הדף היומי
-
הלימוד החודש מוקדש על ידי ג’ון ויעל כהן לע”נ ד”ר רוברט ואן אמרונגן.
סוכה לה
איך יודעים ש”פרי עץ הדר” המוזכר בתורה זה אתרוג? הגמרא מביאה כמה תירוצים. למה של ערלה הפסולה? האם זה בגלל שאין בו היתר אכילה או בגלל שאין לו שווי כספי? לכל הדעות צריך שיהא בו היתר אכילה אבל יש מחלוקת לגבי דין ממון. הנפקא מינה זה במעשר שני שמותר באכילה בירושלים אבל יש מחלוקת בין ר’ מאיר וחכמים האם זה ממון גבוה או ממון הדיוט. לפי ר’ מאיר שזה ממון גבוה, אין בו דין ממון. יש עוד כמה דינים שמצריכים דין ממון ולפי ר’ מאיר לא חייבים/יוצאים בהם ידי חובה – והם חלה ומצה. מאיפה לומדים הלכות אלו? הגמרא ממשיכה להסביר את הטעם לפסולים שבמשנה – תרומה טמאה, תורמה טהורה, דמאי לפי בית שמאי, ומעשר שני בירושלים.
פּוֹדְקַסְט (דף יומי לנשים - עברית): פתח בחלון חדש | הוֹרָדָה
גמ׳ תנו רבנן פרי עץ הדר עץ שטעם עצו ופריו שוה הוי אומר זה אתרוג
ואימא פלפלין כדתניא היה רבי מאיר אומר ממשמע שנאמר ונטעתם כל עץ איני יודע שהוא עץ מאכל מה תלמוד לומר עץ מאכל עץ שטעם עצו ופריו שוה הוי אומר זה פלפלין ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה ואין ארץ ישראל חסרה כלום שנאמר לא תחסר כל בה
התם משום דלא אפשר היכי נעביד ננקוט חדא לא מינכרא לקיחתה ננקוט תרי או תלתא (אחד) אמר רחמנא ולא שנים ושלשה פירות הלכך לא אפשר
רבי אומר אל תקרי הדר אלא הדיר מה דיר זה יש בו גדולים וקטנים תמימים ובעלי מומין הכי נמי יש בו גדולים וקטנים תמימים ובעלי מומין אטו שאר פירות לית בהו גדולים וקטנים תמימין ובעלי מומין אלא הכי קאמר עד שבאין קטנים עדיין גדולים קיימים
רבי אבהו אמר אל תקרי הדר אלא הדר דבר שדר באילנו משנה לשנה בן עזאי אומר אל תקרי הדר אלא אידור שכן בלשון יווני קורין למים אידור ואיזו היא שגדל על כל מים הוי אומר זה אתרוג
של אשרה ושל עיר הנדחת פסול מאי טעמא כיון דלשרפה קאי כתותי מיכתת שיעוריה
ושל ערלה פסול מאי טעמא פליגי בה רבי חייא בר אבין ורבי אסי חד אמר לפי שאין בה היתר אכילה וחד אמר לפי שאין בה דין ממון
קא סלקא דעתיה מאן דבעי היתר אכילה לא בעי דין ממון ומאן דבעי דין ממון לא בעי היתר אכילה תנן של תרומה טמאה פסולה בשלמא למאן דאמר לפי שאין בה היתר אכילה שפיר אלא למאן דאמר לפי שאין בה דין ממון אמאי הרי מסיקה תחת תבשילו
אלא בהיתר אכילה כולי עלמא לא פליגי דבעינן כי פליגי בדין ממון מר סבר היתר אכילה בעינן דין ממון לא בעינן ומר סבר דין ממון נמי בעינן מאי בינייהו
איכא בינייהו מעשר שני שבירושלים אליבא דרבי מאיר למאן דאמר לפי שאין בה היתר אכילה הרי יש בה היתר אכילה למאן דאמר לפי שאין בה דין ממון מעשר שני ממון גבוה הוא
תסתיים דרבי אסי דאמר לפי שאין בה דין ממון דאמר רבי אסי אתרוג של מעשר שני לדברי רבי מאיר אין אדם יוצא בו ידי חובתו ביום טוב לדברי חכמים אדם יוצא בו ידי חובתו ביום טוב תסתיים
גופא אמר רבי אסי אתרוג של מעשר שני לדברי רבי מאיר אין אדם יוצא בו ידי חובתו ביום טוב לדברי חכמים אדם יוצא בו ידי חובתו ביום טוב מצה של מעשר שני דברי רבי מאיר אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח לדברי חכמים אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח עיסה של מעשר שני לדברי רבי מאיר פטורה מן החלה לדברי חכמים חייבת בחלה
מתקיף לה רב פפא בשלמא עיסה כתיב ראשית עריסותיכם אתרוג נמי כתיב לכם משלכם אלא מצה מי כתיב מצתכם אמר רבה בר שמואל ואיתימא רב יימר בר שלמיא אתיא לחם לחם כתיב הכא לחם עוני וכתיב התם
