Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ג באייר תשפ״ג | 14 מאי 2023
  • לימוד מסכת סוטה מוקדש ע"י אהבה לייבטאג לכבוד בריינה לוי שגרמה לה להתאהב בלימוד.

סוטה מו

הדף היום מוקדש ע"י הלן דנזק לע"נ לוסיאל פלייגלר.

הכהנים אומרים את המשפט האחרון בטקס עגלה ערופה המדברת על כפרה. הגמרא משווה פרטים לגבי הקריטריונים של העגלה המשמשת לטקס עגלה ערופה לפרה המשמשים לטקס פרה אדומה. אילו אלמנטים דומים? אילו שונים? אילו נדרשים אחד מהשני? מדוע טקס עגלה ערופה מתבצע על ידי נחל? התורה אומרת שצריך לעשות את זה ליד נחל 'איתן'. מה הפירוש של 'איתן'? יש אומרים שזה חזק ואחרים אומרים שזה ישן. יש פסוקים להוכיח את שתי האפשרויות. העגלה נהרגת על ידי שבירת צווארה מאחור. זה נדרש מגזירה שווה מקרבן חטאת העוף שבו עושים מליקה על ידי הריגת הציפור מהעורף ואותו שורש ערף מופיע שם. אי אפשר לשתול או לעבוד את האדמה שעליה הורגים את העגלה. עם זאת, יש ויכוח אם זה אומר גם שלא ניתן לבצע אותו במקום בו עבדו/שתלו? זקני העיר רוחצים ידיהם במקום שבו נהרג העגל. ואז הם אומרים הצהרה שהם לא היו אחראים למוות. הם היו יכולים להיות אחראים אילו היו רואים את האדם ולא ליוו אותו. הגמרא מדגישה את חשיבות הליווי ודורשים זאת מפסוקים בתחילת ספר שופטים. אמירות אחרות דנות בחשיבות הליווי ומייעצים למי שאין לו מלווה ללמוד תורה בכדי להגן עליו. כמה רחוק צריך אדם ללכת כשמלווים את חבירו? במה זה תלוי? סיפורו של אלישע הנביא במלכים ב ב:מד כאשר ילדים קראו לו "עלה קרח עלה קרח" ולאחר מכן נהרגו על ידי שני דובים היה יכול להימנע אם אנשי העיר היו מלווים את אלישע. מביאים דרשות על פסוקי הסיפור.

והכהנים אומרים כפר לעמך ישראל אשר פדית ה׳ ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל לא היו צריכין לומר ונכפר להם הדם אלא רוח הקודש מבשרתן אימתי שתעשו ככה הדם מתכפר להם:

גמ׳ ויהא מום פוסל בעגלה מקל וחומר ומה פרה שאין השנים פוסלות בה מום פוסל בה עגלה ששנים פוסלות בה אינו דין שיהא מום פוסל בה שאני התם דאמר קרא אשר אין בה מום בה מום פוסל ואין מום פוסל בעגלה

אלא מעתה לא יהו שאר עבודות פוסלות בה

אלמה אמר רב יהודה אמר רב הניח עליה עודה של שקין פסולה ובעגלה עד שתמשוך שאני פרה דילפינן על על מעגלה

עגלה נמי תיתי על על מפרה הא מיעט רחמנא בה

בעגלה נמי כתיב בה ההוא מיבעי ליה למעוטי קדשים דלא פסלה בהו עבודה סלקא דעתך אמינא ליתי בקל וחומר מעגלה ומה עגלה שאין מום פוסל בה עבודה פוסלת בה קדשים שמום פוסלת בהן אינו דין שעבודה פוסלת בהן

איכא למיפרך מה לעגלה שכן שנים פוסלות בה אטו קדשים מי ליכא דפסלי בהו שנים כי איצטריך קרא להנך קדשים דפסלה בהו שנים

