Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״א באייר תשפ״ג | 12 מאי 2023
  • לימוד מסכת סוטה מוקדש ע"י אהבה לייבטאג לכבוד בריינה לוי שגרמה לה להתאהב בלימוד.

סוטה מד

רבי יצחק מביא עוד אמירה אחרונה של רבי יוחנן המצטט את רבי אליעזר בן יעקב לגבי גזירת דרבנן לפיה מי שנמצא בטווח של ארבע אמות ממת, נטמא, שכן סביר להניח שהניח את ידו מעל הגופה מבלי לשים לב. הדין הזה לא תקף בחצר מערת קבורה שכן ישנה הפרדה בין החצר לאזור הקבר. מה הגודל של חצר בכדי שלא יטמא? לבית הלל זה רק ארבעה טפחים, אבל דעתו תלויה במיקום הפתח – מלמעלה או מהצד. אותם סוגי דרשות שנלמדו לגבי הבית והכרם נלמדים לגבי אשה (ארוסה) – אילו מקרים נכללים בהיתר לחזור למחלמה בגלל אשתו, ואילו לא ומהיכן נדרשו מהפסוקים? מהסדר בתורה: בית, כרם, אשה, דורשים שקודם צריך לבנות בית, אחר כך לנטוע כרם ורק אחר כך למצוא אשה ולהתחתן. פסוק במשלי כד:כז מובא כדי ללמד את אותו רעיון, עם זאת, ישנן מספר דרכים שונות לדרוש את הפסוק הזה – אולי הכוונה לסדר הלימוד (תורה, אחר כך משנה ואז תלמוד) או למידה שתוביל לאחר מכן למעשים טובים. פרטים נוספים לגבי הפטור ממלחמה למי שארס אשה מבוארים ומקשרים אותם לפסוקים. המשנה דנה בנאום השלישי הנאמר לעם לפני היציאה למלחמה, לשולח הביתה אלו שמפחדים. מי נחשב ל'רך לב'? ישנן מספר דעות שונות. מה ההבדלים המעשיים ביניהם? היו שרים שעמדו לפני ומאחורי העם כדי להבטיח שאף אחד לא ינסה לברוח ממלחמה, כיוון שהבריחה מובילה לכשלון במלחמה. לאיזה סוג מלחמה מיועדים הפטורים האלה? כל המלחמות? רק מלחמות רשות? יש ויכוח בין רבי יהודה לתנא קמא והגמרא מסבירה את ההבדל ביניהם. אם זה מלמחת מצווה, בכל יוצאים אפילו חתן וכלה מחופתם.  הפרק החדש עוסק בטקס עגלה ערופה. אם מוצאים גופה ואינם יודעים מי הרג את האדם, באים דיינים מהסנהדרין הגדולה (של 71) ומודדים כדי למצוא את העיר הקרובה ביותר. כמה שופטים? רבי יהודה ורבי שמעון חלוקים בשאלה אם מדובר בחמישה או שלושה. מהיכן בפסוקים כל אחד שואב את דעתו? הגופה חייבת להימצא על הקרקע ולא קבור מתחת למשהו או תלוי על עץ או צף במים. יש לערוך את הטקס בעברית – מהיכן זה נדרש?

מת תופס ארבע אמות לטומאה ותנא תונא חצר הקבר העומד בתוכה טהור והוא שיהו בה ארבע אמות דברי בית שמאי בית הלל אומרים ארבעה טפחים במה דברים אמורים שפתחה מלמעלה אבל פתחה מן הצד דברי הכל ארבע אמות

כלפי לייא אדרבה מן הצד מידריד ונפיק מלמעלה אי אפשר דלא מאהיל אלא במה דברים אמורים שפתחה מן הצד אבל פתחה מלמעלה ארבע אמות והני מילי חצר הקבר דמסיימא מחיצתה אבל מת בעלמא תפיס:

מי האיש אשר ארש אשה כו׳: תנו רבנן אשר ארס אחד המארס את הבתולה ואחד המארס את האלמנה ואחד שומרת יבם ואפילו חמשה אחין ומת אחד מהם במלחמה כולן חוזרין לא לקח ולא לקחה פרט לאלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין

לימא דלא כרבי יוסי הגלילי דאי רבי יוסי הגלילי הא אמר הירא ורך הלבב זה המתיירא מעבירות שבידו

אפילו תימא רבי יוסי הגלילי כדרבה דאמר רבה לעולם אינו חייב עד שיבעול מה טעם לא יקח משום לא יחלל משום הכי אינו לוקה עד שיבעול