והיה באכלכם מלחם הארץ מה להלן משלכם ולא משל מעשר אף כאן משלכם ולא משל מעשר
לימא מסייע ליה עיסה של מעשר שני פטורה מן החלה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים חייבת בחלה לימא מסייע ליה היא היא
אלא מדבהא פליגי בהא נמי פליגי או דלמא שאני עיסה דאמר קרא עריסותיכם עריסותיכם תרי זימני
של תרומה טמאה פסולה דלית בה היתר אכילה
ושל תרומה טהורה לא יטול פליגי בה רבי אמי ורבי אסי חד אמר מפני שמכשירה וחד אמר מפני שמפסידה
מאי בינייהו כגון שקרא עליה שם חוץ מקליפתה חיצונה למאן דאמר מפני שמכשירה איכא למאן דאמר מפני שמפסידה ליכא
ואם נטל כשרה למאן דאמר מפני שאין בה היתר אכילה הרי יש בה היתר אכילה למאן דאמר לפי שאין בה דין ממון הרי יש בה דין ממון
ושל דמאי מאי טעמייהו דבית הלל כיון דאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני וחזי ליה השתא נמי לכם קרינא ביה דתנן מאכילין את העניים דמאי ואת אכסניא דמאי
ובית שמאי עני לא אכיל דמאי דתנן (אין) מאכילין העניים דמאי ואת האכסנאים דמאי ואמר רב הונא תנא בית שמאי אומרים אין מאכילין את העניים ואת האכסנאים דמאי ובית הלל אומרים מאכילין את העניים דמאי ואת האכסנאים דמאי
של מעשר שני שבירושלים למאן דאמר מפני שמכשירה הרי מכשירה למאן דאמר מפני שמפסידה הרי מפסידה
ואם נטל כשרה למאן דאמר מפני שאין בה היתר אכילה דברי הכל למאן דאמר לפי שאין בה דין ממון הא מני רבנן היא
עלתה חזזית אמר רב חסדא דבר זה רבינו הגדול אמרו המקום יהיה בעזרו לא שנו אלא במקום אחד אבל בשנים ושלשה מקומות כשר אמר ליה רבא אדרבה בשנים ושלשה מקומות הוה ליה כמנומר ופסול
אלא אי אתמר אסיפא אתמר על מיעוטו כשר אמר רב חסדא דבר זה רבינו הגדול אמרו והמקום יהיה בעזרו לא שנו אלא במקום אחד אבל בשנים ושלשה מקומות הוה ליה כמנומר ופסול אמר רבא כל ועל חוטמו ואפילו במשהו נמי פסול
נטלה פטמתו תנא רבי יצחק בן אלעזר נטלה בוכנתו
נקלף אמר רבא האי אתרוגא דאגליד כאהינא סומקא כשרה והא אנן תנן נקלף פסול לא קשיא
-
הלימוד החודש מוקדש על ידי ג’ון ויעל כהן לע”נ ד”ר רוברט ואן אמרונגן.
להעמיק בדף
אין תוצאות. נסה שוב.
סוכה לה
תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא
גמ׳ תנו רבנן פרי עץ הדר עץ שטעם עצו ופריו שוה הוי אומר זה אתרוג
ואימא פלפלין כדתניא היה רבי מאיר אומר ממשמע שנאמר ונטעתם כל עץ איני יודע שהוא עץ מאכל מה תלמוד לומר עץ מאכל עץ שטעם עצו ופריו שוה הוי אומר זה פלפלין ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה ואין ארץ ישראל חסרה כלום שנאמר לא תחסר כל בה
התם משום דלא אפשר היכי נעביד ננקוט חדא לא מינכרא לקיחתה ננקוט תרי או תלתא (אחד) אמר רחמנא ולא שנים ושלשה פירות הלכך לא אפשר
רבי אומר אל תקרי הדר אלא הדיר מה דיר זה יש בו גדולים וקטנים תמימים ובעלי מומין הכי נמי יש בו גדולים וקטנים תמימים ובעלי מומין אטו שאר פירות לית בהו גדולים וקטנים תמימין ובעלי מומין אלא הכי קאמר עד שבאין קטנים עדיין גדולים קיימים
רבי אבהו אמר אל תקרי הדר אלא הדר דבר שדר באילנו משנה לשנה בן עזאי אומר אל תקרי הדר אלא אידור שכן בלשון יווני קורין למים אידור ואיזו היא שגדל על כל מים הוי אומר זה אתרוג
של אשרה ושל עיר הנדחת פסול מאי טעמא כיון דלשרפה קאי כתותי מיכתת שיעוריה
ושל ערלה פסול מאי טעמא פליגי בה רבי חייא בר אבין ורבי אסי חד אמר לפי שאין בה היתר אכילה וחד אמר לפי שאין בה דין ממון