וקדשים דלא פסלה בהו עבודה מהכא נפקא מהתם נפקא עורת או שבור או חרוץ או יבלת או גרב או ילפת לא תקריבו אלה לה׳ אלה אי אתה מקריב אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהן עבודה איצטריך סלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דעבד בהן עבודת היתר אבל עבודת איסור אימא ליתסרו צריכא

והא נמי מהכא נפקא ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה אלה אי אתה מקריב אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהן עבודה

איצטריך סלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דעבד בהן כשהן חולין אבל עבד בהן כשהן קדשים אימא ליתסרו צריכא

גופא אמר רב יהודה אמר רב הניח עליה עודה של שקין פסולה ובעגלה עד שתמשוך מיתיבי על אין לי אלא עול שאר עבודות מנין אמרת קל וחומר ומה עגלה שאין מום פוסל בה שאר עבודות פוסלות בה פרה שמום פוסל בה אינו דין ששאר עבודות פוסלין בה

ואם נפשך לומר נאמר כאן על ונאמר להלן על מה להלן שאר עבודות פוסלות בה אף כאן שאר עבודות פוסלות

מאי אם נפשך לומר וכי תימא איכא למיפרך מה לעגלה שכן שנים פוסלות בה אי נמי קדשים יוכיחו שמום פוסל בהן ואין עבודה פוסלת בהן

נאמר כאן על ונאמר להלן על מה להלן שאר עבודות אף כאן שאר עבודות וממקום שבאתה מה להלן עד שתמשוך אף כאן עד שתמשוך

תנאי היא דאיכא דמייתי לה מעגלה איכא דמייתי לה מגופה דפרה

דתניא על אין לי אלא עול שאר עבודות מנין תלמוד לומר אשר לא עלה עליה על מכל מקום אם כן מה תלמוד לומר על עול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה שאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה

ואימא אשר לא עלה עליה כלל על פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט עול אין מידי אחרינא לא אשר רבויא הוא

ותניא נמי גבי עגלה כי האי גוונא על אין לי אלא עול שאר עבודות מנין תלמוד לומר אשר לא עבד בה מכל מקום אם כן מה תלמוד לומר על עול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה שאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה

ואימא אשר לא עבד בה כלל על פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט עול אין מידי אחרינא לא אשר רבויא הוא

אמר רבי אבהו בעי מיניה מרבי יוחנן משיכת עול בכמה אמר לי כמלא עול איבעיא להו לארכו או לרחבו אמר להו ההוא מרבנן ורבי יעקב שמיה לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יוחנן משיכת עול לרחבו טפח

ולימא טפח הא קא משמע לן שיעורא דעול טפח הוי למאי נפקא מינה למקח וממכר

אמר רבי יוחנן בן שאול מפני מה אמרה תורה הביא עגלה בנחל אמר הקדוש ברוך הוא יבא דבר שלא עשה פירות ויערף במקום שאין עושה פירות ויכפר על מי שלא הניחו לעשות פירות מאי פירות אילימא פריה ורביה אלא מעתה אזקן ואסריס הכי נמי דלא ערפינן אלא מצות:

ומורידין אותה אל נחל איתן: איתן כמשמעו קשה: תנו רבנן מנין לאיתן שהוא קשה שנאמר


איתן מושבך ושים בסלע קנך ואומר שמעו הרים את ריב ה׳ והאיתנים מסדי ארץ אחרים אומרים מנין לאיתן שהוא ישן שנאמר גוי איתן הוא גוי מעולם הוא:

ועורפין אותה בקופיץ מאחוריה: מאי טעמא גמר עריפה עריפה מחטאת העוף:

ומקומה אסור מלזרוע ומליעבד: תנו רבנן אשר לא יעבד בו ולא יזרע לשעבר דברי רבי יאשיה רבי יונתן אומר להבא

רבא אמר להבא דכולי עלמא לא פליגי דכתיב ולא יזרע כי פליגי לשעבר רבי יאשיה סבר מי כתיב ולא יעובד ורבי יונתן מי כתיב אשר לא נעבד ורבי יאשיה אשר לשעבר משמע ורבי יונתן אשר רבויא הוא:

ומותר לסרוק שם פשתן ולנקר שם אבנים: תנו רבנן אשר לא יעבד בו ולא יזרע אין לי אלא זריעה שאר עבודות מנין תלמוד לומר אשר לא יעבד בו מכל מקום

אם כן מה תלמוד לומר ולא יזרע לומר לך מה זריעה מיוחדת שהיא בגופה של קרקע אף כל שהוא בגופה של קרקע יצא סריקת פשתן וניקור אבנים שאינן בגופה של קרקע

ואימא אשר לא יעבד בו כלל ולא יזרע פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט זריעה אין מידי אחרינא לא אשר רבויא הוא:

זקני העיר רוחצין ידיהן כו׳: תנו רבנן וכל זקני העיר ההיא הקרבים אל החלל ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל שאין תלמוד לומר הערופה ומה תלמוד לומר הערופה על מקום עריפתה של עגלה

ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו וכי על לבנו עלתה שבית דין שופכין דמים אלא לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה

תניא היה רבי מאיר אומר כופין ללויה ששכר הלויה אין לה שיעור שנאמר ויראו השמרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד וכתיב ויראם את מבוא העיר ומה חסד עשו עמו שכל אותה העיר הרגו לפי חרב ואותו האיש ומשפחתו שלחו

וילך האיש ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז הוא שמה עד היום הזה תניא היא לוז שצובעין בה תכלת היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה נבוכדנצר ולא החריבה ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בה אלא זקנים שבה בזמן שדעתן קצה עליהן יוצאין חוץ לחומה והן מתים

והלא דברים קל וחומר ומה כנעני זה שלא דיבר בפיו ולא הלך ברגליו גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות מי שעושה לויה ברגליו על אחת כמה וכמה

במה הראה להם חזקיה אמר בפיו עקם להם רבי יוחנן אמר באצבעו הראה להם תניא כוותיה דרבי יוחנן בשביל שכנעני זה הראה באצבעו גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות

אמר רבי יהושע בן לוי המהלך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה שנאמר כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך ואמר רבי יהושע בן לוי בשביל ארבעה פסיעות שלוה פרעה לאברהם שנאמר ויצו עליו פרעה אנשים וגו׳ נשתעבד בבניו ארבע מאות שנה שנאמר ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה אמר רב יהודה אמר רב כל המלוה את חבירו ארבע אמות בעיר אינו ניזוק רבינא אלויה לרבא בר יצחק ארבע אמות בעיר מטא לידיה היזיקא ואיתציל

תנו רבנן הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר חבר לחבר עד תחום שבת תלמיד לרב אין לו שיעור וכמה אמר רב ששת עד פרסה ולא אמרן אלא רבו שאינו מובהק אבל רבו מובהק שלשה פרסאות

רב כהנא אלויה לרב שימי בר אשי מפום נהרא עד בי ציניתא דבבל כי מטו התם אמר ליה ודאי דאמריתו הני ציניתא דבבל משני אדם הראשון איתנהו

אמר ליה אדכרתן מלתא דאמר רבי יוסי ברבי חנינא מאי דכתיב בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם וכי מאחר שלא עבר היכן ישב (ומאחר שלא ישב היכן עבר) אלא ארץ שגזר עליה אדם הראשון לישוב נתישבה ארץ שלא גזר עליה אדם הראשון לא נתישבה

רב מרדכי אלויה לרב אשי מהגרוניא ועד בי כיפי ואמרי לה עד בי דורא

אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר כל שאינו מלוה ומתלוה כאילו שופך דמים שאילמלי ליווהו אנשי יריחו לאלישע לא גירה דובים לתינוקות שנאמר ויעל משם בית אל והוא עלה בדרך ונערים קטנים יצאו מן העיר ויתקלסו בו ויאמרו לו עלה קרח עלה קרח

