Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ה באייר תשפ״ג | 16 מאי 2023
  • לימוד מסכת סוטה מוקדש ע"י אהבה לייבטאג לכבוד בריינה לוי שגרמה לה להתאהב בלימוד.

סוטה מט – סיום מסכת סוטה

רבי אילעא בר יברכיה אומר מספר אמירות באשר לכוחה של התפילה. דוד המלך וחבקוק הצליחו שניהם באמצעות תפילותיהם לשפר את מצב האומה/תלמידי חכמים. הוא גם מדבר על החשיבות של לומדי תורה לשוחח זה עם זה בדברי תורה וגם לא לריב זה עם זה לגבי ההלכה. לומדי תורה שלומדים למרות שהם מתקשים בפרנסתם יקבלו שכר. המשנה מביאה מספר אמירות המתארות את המצב ההיסטורי-פוליטי הקשה בתקופות שלאחר החורבן עם אובדן של מנהיגים/רבנים חשובים. כמו כן, מתוארים בו כל מיני תקנות שהנהיגו הרבנים בנוגע לטקסי נישואין בתקופות של חורבן בית המקדש ולאחריו, ותקנה לא ללמוד חכמה יוונית שנתקנה בגלל אירוע מסויים. האם יש מצבים שמותר ללמוד חכמה יונית? אם כן, מה הם? לאחר הבאת ברייתא אחרת המתארת ​​את כל מה שאבד מאז פטירתם של רבים מגדולי הרבנים דאז, המסכת מסתיימת בנימה אופטימית יותר עם שני רבנים שטוענים שיש להם את המאפיינים שהברייתא אמרו שכבר לא קיימים מאז שרבנים מסוימים מתו.

שמבזבזין דין אביהם לעתיד לבוא אומרים לפניו רבונו של עולם מאחר שאתה עתיד ליפרע מהן למה הקהיתה שיניהם בם

אמר רבי אילעא בר יברכיה אלמלא תפלתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב שנאמר שיתה ה׳ מורה להם ואמר רבי אילעא בר יברכיה אלמלא תפלתו של חבקוק היו שני תלמידי חכמים מתכסים בטלית אחת ועוסקין בתורה שנאמר ה׳ שמעתי שמעך יראתי ה׳ פעלך בקרב שנים חייהו אל תקרא בקרב שנים אלא בקרוב שנים

ואמר רבי אילעא בר יברכיה שני תלמידי חכמים המהלכין בדרך ואין ביניהן דברי תורה ראוין לישרף באש שנאמר ויהי המה הלכים הלוך ודבר והנה רכב אש וגו׳ טעמא דאיכא דיבור הא ליכא דיבור ראוין לישרף

ואמר רבי אילעא בר יברכיה שני תלמידי חכמים הדרין בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה אחד מת ואחד גולה שנאמר לנס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת ואין דעת אלא תורה שנאמר נדמו עמי מבלי הדעת

אמר רבי יהודה בריה דרבי חייא כל תלמיד חכם העוסק בתורה מתוך הדחק תפלתו נשמעת שנאמר כי עם בציון ישב בירושלם בכו לא תבכה חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך וכתיב בתריה ונתן ה׳ לכם לחם צר ומים לחץ

רבי אבהו אומר משביעין אותו מזיו שכינה שנאמר והיו עיניך ראות את מוריך רבי אחא בר חנינא אמר אף אין הפרגוד ננעל בפניו שנאמר ולא יכנף עוד מוריך:

רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יהושע מיום שחרב בית המקדש אין וכו׳: אמר רבא בכל יום ויום מרובה קללתו משל חבירו שנאמר בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר הי בקר אילימא בקר דלמחר מי ידע מאי הוי אלא דחליף

ואלא עלמא אמאי קא מקיים אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא שנאמר ארץ עפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים הא יש סדרים תופיע מאופל:

ולא ירד טל לברכה וניטל טעם פירות וכו׳: תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר טהרה בטלה טעם וריח מעשר ביטל שומן דגן

רב הונא אשכח תומרתא דחינוניתא שקלה כרכה בסודריה אתא רבה בריה אמר ליה מורחינא ריחא דחינוניתא אמר ליה בני טהרה יש בך יהבה ניהליה אדהכי אתא אבא בריה שקלה יהבה ניהליה אמר ליה בני שמחת את לבי והקהיתה את שיני היינו דאמרי אינשי רחמי דאבא אבני רחמי דבני אבני דהוו ליה

רב אחא בר יעקב איטפל ביה ברב יעקב בר ברתיה כי גדל אמר ליה אשקיין מיא אמר לו לאו בריך אנא והיינו דאמרי אינשי רבי רבי בר ברתך אנא:

מתני׳ בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס

בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות ושלא ילמד אדם את בנו יוונית

בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא הכלה באפריון בתוך העיר ורבותינו התירו שתצא הכלה באפריון בתוך העיר

משמת רבי מאיר בטלו מושלי משלים משמת בן עזאי בטלו השקדנים משמת בן זומא בטלו הדרשנים משמת רבי עקיבא בטל כבוד התורה משמת רבי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה משמת רבי יוסי קטנתא פסקו חסידים ולמה נקרא שמו קטנתא שהיה קטנתא של חסידים

משמת רבן יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה ומתה טהרה ופרישות משמת רבי ישמעאל בן פאבי בטלה זיו הכהונה משמת רבי בטל ענוה ויראת חטא:

[גמ׳ תנו רבנן] רבי פנחס בן יאיר אומר משחרב בית המקדש בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון ואין דורש ואין מבקש ואין שואל

על מי לנו להשען על אבינו שבשמים

רבי אליעזר הגדול אומר מיום שחרב בית המקדש שרו חכימיא למהוי כספריא וספריא כחזניא וחזניא כעמא דארעא ועמא דארעא


אזלא ודלדלה ואין שואל ואין מבקש על מי יש להשען על אבינו שבשמים

בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר הגפן תתן פריה והיין ביוקר ומלכות תהפך למינות ואין תוכחת בית וועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו

וחכמות סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים פני זקנים ילבינו זקנים יעמדו מפני קטנים בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב הבן אינו מתבייש מאביו ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים:

(גמ׳) אמר רב לא שנו אלא של מלח וגפרית אבל של הדס ושל וורד מותר ושמואל אומר אף של הדס ושל וורד אסור של קנים ושל חילת מותר ולוי אמר אף של קנים ושל חילת אסור וכן תני לוי במתניתיה אף של קנים ושל חילת אסור:

ועל האירוס: מאי אירוס אמר רבי אלעזר טבלא דחד פומא רבה בר רב הונא עבד ליה לבריה טנבורא אתא אבוה תבריה אמר ליה מיחלף בטבלא דחד פומא זיל עביד ליה אפומא דחצבא או אפומא דקפיזא:

בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות וכו׳: מאי עטרות כלות אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן עיר של זהב תניא נמי הכי איזהו עטרות כלות עיר של זהב אבל עושה אותה כיפה של מילת

תנא אף על חופת חתנים גזרו מאי חופת חתנים זהורית המוזהבות תניא נמי הכי אלו הן חופת חתנים זהורית המוזהבות אבל עושה פפירית ותולה בה כל מה שירצה:

ושלא ילמד את בנו יוונית: תנו רבנן כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה ומעלין להן תמידים

היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית לעז להם בחכמת יוונית אמר להן כל זמן שעוסקים בעבודה אין נמסרין בידכם למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר כיון שהגיע לחצי חומה נעץ צפרניו נזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה

אותה שעה אמרו ארור אדם שיגדל חזירים וארור אדם שילמד לבנו חכמת יוונית ועל אותה שנה שנינו מעשה ובא עומר מגגות צריפים ושתי הלחם מבקעת עין סוכר

איני והאמר רבי בארץ ישראל לשון סורסי למה אלא אי לשון הקודש אי לשון יוונית ואמר רב יוסף בבבל לשון ארמי למה אלא או לשון הקודש או לשון פרסי

לשון יוונית לחוד וחכמת יוונית לחוד

וחכמת יוונית מי אסירא והאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבן שמעון בן גמליאל מאי דכתיב עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי אלף ילדים היו בבית אבא חמש מאות למדו תורה וחמש מאות למדו חכמת יוונית ולא נשתייר מהן אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא

שאני של בית רבן גמליאל דקרובין למלכות הוו דתניא מספר קומי הרי זה מדרכי האמורי אבטולוס בן ראובן התירו לספר קומי שהוא קרוב למלכות של בית רבן גמליאל התירו להן חכמת יוונית מפני שקרובין למלכות:

בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא כלה באפריון וכו׳: מאי טעמא משום צניעותא:

משמת רבן יוחנן בטלה החכמה: תנו רבנן משמת רבי אליעזר נגנז ספר תורה משמת רבי יהושע בטלה עצה ומחשבה משמת רבי עקיבא בטלו זרועי תורה ונסתתמו מעיינות החכמה

משמת רבי אלעזר בן עזריה בטלו עטרות חכמה שעטרת חכמים עשרם משמת רבי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה משמת אבא יוסי בן קטונתא בטלו חסידים ולמה נקרא שמו אבא יוסי בן קטונתא שהיה מקטני חסידים

משמת בן עזאי בטלו השקדנין משמת בן זומא בטלו הדרשנין משמת רבן שמעון בן גמליאל עלה גובאי ורבו צרות משמת רבי הוכפלו צרות;

משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא: אמר ליה רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא אמר ליה רב נחמן לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא:

הדרן עלך עגלה ערופה וסליקא לה מסכת סוטה


  • לימוד מסכת סוטה מוקדש ע"י אהבה לייבטאג לכבוד בריינה לוי שגרמה לה להתאהב בלימוד.

