Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״א באייר תשפ״ג | 12 מאי 2023
  • לימוד מסכת סוטה מוקדש ע"י אהבה לייבטאג לכבוד בריינה לוי שגרמה לה להתאהב בלימוד.

סוטה מה

הדף היום מקודש ע"י ג'רי גולדשטיין גדליה לכבוד בתה, וע" דברה דיקסון לכבוד חברתה, אודרי לבנט, ביום הולדתה!

האם אפשר להסיק מהפסוקים שיש יותר משלושה או חמישה דיינים שצריכים לעשות את המדידות לעגלה ערופה? לרבי אליעזר בן יעקב יש דעה אחרת שגם הכהן הגדול והמלך צריכים למדוד. האם יתכן שהוא מסכים עם רבי יהודה או רבי שמעון לגבי מספר הדיינים או שמא הוא סבור שכל הסנהדרין (כל 71!) צריכה לבוא? רב יוסף מביא מקור בכדי לענות על השאלה הזאת, אך אביי מעורר קושי על הוכחה זו. כיוון שאין דין עגלה ערופה אם הגוף נטמן, הגמרא משווה דין הלכות שכחה (כששוכחים אלומות בשדה צריך להשאירן לעניים) להלכות עגלת ערופה לגבי דברים טמונים. האם גם חכמים הסוברים כי חפצים טמונים אינם פטורים משכחה יסברו אותו דבר לגבי עגלה ערופה? רבי ירמיה שואל שאלה אחרת לגבי הלכות שכחה – האם היא חלה על חפצים שאינם נמצאים ישירות על הקרקע? אביי היה בשוק כשמישהו שאל אותו אם יש מת על גבי מת, האם התחתון נחשב טמון למרות שהוא נמצא מתחת לאותו סוג של פריט (מין במינו) והאם העליון שנחשב על הקרקע או האם נחשב צף שכן נמצא על עוד מת שהוא על הקרקע? ברייתא מפרטת מקרים נוספים (דרכים שונות למות) שבהם חוקי עגלה ערופה לא יחולו. האם יכול להיות מקרה ששתי ערים מביאות עגלה ערופה? מה עושים אם הראש מנותק מהגוף ולא נמצא באותו מקום? איזה חלק מעבירים ולאיזו מטרה? מאיזה חלק בגוף אנחנו מודדים – יש ויכוח בין שלושה תנאים. לאחר המדידה, לוקחים זקנים מהעיר הקרובה עגל ומביאים אותו לנחל ושוברים את עורפו בעזרת קופיץ. לאחר מכן הם אומרים הצהרה (זו שצריכה להיות בעברית) שהם לא אחראים למותו של האדם הזה.

ויו לא משמע ליה (מאי קאמר רחמנא המיוחדין שבשופטיך) אלא מעתה ויצאו שנים ומדדו שנים לרבי יהודה הרי כאן תשעה לרבי שמעון הרי כאן שבעה

ההוא מיבעי ליה לכדתניא ויצאו הן ולא שלוחיהן ומדדו שאפילו נמצא בעליל לעיר היו מודדין שמצוה לעסוק במדידה

מתניתין דלא כרבי אליעזר בן יעקב דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר זקניך זו סנהדרין שפטיך זה מלך וכהן גדול מלך דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ כהן גדול דכתיב ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה וגו׳

איבעיא להו רבי אליעזר בן יעקב במלך וכהן גדול הוא דפליג אבל בסנהדרי אי כרבי יהודה אי כרבי שמעון סבירא ליה או דלמא בסנהדרי נמי פליג עד דאיכא כולה סנהדרי

אמר רב יוסף תא שמע מצאן זקן ממרא אבי פגי והמרה עליהן יכול תהא המראתו המראה תלמוד לומר וקמת ועלית אל המקום מלמד שהמקום גורם

דנפוק כמה אילימא דנפוק מקצתן דלמא הנך דאיכא גואי כוותיה סבירא להו אלא פשיטא דנפוק כולהו

ולמאי אי לדבר הרשות מי מצו נפקי והכתיב שררך אגן הסהר אל יחסר המזג שאם נצרך אחד מהם לצאת אם יש שם עשרים ושלשה כנגד סנהדרי קטנה יוצא ואם לאו אינו יוצא

אלא פשיטא לדבר מצוה למאי לאו למדידת עגלה ורבי אליעזר בן יעקב היא אמר ליה אביי לא דלמא להוסיף על העיר ועל העזרות כדתנן אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא בבית דין של שבעים ואחד