אמרו לו עלה שהקרחת עלינו את המקום מאי ונערים קטנים אמר רבי אלעזר שמנוערים מן המצות קטנים שהיו מקטני אמנה תנא נערים היו ובזבזו עצמן כקטנים

מתקיף לה רב יוסף ודלמא על שם מקומן מי לא כתיב וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה וקשיא לן נערה וקטנה ואמר רבי פדת קטנה דמן נעורן התם לא מפרש מקומה הכא מפורש מקומן

ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם ה׳ מה ראה אמר רב ראה ממש כדתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני ושמואל אמר ראה שכולן נתעברה בהן אמן ביום הכיפורים

ורבי יצחק נפחא אמר בלורית ראה להן כגויים ורבי יוחנן אמר ראה שלא היתה בהן לחלוחית של מצוה ודלמא בזרעייהו ניהוה הוה אמר רבי אלעזר לא בם ולא בזרעם עד סוף כל הדורות:

ותצאנה שתים דבים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים


  • לימוד מסכת סוטה מוקדש ע"י אהבה לייבטאג לכבוד בריינה לוי שגרמה לה להתאהב בלימוד.

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

סוטה מו

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

סוטה מו

והכהנים אומרים כפר לעמך ישראל אשר פדית ה׳ ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל לא היו צריכין לומר ונכפר להם הדם אלא רוח הקודש מבשרתן אימתי שתעשו ככה הדם מתכפר להם:

גמ׳ ויהא מום פוסל בעגלה מקל וחומר ומה פרה שאין השנים פוסלות בה מום פוסל בה עגלה ששנים פוסלות בה אינו דין שיהא מום פוסל בה שאני התם דאמר קרא אשר אין בה מום בה מום פוסל ואין מום פוסל בעגלה

אלא מעתה לא יהו שאר עבודות פוסלות בה

אלמה אמר רב יהודה אמר רב הניח עליה עודה של שקין פסולה ובעגלה עד שתמשוך שאני פרה דילפינן על על מעגלה

עגלה נמי תיתי על על מפרה הא מיעט רחמנא בה

בעגלה נמי כתיב בה ההוא מיבעי ליה למעוטי קדשים דלא פסלה בהו עבודה סלקא דעתך אמינא ליתי בקל וחומר מעגלה ומה עגלה שאין מום פוסל בה עבודה פוסלת בה קדשים שמום פוסלת בהן אינו דין שעבודה פוסלת בהן

איכא למיפרך מה לעגלה שכן שנים פוסלות בה אטו קדשים מי ליכא דפסלי בהו שנים כי איצטריך קרא להנך קדשים דפסלה בהו שנים

וקדשים דלא פסלה בהו עבודה מהכא נפקא מהתם נפקא עורת או שבור או חרוץ או יבלת או גרב או ילפת לא תקריבו אלה לה׳ אלה אי אתה מקריב אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהן עבודה איצטריך סלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דעבד בהן עבודת היתר אבל עבודת איסור אימא ליתסרו צריכא

והא נמי מהכא נפקא ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה אלה אי אתה מקריב אבל אתה מקריב קדשים שנעבדה בהן עבודה

איצטריך סלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דעבד בהן כשהן חולין אבל עבד בהן כשהן קדשים אימא ליתסרו צריכא

גופא אמר רב יהודה אמר רב הניח עליה עודה של שקין פסולה ובעגלה עד שתמשוך מיתיבי על אין לי אלא עול שאר עבודות מנין אמרת קל וחומר ומה עגלה שאין מום פוסל בה שאר עבודות פוסלות בה פרה שמום פוסל בה אינו דין ששאר עבודות פוסלין בה

ואם נפשך לומר נאמר כאן על ונאמר להלן על מה להלן שאר עבודות פוסלות בה אף כאן שאר עבודות פוסלות

