Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

י״ד באלול תשפ״א | 22 אוגוסט 2021
מסכת סוכה מוקדשת ע"י יונתן כץ לעילוי נשמת אמו מרגרט כץ, רות בת אברהם.
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י לאה גולדפורד לע"נ ציפורה בת יחזקאל, רבקה יודה בת דוד צבי, ברכה ביילה בת ברל, חיים גרשון בן צבי אריה, דבורה רבקה בת טוביה הכהן, אברהם באר בן מרדכי ושרון בת יעקב.

סוכה מו

השיעור היום מוקדש ע"י דודי לם לזכר נשמת אחותה, ג'ודי יונג, יהודית ליבה בת שפרינצה. "היא הקדישה כל חייה ללמד תורה לאחרים והיתה מסורה מאוד למשפחתה". וע"י על ידי מרק ודבי צירינג לזכר נשמת אמה של מרק, לאה בת מזלתה ויוסף.

הגמרא מביאה קושי מברייתא על שיטת ר' יוחנן (לפי רבה בר בר חנה) שמברכים ברכה על הסוכה כל שבעת ימים ועל לולב יום אחד. באותה ברייתא מתייחסים לברכת שהחיינו שיש לומר כשבונים את הסוכה וכשאוגדים את הלולב. מתרצים שבלולב יש הבדל בין בזמן בית המקדש לזמן שאין בית המקדש ושאר הימים רק חיוב דרבנן. לגבי סוכה אומרים שיש מחלוקת תנאים ומביאים ברייתא ששם מופיע מחלוקת לגבי תפילין – האם מברכים פעם ביום או כל פעם שמניחים (במקרה ומורידים ומחזירים, כגון כשהולכים לשירותים). אמוראים שונים חולקים בעניין ברכת לולב בכל שאר הימים (לא כולל היום הראשון). רב סובר שמברכים על שבעה – יש שלומדים את זה מדעתו בחנוכה שמברכים כל יום, ויש שאומרים שהוא אמר את זה על לולב. הגמרא חוזרת לדון בברייתא אחרת בעניין ברכת שהחיינו בסוכה ואז מביאה את דברי רב כהנא שהיה מברך שהחיינו רק על כוס קידוש. כשיש כמה מצוות האם אפשר לברך ברכה אחת על כולם או ברכות נפרדות לכל אחת? בדרך כלל, כלי ריק מחזיק את מה שמכניים לתוכו וכלי מלא לא מחזיק, אבל בלימוד תורה זה ההפך. רק מי שלמד, יכול להחזיק הרבה. ורק מי שחוזר על הלימוד מחזיק את מה שלמד. יש מחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש האם אתרוג מותר בהנאה ביום השביעי לאחר קיום המצווה או האם צריך לחכות עד היום השמיני? איך אפשר להקשות על כל שיטה מהמשנה? לר' יוחנן סוכה מותר בהנאה רק לאחר היום השמיני – למה? ר' זירא לא איפשר לאנשים להקנות לולב לקטן לפני שקיים את המצווה ביום הראשון כי אפשר להקנות לקטן אבל הקטן לא יכול להקנות בחזרה. מתי אפשר ליהנות מלולב בחוץ לארץ?

העושה לולב לעצמו אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה נטלו לצאת בו אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב ואף על פי שבירך עליו יום ראשון חוזר ומברך כל שבעה העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו וקיימנו כו׳ נכנס לישב בה אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה וכיון שבירך יום ראשון שוב אינו מברך

קשיא לולב אלולב קשיא סוכה אסוכה

בשלמא לולב אלולב לא קשיא כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים אלא סוכה אסוכה קשיא

תנאי היא דתניא תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן דברי רבי וחכמים אומרים אינו מברך אלא שחרית בלבד

אתמר אביי אמר הלכתא כרבי ורבא אמר הלכתא כרבנן אמר רב מרי ברה דבת שמואל חזינא ליה לרבא דלא עביד כשמעתיה אלא מקדים וקאי ועייל בית הכסא ונפיק ומשי ידיה ומנח תפילין ומברך וכי אצטריך זימנא אחרינא עייל לבית הכסא ונפיק ומשי ידיה ומנח תפילין ומברך ואנן נמי כרבי עבדינן ומברכין כל שבעה