קא סלקא דעתיה מאן דבעי היתר אכילה לא בעי דין ממון ומאן דבעי דין ממון לא בעי היתר אכילה תנן של תרומה טמאה פסולה בשלמא למאן דאמר לפי שאין בה היתר אכילה שפיר אלא למאן דאמר לפי שאין בה דין ממון אמאי הרי מסיקה תחת תבשילו
אלא בהיתר אכילה כולי עלמא לא פליגי דבעינן כי פליגי בדין ממון מר סבר היתר אכילה בעינן דין ממון לא בעינן ומר סבר דין ממון נמי בעינן מאי בינייהו
איכא בינייהו מעשר שני שבירושלים אליבא דרבי מאיר למאן דאמר לפי שאין בה היתר אכילה הרי יש בה היתר אכילה למאן דאמר לפי שאין בה דין ממון מעשר שני ממון גבוה הוא
תסתיים דרבי אסי דאמר לפי שאין בה דין ממון דאמר רבי אסי אתרוג של מעשר שני לדברי רבי מאיר אין אדם יוצא בו ידי חובתו ביום טוב לדברי חכמים אדם יוצא בו ידי חובתו ביום טוב תסתיים
גופא אמר רבי אסי אתרוג של מעשר שני לדברי רבי מאיר אין אדם יוצא בו ידי חובתו ביום טוב לדברי חכמים אדם יוצא בו ידי חובתו ביום טוב מצה של מעשר שני דברי רבי מאיר אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח לדברי חכמים אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח עיסה של מעשר שני לדברי רבי מאיר פטורה מן החלה לדברי חכמים חייבת בחלה
מתקיף לה רב פפא בשלמא עיסה כתיב ראשית עריסותיכם אתרוג נמי כתיב לכם משלכם אלא מצה מי כתיב מצתכם אמר רבה בר שמואל ואיתימא רב יימר בר שלמיא אתיא לחם לחם כתיב הכא לחם עוני וכתיב התם
והיה באכלכם מלחם הארץ מה להלן משלכם ולא משל מעשר אף כאן משלכם ולא משל מעשר
לימא מסייע ליה עיסה של מעשר שני פטורה מן החלה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים חייבת בחלה לימא מסייע ליה היא היא
אלא מדבהא פליגי בהא נמי פליגי או דלמא שאני עיסה דאמר קרא עריסותיכם עריסותיכם תרי זימני
של תרומה טמאה פסולה דלית בה היתר אכילה
ושל תרומה טהורה לא יטול פליגי בה רבי אמי ורבי אסי חד אמר מפני שמכשירה וחד אמר מפני שמפסידה
מאי בינייהו כגון שקרא עליה שם חוץ מקליפתה חיצונה למאן דאמר מפני שמכשירה איכא למאן דאמר מפני שמפסידה ליכא
ואם נטל כשרה למאן דאמר מפני שאין בה היתר אכילה הרי יש בה היתר אכילה למאן דאמר לפי שאין בה דין ממון הרי יש בה דין ממון
ושל דמאי מאי טעמייהו דבית הלל כיון דאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני וחזי ליה השתא נמי לכם קרינא ביה דתנן מאכילין את העניים דמאי ואת אכסניא דמאי
ובית שמאי עני לא אכיל דמאי דתנן (אין) מאכילין העניים דמאי ואת האכסנאים דמאי ואמר רב הונא תנא בית שמאי אומרים אין מאכילין את העניים ואת האכסנאים דמאי ובית הלל אומרים מאכילין את העניים דמאי ואת האכסנאים דמאי
של מעשר שני שבירושלים למאן דאמר מפני שמכשירה הרי מכשירה למאן דאמר מפני שמפסידה הרי מפסידה
ואם נטל כשרה למאן דאמר מפני שאין בה היתר אכילה דברי הכל למאן דאמר לפי שאין בה דין ממון הא מני רבנן היא
עלתה חזזית אמר רב חסדא דבר זה רבינו הגדול אמרו המקום יהיה בעזרו לא שנו אלא במקום אחד אבל בשנים ושלשה מקומות כשר אמר ליה רבא אדרבה בשנים ושלשה מקומות הוה ליה כמנומר ופסול
אלא אי אתמר אסיפא אתמר על מיעוטו כשר אמר רב חסדא דבר זה רבינו הגדול אמרו והמקום יהיה בעזרו לא שנו אלא במקום אחד אבל בשנים ושלשה מקומות הוה ליה כמנומר ופסול אמר רבא כל ועל חוטמו ואפילו במשהו נמי פסול
נטלה פטמתו תנא רבי יצחק בן אלעזר נטלה בוכנתו
נקלף אמר רבא האי אתרוגא דאגליד כאהינא סומקא כשרה והא אנן תנן נקלף פסול לא קשיא
