Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ג בניסן תשפ״ג | 4 אפריל 2023
  • לימוד מסכת סוטה מוקדש ע"י אהבה לייבטאג לכבוד בריינה לוי שגרמה לה להתאהב בלימוד.

סוטה ח

במהלך תהליך הסוטה, ישנם מספר דברים שנעשו על מנת לעודד אותה להודות שהיא אשמה, כגון הליכה הלוך ושוב בתוך שטח בית המקדש כדי לעייף אותה. לאחר מכן מביאים אותה לשער ניקנור, בפתח העזרה, לשתות את המים המרים, שבאותו מקום גם עומדים המצורע והיולדת ואחרים כמוה בזמן הקרבת קרבנותיהם. נדרש מפסוק שלא משקים שתי שוטות בו זמנית כדי שאחד לא ישפיע על השני לא להתוודות. אם אין חשש שאחד ישפיע על השני, האם ניתן להשקות את שתיהן באותו הזמן ואם כן, האם אין בעיה של אין עושים מצוות חבילות חבילות? יש ויכוח בין רבי יהודה לחכמים האם קורעים את בגדיה עד שרואים את לבה. אבל במקור אחר בנושא אשה היוצאת להיסקל, הדעות שלהם הפוכות. הקושי נפתר מכיוון שהבעיות שונות בכל אחד מהמקרים הללו. כחלק מהתהליך היא לובשת בגדים מכוערים ומסירה את תכשיטיה. חבל מצרי משמש כדי לשמור על מה שנשאר מבגדיה ומשתמשים בו כדי לכסות את גופה. האם זה צריך להיות חבל מצרי או שזה יכול להיות כל סוג של חגורה? מותר לגברים לצפות בהליכים ומעודדים נשים כדי שילמדו לא להתנהג בצורה זו. המצב של סוטה מלמד אותנו שהעונש הוא מידה כנגד מידה. כאשר כבר אין בית המקדש, חז"ל מסבירים שהקב"ה מסדר שאנשים ייענשו משמיים באופן שבו בתי הדין היו מענישים אותם בזמן שהיה סנהדרין.

התם קיימא דמסקינן לה ומחתינן לה כדי לייגעה דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר בית דין מסיעין את העדים ממקום למקום כדי שתטרף דעתן עליהן ויחזרו בהן:

ששם משקין את הסוטות וכו׳: בשלמא סוטות דכתיב והעמיד הכהן את האשה לפני ה׳ מצורעין נמי דכתיב והעמיד הכהן המטהר וגו׳ אלא יולדת מאי טעמא

אילימא משום דאתיין וקיימין אקורבנייהו דתניא אין קרבנו של אדם קרב אלא אם כן עומד על גביו אי הכי זבין וזבות נמי אין הכי נמי ותנא חדא מינייהו נקט

תנו רבנן אין משקין שתי סוטות כאחת כדי שלא יהא לבה גס בחבירתה רבי יהודה אומר לא מן השם הוא זה אלא אמר קרא אתה לבדה

ותנא קמא הכתיב אתה תנא קמא רבי שמעון היא דדריש טעם דקרא ומה טעם קאמר מה טעם אותה לבדה כדי שלא יהא לבה גס בחבירתה

מאי בינייהו איכא בינייהו רותתת

ורותתת מי משקין והא אין עושין מצות חבילות חבילות

דתנן אין משקין שתי סוטות כאחת ואין מטהרין שני מצורעין כאחת ואין רוצעין שני עבדים כאחת ואין עורפין שתי עגלות כאחת לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות

אמר אביי ואיתימא רב כהנא לא קשיא כאן בכהן אחד כאן בשני כהנים:

והכהן אוחז בבגדיה: תנו רבנן ופרע את ראש האשה אין לי אלא ראשה גופה מנין תלמוד לומר האשה אם כן מה תלמוד לומר ופרע את ראשה מלמד שהכהן סותר את שערה:

רבי יהודה אומר אם היה לבה וכו׳: למימרא דרבי יהודה חייש להרהורא ורבנן לא חיישי

והא איפכא שמעינן להו דתניא האיש מכסין אותו פרק אחד מלפניו והאשה שני פרקים אחד מלפניה ואחד מלאחריה מפני שכולה ערוה דברי רבי יהודה וחכמים אומרים האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה

אמר רבה הכא טעמא מאי שמא תצא מבית דין זכאית ויתגרו בה פרחי כהונה התם הא מסתלקא וכי תימא אתי לאיגרויי באחרנייתא האמר רבא גמירי דאין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות

אמר רבא דרבי יהודה אדרבי יהודה קשיא דרבנן אדרבנן לא קשיא אלא אמר רבא דרבי יהודה אדרבי יהודה לא קשיא כדשנין


דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא הכא טעמא מאי משום ונוסרו כל הנשים התם אין לך ייסור גדול מזה

וכי תימא לעביד בה תרתי אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה

לימא דרב נחמן תנאי היא לא דכולי עלמא אית להו דרב נחמן והכא בהא קמיפלגי מר סבר בזיוניה עדיף ליה טפי מצערא דגופיה ומר סבר צערא דגופיה עדיף ליה טפי מבזיוניה:

היתה מכוסה לבנים וכו׳: תנא אם היו שחורים נאים לה מכסין אותה בגדים מכוערים:

היו עליה כלי זהב וכו׳: פשיטא השתא נוולי מנוויל לה הני מיבעיא מהו דתימא בהני אית לה בזיון טפי כדאמרי אינשי שליח ערטיל וסיים מסאני קא משמע לן:

ואחר כך מביא חבל וכו׳: בעא מיניה רבי אבא מרב הונא חבל המצרי מהו שיעכב בסוטה משום שלא ישמטו בגדיה מעליה הוא ובצלצול קטן נמי סגי או דילמא משום דאמר מר היא חגרה לו בצלצול לפיכך כהן מביא חבל המצרי וקושר לה למעלה מדדיה מעכב

אמר ליה תניתוה ואחר כך מביא חבל המצרי וקושרו לה למעלה מדדיה כדי שלא ישמטו בגדיה מעליה:

וכל הרוצה לראות בה יראה וכו׳: הא גופא קשיא אמרת כל הרוצה לראות בה רואה אלמא לא שנא גברי ולא שנא נשי והדר תני כל הנשים מותרות לראותה נשים אין אנשים לא

אמר אביי תרגמה אנשים אמר ליה רבא והא כל הרוצה לראות בה רואה קתני

אלא אמר רבא כל הרוצה לראות בה רואה לא שנא גברי ולא שנא נשי ונשים חייבות לראותה שנאמר ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה:

מתני׳ במדה שאדם מודד בה מודדין לו היא קשטה את עצמה לעבירה המקום נוולה היא גלתה את עצמה לעבירה המקום גלה עליה בירך התחילה בעבירה תחילה ואחר כך הבטן לפיכך תלקה הירך תחילה ואחר כך הבטן ושאר כל הגוף לא פלט:

גמ׳ אמר רב יוסף אף על גב דמדה בטילה במדה לא בטיל

דאמר רב יוסף וכן תני רבי חייא מיום שחרב בית המקדש אף על פי שבטלה סנהדרי ארבע מיתות לא בטלו והא בטלו אלא דין ארבע מיתות לא בטלו

מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו מי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו מי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או ליסטין באין עליו מי שנתחייב חניקה או טובע בנהר או מת בסרונכי

תניא היה רבי אומר מנין שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה

אין לי אלא סאה מנין לרבות תרקב וחצי תרקב קב וחצי קב רובע וחצי רובע תומן ועוכלא מנין תלמוד לומר כי כל סאון סאן ברעש

ומנין שכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול תלמוד לומר אחת לאחת למצא חשבון

וכן מצינו בסוטה שבמדה שמדדה בה מדדו לה היא עמדה על פתח ביתה ליראות לו לפיכך כהן מעמידה על שער נקנור ומראה קלונה לכל היא פרסה לו סודרין נאין על ראשה לפיכך כהן נוטל כפה מעל ראשה ומניחו תחת רגליה היא קשטה לו פניה לפיכך


  • לימוד מסכת סוטה מוקדש ע"י אהבה לייבטאג לכבוד בריינה לוי שגרמה לה להתאהב בלימוד.

להעמיק בדף

גפת בדף היומי

לפי שאין בקיאין לשמה (גיטין ב) – גפת 131

אנחנו רגילות לפגוש את המושג "לשמה" בהקשר של לימוד תורה וקיום מצוות, ולפתע מסכת גיטין מגלה לנו שגם כאבים כמו כתיבת או מסירת גט צריכים להיעשות "לשמה". מה הוא דין לשמה ומה החשש של רבה כאשר מביאים גט ממדינות הים לארץ ישראל?     גפ"ת: גמרא פירושים תוספות שיעור עיון בשיתוף עם ישיבת דרישה

סוטה ח

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

סוטה ח

התם קיימא דמסקינן לה ומחתינן לה כדי לייגעה דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר בית דין מסיעין את העדים ממקום למקום כדי שתטרף דעתן עליהן ויחזרו בהן:

ששם משקין את הסוטות וכו׳: בשלמא סוטות דכתיב והעמיד הכהן את האשה לפני ה׳ מצורעין נמי דכתיב והעמיד הכהן המטהר וגו׳ אלא יולדת מאי טעמא

אילימא משום דאתיין וקיימין אקורבנייהו דתניא אין קרבנו של אדם קרב אלא אם כן עומד על גביו אי הכי זבין וזבות נמי אין הכי נמי ותנא חדא מינייהו נקט

תנו רבנן אין משקין שתי סוטות כאחת כדי שלא יהא לבה גס בחבירתה רבי יהודה אומר לא מן השם הוא זה אלא אמר קרא אתה לבדה

ותנא קמא הכתיב אתה תנא קמא רבי שמעון היא דדריש טעם דקרא ומה טעם קאמר מה טעם אותה לבדה כדי שלא יהא לבה גס בחבירתה