תניא כוותיה דרב יוסף מצאן אבית פגי והמרה עליהן כגון שיצאו למדידת עגלה או להוסיף על העיר ועל העזרות יכול תהא המראתו המראה תלמוד לומר וקמת ועלית מלמד שהמקום גורם:

נמצא טמון בגל או תלוי באילן: לימא מתניתין רבי יהודה היא ולא רבנן דתניא ושכחת עמר בשדה פרט לטמון דברי רבי יהודה וחכמים אומרים בשדה לרבות את הטמון

אמר רב אפילו תימא רבנן הכא מענייניה דקרא התם מענייניה דקרא

דכתיב כי ימצא חלל היכא דמשתכח באדמה פרט לטמון והתם מענייניה דקרא דכתיב כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר שכחה דומיא דקציר מה קציר בגלוי אף שכחה בגלוי כתב רחמנא בשדה לרבות את הטמון

לרבי יהודה נמי תיפוק ליה משכחה דומיא דקציר אין הכי נמי

ואלא בשדה למה לי מיבעי ליה לרבות שכחת קמה ורבנן שכחת קמה מנא להו נפקא להו מכי תקצר קצירך בשדך

ורבי יהודה מיבעי ליה לכדרבי אבהו אמר רבי אלעזר דאמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר פרט לשצפו עומרין לתוך שדה חבירו ורבנן מבשדה בשדך ורבי יהודה בשדה בשדך לא משמע ליה

בעי רבי ירמיה צפו עומרין לתוך שדהו מהו אויר שדה כשדה דמי או לאו כשדה דמי

אמר ליה רב כהנא לרב פפי ואמרי לה רב כהנא לרב זביד תפשוט ליה מדרבי אבהו אמר רבי אלעזר דאמר פרט לשצפו עומרין לתוך שדה חבירו דחבירו אין לתוך שדהו לא

וליטעמיך לתוך שדה חבירו צפו אין מונחין לא והא בעינן בשדך וליכא

אלא לתוך שדה חבירו ואפילו מונחין והאי דקאמר צפו דלא משכחת לה אלא בצפו

תא שמע עומר שהחזיק בו להוליכו לעיר והניחו על גבי חבירו ושכחו התחתון שכחה והעליון אינו שכחה רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון שניהם אינן שכחה התחתון מפני שהוא טמון והעליון מפני שהוא צף עד כאן לא פליגי אלא בתחתון אבל בעליון דברי הכל לא הואי שכחה

שאני התם כיון דאחזיק ביה זכה ביה אי הכי מאי איריא על גבי חבירו אפילו בשדה נמי אין הכי נמי והאי דקתני על גבי חבירו משום תחתון

והא מפני שהוא צף קאמר אימא מפני שהוא כצף

אמר אביי הריני כבן עזאי בשוקי טבריא אמר ליה ההוא מדרבנן לאביי שני חללים זה על גבי זה מהיכן הוא מודד

מין במינו הוי טמון ומין במינו לא הוי צף ומעליון מודד או דלמא מין במינו הוי צף ומין במינו לא הוי טמון ומתחתון מודד

או דלמא מין במינו הוי טמון ומין במינו הוי צף ולא מתחתון מודד ולא מעליון מודד

אמר ליה


תניתוה עומר שהחזיק בו להוליכו לעיר והניחו על גבי חבירו ושכחו התחתון שכחה והעליון אינו שכחה רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון שניהן אינן שכחה התחתון מפני שהוא טמון והעליון מפני שהוא צף סברוה דהני תנאי כרבי יהודה סבירא להו דאמר בשדה פרט לטמון

מאי לאו בהא קא מיפלגי דמר סבר מין במינו הוי טמון ומר סבר לא הוי טמון

לא אי כרבי יהודה סבירא להו דכולי עלמא מין במינו הוי טמון והכא בפלוגתא דרבי יהודה ורבנן קמיפלגי דרבנן כרבנן ורבי שמעון בן יהודה כרבי יהודה

אי הכי מאי איריא על גבי חבירו אפילו בעפר ובצרור נמי אין הכי נמי ולהודיעך כחו דרבי יהודה דאמר אפילו מין במינו הוי טמון

תנו רבנן חלל ולא חנוק חלל ולא מפרפר באדמה ולא טמון בגל נפל ולא תלוי באילן בשדה ולא צף על פני המים רבי אלעזר אומר בכולן אם היה חלל עורפין

תניא אמר רבי יוסי בר יהודה אמרו לו לרבי אלעזר אי אתה מודה שאם היה חנוק ומוטל באשפה שאין עורפין אלמא חלל ולא חנוק הכא נמי באדמה ולא טמון בגל נפל ולא תלוי באילן בשדה ולא צף על גבי מים ורבי אלעזר חלל יתירא כתיב:

נמצא סמוך לספר או לעיר שרובה נכרים כו׳: דכתיב כי ימצא פרט למצוי:

או לעיר שאין בה בית דין: דבעינא זקני העיר וליכא: אין מודדין אלא לעיר כו׳: פשיטא כיון דתנא לעיר שאין בה בית דין אנא ידענא דאין מודדין אלא לעיר שיש בה בית דין

הא קא משמע לן כדתניא מנין שאם נמצא סמוך לעיר שאין בה בית דין שמניחין אותה ומודדין לעיר שיש בה בית דין תלמוד לומר ולקחו זקני העיר ההיא מכל מקום:

מתני׳ נמצא מכוון בין שתי עיירות שתיהן מביאות שתי עגלות דברי רבי אליעזר ואין ירושלים מביאה עגלה ערופה נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר מוליכין הראש אצל הגוף דברי רבי אליעזר רבי עקיבא אומר הגוף אצל הראש מאין היו מודדין רבי אליעזר אומר מטיבורו רבי עקיבא אומר מחוטמו רבי אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל מצוארו:

גמ׳ מאי טעמא דרבי אליעזר קסבר אפשר לצמצם וקרובה ואפילו קרובות:

ואין ירושלים מביאה עגלה ערופה: דאמר קרא לרשתה וקסבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים:

נמצא ראשו במקום כו׳: במאי קמיפלגי אילימא לענין מדידה קמיפלגי הא מדקתני סיפא מאין היו מודדין מכלל דרישא לא במדידה עסקינן אמר רבי יצחק במת מצוה קנה מקומו קמיפלגי

והכי קאמר לקוברו קנה מקומו והיכא דנמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר מוליכין הראש אצל הגוף דברי רבי אליעזר רבי עקיבא אומר הגוף אצל הראש במאי קמיפלגי מר סבר גופיה בדוכתיה נפיל רישא דנאדי ונפיל ומר סבר רישא היכא דנפיל נפיל גופא הוא דרהיט אזיל:

מאין היו מודדין: במאי קמיפלגי מר סבר עיקר חיותא באפיה ומר סבר עיקר חיותא בטיבוריה

לימא כי הני תנאי מהיכן הולד נוצר מראשו וכן הוא אומר ממעי אמי אתה גוזי ואומר גזי נזרך והשליכי וגו׳ אבא שאול אומר מטיבורו ומשלח שרשו אילך

אפילו תימא אבא שאול עד כאן לא קאמר אבא שאול אלא לענין יצירה דכי מיתצר ולד ממציעתיה מיתצר אבל לענין חיותא דכולי עלמא באפיה הוא דכתיב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו וגו׳:

רבי אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל מצוארו: מאי טעמא דרבי אליעזר בן יעקב כדכתיב לתת אותך אל צוארי חללי רשעים:

מתני׳ נפטרו זקני ירושלים והלכו להן זקני אותה העיר מביאין עגלת בקר אשר לא משכה בעול ואין המום פוסל בה ומורידין אותה לנחל איתן איתן כמשמעו קשה אף על פי שאינו איתן כשר ועורפין אותה בקופיץ מאחוריה ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד ומותר לסרוק שם פשתן ולנקר שם אבנים

זקני אותה העיר רוחצין את ידיהן במים במקום עריפה של עגלה ואומרים ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו וכי על דעתינו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הן אלא שלא בא על ידינו ופטרנוהו (בלא מזון) ולא ראינוהו והנחנוהו (בלא לוייה)


  • לימוד מסכת סוטה מוקדש ע"י אהבה לייבטאג לכבוד בריינה לוי שגרמה לה להתאהב בלימוד.

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

סוטה מה

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

סוטה מה

ויו לא משמע ליה (מאי קאמר רחמנא המיוחדין שבשופטיך) אלא מעתה ויצאו שנים ומדדו שנים לרבי יהודה הרי כאן תשעה לרבי שמעון הרי כאן שבעה

ההוא מיבעי ליה לכדתניא ויצאו הן ולא שלוחיהן ומדדו שאפילו נמצא בעליל לעיר היו מודדין שמצוה לעסוק במדידה

מתניתין דלא כרבי אליעזר בן יעקב דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר זקניך זו סנהדרין שפטיך זה מלך וכהן גדול מלך דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ כהן גדול דכתיב ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה וגו׳

איבעיא להו רבי אליעזר בן יעקב במלך וכהן גדול הוא דפליג אבל בסנהדרי אי כרבי יהודה אי כרבי שמעון סבירא ליה או דלמא בסנהדרי נמי פליג עד דאיכא כולה סנהדרי

