Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ח באייר תשפ״ג | 9 מאי 2023
  • לימוד מסכת סוטה מוקדש ע"י אהבה לייבטאג לכבוד בריינה לוי שגרמה לה להתאהב בלימוד.

סוטה מא

הדף היום מוקדש לרגל נישואי נעה בן שושן ואריאל קצוף "נאחל להם מזל טוב יהי רצון שיהא בנין עדי עד בית שישררו בו אהבה ואחוה, בית של תורה וגמילות חסדים."

הכהן הגדול קורא מהתורה ביום הכיפורים. אולם הוא מדלג מקטע אחד לקטע אחר – כיצד ניתן לעשות זאת? הרי ניתן לדלג על קטעים רק כשקוראים מהנביאים, לא מהתורה! אביי פותר זאת מכיוון שניתן לדלג אפילו על קטעי תורה אם הם באותו נושא וכל עוד ניתן להגיע לקטע השני לפני שהמתרגם מסיים לתרגם את הפסוק בארמית. הכהן קורא בעל פה את הקטע השלישי בספר במדבר שכן רחוק מדי וגם לא מכובד לגלגל תורה בציבור. למה לא להוציא יותר מספר תורה אחד? זה מותר רק כאשר מדובר בקוראים שונים, אבל כאשר רק אדם אחד קורא והוא עובר לספר אחר, אנשים יחשבו שהראשון היה חסר קטע ופסול. אילו ברכות אומר הכהן הגדול לאחר שהוא קורא בתורה? אחרי שהיה קורא, אנשים היו מביאים את ספר התורה האישי שלהם מהבית וקוראים ממנו. למה? המלך קורא מהתורה בטקס הקהל פעם בשבע שנים לאחר שנת השמיטה ביום הראשון של חול המועד סוכות. שנה אחת קרא המלך אגריפס והחל לבכות כשהגיע לקטע שאומר שמלך לא יכול להיות אינו יהודי כי הוא נחשב כצאצא מעבדים כנענים כפי שהיה מצאצאי הורדוס, שלדברי חכמים, היה מצאצאי עבד. האנשים אמרו לו לא לדאוג וזעקו: "אחינו אתה! אחינו אתה". המלך קורא מספר רב של קטעים בספר דברים. עולות ונפתרות מספר שאלות, חלקן דומות למה שנשאל על קריאת הכהן הגדול. מדוע עמד המלך אגריפס בזמן הקריאה אם ​​המלך אמור לשבת? ידוע שמלך הרוצה לוותר על הכבוד המגיע לו אינו יכול! כיון שזה היה למצוה, מותר. על רקע סיפורם של היהודים שהחניפו לאגריפס באותו מעמד הקהל, עוברת הגמרא לשורה של אמירות בעניין חניפה.

ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים אמר רב חסדא בעזרת נשים:

וקורא אחרי מות ואך בעשור: ורמינהי מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה

אמר אביי לא קשיא כאן בכדי שיפסוק התורגמן כאן בכדי שלא יפסוק התורגמן

והא עלה קתני מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה ועד כמה מדלגין עד כדי שלא יפסוק התורגמן מכלל דבתורה כלל כלל לא

אלא אמר אביי לא קשיא כאן בענין אחד כאן בשני עניינין

והתניא מדלגין בתורה בענין אחד ובנביא בשני עניינין וכאן וכאן בכדי שלא יפסוק התורגמן

ואין מדלגין מנביא לנביא ובנביא של שנים עשר מדלגין ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו:

וגולל את התורה ומניחה בחיקו כו׳: וכל כך למה שלא להוציא לעז על ספר תורה:

ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה: וליכרכיה לספר וליקרי אמר רב הונא בר יהודה אמר רב ששת לפי שאין גוללין ספר תורה בצבור

וליתי ספר תורה אחרינא וליקרי רב הונא בר יהודה אמר משום פגמו של ראשון רבי שמעון בן לקיש אמר לפי שאין מברכין ברכה שאינה צריכה