מאי בינייהו איכא בינייהו רותתת

ורותתת מי משקין והא אין עושין מצות חבילות חבילות

דתנן אין משקין שתי סוטות כאחת ואין מטהרין שני מצורעין כאחת ואין רוצעין שני עבדים כאחת ואין עורפין שתי עגלות כאחת לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות

אמר אביי ואיתימא רב כהנא לא קשיא כאן בכהן אחד כאן בשני כהנים:

והכהן אוחז בבגדיה: תנו רבנן ופרע את ראש האשה אין לי אלא ראשה גופה מנין תלמוד לומר האשה אם כן מה תלמוד לומר ופרע את ראשה מלמד שהכהן סותר את שערה:

רבי יהודה אומר אם היה לבה וכו׳: למימרא דרבי יהודה חייש להרהורא ורבנן לא חיישי

והא איפכא שמעינן להו דתניא האיש מכסין אותו פרק אחד מלפניו והאשה שני פרקים אחד מלפניה ואחד מלאחריה מפני שכולה ערוה דברי רבי יהודה וחכמים אומרים האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה

אמר רבה הכא טעמא מאי שמא תצא מבית דין זכאית ויתגרו בה פרחי כהונה התם הא מסתלקא וכי תימא אתי לאיגרויי באחרנייתא האמר רבא גמירי דאין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות

אמר רבא דרבי יהודה אדרבי יהודה קשיא דרבנן אדרבנן לא קשיא אלא אמר רבא דרבי יהודה אדרבי יהודה לא קשיא כדשנין


דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא הכא טעמא מאי משום ונוסרו כל הנשים התם אין לך ייסור גדול מזה

וכי תימא לעביד בה תרתי אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה

לימא דרב נחמן תנאי היא לא דכולי עלמא אית להו דרב נחמן והכא בהא קמיפלגי מר סבר בזיוניה עדיף ליה טפי מצערא דגופיה ומר סבר צערא דגופיה עדיף ליה טפי מבזיוניה:

היתה מכוסה לבנים וכו׳: תנא אם היו שחורים נאים לה מכסין אותה בגדים מכוערים:

היו עליה כלי זהב וכו׳: פשיטא השתא נוולי מנוויל לה הני מיבעיא מהו דתימא בהני אית לה בזיון טפי כדאמרי אינשי שליח ערטיל וסיים מסאני קא משמע לן:

ואחר כך מביא חבל וכו׳: בעא מיניה רבי אבא מרב הונא חבל המצרי מהו שיעכב בסוטה משום שלא ישמטו בגדיה מעליה הוא ובצלצול קטן נמי סגי או דילמא משום דאמר מר היא חגרה לו בצלצול לפיכך כהן מביא חבל המצרי וקושר לה למעלה מדדיה מעכב

אמר ליה תניתוה ואחר כך מביא חבל המצרי וקושרו לה למעלה מדדיה כדי שלא ישמטו בגדיה מעליה:

וכל הרוצה לראות בה יראה וכו׳: הא גופא קשיא אמרת כל הרוצה לראות בה רואה אלמא לא שנא גברי ולא שנא נשי והדר תני כל הנשים מותרות לראותה נשים אין אנשים לא

אמר אביי תרגמה אנשים אמר ליה רבא והא כל הרוצה לראות בה רואה קתני

אלא אמר רבא כל הרוצה לראות בה רואה לא שנא גברי ולא שנא נשי ונשים חייבות לראותה שנאמר ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה:

מתני׳ במדה שאדם מודד בה מודדין לו היא קשטה את עצמה לעבירה המקום נוולה היא גלתה את עצמה לעבירה המקום גלה עליה בירך התחילה בעבירה תחילה ואחר כך הבטן לפיכך תלקה הירך תחילה ואחר כך הבטן ושאר כל הגוף לא פלט:

גמ׳ אמר רב יוסף אף על גב דמדה בטילה במדה לא בטיל

דאמר רב יוסף וכן תני רבי חייא מיום שחרב בית המקדש אף על פי שבטלה סנהדרי ארבע מיתות לא בטלו והא בטלו אלא דין ארבע מיתות לא בטלו

מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו מי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו מי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או ליסטין באין עליו מי שנתחייב חניקה או טובע בנהר או מת בסרונכי

תניא היה רבי אומר מנין שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה

אין לי אלא סאה מנין לרבות תרקב וחצי תרקב קב וחצי קב רובע וחצי רובע תומן ועוכלא מנין תלמוד לומר כי כל סאון סאן ברעש

ומנין שכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול תלמוד לומר אחת לאחת למצא חשבון

וכן מצינו בסוטה שבמדה שמדדה בה מדדו לה היא עמדה על פתח ביתה ליראות לו לפיכך כהן מעמידה על שער נקנור ומראה קלונה לכל היא פרסה לו סודרין נאין על ראשה לפיכך כהן נוטל כפה מעל ראשה ומניחו תחת רגליה היא קשטה לו פניה לפיכך


גלול כלפי מעלה