אמר רב יוסף תא שמע מצאן זקן ממרא אבי פגי והמרה עליהן יכול תהא המראתו המראה תלמוד לומר וקמת ועלית אל המקום מלמד שהמקום גורם

דנפוק כמה אילימא דנפוק מקצתן דלמא הנך דאיכא גואי כוותיה סבירא להו אלא פשיטא דנפוק כולהו

ולמאי אי לדבר הרשות מי מצו נפקי והכתיב שררך אגן הסהר אל יחסר המזג שאם נצרך אחד מהם לצאת אם יש שם עשרים ושלשה כנגד סנהדרי קטנה יוצא ואם לאו אינו יוצא

אלא פשיטא לדבר מצוה למאי לאו למדידת עגלה ורבי אליעזר בן יעקב היא אמר ליה אביי לא דלמא להוסיף על העיר ועל העזרות כדתנן אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא בבית דין של שבעים ואחד

תניא כוותיה דרב יוסף מצאן אבית פגי והמרה עליהן כגון שיצאו למדידת עגלה או להוסיף על העיר ועל העזרות יכול תהא המראתו המראה תלמוד לומר וקמת ועלית מלמד שהמקום גורם:

נמצא טמון בגל או תלוי באילן: לימא מתניתין רבי יהודה היא ולא רבנן דתניא ושכחת עמר בשדה פרט לטמון דברי רבי יהודה וחכמים אומרים בשדה לרבות את הטמון

אמר רב אפילו תימא רבנן הכא מענייניה דקרא התם מענייניה דקרא

דכתיב כי ימצא חלל היכא דמשתכח באדמה פרט לטמון והתם מענייניה דקרא דכתיב כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר שכחה דומיא דקציר מה קציר בגלוי אף שכחה בגלוי כתב רחמנא בשדה לרבות את הטמון

לרבי יהודה נמי תיפוק ליה משכחה דומיא דקציר אין הכי נמי

ואלא בשדה למה לי מיבעי ליה לרבות שכחת קמה ורבנן שכחת קמה מנא להו נפקא להו מכי תקצר קצירך בשדך

ורבי יהודה מיבעי ליה לכדרבי אבהו אמר רבי אלעזר דאמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר פרט לשצפו עומרין לתוך שדה חבירו ורבנן מבשדה בשדך ורבי יהודה בשדה בשדך לא משמע ליה

בעי רבי ירמיה צפו עומרין לתוך שדהו מהו אויר שדה כשדה דמי או לאו כשדה דמי

אמר ליה רב כהנא לרב פפי ואמרי לה רב כהנא לרב זביד תפשוט ליה מדרבי אבהו אמר רבי אלעזר דאמר פרט לשצפו עומרין לתוך שדה חבירו דחבירו אין לתוך שדהו לא

וליטעמיך לתוך שדה חבירו צפו אין מונחין לא והא בעינן בשדך וליכא

אלא לתוך שדה חבירו ואפילו מונחין והאי דקאמר צפו דלא משכחת לה אלא בצפו

תא שמע עומר שהחזיק בו להוליכו לעיר והניחו על גבי חבירו ושכחו התחתון שכחה והעליון אינו שכחה רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון שניהם אינן שכחה התחתון מפני שהוא טמון והעליון מפני שהוא צף עד כאן לא פליגי אלא בתחתון אבל בעליון דברי הכל לא הואי שכחה

שאני התם כיון דאחזיק ביה זכה ביה אי הכי מאי איריא על גבי חבירו אפילו בשדה נמי אין הכי נמי והאי דקתני על גבי חבירו משום תחתון

והא מפני שהוא צף קאמר אימא מפני שהוא כצף

אמר אביי הריני כבן עזאי בשוקי טבריא אמר ליה ההוא מדרבנן לאביי שני חללים זה על גבי זה מהיכן הוא מודד

מין במינו הוי טמון ומין במינו לא הוי צף ומעליון מודד או דלמא מין במינו הוי צף ומין במינו לא הוי טמון ומתחתון מודד

או דלמא מין במינו הוי טמון ומין במינו הוי צף ולא מתחתון מודד ולא מעליון מודד

אמר ליה


תניתוה עומר שהחזיק בו להוליכו לעיר והניחו על גבי חבירו ושכחו התחתון שכחה והעליון אינו שכחה רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון שניהן אינן שכחה התחתון מפני שהוא טמון והעליון מפני שהוא צף סברוה דהני תנאי כרבי יהודה סבירא להו דאמר בשדה פרט לטמון