ומי חיישינן לפגמא והאמר רבי יצחק נפחא ראש חדש טבת שחל להיות בשבת מביא שלש תורות וקורא אחת מעניינו של יום ואחת של ראש חדש ואחת בשל חנוכה

תלתא גברי בתלתא סיפרי ליכא פגמא חד גברא בתרי סיפרי איכא פגמא:

ומברך עליה שמנה ברכות כו׳: תנו רבנן [מברכין] על התורה כדרך שמברכין בבית הכנסת ועל העבודה ועל ההודאה ועל מחילת עון כתיקנן על המקדש בפני עצמו ועל הכהנים בפני עצמן על ישראל בפני עצמן ועל ירושלים בפני עצמה:

והשאר תפלה: תנו רבנן השאר תפלה תחנה רנה ובקשה שעמך ישראל צריכין ליוושע וחותם בשומע תפלה מכאן ואילך כל אחד ואחד מביא ספר תורה מתוך ביתו וקורא בו וכל כך למה כדי להראות חזותו לרבים:

מתני׳ פרשת המלך כיצד מוצאי יום טוב הראשון של חג בשמיני במוצאי שביעית עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה שנאמר מקץ שבע שנים במעד וגו׳

חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת וראש הכנסת נותנה לסגן והסגן נותנה לכהן גדול וכהן גדול נותנה למלך והמלך עומד ומקבל וקורא יושב

אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים וכשהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות אמרו לו אל תתירא אגריפס אחינו אתה אחינו אתה

וקורא מתחילת אלה הדברים עד שמע ושמע והיה אם שמע עשר תעשר כי תכלה לעשר ופרשת המלך וברכות וקללות עד שגומר כל הפרשה

ברכות שכהן גדול מברך אותן המלך מברך אותן אלא שנותן של רגלים תחת מחילת העון:

גמ׳ בשמיני סלקא דעתך אימא בשמינית

וכל הני למה לי

צריכי דאי כתב רחמנא מקץ הוה אמינא נימנו מהשתא ואף על גב דלא מתרמי בשמיטה כתב רחמנא שמטה

ואי כתב רחמנא שמטה הוה אמינא בסוף שמיטה כתב רחמנא במעד

ואי כתב במעד הוה אמינא מריש שתא כתב רחמנא בחג הסכות

ואי כתב רחמנא בחג הסכות הוה אמינא אפילו יום טוב אחרון כתב רחמנא בבוא כל ישראל


מאתחלתא דמועד:

וחזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת: שמעת מינה חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב אמר אביי כולה משום כבודו דמלך:

והמלך עומד ומקבל וקורא יושב אגריפס המלך עמד וקיבל וקרא עומד: עומד מכלל דיושב והאמר מר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד שנאמר ויבא המלך דוד וישב לפני ה׳ ויאמר וגו׳ כדאמר רב חסדא בעזרת נשים הכא נמי בעזרת נשים:

ושבחוהו חכמים: שבחוהו מכלל דשפיר עבד האמר רב אשי אפילו למאן דאמר נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך

מצוה שאני:

וכשהגיע ללא תוכל לתת: תנא משמיה דרבי נתן באותה שעה נתחייבו שונאי ישראל כלייה שהחניפו לו לאגריפס

אמר רבי שמעון בן חלפתא מיום שגבר אגרופה של חנופה נתעוותו הדינין ונתקלקלו המעשים ואין אדם יכול לומר לחבירו מעשי גדולים ממעשיך

דרש רבי יהודה בר מערבא ואיתימא רבי שמעון בן פזי מותר להחניף לרשעים בעולם הזה שנאמר לא יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע מכלל דבעולם הזה שרי

רבי שמעון בן לקיש אמר מהכא כראת פני אלהים ותרצני

ופליגא דרבי לוי דאמר רבי לוי משל של יעקב ועשו למה הדבר דומה לאדם שזימן את חבירו והכיר בו שמבקש להורגו אמר לו טעם תבשיל זה שאני טועם כתבשיל שטעמתי בבית המלך אמר ידע ליה מלכא מיסתפי ולא קטיל ליה

