Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

ט׳ באייר תשפ״ג | 30 אפריל 2023
  • לימוד מסכת סוטה מוקדש ע"י אהבה לייבטאג לכבוד בריינה לוי שגרמה לה להתאהב בלימוד.

סוטה לב

הדף היום מוקדש ע"י מלכה סוי לע"נ סבתה, רחל לאה בת רב דויד.

הדף היום מוקדש ע"י משפחת הדרן בזום לרפואת הרב חיים בן ציפורה ריבה, בעלה של חברתינו טרי קריבושה.

הדף היום מוקדש ע"י לין קיי, ג'ו נדיס ומאיה זנגר-נדיס לע"נ טד קרץ במלאות השלושים לפטירתו.

על מנת לפתור את הקושי בדעת רבי חייא משני המקרים האחרונים במשנה, קובעת הגמרא כי המשנה מתייחסת למקרים שבהם אחד מהקבוצות של עדים או אולי שניהם עדים פסולים והמשנה הולכת בעקבות רבי נחמיה הסובר כי במקרים בהם מתקבלים עדים פסולים, אנו הולכים לפי הקבוצה עם מספר העדים הגדול יותר. ישנן שתי גרסאות שונות לעמדתו של רבי נחמיה. הפרק השביעי מתחיל ברשימה של מקרים בהם הדין מחייב קריאה וניתן לומר בשפה שאינה עברית ומקרים בהם חייבים להגיד את האמירה בעברית בלבד. דברי הכהן לסוטה, וידוי מעשרות, שמע, תפילה (עמידה), ברכת המזון, שבועת עדות ושבועה הפיקדון – אפשר לומר הכל בכל לשון (שמבינים). מקרא ביכורים, חליצה, הברכות והקללות שנאמרו בכניסה לישראל, ברכת הכהנים, ברכת הכהן הגדול ביום הכיפורים, קריאת המלך בתורה בהקהל, ואמירת החכמים הטקס עגלה ערופה צריכים להיאמר בעברית בלבד. המשנה מביאה מקור לכמה מהמקרים הללו, המסבירה מדוע צריך לומר אותם בעברית. לאחר מכן הם מסבירים בפירוט כיצד בוצע טקס הברכות והקללות. הגמרא פותחת בהסבר כיצד אנו יודעים שניתן לעשות טקס סוטה בכל שפה. מה בדיוק מסביר הכהן לאישה בכל לשון ומדוע? מהיכן נדרש שאפשר לעשות את הווידוי במעשרות בכל לשון? אנו למדים מוידוי מעשרות שצריך לומר שבח על עצמך בשקט וממקרא הביכורים אנו למדים שדברים של גנות אנו אומרים בקול רם. אם זה נכון, אנו אומרים תפילה בקול שקט כדי לא להביך את עצמנו כאשר אנו מפרטים את חטאינו – אז נשמע הפוך! כדי לפתור זאת, הם מתקנים את האמירה הקודמת (מה שאנו אומרים בקול רם) בהתייחסות לצרות, ולא לגנות, כדי שאנשים ישמעו ויתפללו לרחמים. לגבי שמע, יש ויכוח תנאי אם יש לקרוא אותה בעברית בלבד או לא. מה ההוכחה בפסוקים לכל דעה?

והכא במאי עסקינן כגון דאתאי אשה מעיקרא

ותרצה לדרבי נחמיה הכי רבי נחמיה אומר כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דיעות ועשו שתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד אבל שתי נשים באיש אחד כי פלגא ופלגא דמי

ותרתי בפסולי עדות למה לי מהו דתימא כי אזלינן בתר רוב דיעות לחומרא אבל לקולא לא אזלינן קא משמע לן:

הדרן עלך מי שקינא

אלו נאמרין בכל לשון פרשת סוטה ווידוי מעשר קרית שמע ותפלה וברכת המזון ושבועת העדות ושבועת הפיקדון

ואלו נאמרין בלשון הקודש מקרא ביכורים וחליצה ברכות וקללות ברכת כהנים וברכת כהן גדול ופרשת המלך ופרשת עגלה ערופה ומשוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם

מקרא ביכורים כיצד וענית ואמרת לפני ה׳ אלהיך ולהלן הוא אומר וענו הלוים ואמרו מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש

חליצה כיצד וענתה ואמרה ולהלן הוא אומר וענו הלוים ואמרו מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש

רבי יהודה אומר וענתה ואמרה ככה עד שתאמר בלשון הזה

ברכות וקללות כיצד כיון שעברו ישראל את הירדן ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון שבצד שכם שבאצל אלוני מורה שנאמר הלא המה בעבר הירדן וגו׳ ולהלן הוא אומר ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה מה אלון מורה האמור להלן שכם אף אלון מורה האמור כאן שכם

ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע הכהנים מקיפין את הארון והלוים את הכהנים וכל ישראל מכאן ומכאן שנאמר וכל ישראל וזקניו ושטרים ושפטיו עומדים מזה ומזה לארון וגו׳

הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן עד שגומרין ברכות וקללות

ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון שנאמר באר היטב ונטלו את האבנים ובאו


ולנו במקומן:

גמ׳ פרשת סוטה מנלן דכתיב ואמר הכהן לאשה בכל לשון שהוא אומר

תנו רבנן משמיעין אותה בכל לשון שהיא שומעת על מה היא שותה ובמה היא שותה על מה נטמאת ובמה היא נטמאת

על מה היא שותה על עסקי קינוי וסתירה ובמה היא שותה במקידה של חרש

על מה נטמאת על עסקי שחוק וילדות ובמה היא נטמאת בשוגג או במזיד באונס [או] ברצון וכל כך למה שלא להוציא לעז על מים המרים:

וידוי מעשר: מנלן דכתיב ואמרת לפני ה׳ אלהיך בערתי הקדש מן הבית ויליף אמירה מסוטה בכל לשון שהוא אומר

אמר ליה רב זביד לאביי ולילף אמירה מלוים מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש

דנין אמירה גרידתא מאמירה גרידתא ואין דנין אמירה גרידתא מענייה ואמירה

תניא רבי שמעון בן יוחי אומר אדם אומר שבחו בקול נמוך וגנותו בקול רם

שבחו בקול נמוך מן וידוי המעשר גנותו בקול רם ממקרא ביכורים

וגנותו בקול רם והאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מפני מה תקנו תפלה בלחש כדי שלא לבייש את עוברי עבירה שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה

לא תימא גנותו אלא אימא צערו כדתניא וטמא טמא יקרא צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים וכל מי שאירע בו דבר צריך להודיע לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים

גופא אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מפני מה תיקנו תפלה בלחש שלא לבייש את עוברי עבירה שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה

ולא והא איכא דמים דם חטאת למעלה ודם עולה למטה התם כהן הוא דידע

והאיכא חטאת נקבה עולה זכר התם מיכסיא באליה

תינח כבשה שעירה מאי איכא למימר התם איהו דקא מיכסיף נפשיה דאיבעי ליה לאיתויי כבשה וקא מייתי שעירה

חטאת דעבודה זרה דלא סגי דלאו שעירה מאי איכא למימר התם ניכסיף וניזיל כי היכי דנכפר ליה:

קרית שמע: מנלן דכתיב שמע ישראל בכל לשון שאתה שומע

תנו רבנן קרית שמע ככתבה דברי רבי וחכמים אומרים בכל לשון

מאי טעמא דרבי אמר קרא והיו בהווייתן יהו

ורבנן אמר קרא שמע בכל לשון שאתה שומע

ורבנן נמי הא כתיב והיו ההוא שלא יקראנה למפרע

ורבי שלא יקראנה למפרע מנליה נפקא לה מדברים הדברים ורבנן דברים הדברים לא משמע להו

ורבי נמי הכתיב שמע ההוא מיבעי ליה להשמיע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך ורבנן סברי לה כמאן דאמר הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא

לימא קסבר רבי


  • לימוד מסכת סוטה מוקדש ע"י אהבה לייבטאג לכבוד בריינה לוי שגרמה לה להתאהב בלימוד.

להעמיק בדף

אדר א שיעור 1 שיעור

על שפת הקריאה: בלשון הקודש או בכל לשון? – סוגיות נבחרות – אדר א' שיעור 1

ברוכה הבאה לסדרת אדר א': קריאת שמע: שפה, כוונה וצורה עם אור בילט, רמי"ת בבית מדרש לנשים מגדל עוז אנו נלמד סוגיות מפרק שני בברכות על קריאת שמע והערב: על שפת הקריאה- בלשון הקודש או בכל לשון- הסוגיא בפתיחת פרק שני דף הנחייה ללימוד חברותא דפי הגמרא הקדמה: פתחי את הקובץ (דף הנחייה ללימוד חברותא)…

סוטה לב

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

סוטה לב

והכא במאי עסקינן כגון דאתאי אשה מעיקרא

ותרצה לדרבי נחמיה הכי רבי נחמיה אומר כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דיעות ועשו שתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד אבל שתי נשים באיש אחד כי פלגא ופלגא דמי