מאי אם נפשך לומר וכי תימא איכא למיפרך מה לעגלה שכן שנים פוסלות בה אי נמי קדשים יוכיחו שמום פוסל בהן ואין עבודה פוסלת בהן

נאמר כאן על ונאמר להלן על מה להלן שאר עבודות אף כאן שאר עבודות וממקום שבאתה מה להלן עד שתמשוך אף כאן עד שתמשוך

תנאי היא דאיכא דמייתי לה מעגלה איכא דמייתי לה מגופה דפרה

דתניא על אין לי אלא עול שאר עבודות מנין תלמוד לומר אשר לא עלה עליה על מכל מקום אם כן מה תלמוד לומר על עול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה שאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה

ואימא אשר לא עלה עליה כלל על פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט עול אין מידי אחרינא לא אשר רבויא הוא

ותניא נמי גבי עגלה כי האי גוונא על אין לי אלא עול שאר עבודות מנין תלמוד לומר אשר לא עבד בה מכל מקום אם כן מה תלמוד לומר על עול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה שאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה

ואימא אשר לא עבד בה כלל על פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט עול אין מידי אחרינא לא אשר רבויא הוא

אמר רבי אבהו בעי מיניה מרבי יוחנן משיכת עול בכמה אמר לי כמלא עול איבעיא להו לארכו או לרחבו אמר להו ההוא מרבנן ורבי יעקב שמיה לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יוחנן משיכת עול לרחבו טפח

ולימא טפח הא קא משמע לן שיעורא דעול טפח הוי למאי נפקא מינה למקח וממכר

אמר רבי יוחנן בן שאול מפני מה אמרה תורה הביא עגלה בנחל אמר הקדוש ברוך הוא יבא דבר שלא עשה פירות ויערף במקום שאין עושה פירות ויכפר על מי שלא הניחו לעשות פירות מאי פירות אילימא פריה ורביה אלא מעתה אזקן ואסריס הכי נמי דלא ערפינן אלא מצות:

ומורידין אותה אל נחל איתן: איתן כמשמעו קשה: תנו רבנן מנין לאיתן שהוא קשה שנאמר


איתן מושבך ושים בסלע קנך ואומר שמעו הרים את ריב ה׳ והאיתנים מסדי ארץ אחרים אומרים מנין לאיתן שהוא ישן שנאמר גוי איתן הוא גוי מעולם הוא:

ועורפין אותה בקופיץ מאחוריה: מאי טעמא גמר עריפה עריפה מחטאת העוף:

ומקומה אסור מלזרוע ומליעבד: תנו רבנן אשר לא יעבד בו ולא יזרע לשעבר דברי רבי יאשיה רבי יונתן אומר להבא

רבא אמר להבא דכולי עלמא לא פליגי דכתיב ולא יזרע כי פליגי לשעבר רבי יאשיה סבר מי כתיב ולא יעובד ורבי יונתן מי כתיב אשר לא נעבד ורבי יאשיה אשר לשעבר משמע ורבי יונתן אשר רבויא הוא:

ומותר לסרוק שם פשתן ולנקר שם אבנים: תנו רבנן אשר לא יעבד בו ולא יזרע אין לי אלא זריעה שאר עבודות מנין תלמוד לומר אשר לא יעבד בו מכל מקום

אם כן מה תלמוד לומר ולא יזרע לומר לך מה זריעה מיוחדת שהיא בגופה של קרקע אף כל שהוא בגופה של קרקע יצא סריקת פשתן וניקור אבנים שאינן בגופה של קרקע

ואימא אשר לא יעבד בו כלל ולא יזרע פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט זריעה אין מידי אחרינא לא אשר רבויא הוא:

זקני העיר רוחצין ידיהן כו׳: תנו רבנן וכל זקני העיר ההיא הקרבים אל החלל ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל שאין תלמוד לומר הערופה ומה תלמוד לומר הערופה על מקום עריפתה של עגלה

ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו וכי על לבנו עלתה שבית דין שופכין דמים אלא לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה

תניא היה רבי מאיר אומר כופין ללויה ששכר הלויה אין לה שיעור שנאמר ויראו השמרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד וכתיב ויראם את מבוא העיר ומה חסד עשו עמו שכל אותה העיר הרגו לפי חרב ואותו האיש ומשפחתו שלחו

וילך האיש ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז הוא שמה עד היום הזה תניא היא לוז שצובעין בה תכלת היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה נבוכדנצר ולא החריבה ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בה אלא זקנים שבה בזמן שדעתן קצה עליהן יוצאין חוץ לחומה והן מתים

והלא דברים קל וחומר ומה כנעני זה שלא דיבר בפיו ולא הלך ברגליו גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות מי שעושה לויה ברגליו על אחת כמה וכמה

במה הראה להם חזקיה אמר בפיו עקם להם רבי יוחנן אמר באצבעו הראה להם תניא כוותיה דרבי יוחנן בשביל שכנעני זה הראה באצבעו גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות

אמר רבי יהושע בן לוי המהלך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה שנאמר כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך ואמר רבי יהושע בן לוי בשביל ארבעה פסיעות שלוה פרעה לאברהם שנאמר ויצו עליו פרעה אנשים וגו׳ נשתעבד בבניו ארבע מאות שנה שנאמר ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה אמר רב יהודה אמר רב כל המלוה את חבירו ארבע אמות בעיר אינו ניזוק רבינא אלויה לרבא בר יצחק ארבע אמות בעיר מטא לידיה היזיקא ואיתציל

תנו רבנן הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר חבר לחבר עד תחום שבת תלמיד לרב אין לו שיעור וכמה אמר רב ששת עד פרסה ולא אמרן אלא רבו שאינו מובהק אבל רבו מובהק שלשה פרסאות

רב כהנא אלויה לרב שימי בר אשי מפום נהרא עד בי ציניתא דבבל כי מטו התם אמר ליה ודאי דאמריתו הני ציניתא דבבל משני אדם הראשון איתנהו

אמר ליה אדכרתן מלתא דאמר רבי יוסי ברבי חנינא מאי דכתיב בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם וכי מאחר שלא עבר היכן ישב (ומאחר שלא ישב היכן עבר) אלא ארץ שגזר עליה אדם הראשון לישוב נתישבה ארץ שלא גזר עליה אדם הראשון לא נתישבה

רב מרדכי אלויה לרב אשי מהגרוניא ועד בי כיפי ואמרי לה עד בי דורא

אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר כל שאינו מלוה ומתלוה כאילו שופך דמים שאילמלי ליווהו אנשי יריחו לאלישע לא גירה דובים לתינוקות שנאמר ויעל משם בית אל והוא עלה בדרך ונערים קטנים יצאו מן העיר ויתקלסו בו ויאמרו לו עלה קרח עלה קרח

אמרו לו עלה שהקרחת עלינו את המקום מאי ונערים קטנים אמר רבי אלעזר שמנוערים מן המצות קטנים שהיו מקטני אמנה תנא נערים היו ובזבזו עצמן כקטנים

מתקיף לה רב יוסף ודלמא על שם מקומן מי לא כתיב וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה וקשיא לן נערה וקטנה ואמר רבי פדת קטנה דמן נעורן התם לא מפרש מקומה הכא מפורש מקומן

ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם ה׳ מה ראה אמר רב ראה ממש כדתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני ושמואל אמר ראה שכולן נתעברה בהן אמן ביום הכיפורים

ורבי יצחק נפחא אמר בלורית ראה להן כגויים ורבי יוחנן אמר ראה שלא היתה בהן לחלוחית של מצוה ודלמא בזרעייהו ניהוה הוה אמר רבי אלעזר לא בם ולא בזרעם עד סוף כל הדורות:

ותצאנה שתים דבים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים


גלול כלפי מעלה