להעמיק בדף

sotah HEB youtube thumbnail (1)

מעין דוגמה של מעלה (סיום מסכת סוטה)

חמשת האישים שנבראו בצלם סוטה י עמוד א' דף מקורות נלווה לשיעור: עיונים במסכת סוטה (1)

סוטה מט – סיום מסכת סוטה

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

סוטה מט – סיום מסכת סוטה

שמבזבזין דין אביהם לעתיד לבוא אומרים לפניו רבונו של עולם מאחר שאתה עתיד ליפרע מהן למה הקהיתה שיניהם בם

אמר רבי אילעא בר יברכיה אלמלא תפלתו של דוד היו כל ישראל מוכרי רבב שנאמר שיתה ה׳ מורה להם ואמר רבי אילעא בר יברכיה אלמלא תפלתו של חבקוק היו שני תלמידי חכמים מתכסים בטלית אחת ועוסקין בתורה שנאמר ה׳ שמעתי שמעך יראתי ה׳ פעלך בקרב שנים חייהו אל תקרא בקרב שנים אלא בקרוב שנים

ואמר רבי אילעא בר יברכיה שני תלמידי חכמים המהלכין בדרך ואין ביניהן דברי תורה ראוין לישרף באש שנאמר ויהי המה הלכים הלוך ודבר והנה רכב אש וגו׳ טעמא דאיכא דיבור הא ליכא דיבור ראוין לישרף

ואמר רבי אילעא בר יברכיה שני תלמידי חכמים הדרין בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה אחד מת ואחד גולה שנאמר לנס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת ואין דעת אלא תורה שנאמר נדמו עמי מבלי הדעת

אמר רבי יהודה בריה דרבי חייא כל תלמיד חכם העוסק בתורה מתוך הדחק תפלתו נשמעת שנאמר כי עם בציון ישב בירושלם בכו לא תבכה חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך וכתיב בתריה ונתן ה׳ לכם לחם צר ומים לחץ

רבי אבהו אומר משביעין אותו מזיו שכינה שנאמר והיו עיניך ראות את מוריך רבי אחא בר חנינא אמר אף אין הפרגוד ננעל בפניו שנאמר ולא יכנף עוד מוריך:

רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יהושע מיום שחרב בית המקדש אין וכו׳: אמר רבא בכל יום ויום מרובה קללתו משל חבירו שנאמר בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר הי בקר אילימא בקר דלמחר מי ידע מאי הוי אלא דחליף

ואלא עלמא אמאי קא מקיים אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא שנאמר ארץ עפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים הא יש סדרים תופיע מאופל:

ולא ירד טל לברכה וניטל טעם פירות וכו׳: תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר טהרה בטלה טעם וריח מעשר ביטל שומן דגן

רב הונא אשכח תומרתא דחינוניתא שקלה כרכה בסודריה אתא רבה בריה אמר ליה מורחינא ריחא דחינוניתא אמר ליה בני טהרה יש בך יהבה ניהליה אדהכי אתא אבא בריה שקלה יהבה ניהליה אמר ליה בני שמחת את לבי והקהיתה את שיני היינו דאמרי אינשי רחמי דאבא אבני רחמי דבני אבני דהוו ליה

רב אחא בר יעקב איטפל ביה ברב יעקב בר ברתיה כי גדל אמר ליה אשקיין מיא אמר לו לאו בריך אנא והיינו דאמרי אינשי רבי רבי בר ברתך אנא:

מתני׳ בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס

בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות ושלא ילמד אדם את בנו יוונית

בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא הכלה באפריון בתוך העיר ורבותינו התירו שתצא הכלה באפריון בתוך העיר

משמת רבי מאיר בטלו מושלי משלים משמת בן עזאי בטלו השקדנים משמת בן זומא בטלו הדרשנים משמת רבי עקיבא בטל כבוד התורה משמת רבי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה משמת רבי יוסי קטנתא פסקו חסידים ולמה נקרא שמו קטנתא שהיה קטנתא של חסידים