אמר מר זוטרא חזינא ליה לרב פפי דכל אימת דמנח תפילין מברך רבנן דבי רב אשי כל אימת דמשמשי בהו מברכי

אמר רב יהודה אמר שמואל מצות לולב כל שבעה ורבי יהושע בן לוי אמר יום ראשון מצות לולב מכאן ואילך מצות זקנים ורבי יצחק אמר כל יומא מצות זקנים ואפילו יום ראשון והא קיימא לן דיום ראשון דאורייתא אימא בר מיום ראשון אי הכי היינו דרבי יהושע בן לוי אימא וכן אמר רבי יצחק

ואף רב סבר כל שבעה מצות לולב דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב המדליק נר של חנוכה צריך לברך רבי ירמיה אמר הרואה נר של חנוכה צריך לברך מאי מברך אמר רב יהודה יום ראשון המדליק מברך שלש הרואה מברך שתים מכאן ואילך מדליק מברך שתים ורואה מברך אחת

ומאי מברך ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר (של) חנוכה והיכן צונו מלא תסור ורב נחמן בר יצחק אמר שאל אביך ויגדך

(מאי ממעט זמן אימא ממעט נס נס כל יומא איתיה) רב נחמן בר יצחק מתני לה בהדיא אמר רב כל שבעה מצות לולב

תנו רבנן העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו כו׳ נכנס לישב בה אומר ברוך אשר קדשנו כו׳ היתה עשויה ועומדת אם יכול לחדש בה דבר מברך אם לאו לכשיכנס לישב בה מברך שתים אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא דקאמר להו לכולהו אכסא דקדושא

תנו רבנן היו לפניו מצות הרבה אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על המצות רבי יהודה אומר מברך על כל אחת ואחת בפני עצמה אמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא הלכתא כרבי יהודה ואמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא מאי טעמא דרבי יהודה דכתיב ברוך ה׳ יום יום וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו אלא בא לומר לך בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו הכא נמי בכל דבר ודבר תן לו מעין ברכותיו

ואמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם מדת בשר ודם כלי ריקן


מחזיק מלא אינו מחזיק אבל מדת הקדוש ברוך הוא מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק שנאמר והיה אם שמוע תשמע וגו׳ אם שמוע תשמע ואם לאו לא תשמע דבר אחר אם שמוע בישן תשמע בחדש ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע:

מיד תינוקות וכו׳: אמר רבי יוחנן אתרוג בשביעי אסור בשמיני מותר סוכה אפילו בשמיני אסורה וריש לקיש אמר אתרוג אפילו בשביעי נמי מותר

במאי קא מיפלגי מר סבר למצותה אתקצאי ומר סבר כולי יומא אתקצאי

איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן מיד תינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן מאי לאו הוא הדין לגדולים לא תינוקות דוקא

איכא דאמרי איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש מיד התינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן תינוקות אין גדולים לא הוא הדין דאפילו גדולים והאי דקתני תינוקות אורחא דמלתא קתני

אמר ליה רב פפא לאביי לרבי יוחנן מאי שנא סוכה מאי שנא אתרוג

אמר ליה סוכה דחזיא לבין השמשות דאי איתרמי ליה סעודתא בעי מיתב בגווה ומיכל (בה) בגווה אתקצאי לבין השמשות ומיגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא דשמיני אתרוג דלא חזי לבין השמשות לא אתקצאי לבין השמשות ולא אתקצאי לכולי יומא דשמיני

ולוי אמר אתרוג אפילו בשמיני אסור ואבוה דשמואל אמר אתרוג בשביעי אסור בשמיני מותר קם אבוה דשמואל בשיטתיה דלוי קם רבי זירא בשיטתיה דאבוה דשמואל דאמר רבי זירא אתרוג שנפסלה אסור לאוכלה כל שבעה

