אומר על פי שני עדים יקום דבר מה להלן על פי שנים אף כאן פי שנים

עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת אשה אומרת נטמאת ואשה אומרת לא נטמאת היתה שותה

אחד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת היתה שותה שנים אומרים נטמאת ואחד אומר לא נטמאת לא היתה שותה:

גמ׳ האי תלמוד לומר כי מצא בה ערות דבר

תלמוד לומר בה בה ולא בקינוי בה ולא בסתירה מיבעי ליה

הכי נמי קאמר תלמוד לומר בה בה ולא בקינוי בה ולא בסתירה

וטומאה בעלמא בלא קינוי ובלא סתירה דלא מהימן עד אחד מנלן נאמר כאן דבר ונאמר להלן דבר מה להלן בשני עדים אף כאן בשני עדים:

עד אומר נטמאת: טעמא דקא מכחיש ליה הא לא קא מכחיש ליה עד אחד מהימן

מנהני מילי דתנו רבנן ועד אין בה בשנים הכתוב מדבר

אתה אומר בשנים או אינו אלא באחד תלמוד לומר לא יקום עד אחד באיש וגו׳

ממשמע שנאמר לא יקום עד איני יודע שהוא אחד מה תלמוד לומר אחד זה בנה אב כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד

ואמר רחמנא תרי לית בה אלא חד והיא לא נתפשה אסורה

וכיון דמדאורייתא עד אחד מהימן אידך היכי מצי מכחיש ליה והא אמר עולא כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים

אלא אמר עולא תני לא היתה שותה וכן אמר רבי יצחק לא היתה שותה ורבי חייא אמר היתה שותה

לרבי חייא קשיא דעולא לא קשיא כאן בבת אחת כאן בזה אחר זה

תנן עד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת היתה שותה הא חד וחד לא היתה שותה תיובתא דרבי חייא

אמר לך רבי חייא וליטעמיך אימא סיפא שנים אומרים נטמאת ואחד אומר לא נטמאת לא היתה שותה הא חד וחד היתה שותה

אלא כולה בפסולי עדות ורבי נחמיה היא דתניא רבי נחמיה אומר כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות ועשו שתי נשים באיש אחד כשני אנשים באיש אחד

ואיכא דאמרי כל היכא דאתא עד אחד כשר מעיקרא אפילו מאה נשים נמי כעד אחד דמיין


  • לימוד מסכת סוטה מוקדש ע"י אהבה לייבטאג לכבוד בריינה לוי שגרמה לה להתאהב בלימוד.

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

סוטה לא

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

סוטה לא

במקהלות ברכו אלהים ה׳ ממקור ישראל

והא לא חזו אמר רבי תנחום כרס נעשה להן כאספקלריא המאירה וראו:

בו ביום דרש רבי יהושע בן הורקנוס שלא עבד איוב כו׳: וליחזי האי לא אי בלמד אלף כתיב לא הוא אי בלמד ויו כתיב לו הוא

וכל היכא דכתיב בלמד אלף לא הוא אלא מעתה בכל צרתם לא צר דכתיב בלמד אלף הכי נמי דלא הוא

וכי תימא הכי נמי והכתיב ומלאך פניו הושיעם אלא לאו משמע הכי ומשמע הכי

תניא רבי מאיר אומר נאמר ירא אלהים באיוב ונאמר ירא אלהים באברהם מה ירא אלהים האמור באברהם מאהבה אף ירא אלהים האמור באיוב מאהבה

ואברהם גופיה מנלן דכתיב זרע אברהם אהבי

מאי איכא בין עושה מאהבה לעושה מיראה איכא הא דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר גדול העושה מאהבה יותר מן העושה מיראה שזה תלוי לאלף דור וזה תלוי לאלפים דור

הכא כתיב לאלפים לאהבי ולשמרי מצותי והתם כתיב ולשמרי מצותו לאלף דור

התם נמי כתיב לאהביו ולשמרי מצותו לאלף דור

האי לדסמיך ליה והאי לדסמיך ליה

הנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דרבא חד אמר ליה אקריון בחלמאי מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וחד אמר ליה אקריון בחלמאי וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ויעלצו בך אהבי שמך אמר להו תרוייכו רבנן צדיקי גמורי אתון מר מאהבה ומר מיראה:

הדרן עלך כשם שהמים

מי שקינא לאשתו ונסתרה אפילו שמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובה דברי רבי אליעזר

רבי יהושע אומר עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה

אמר עד אחד אני ראיתיה שנטמאת לא היתה שותה ולא עוד אלא אפילו עבד אפילו שפחה הרי אלו נאמנין אף לפוסלה מכתובתה

חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה הרי אלו נאמנות ולא לפוסלה מכתובתה אלא שלא תשתה

שהיה בדין ומה אם עדות ראשונה שאין אוסרתה איסור עולם אינה מתקיימת בפחות משנים עדות אחרונה שאוסרתה איסור עולם אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים

תלמוד לומר ועד אין בה כל עדות שיש בה

וקל וחומר לעדות הראשונה מעתה ומה אם


עדות אחרונה שאוסרתה איסור עולם הרי היא מתקיימת בעד אחד עדות הראשונה שאין אוסרתה איסור עולם אינו דין שתתקיים בעד אחד

תלמוד לומר כי מצא בה ערות דבר ולהלן הוא אומר על פי שני עדים יקום דבר מה להלן על פי שנים אף כאן פי שנים

עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת אשה אומרת נטמאת ואשה אומרת לא נטמאת היתה שותה

אחד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת היתה שותה שנים אומרים נטמאת ואחד אומר לא נטמאת לא היתה שותה:

גמ׳ האי תלמוד לומר כי מצא בה ערות דבר

תלמוד לומר בה בה ולא בקינוי בה ולא בסתירה מיבעי ליה

הכי נמי קאמר תלמוד לומר בה בה ולא בקינוי בה ולא בסתירה

וטומאה בעלמא בלא קינוי ובלא סתירה דלא מהימן עד אחד מנלן נאמר כאן דבר ונאמר להלן דבר מה להלן בשני עדים אף כאן בשני עדים:

עד אומר נטמאת: טעמא דקא מכחיש ליה הא לא קא מכחיש ליה עד אחד מהימן

מנהני מילי דתנו רבנן ועד אין בה בשנים הכתוב מדבר

אתה אומר בשנים או אינו אלא באחד תלמוד לומר לא יקום עד אחד באיש וגו׳

ממשמע שנאמר לא יקום עד איני יודע שהוא אחד מה תלמוד לומר אחד זה בנה אב כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד

ואמר רחמנא תרי לית בה אלא חד והיא לא נתפשה אסורה

וכיון דמדאורייתא עד אחד מהימן אידך היכי מצי מכחיש ליה והא אמר עולא כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים

אלא אמר עולא תני לא היתה שותה וכן אמר רבי יצחק לא היתה שותה ורבי חייא אמר היתה שותה

לרבי חייא קשיא דעולא לא קשיא כאן בבת אחת כאן בזה אחר זה

תנן עד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת היתה שותה הא חד וחד לא היתה שותה תיובתא דרבי חייא

אמר לך רבי חייא וליטעמיך אימא סיפא שנים אומרים נטמאת ואחד אומר לא נטמאת לא היתה שותה הא חד וחד היתה שותה

אלא כולה בפסולי עדות ורבי נחמיה היא דתניא רבי נחמיה אומר כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות ועשו שתי נשים באיש אחד כשני אנשים באיש אחד

ואיכא דאמרי כל היכא דאתא עד אחד כשר מעיקרא אפילו מאה נשים נמי כעד אחד דמיין


גלול כלפי מעלה