תנו רבנן אשר בנה אשר נטע אשר ארש לימדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם ואחר כך ישא אשה ואף שלמה אמר בחכמתו הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך הכן בחוץ מלאכתך זה בית ועתדה בשדה לך זה כרם אחר ובנית ביתך זו אשה

דבר אחר הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא ועתדה בשדה לך זה משנה אחר ובנית ביתך זה גמרא דבר אחר הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא ומשנה ועתדה בשדה לך זה גמרא אחר ובנית ביתך אלו מעשים טובים רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא ומשנה וגמרא ועתדה בשדה לך אלו מעשים טובים אחר ובנית ביתך דרוש וקבל שכר:

ואלו שאינן חוזרין הבונה בית שער כו׳: תנא אם הוסיף בו דימוס אחד חוזר רבי אליעזר אומר אף הבונה בית לבנים בשרון לא היה חוזר תנא מפני שמחדשין אותו פעמים בשבוע:

ואלו שאין זזין ממקומן בנה בית חדש וחנכו וכו׳: תנו רבנן אשה חדשה אין לי אלא אשה חדשה אלמנה וגרושה מנין תלמוד לומר אשה מכל מקום אם כן מה תלמוד לומר אשה חדשה מי שחדשה לו יצא מחזיר גרושתו שאין חדשה לו

תנו רבנן לא יצא בצבא יכול בצבא הוא דלא יצא אבל יספיק מים ומזון ויתקן הדרכים תלמוד לומר ולא יעבר עליו לכל דבר יכול שאני מרבה אף הבונה בית ולא חנכו נטע כרם ולא חללו ארס אשה ולא לקחה תלמוד לומר עליו עליו אי אתה מעביר אבל אתה מעביר על אחרים ומאחר דכתב לא יעבר לא יצא בצבא למה לי לעבור עליו בשני לאוין:

מתני׳ ויספו השטרים לדבר אל העם וגו׳ רבי עקיבא אומר הירא ורך הלבב כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה רבי יוסי הגלילי אומר הירא ורך הלבב זהו המתיירא מן העבירות שבידו לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו שיחזור בגללן

רבי יוסי אומר אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין הרי הוא הירא ורך הלבב

והיה ככלת השטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם ובעקיבו של עם מעמידין זקיפין לפניהם ואחרים מאחוריהם וכשילין של ברזל בידיהן וכל המבקש לחזור הרשות בידו לקפח את שוקיו


שתחילת ניסה נפילה שנאמר נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם ולהלן הוא אומר וינסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים וגו׳

במה דברים אמורים במלחמות הרשות אבל במלחמות מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה אמר רבי יהודה במה דברים אמורים במלחמות מצוה אבל במלחמות חובה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה:

גמ׳ מאי איכא בין רבי יוסי לרבי יוסי הגלילי איכא בינייהו עבירה דרבנן

כמאן אזלא הא דתניא שח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה כמאן כרבי יוסי הגלילי

מאן תנא להא דתנו רבנן שמע קול קרנות והרתיע הגפת תריסין והרתיע צחצוח חרבות ומים שותתין לו על ברכיו חוזר כמאן לימא רבי עקיבא היא ולא רבי יוסי הגלילי בהא אפילו רבי יוסי הגלילי מודה משום דכתיב ולא ימס את לבב אחיו כלבבו:

והיה ככלת השטרים כו׳: האי מפני שתחילת ניסה נפילה מפני שתחילת נפילה ניסה מבעי ליה אימא מפני שתחילת נפילה ניסה:

במה דברים אמורים במלחמות הרשות כו׳: אמר רבי יוחנן רשות דרבנן זו היא מצוה דרבי יהודה מצוה דרבנן זו היא חובה דרבי יהודה

אמר רבא מלחמות יהושע לכבש דברי הכל חובה מלחמות בית דוד לרווחה דברי הכל רשות כי פליגי למעוטי נכרים דלא ליתי עלייהו מר קרי לה מצוה ומר קרי רשות נפקא מינה לעוסק במצוה שפטור מן המצוה:

הדרן עלך משוח מלחמה

עגלה ערופה בלשון הקודש שנאמר כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושפטיך שלשה מבית דין הגדול שבירושלים היו יוצאין רבי יהודה אומר חמשה שנאמר זקניך שנים ושפטיך שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד

נמצא טמון בגל או תלוי באילן או צף על פני המים לא היו עורפין שנאמר באדמה ולא טמון בגל נפל ולא תלוי באילן בשדה ולא צף על פני המים

נמצא סמוך לספר או לעיר שרובה נכרים או לעיר שאין בה בית דין לא היו עורפין אין מודדין אלא לעיר שיש בה בית דין:

גמ׳ מאי קאמר אמר רבי אבהו הכי קאמר שנאמר וענו ואמרו ולהלן הוא אומר וענו הלוים ואמרו וגו׳ מה ענייה האמורה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש

וסדר עגלה ערופה כיצד כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושפטיך שלשה מבית דין הגדול שבירושלים היו יוצאין: רבי יהודה אומר חמשה וכו׳:

תנו רבנן ויצאו זקניך ושפטיך זקניך שנים ושפטיך שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן חמשה דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר זקניך שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן שלשה

ורבי שמעון נמי הא כתיב ושפטיך ההוא מיבעי ליה למיוחדין שבשופטיך ורבי יהודה מזקני זקניך נפקא

ורבי שמעון אי כתב רחמנא זקני הוה אמינא אפילו זקני השוק כתב רחמנא זקניך ואי כתב רחמנא זקניך הוה אמינא אפילו סנהדרי קטנה כתב רחמנא ושפטיך למיוחדין שבשופטיך

ורבי יהודה גמר זקני זקני מזקני העדה מה להלן מיוחדין שבעדה אף כאן מיוחדין שבעדה

אי גמר לגמרה לכולה מילתא מהתם זקניך ושפטיך למה לי אלא ויו ושפטיך למנינא ורבי שמעון


  • לימוד מסכת סוטה מוקדש ע"י אהבה לייבטאג לכבוד בריינה לוי שגרמה לה להתאהב בלימוד.

להעמיק בדף

גפת בדף היומי

נשים במלחמה (סוטה מד) – גפת 130

האם מותר לנשים לצאת להלחם באויב בחזית? ראשונים ואחרונים בסוגיתינו נחלקו בקריאת הסוגיה. מי מחייב, מי אוסר ומי באמצע? הצטרפו אלינו ללמוד עיוני בדף היומי   גפ"ת: גמרא פירושים תוספות שיעור עיון בשיתוף עם ישיבת דרישה

סוטה מד

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

סוטה מד

מת תופס ארבע אמות לטומאה ותנא תונא חצר הקבר העומד בתוכה טהור והוא שיהו בה ארבע אמות דברי בית שמאי בית הלל אומרים ארבעה טפחים במה דברים אמורים שפתחה מלמעלה אבל פתחה מן הצד דברי הכל ארבע אמות

כלפי לייא אדרבה מן הצד מידריד ונפיק מלמעלה אי אפשר דלא מאהיל אלא במה דברים אמורים שפתחה מן הצד אבל פתחה מלמעלה ארבע אמות והני מילי חצר הקבר דמסיימא מחיצתה אבל מת בעלמא תפיס:

מי האיש אשר ארש אשה כו׳: תנו רבנן אשר ארס אחד המארס את הבתולה ואחד המארס את האלמנה ואחד שומרת יבם ואפילו חמשה אחין ומת אחד מהם במלחמה כולן חוזרין לא לקח ולא לקחה פרט לאלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין

לימא דלא כרבי יוסי הגלילי דאי רבי יוסי הגלילי הא אמר הירא ורך הלבב זה המתיירא מעבירות שבידו

אפילו תימא רבי יוסי הגלילי כדרבה דאמר רבה לעולם אינו חייב עד שיבעול מה טעם לא יקח משום לא יחלל משום הכי אינו לוקה עד שיבעול

תנו רבנן אשר בנה אשר נטע אשר ארש לימדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם ואחר כך ישא אשה ואף שלמה אמר בחכמתו הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך הכן בחוץ מלאכתך זה בית ועתדה בשדה לך זה כרם אחר ובנית ביתך זו אשה

דבר אחר הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא ועתדה בשדה לך זה משנה אחר ובנית ביתך זה גמרא דבר אחר הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא ומשנה ועתדה בשדה לך זה גמרא אחר ובנית ביתך אלו מעשים טובים רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא ומשנה וגמרא ועתדה בשדה לך אלו מעשים טובים אחר ובנית ביתך דרוש וקבל שכר:

ואלו שאינן חוזרין הבונה בית שער כו׳: תנא אם הוסיף בו דימוס אחד חוזר רבי אליעזר אומר אף הבונה בית לבנים בשרון לא היה חוזר תנא מפני שמחדשין אותו פעמים בשבוע:

ואלו שאין זזין ממקומן בנה בית חדש וחנכו וכו׳: תנו רבנן אשה חדשה אין לי אלא אשה חדשה אלמנה וגרושה מנין תלמוד לומר אשה מכל מקום אם כן מה תלמוד לומר אשה חדשה מי שחדשה לו יצא מחזיר גרושתו שאין חדשה לו