אמר רבי זירא לא ליקני איניש הושענא לינוקא ביומא טבא קמא מאי טעמא דינוקא מקנא קני אקנויי לא מקני ואשתכח דקא נפיק בלולב שאינו שלו

ואמר רבי זירא לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה משום דאתי לאגמוריה שיקרא שנאמר למדו לשונם דבר שקר

ובפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דאיתמר הפריש שבעה אתרוגין לשבעה ימים אמר רב כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה לאלתר ורב אסי אמר כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה למחר במאי קא מיפלגי מר סבר למצותה אתקצאי ומר סבר לכולי יומא אתקצאי

ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן אמר אביי שמיני ספק שביעי אסור תשיעי ספק שמיני מותר מרימר אמר אפילו שמיני ספק שביעי מותר

בסורא עבדי כמרימר רב שישא בריה דרב אידי עביד כאביי והלכתא כאביי

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב שמיני ספק שביעי שביעי לסוכה ושמיני לברכה ורבי יוחנן אמר שמיני לזה ולזה מיתב כולי עלמא לא פליגי דיתבינן כי פליגי

מסכת סוכה מוקדשת ע"י יונתן כץ לעילוי נשמת אמו מרגרט כץ, רות בת אברהם.
  • הלימוד החודש מוקדש ע"י לאה גולדפורד לע"נ ציפורה בת יחזקאל, רבקה יודה בת דוד צבי, ברכה ביילה בת ברל, חיים גרשון בן צבי אריה, דבורה רבקה בת טוביה הכהן, אברהם באר בן מרדכי ושרון בת יעקב.

להעמיק בדף

דף משלהן- 79 יום טוב שני

יום טוב שני של גלויות: דף משלהן 79

למה עדיין חוגגים בחו"ל יום טוב שני? ומה הקשר לאתרוג? הגמרא דנה באתרוג בסוף החג, ומזכירה את עניני יום טוב. מה זה בעצם אומר, ולמה עדיין חוגגים היום בחו"ל יום טוב שני? (סוכה מו – נב)

סוכה מו

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

סוכה מו

העושה לולב לעצמו אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה נטלו לצאת בו אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב ואף על פי שבירך עליו יום ראשון חוזר ומברך כל שבעה העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו וקיימנו כו׳ נכנס לישב בה אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה וכיון שבירך יום ראשון שוב אינו מברך

קשיא לולב אלולב קשיא סוכה אסוכה

בשלמא לולב אלולב לא קשיא כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים אלא סוכה אסוכה קשיא

תנאי היא דתניא תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן דברי רבי וחכמים אומרים אינו מברך אלא שחרית בלבד

אתמר אביי אמר הלכתא כרבי ורבא אמר הלכתא כרבנן אמר רב מרי ברה דבת שמואל חזינא ליה לרבא דלא עביד כשמעתיה אלא מקדים וקאי ועייל בית הכסא ונפיק ומשי ידיה ומנח תפילין ומברך וכי אצטריך זימנא אחרינא עייל לבית הכסא ונפיק ומשי ידיה ומנח תפילין ומברך ואנן נמי כרבי עבדינן ומברכין כל שבעה

אמר מר זוטרא חזינא ליה לרב פפי דכל אימת דמנח תפילין מברך רבנן דבי רב אשי כל אימת דמשמשי בהו מברכי

אמר רב יהודה אמר שמואל מצות לולב כל שבעה ורבי יהושע בן לוי אמר יום ראשון מצות לולב מכאן ואילך מצות זקנים ורבי יצחק אמר כל יומא מצות זקנים ואפילו יום ראשון והא קיימא לן דיום ראשון דאורייתא אימא בר מיום ראשון אי הכי היינו דרבי יהושע בן לוי אימא וכן אמר רבי יצחק

ואף רב סבר כל שבעה מצות לולב דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב המדליק נר של חנוכה צריך לברך רבי ירמיה אמר הרואה נר של חנוכה צריך לברך מאי מברך אמר רב יהודה יום ראשון המדליק מברך שלש הרואה מברך שתים מכאן ואילך מדליק מברך שתים ורואה מברך אחת