ותרתי בפסולי עדות למה לי מהו דתימא כי אזלינן בתר רוב דיעות לחומרא אבל לקולא לא אזלינן קא משמע לן:

הדרן עלך מי שקינא

אלו נאמרין בכל לשון פרשת סוטה ווידוי מעשר קרית שמע ותפלה וברכת המזון ושבועת העדות ושבועת הפיקדון

ואלו נאמרין בלשון הקודש מקרא ביכורים וחליצה ברכות וקללות ברכת כהנים וברכת כהן גדול ופרשת המלך ופרשת עגלה ערופה ומשוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם

מקרא ביכורים כיצד וענית ואמרת לפני ה׳ אלהיך ולהלן הוא אומר וענו הלוים ואמרו מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש

חליצה כיצד וענתה ואמרה ולהלן הוא אומר וענו הלוים ואמרו מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש

רבי יהודה אומר וענתה ואמרה ככה עד שתאמר בלשון הזה

ברכות וקללות כיצד כיון שעברו ישראל את הירדן ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון שבצד שכם שבאצל אלוני מורה שנאמר הלא המה בעבר הירדן וגו׳ ולהלן הוא אומר ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה מה אלון מורה האמור להלן שכם אף אלון מורה האמור כאן שכם

ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע הכהנים מקיפין את הארון והלוים את הכהנים וכל ישראל מכאן ומכאן שנאמר וכל ישראל וזקניו ושטרים ושפטיו עומדים מזה ומזה לארון וגו׳

הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן עד שגומרין ברכות וקללות

ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון שנאמר באר היטב ונטלו את האבנים ובאו


ולנו במקומן:

גמ׳ פרשת סוטה מנלן דכתיב ואמר הכהן לאשה בכל לשון שהוא אומר

תנו רבנן משמיעין אותה בכל לשון שהיא שומעת על מה היא שותה ובמה היא שותה על מה נטמאת ובמה היא נטמאת

על מה היא שותה על עסקי קינוי וסתירה ובמה היא שותה במקידה של חרש

על מה נטמאת על עסקי שחוק וילדות ובמה היא נטמאת בשוגג או במזיד באונס [או] ברצון וכל כך למה שלא להוציא לעז על מים המרים:

וידוי מעשר: מנלן דכתיב ואמרת לפני ה׳ אלהיך בערתי הקדש מן הבית ויליף אמירה מסוטה בכל לשון שהוא אומר

אמר ליה רב זביד לאביי ולילף אמירה מלוים מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש

דנין אמירה גרידתא מאמירה גרידתא ואין דנין אמירה גרידתא מענייה ואמירה

תניא רבי שמעון בן יוחי אומר אדם אומר שבחו בקול נמוך וגנותו בקול רם

שבחו בקול נמוך מן וידוי המעשר גנותו בקול רם ממקרא ביכורים

וגנותו בקול רם והאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מפני מה תקנו תפלה בלחש כדי שלא לבייש את עוברי עבירה שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה

לא תימא גנותו אלא אימא צערו כדתניא וטמא טמא יקרא צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים וכל מי שאירע בו דבר צריך להודיע לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים

גופא אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מפני מה תיקנו תפלה בלחש שלא לבייש את עוברי עבירה שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה

ולא והא איכא דמים דם חטאת למעלה ודם עולה למטה התם כהן הוא דידע

והאיכא חטאת נקבה עולה זכר התם מיכסיא באליה

תינח כבשה שעירה מאי איכא למימר התם איהו דקא מיכסיף נפשיה דאיבעי ליה לאיתויי כבשה וקא מייתי שעירה

חטאת דעבודה זרה דלא סגי דלאו שעירה מאי איכא למימר התם ניכסיף וניזיל כי היכי דנכפר ליה:

קרית שמע: מנלן דכתיב שמע ישראל בכל לשון שאתה שומע

תנו רבנן קרית שמע ככתבה דברי רבי וחכמים אומרים בכל לשון

מאי טעמא דרבי אמר קרא והיו בהווייתן יהו

ורבנן אמר קרא שמע בכל לשון שאתה שומע

ורבנן נמי הא כתיב והיו ההוא שלא יקראנה למפרע

ורבי שלא יקראנה למפרע מנליה נפקא לה מדברים הדברים ורבנן דברים הדברים לא משמע להו

ורבי נמי הכתיב שמע ההוא מיבעי ליה להשמיע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך ורבנן סברי לה כמאן דאמר הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא

לימא קסבר רבי


גלול כלפי מעלה