אמר רבי אלעזר כל אדם שיש בו חנופה מביא אף לעולם שנאמר וחנפי לב ישימו אף ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת שנאמר לא ישועו כי אסרם:

סימן א״ף עוב״ר גיהנ״ם ביד״ו ניד״ה גול״ה:

ואמר רבי אלעזר כל אדם שיש בו חנופה אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו שנאמר אמר לרשע צדיק אתה יקבהו עמים יזעמוהו לאמים ואין קוב אלא קללה שנאמר לא קבה אל ואין לאום אלא עוברין שנאמר ולאם מלאם יאמץ

ואמר רבי אלעזר כל אדם שיש בו חנופה נופל בגיהנם שנאמר הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע וגו׳ מה כתיב אחריו לכן כאכל קש לשון אש וחשש להבה ירפה וגו׳

ואמר רבי אלעזר כל המחניף לחבירו סוף נופל בידו ואם אינו נופל בידו נופל ביד בניו ואם אינו נופל ביד בניו נופל ביד בן בנו שנאמר ויאמר ירמיה הנביא [לחנניה] אמן כן יעשה ה׳ יקם ה׳ את דבריך וכתיב


  • לימוד מסכת סוטה מוקדש ע"י אהבה לייבטאג לכבוד בריינה לוי שגרמה לה להתאהב בלימוד.

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

סוטה מא

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

סוטה מא

ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים אמר רב חסדא בעזרת נשים:

וקורא אחרי מות ואך בעשור: ורמינהי מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה

אמר אביי לא קשיא כאן בכדי שיפסוק התורגמן כאן בכדי שלא יפסוק התורגמן

והא עלה קתני מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה ועד כמה מדלגין עד כדי שלא יפסוק התורגמן מכלל דבתורה כלל כלל לא

אלא אמר אביי לא קשיא כאן בענין אחד כאן בשני עניינין

והתניא מדלגין בתורה בענין אחד ובנביא בשני עניינין וכאן וכאן בכדי שלא יפסוק התורגמן

ואין מדלגין מנביא לנביא ובנביא של שנים עשר מדלגין ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו:

וגולל את התורה ומניחה בחיקו כו׳: וכל כך למה שלא להוציא לעז על ספר תורה:

ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה: וליכרכיה לספר וליקרי אמר רב הונא בר יהודה אמר רב ששת לפי שאין גוללין ספר תורה בצבור

וליתי ספר תורה אחרינא וליקרי רב הונא בר יהודה אמר משום פגמו של ראשון רבי שמעון בן לקיש אמר לפי שאין מברכין ברכה שאינה צריכה

ומי חיישינן לפגמא והאמר רבי יצחק נפחא ראש חדש טבת שחל להיות בשבת מביא שלש תורות וקורא אחת מעניינו של יום ואחת של ראש חדש ואחת בשל חנוכה

תלתא גברי בתלתא סיפרי ליכא פגמא חד גברא בתרי סיפרי איכא פגמא:

ומברך עליה שמנה ברכות כו׳: תנו רבנן [מברכין] על התורה כדרך שמברכין בבית הכנסת ועל העבודה ועל ההודאה ועל מחילת עון כתיקנן על המקדש בפני עצמו ועל הכהנים בפני עצמן על ישראל בפני עצמן ועל ירושלים בפני עצמה:

והשאר תפלה: תנו רבנן השאר תפלה תחנה רנה ובקשה שעמך ישראל צריכין ליוושע וחותם בשומע תפלה מכאן ואילך כל אחד ואחד מביא ספר תורה מתוך ביתו וקורא בו וכל כך למה כדי להראות חזותו לרבים:

מתני׳ פרשת המלך כיצד מוצאי יום טוב הראשון של חג בשמיני במוצאי שביעית עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה שנאמר מקץ שבע שנים במעד וגו׳

חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת וראש הכנסת נותנה לסגן והסגן נותנה לכהן גדול וכהן גדול נותנה למלך והמלך עומד ומקבל וקורא יושב

אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים וכשהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות אמרו לו אל תתירא אגריפס אחינו אתה אחינו אתה

וקורא מתחילת אלה הדברים עד שמע ושמע והיה אם שמע עשר תעשר כי תכלה לעשר ופרשת המלך וברכות וקללות עד שגומר כל הפרשה

ברכות שכהן גדול מברך אותן המלך מברך אותן אלא שנותן של רגלים תחת מחילת העון:

גמ׳ בשמיני סלקא דעתך אימא בשמינית

וכל הני למה לי

צריכי דאי כתב רחמנא מקץ הוה אמינא נימנו מהשתא ואף על גב דלא מתרמי בשמיטה כתב רחמנא שמטה

ואי כתב רחמנא שמטה הוה אמינא בסוף שמיטה כתב רחמנא במעד

ואי כתב במעד הוה אמינא מריש שתא כתב רחמנא בחג הסכות

ואי כתב רחמנא בחג הסכות הוה אמינא אפילו יום טוב אחרון כתב רחמנא בבוא כל ישראל


מאתחלתא דמועד:

וחזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת: שמעת מינה חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב אמר אביי כולה משום כבודו דמלך:

והמלך עומד ומקבל וקורא יושב אגריפס המלך עמד וקיבל וקרא עומד: עומד מכלל דיושב והאמר מר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד שנאמר ויבא המלך דוד וישב לפני ה׳ ויאמר וגו׳ כדאמר רב חסדא בעזרת נשים הכא נמי בעזרת נשים:

ושבחוהו חכמים: שבחוהו מכלל דשפיר עבד האמר רב אשי אפילו למאן דאמר נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך

מצוה שאני:

וכשהגיע ללא תוכל לתת: תנא משמיה דרבי נתן באותה שעה נתחייבו שונאי ישראל כלייה שהחניפו לו לאגריפס

אמר רבי שמעון בן חלפתא מיום שגבר אגרופה של חנופה נתעוותו הדינין ונתקלקלו המעשים ואין אדם יכול לומר לחבירו מעשי גדולים ממעשיך

דרש רבי יהודה בר מערבא ואיתימא רבי שמעון בן פזי מותר להחניף לרשעים בעולם הזה שנאמר לא יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע מכלל דבעולם הזה שרי

רבי שמעון בן לקיש אמר מהכא כראת פני אלהים ותרצני

ופליגא דרבי לוי דאמר רבי לוי משל של יעקב ועשו למה הדבר דומה לאדם שזימן את חבירו והכיר בו שמבקש להורגו אמר לו טעם תבשיל זה שאני טועם כתבשיל שטעמתי בבית המלך אמר ידע ליה מלכא מיסתפי ולא קטיל ליה

אמר רבי אלעזר כל אדם שיש בו חנופה מביא אף לעולם שנאמר וחנפי לב ישימו אף ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת שנאמר לא ישועו כי אסרם:

סימן א״ף עוב״ר גיהנ״ם ביד״ו ניד״ה גול״ה:

ואמר רבי אלעזר כל אדם שיש בו חנופה אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו שנאמר אמר לרשע צדיק אתה יקבהו עמים יזעמוהו לאמים ואין קוב אלא קללה שנאמר לא קבה אל ואין לאום אלא עוברין שנאמר ולאם מלאם יאמץ

ואמר רבי אלעזר כל אדם שיש בו חנופה נופל בגיהנם שנאמר הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע וגו׳ מה כתיב אחריו לכן כאכל קש לשון אש וחשש להבה ירפה וגו׳

ואמר רבי אלעזר כל המחניף לחבירו סוף נופל בידו ואם אינו נופל בידו נופל ביד בניו ואם אינו נופל ביד בניו נופל ביד בן בנו שנאמר ויאמר ירמיה הנביא [לחנניה] אמן כן יעשה ה׳ יקם ה׳ את דבריך וכתיב


גלול כלפי מעלה