משמת רבן יוחנן בן זכאי בטל זיו החכמה משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה ומתה טהרה ופרישות משמת רבי ישמעאל בן פאבי בטלה זיו הכהונה משמת רבי בטל ענוה ויראת חטא:

[גמ׳ תנו רבנן] רבי פנחס בן יאיר אומר משחרב בית המקדש בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון ואין דורש ואין מבקש ואין שואל

על מי לנו להשען על אבינו שבשמים

רבי אליעזר הגדול אומר מיום שחרב בית המקדש שרו חכימיא למהוי כספריא וספריא כחזניא וחזניא כעמא דארעא ועמא דארעא


אזלא ודלדלה ואין שואל ואין מבקש על מי יש להשען על אבינו שבשמים

בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר הגפן תתן פריה והיין ביוקר ומלכות תהפך למינות ואין תוכחת בית וועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו

וחכמות סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים פני זקנים ילבינו זקנים יעמדו מפני קטנים בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב הבן אינו מתבייש מאביו ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים:

(גמ׳) אמר רב לא שנו אלא של מלח וגפרית אבל של הדס ושל וורד מותר ושמואל אומר אף של הדס ושל וורד אסור של קנים ושל חילת מותר ולוי אמר אף של קנים ושל חילת אסור וכן תני לוי במתניתיה אף של קנים ושל חילת אסור:

ועל האירוס: מאי אירוס אמר רבי אלעזר טבלא דחד פומא רבה בר רב הונא עבד ליה לבריה טנבורא אתא אבוה תבריה אמר ליה מיחלף בטבלא דחד פומא זיל עביד ליה אפומא דחצבא או אפומא דקפיזא:

בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות וכו׳: מאי עטרות כלות אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן עיר של זהב תניא נמי הכי איזהו עטרות כלות עיר של זהב אבל עושה אותה כיפה של מילת

תנא אף על חופת חתנים גזרו מאי חופת חתנים זהורית המוזהבות תניא נמי הכי אלו הן חופת חתנים זהורית המוזהבות אבל עושה פפירית ותולה בה כל מה שירצה:

ושלא ילמד את בנו יוונית: תנו רבנן כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה ומעלין להן תמידים

היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית לעז להם בחכמת יוונית אמר להן כל זמן שעוסקים בעבודה אין נמסרין בידכם למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר כיון שהגיע לחצי חומה נעץ צפרניו נזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה

אותה שעה אמרו ארור אדם שיגדל חזירים וארור אדם שילמד לבנו חכמת יוונית ועל אותה שנה שנינו מעשה ובא עומר מגגות צריפים ושתי הלחם מבקעת עין סוכר

איני והאמר רבי בארץ ישראל לשון סורסי למה אלא אי לשון הקודש אי לשון יוונית ואמר רב יוסף בבבל לשון ארמי למה אלא או לשון הקודש או לשון פרסי

לשון יוונית לחוד וחכמת יוונית לחוד

וחכמת יוונית מי אסירא והאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבן שמעון בן גמליאל מאי דכתיב עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי אלף ילדים היו בבית אבא חמש מאות למדו תורה וחמש מאות למדו חכמת יוונית ולא נשתייר מהן אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא

שאני של בית רבן גמליאל דקרובין למלכות הוו דתניא מספר קומי הרי זה מדרכי האמורי אבטולוס בן ראובן התירו לספר קומי שהוא קרוב למלכות של בית רבן גמליאל התירו להן חכמת יוונית מפני שקרובין למלכות:

בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא כלה באפריון וכו׳: מאי טעמא משום צניעותא:

משמת רבן יוחנן בטלה החכמה: תנו רבנן משמת רבי אליעזר נגנז ספר תורה משמת רבי יהושע בטלה עצה ומחשבה משמת רבי עקיבא בטלו זרועי תורה ונסתתמו מעיינות החכמה

משמת רבי אלעזר בן עזריה בטלו עטרות חכמה שעטרת חכמים עשרם משמת רבי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה משמת אבא יוסי בן קטונתא בטלו חסידים ולמה נקרא שמו אבא יוסי בן קטונתא שהיה מקטני חסידים

משמת בן עזאי בטלו השקדנין משמת בן זומא בטלו הדרשנין משמת רבן שמעון בן גמליאל עלה גובאי ורבו צרות משמת רבי הוכפלו צרות;

משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא: אמר ליה רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא אמר ליה רב נחמן לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא:

הדרן עלך עגלה ערופה וסליקא לה מסכת סוטה


גלול כלפי מעלה