תנו רבנן לא יצא בצבא יכול בצבא הוא דלא יצא אבל יספיק מים ומזון ויתקן הדרכים תלמוד לומר ולא יעבר עליו לכל דבר יכול שאני מרבה אף הבונה בית ולא חנכו נטע כרם ולא חללו ארס אשה ולא לקחה תלמוד לומר עליו עליו אי אתה מעביר אבל אתה מעביר על אחרים ומאחר דכתב לא יעבר לא יצא בצבא למה לי לעבור עליו בשני לאוין:

מתני׳ ויספו השטרים לדבר אל העם וגו׳ רבי עקיבא אומר הירא ורך הלבב כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה רבי יוסי הגלילי אומר הירא ורך הלבב זהו המתיירא מן העבירות שבידו לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו שיחזור בגללן

רבי יוסי אומר אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין הרי הוא הירא ורך הלבב

והיה ככלת השטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם ובעקיבו של עם מעמידין זקיפין לפניהם ואחרים מאחוריהם וכשילין של ברזל בידיהן וכל המבקש לחזור הרשות בידו לקפח את שוקיו


שתחילת ניסה נפילה שנאמר נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם ולהלן הוא אומר וינסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים וגו׳

במה דברים אמורים במלחמות הרשות אבל במלחמות מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה אמר רבי יהודה במה דברים אמורים במלחמות מצוה אבל במלחמות חובה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה:

גמ׳ מאי איכא בין רבי יוסי לרבי יוסי הגלילי איכא בינייהו עבירה דרבנן

כמאן אזלא הא דתניא שח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה כמאן כרבי יוסי הגלילי

מאן תנא להא דתנו רבנן שמע קול קרנות והרתיע הגפת תריסין והרתיע צחצוח חרבות ומים שותתין לו על ברכיו חוזר כמאן לימא רבי עקיבא היא ולא רבי יוסי הגלילי בהא אפילו רבי יוסי הגלילי מודה משום דכתיב ולא ימס את לבב אחיו כלבבו:

והיה ככלת השטרים כו׳: האי מפני שתחילת ניסה נפילה מפני שתחילת נפילה ניסה מבעי ליה אימא מפני שתחילת נפילה ניסה:

במה דברים אמורים במלחמות הרשות כו׳: אמר רבי יוחנן רשות דרבנן זו היא מצוה דרבי יהודה מצוה דרבנן זו היא חובה דרבי יהודה

אמר רבא מלחמות יהושע לכבש דברי הכל חובה מלחמות בית דוד לרווחה דברי הכל רשות כי פליגי למעוטי נכרים דלא ליתי עלייהו מר קרי לה מצוה ומר קרי רשות נפקא מינה לעוסק במצוה שפטור מן המצוה:

הדרן עלך משוח מלחמה

עגלה ערופה בלשון הקודש שנאמר כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושפטיך שלשה מבית דין הגדול שבירושלים היו יוצאין רבי יהודה אומר חמשה שנאמר זקניך שנים ושפטיך שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד

נמצא טמון בגל או תלוי באילן או צף על פני המים לא היו עורפין שנאמר באדמה ולא טמון בגל נפל ולא תלוי באילן בשדה ולא צף על פני המים

נמצא סמוך לספר או לעיר שרובה נכרים או לעיר שאין בה בית דין לא היו עורפין אין מודדין אלא לעיר שיש בה בית דין:

גמ׳ מאי קאמר אמר רבי אבהו הכי קאמר שנאמר וענו ואמרו ולהלן הוא אומר וענו הלוים ואמרו וגו׳ מה ענייה האמורה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש

וסדר עגלה ערופה כיצד כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושפטיך שלשה מבית דין הגדול שבירושלים היו יוצאין: רבי יהודה אומר חמשה וכו׳:

תנו רבנן ויצאו זקניך ושפטיך זקניך שנים ושפטיך שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן חמשה דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר זקניך שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן שלשה

ורבי שמעון נמי הא כתיב ושפטיך ההוא מיבעי ליה למיוחדין שבשופטיך ורבי יהודה מזקני זקניך נפקא

ורבי שמעון אי כתב רחמנא זקני הוה אמינא אפילו זקני השוק כתב רחמנא זקניך ואי כתב רחמנא זקניך הוה אמינא אפילו סנהדרי קטנה כתב רחמנא ושפטיך למיוחדין שבשופטיך

ורבי יהודה גמר זקני זקני מזקני העדה מה להלן מיוחדין שבעדה אף כאן מיוחדין שבעדה

אי גמר לגמרה לכולה מילתא מהתם זקניך ושפטיך למה לי אלא ויו ושפטיך למנינא ורבי שמעון


גלול כלפי מעלה