ומאי מברך ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר (של) חנוכה והיכן צונו מלא תסור ורב נחמן בר יצחק אמר שאל אביך ויגדך

(מאי ממעט זמן אימא ממעט נס נס כל יומא איתיה) רב נחמן בר יצחק מתני לה בהדיא אמר רב כל שבעה מצות לולב

תנו רבנן העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו כו׳ נכנס לישב בה אומר ברוך אשר קדשנו כו׳ היתה עשויה ועומדת אם יכול לחדש בה דבר מברך אם לאו לכשיכנס לישב בה מברך שתים אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא דקאמר להו לכולהו אכסא דקדושא

תנו רבנן היו לפניו מצות הרבה אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על המצות רבי יהודה אומר מברך על כל אחת ואחת בפני עצמה אמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא הלכתא כרבי יהודה ואמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא מאי טעמא דרבי יהודה דכתיב ברוך ה׳ יום יום וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו אלא בא לומר לך בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו הכא נמי בכל דבר ודבר תן לו מעין ברכותיו

ואמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם מדת בשר ודם כלי ריקן


מחזיק מלא אינו מחזיק אבל מדת הקדוש ברוך הוא מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק שנאמר והיה אם שמוע תשמע וגו׳ אם שמוע תשמע ואם לאו לא תשמע דבר אחר אם שמוע בישן תשמע בחדש ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע:

מיד תינוקות וכו׳: אמר רבי יוחנן אתרוג בשביעי אסור בשמיני מותר סוכה אפילו בשמיני אסורה וריש לקיש אמר אתרוג אפילו בשביעי נמי מותר

במאי קא מיפלגי מר סבר למצותה אתקצאי ומר סבר כולי יומא אתקצאי

איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן מיד תינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן מאי לאו הוא הדין לגדולים לא תינוקות דוקא

איכא דאמרי איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש מיד התינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן תינוקות אין גדולים לא הוא הדין דאפילו גדולים והאי דקתני תינוקות אורחא דמלתא קתני

אמר ליה רב פפא לאביי לרבי יוחנן מאי שנא סוכה מאי שנא אתרוג

אמר ליה סוכה דחזיא לבין השמשות דאי איתרמי ליה סעודתא בעי מיתב בגווה ומיכל (בה) בגווה אתקצאי לבין השמשות ומיגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא דשמיני אתרוג דלא חזי לבין השמשות לא אתקצאי לבין השמשות ולא אתקצאי לכולי יומא דשמיני

ולוי אמר אתרוג אפילו בשמיני אסור ואבוה דשמואל אמר אתרוג בשביעי אסור בשמיני מותר קם אבוה דשמואל בשיטתיה דלוי קם רבי זירא בשיטתיה דאבוה דשמואל דאמר רבי זירא אתרוג שנפסלה אסור לאוכלה כל שבעה

אמר רבי זירא לא ליקני איניש הושענא לינוקא ביומא טבא קמא מאי טעמא דינוקא מקנא קני אקנויי לא מקני ואשתכח דקא נפיק בלולב שאינו שלו

ואמר רבי זירא לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה משום דאתי לאגמוריה שיקרא שנאמר למדו לשונם דבר שקר

ובפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דאיתמר הפריש שבעה אתרוגין לשבעה ימים אמר רב כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה לאלתר ורב אסי אמר כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה למחר במאי קא מיפלגי מר סבר למצותה אתקצאי ומר סבר לכולי יומא אתקצאי

ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן אמר אביי שמיני ספק שביעי אסור תשיעי ספק שמיני מותר מרימר אמר אפילו שמיני ספק שביעי מותר

בסורא עבדי כמרימר רב שישא בריה דרב אידי עביד כאביי והלכתא כאביי

אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב שמיני ספק שביעי שביעי לסוכה ושמיני לברכה ורבי יוחנן אמר שמיני לזה ולזה מיתב כולי עלמא לא פליגי דיתבינן כי פליגי

גלול כלפי מעלה