מאי לאו בהא קא מיפלגי דמר סבר מין במינו הוי טמון ומר סבר לא הוי טמון

לא אי כרבי יהודה סבירא להו דכולי עלמא מין במינו הוי טמון והכא בפלוגתא דרבי יהודה ורבנן קמיפלגי דרבנן כרבנן ורבי שמעון בן יהודה כרבי יהודה

אי הכי מאי איריא על גבי חבירו אפילו בעפר ובצרור נמי אין הכי נמי ולהודיעך כחו דרבי יהודה דאמר אפילו מין במינו הוי טמון

תנו רבנן חלל ולא חנוק חלל ולא מפרפר באדמה ולא טמון בגל נפל ולא תלוי באילן בשדה ולא צף על פני המים רבי אלעזר אומר בכולן אם היה חלל עורפין

תניא אמר רבי יוסי בר יהודה אמרו לו לרבי אלעזר אי אתה מודה שאם היה חנוק ומוטל באשפה שאין עורפין אלמא חלל ולא חנוק הכא נמי באדמה ולא טמון בגל נפל ולא תלוי באילן בשדה ולא צף על גבי מים ורבי אלעזר חלל יתירא כתיב:

נמצא סמוך לספר או לעיר שרובה נכרים כו׳: דכתיב כי ימצא פרט למצוי:

או לעיר שאין בה בית דין: דבעינא זקני העיר וליכא: אין מודדין אלא לעיר כו׳: פשיטא כיון דתנא לעיר שאין בה בית דין אנא ידענא דאין מודדין אלא לעיר שיש בה בית דין

הא קא משמע לן כדתניא מנין שאם נמצא סמוך לעיר שאין בה בית דין שמניחין אותה ומודדין לעיר שיש בה בית דין תלמוד לומר ולקחו זקני העיר ההיא מכל מקום:

מתני׳ נמצא מכוון בין שתי עיירות שתיהן מביאות שתי עגלות דברי רבי אליעזר ואין ירושלים מביאה עגלה ערופה נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר מוליכין הראש אצל הגוף דברי רבי אליעזר רבי עקיבא אומר הגוף אצל הראש מאין היו מודדין רבי אליעזר אומר מטיבורו רבי עקיבא אומר מחוטמו רבי אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל מצוארו:

גמ׳ מאי טעמא דרבי אליעזר קסבר אפשר לצמצם וקרובה ואפילו קרובות:

ואין ירושלים מביאה עגלה ערופה: דאמר קרא לרשתה וקסבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים:

נמצא ראשו במקום כו׳: במאי קמיפלגי אילימא לענין מדידה קמיפלגי הא מדקתני סיפא מאין היו מודדין מכלל דרישא לא במדידה עסקינן אמר רבי יצחק במת מצוה קנה מקומו קמיפלגי

והכי קאמר לקוברו קנה מקומו והיכא דנמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר מוליכין הראש אצל הגוף דברי רבי אליעזר רבי עקיבא אומר הגוף אצל הראש במאי קמיפלגי מר סבר גופיה בדוכתיה נפיל רישא דנאדי ונפיל ומר סבר רישא היכא דנפיל נפיל גופא הוא דרהיט אזיל:

מאין היו מודדין: במאי קמיפלגי מר סבר עיקר חיותא באפיה ומר סבר עיקר חיותא בטיבוריה

לימא כי הני תנאי מהיכן הולד נוצר מראשו וכן הוא אומר ממעי אמי אתה גוזי ואומר גזי נזרך והשליכי וגו׳ אבא שאול אומר מטיבורו ומשלח שרשו אילך

אפילו תימא אבא שאול עד כאן לא קאמר אבא שאול אלא לענין יצירה דכי מיתצר ולד ממציעתיה מיתצר אבל לענין חיותא דכולי עלמא באפיה הוא דכתיב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו וגו׳:

רבי אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל מצוארו: מאי טעמא דרבי אליעזר בן יעקב כדכתיב לתת אותך אל צוארי חללי רשעים:

מתני׳ נפטרו זקני ירושלים והלכו להן זקני אותה העיר מביאין עגלת בקר אשר לא משכה בעול ואין המום פוסל בה ומורידין אותה לנחל איתן איתן כמשמעו קשה אף על פי שאינו איתן כשר ועורפין אותה בקופיץ מאחוריה ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד ומותר לסרוק שם פשתן ולנקר שם אבנים

זקני אותה העיר רוחצין את ידיהן במים במקום עריפה של עגלה ואומרים ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו וכי על דעתינו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הן אלא שלא בא על ידינו ופטרנוהו (בלא מזון) ולא ראינוהו והנחנוהו (בלא לוייה)


גלול כלפי מעלה