Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ג בניסן תשפ״ג | 4 אפריל 2023
  • לימוד מסכת סוטה מוקדש ע"י אהבה לייבטאג לכבוד בריינה לוי שגרמה לה להתאהב בלימוד.

סוטה ז

 

המשנה מתארת ​​את תהליך הבאת האשה תחילה לבית הדין ולאחר מכן לבית המקדש. הבעל חייב לבוא איתה לבית המקדש ושני תלמידי חכמים מצטרפים אליהם לדרך. האם נוכל להסיק מכאן דינים בקשר לייחוד? מה תפקידם של התלמידי חכמים? רבי יהודה סובר שאין צורך בתלמידי חכמים שכן ניתן לסמוך על הבעל. על סמך מה הוא סובר כך? האם דעתו נלמדת מהיגיון או מפסוק בתורה? כשהיא מגיעה לבית המקדש, בית הדין מנסים לעודד אותה להתוודות כדי לא להגיע למצב שהם צריכים למחוק את שם ה'. הם מזכירים לה אחרים כמו יהודה וראובן שהתוודו על חטאיהם. איזה חטאים ומאיפה אנחנו יודעים שהם הודו? הם מחליפים בגדיה מיפים לפחות יפים ומורידים תכשיטיה – כל זה כדי להשפיל אותה. אחר כך הם מביאים אותה לשער ניקנור מחוץ לעזרה והכהן קורע את בגדיה ומתיר את שערה. רבי יהודה חולק לגבי קריעת הבגדים וסתירת שערה באשה יפה. הם קושרים את בגדיה הקרועים על לבה בחבל מצרי. כל מי שרוצה יכול לבוא לצפות, ובמיוחד נשים, כדי שילמדו לא להתנהג כך. רק עבדיה ושפחותיה אסורים לבוא, כי זה יכול למנוע ממנה מלהתוודות.

יש לה עדים במדינת הים

לא שכיחא:

מתני׳ כיצד עושה לה מוליכה לבית דין שבאותו מקום ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך רבי יהודה אומר בעלה נאמן עליה:

גמ׳ תרי ואיהו הא תלתא לימא מסייע ליה לרב דאמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא בעיר אבל בדרך עד דאיכא שלשה שמא יצטרך אחד מהן לנקביו ונמצא אחד מהן מתייחד עם הערוה

לא הכא היינו טעמא כי היכי דליהוו עליה סהדי

תלמידי חכמים אין כולי עלמא לא לימא מסייע ליה לאידך דרב דאמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא כשרין אבל פרוצין אפילו עשרה נמי לא מעשה היה והוציאוה עשרה במטה

לא הכא היינו טעמא דידעי לאתרויי ביה:

רבי יהודה אומר בעלה וכו׳: תניא רבי יהודה אומר בעלה נאמן מקל וחומר ומה נדה שהיא בכרת בעלה נאמן עליה סוטה שהיא בלאו לא כל שכן

ורבנן היא הנותנת נדה דכרת חמירא ליה ומהימן סוטה דלאו לא חמירא ליה ולא מהימן

ורבי יהודה מקל וחומר מייתי לה והא רבי יהודה מקראי מייתי לה דתניא והביא האיש את אשתו אל הכהן מן התורה האיש מביא את אשתו אבל אמרו חכמים מוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך

רבי יוסי אומר בעלה נאמן עליה מקל וחומר ומה נדה שהיא בכרת בעלה נאמן עליה סוטה שהיא בלאו לא כל שכן

אמרו לו לא אם אמרת בנדה שכן יש לה היתר תאמר בסוטה שאין לה היתר ואומר מים גנובים ימתקו וגו׳

רבי יהודה אומר מן התורה האיש מביא את אשתו אל הכהן שנאמר והביא האיש את אשתו

אמר להו קל וחומר ברישא ופרכוה והדר אמר להו קרא

רבי יהודה היינו תנא קמא איכא בינייהו אבל אמרו:

מתני׳ היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלים ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות

ואומר לה בתי הרבה יין עושה הרבה שחוק עושה הרבה ילדות עושה הרבה שכנים הרעים עושין

עשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה שלא ימחה על המים ואומר לפניה דברים שאינם כדי לשומען היא וכל משפחת בית אביה

אם אמרה טמאה אני שוברת כתובתה ויוצאת

ואם אמרה טהורה אני מעלין אותה לשער המזרח שעל פתח שער נקנור ששם משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות ומטהרין את המצורעין

וכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבה וסותר את שערה רבי יהודה אומר אם היה לבה נאה לא היה מגלהו ואם היה שערה נאה לא היה סותר

היתה מתכסה בלבנים מכסה בשחורים היה עליה כלי זהב


וקטליאות נזמים וטבעות מעבירין ממנה כדי לנוולה ואחר כך מביא חבל מצרי וקושרו למעלה מדדיה

וכל הרוצה לראות בא לראות חוץ מעבדיה ושפחותיה מפני שלבה גס בהן וכל הנשים מותרות לראותה שנאמר ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה:

גמ׳ מנהני מילי אמר רבי חייא בר גמדא אמר רבי יוסי ברבי חנינא אתיא תורה תורה כתיב הכא ועשה לה הכהן את כל התורה וכתיב התם על פי התורה אשר יורוך מה להלן בשבעים ואחד אף כאן בשבעים ואחד:

ומאיימין עליה וכו׳: ורמינהו כדרך שמאיימין עליה שלא תשתה כך מאיימין עליה שתשתה אומרים לה בתי אם ברור לך הדבר שטהורה את עמדי על בורייך ושתי לפי שאין מים המרים דומין אלא לסם יבש שמונח על בשר חי אם יש שם מכה מחלחל ויורד אין שם מכה אינו מועיל כלום

לא קשיא כאן קודם שנמחקה מגילה כאן לאחר שנמחקה מגילה:

ואומר לפניה וכו׳: תנו רבנן אומר לפניה דברים של הגדה ומעשים שאירעו בכתובים הראשונים כגון אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם

יהודה הודה ולא בוש מה היה סופו נחל חיי העולם הבא ראובן הודה ולא בוש מה היה סופו נחל חיי העולם הבא ומה שכרן מה שכרן כדקא אמרינן אלא מה שכרן בעולם הזה להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם

בשלמא ביהודה אשכחן דאודי דכתיב ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני אלא ראובן מנלן דאודי

דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן מאי דכתיב יחי ראובן ואל ימת וזאת ליהודה

כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון עד שעמד משה ובקש עליו רחמים אמר לפניו רבונו של עולם מי גרם לראובן שהודה יהודה וזאת ליהודה

מיד שמע ה׳ קול יהודה על איבריה לשפא ולא הוה קא מעיילין ליה למתיבתא דרקיעא ואל עמו תביאנו ולא הוה קא ידע משקל ומטרח בשמעתא בהדי רבנן ידיו רב לו לא הוה קא סלקא ליה שמעתא אליבא דהילכתא ועזר מצריו תהיה

בשלמא יהודה דאודי כי היכי דלא תישרף תמר אלא ראובן למה ליה דאודי והאמר רב ששת חציף עלי דמפריט חטאיה כי היכי דלא ליחשדו אחוהי:

אם אמרה טמאה אני וכו׳: שמעת מינה כותבין שובר

אמר אביי תני מקרעת אמר ליה רבא והא שוברת קתני אלא אמר רבא במקום שאין כותבין כתובה עסקינן

ואם אמרה טהורה אני מעלין אותה לשערי מזרח מעלין אותה


  • לימוד מסכת סוטה מוקדש ע"י אהבה לייבטאג לכבוד בריינה לוי שגרמה לה להתאהב בלימוד.

להעמיק בדף

גפת בדף היומי

לפי שאין בקיאין לשמה (גיטין ב) – גפת 131

אנחנו רגילות לפגוש את המושג "לשמה" בהקשר של לימוד תורה וקיום מצוות, ולפתע מסכת גיטין מגלה לנו שגם כאבים כמו כתיבת או מסירת גט צריכים להיעשות "לשמה". מה הוא דין לשמה ומה החשש של רבה כאשר מביאים גט ממדינות הים לארץ ישראל?     גפ"ת: גמרא פירושים תוספות שיעור עיון בשיתוף עם ישיבת דרישה

במחשבה שניה icon

קשה זיווגן – במחשבה שניה

מה הקשר בין זיווג לקריעת הים? מסכת סוטה מתחילה! במחשבה שניה היא סדרת שיעורי מחשבה על נושאים העולים בדף היומי עם הרבנית יפית קליימר

ayelet he sotah

הקדמה למסכת סוטה

להאזנה להקדמה למסכת סוטה: https://traffic.libsyn.com/secure/hadran-he/IntroductionSotahHeb.mp3

דף משלהן- מסכת סוטה

מהי מסכת סוטה? – דף משלהן 125

מהי מסכת סוטה? – דף משלהן 125 עם הרבנית שירה מירוויס מרילי והרבנית חמוטל שובל  

סוטה ז

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

סוטה ז

יש לה עדים במדינת הים

לא שכיחא:

מתני׳ כיצד עושה לה מוליכה לבית דין שבאותו מקום ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך רבי יהודה אומר בעלה נאמן עליה:

גמ׳ תרי ואיהו הא תלתא לימא מסייע ליה לרב דאמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא בעיר אבל בדרך עד דאיכא שלשה שמא יצטרך אחד מהן לנקביו ונמצא אחד מהן מתייחד עם הערוה

לא הכא היינו טעמא כי היכי דליהוו עליה סהדי

תלמידי חכמים אין כולי עלמא לא לימא מסייע ליה לאידך דרב דאמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא כשרין אבל פרוצין אפילו עשרה נמי לא מעשה היה והוציאוה עשרה במטה

לא הכא היינו טעמא דידעי לאתרויי ביה:

רבי יהודה אומר בעלה וכו׳: תניא רבי יהודה אומר בעלה נאמן מקל וחומר ומה נדה שהיא בכרת בעלה נאמן עליה סוטה שהיא בלאו לא כל שכן

ורבנן היא הנותנת נדה דכרת חמירא ליה ומהימן סוטה דלאו לא חמירא ליה ולא מהימן

ורבי יהודה מקל וחומר מייתי לה והא רבי יהודה מקראי מייתי לה דתניא והביא האיש את אשתו אל הכהן מן התורה האיש מביא את אשתו אבל אמרו חכמים מוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך

רבי יוסי אומר בעלה נאמן עליה מקל וחומר ומה נדה שהיא בכרת בעלה נאמן עליה סוטה שהיא בלאו לא כל שכן

אמרו לו לא אם אמרת בנדה שכן יש לה היתר תאמר בסוטה שאין לה היתר ואומר מים גנובים ימתקו וגו׳

רבי יהודה אומר מן התורה האיש מביא את אשתו אל הכהן שנאמר והביא האיש את אשתו

אמר להו קל וחומר ברישא ופרכוה והדר אמר להו קרא

רבי יהודה היינו תנא קמא איכא בינייהו אבל אמרו:

מתני׳ היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלים ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות

ואומר לה בתי הרבה יין עושה הרבה שחוק עושה הרבה ילדות עושה הרבה שכנים הרעים עושין

עשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה שלא ימחה על המים ואומר לפניה דברים שאינם כדי לשומען היא וכל משפחת בית אביה

אם אמרה טמאה אני שוברת כתובתה ויוצאת

ואם אמרה טהורה אני מעלין אותה לשער המזרח שעל פתח שער נקנור ששם משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות ומטהרין את המצורעין

וכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבה וסותר את שערה רבי יהודה אומר אם היה לבה נאה לא היה מגלהו ואם היה שערה נאה לא היה סותר

היתה מתכסה בלבנים מכסה בשחורים היה עליה כלי זהב


וקטליאות נזמים וטבעות מעבירין ממנה כדי לנוולה ואחר כך מביא חבל מצרי וקושרו למעלה מדדיה

וכל הרוצה לראות בא לראות חוץ מעבדיה ושפחותיה מפני שלבה גס בהן וכל הנשים מותרות לראותה שנאמר ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה:

גמ׳ מנהני מילי אמר רבי חייא בר גמדא אמר רבי יוסי ברבי חנינא אתיא תורה תורה כתיב הכא ועשה לה הכהן את כל התורה וכתיב התם על פי התורה אשר יורוך מה להלן בשבעים ואחד אף כאן בשבעים ואחד:

ומאיימין עליה וכו׳: ורמינהו כדרך שמאיימין עליה שלא תשתה כך מאיימין עליה שתשתה אומרים לה בתי אם ברור לך הדבר שטהורה את עמדי על בורייך ושתי לפי שאין מים המרים דומין אלא לסם יבש שמונח על בשר חי אם יש שם מכה מחלחל ויורד אין שם מכה אינו מועיל כלום

לא קשיא כאן קודם שנמחקה מגילה כאן לאחר שנמחקה מגילה:

ואומר לפניה וכו׳: תנו רבנן אומר לפניה דברים של הגדה ומעשים שאירעו בכתובים הראשונים כגון אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם

יהודה הודה ולא בוש מה היה סופו נחל חיי העולם הבא ראובן הודה ולא בוש מה היה סופו נחל חיי העולם הבא ומה שכרן מה שכרן כדקא אמרינן אלא מה שכרן בעולם הזה להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם

בשלמא ביהודה אשכחן דאודי דכתיב ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני אלא ראובן מנלן דאודי

דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן מאי דכתיב יחי ראובן ואל ימת וזאת ליהודה

כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון עד שעמד משה ובקש עליו רחמים אמר לפניו רבונו של עולם מי גרם לראובן שהודה יהודה וזאת ליהודה

מיד שמע ה׳ קול יהודה על איבריה לשפא ולא הוה קא מעיילין ליה למתיבתא דרקיעא ואל עמו תביאנו ולא הוה קא ידע משקל ומטרח בשמעתא בהדי רבנן ידיו רב לו לא הוה קא סלקא ליה שמעתא אליבא דהילכתא ועזר מצריו תהיה

בשלמא יהודה דאודי כי היכי דלא תישרף תמר אלא ראובן למה ליה דאודי והאמר רב ששת חציף עלי דמפריט חטאיה כי היכי דלא ליחשדו אחוהי:

אם אמרה טמאה אני וכו׳: שמעת מינה כותבין שובר

אמר אביי תני מקרעת אמר ליה רבא והא שוברת קתני אלא אמר רבא במקום שאין כותבין כתובה עסקינן

ואם אמרה טהורה אני מעלין אותה לשערי מזרח מעלין אותה


גלול כלפי מעלה