Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ו בתמוז תשע״ט | 29 יולי 2019
  • הלימוד החודש מוקדש ע”י אמליה קלאפר לכבוד הולדתה של בתה, חיינה יוכנה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י איליין הוכברג לכבוד בעלה, אריה הוכבר אשר, ובהודיה לרבנית מישל פרבר והדרן.

תמורה י

אם מישהו אחר מביא את הבהמה למתכפר, מי נחשב בעל הקרבן לעניין שבעל הקרבן צריך להוסיף חומש במקרה שפודה, ומי נחשב בעל הקרבן לעניין תמורה? אם ממירים אברים או עוברים, האם זה עובד? האם אפשר להקדיש עובר קדושת הגוף?


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

או דילמא כל אותה קדושה אינו מוסיף חומש

ואם תימצא לומר הדין גוף אחד [אחר] כיון דבאותה קדושה קאים [אינו] מוסיף חומש אלא נתכפר באחר וניתק זה לעולה מהו כי [אינו] מוסיף חומש באותו הגוף באותה קדושה אבל בקדושה אחרת לא או דילמא כיון דאותו הגוף הוא [אינו] מוסיף חומש תיקו

בעי רמי בר חמא מקדיש מוסיף חומש או מכפר מוסיף חומש אמר רבא אמר קרא ואם המקדיש יגאל את ביתו מקדיש ולא מתכפר

בעי רמי בר חמא מקדיש עושה תמורה או מתכפר עושה תמורה אמר רבא אם כן מצינו ציבור ושותפין עושין תמורה כגון דשוו שליח לאקדושי

ועוד דאמר רב נחמן אמר רב הונא תנא קרבנו לה׳ על נזרו מלבד אשר תשיג ידו וכי נזיר נידון בהשג יד הא כיצד קרבנו לה׳ על נזרו שהפריש משלו מלבד אשר תשיג ידו שהפרישו לו אחרים

למאי הילכתא אילימא לענין כפרה פשיטא דמכפר ליה אלא לענין תמורה והכי קאמר אף כשהפרישו לו אחרים עושה תמורה שמע מינה בתר מתכפר אזלינן

לא לענין תמורה ודקא קשיא לך מתנה דקא יהבין ליה אי לאו דרבי רחמנא מלבד אשר תשיג ידו הוה אמינא גזירת הכתוב הוא קרבנו מדידיה הוא דמכפר מדאחרים לא קא משמע לן

מאי הוי עלה תא שמע דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן מקדיש מוסיף חומש ומתכפר עושה תמורה

תורם משלו על של אחרים טובת הנאה שלו מאי טעמא אמר קרא את כל מעשר תבואתך ונתת וגו׳

מתני׳ אין ממירין לא אברין בעוברין ולא עוברין באברים ולא עוברין ואברים בשלימים ולא שלימים בהן

רבי יוסי אומר ממירין אברים בשלימים אבל לא שלימים בהן אמר רבי יוסי והלא במוקדשין האומר רגלה של זו עולה כולה עולה אף כשיאמר רגלה של זו תחת זו תהא כולה תמורה תחתיה

גמ׳ אתמר בר פדא אמר אין קדושה חלה על עוברין רבי יוחנן אמר קדושה חלה על עוברין ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דאמר רבי יוחנן הקדיש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בוולדה מתכפר

וצריכא דאי אשמעינן בהך קמייתא התם הוא דאקדשיה

לעוברה גופיה אבל הכא דאקדשיה לאימיה הא בכלל אימיה לא קדוש

ואי אשמעינן בתרייתא התם הוא דאקדיש לה וכל דאית בה אבל הכא דאקדשיה ליה כיון דליתיה אבראי לא קדיש צריכא

לישנא אחרינא מאי קא משמע לן אם שיירו משוייר ועובר לאו ירך אמו הוא ותרתי למה לי

צריכא דאי אתמר בהא משום דאימיה חזיא לגופיה מגו דנחתא קדושה לה נחתא נמי לולד אבל אידך לא קא משמע לן הדא

ואי אתמר בהא משום דקא מפרש קדושה על (האם) הולד אבל ההיא לא צריכא

יתיב רבי זירא וקאמר להא שמעתא איתיביה רבי ירמיה לרבי זירא כיצד מערימין על הבכור המבכרת שהיתה מעוברת אומר מה שבמעיה של זו עולה ילדה זכר הרי זו עולה אלמא קדוש עובר

אמר ליה כי מתניא ההיא בקדושת דמים מי אלימא קדושת דמים דקא מפקעא ליה מן הבכורה

אמר ליה אין והתנן כל קדשים שקדם מום קבוע להקדישן ונפדו חייבין בבכורה ובמתנות טעמא דלאחר שנפדו דחייבין אבל קודם שנפדו פטורין [אלמא] דאלימא קדושת דמים דמפקע ליה מבכורה

איתיביה האומר מה שבמעיה של זו עולה מותרת בגיזה ואסורה בעבודה משום כחוש עובר שבה אמר ליה הא נמי קדושת דמים

ומי אלימא קדושת דמים דאסירא ליה בעבודה אמר ליה אין והתנן יוצאין לחולין ליגזז וליעבד טעמא משום דנפדו הא קודם שנפדו אסורין בעבודה אלמא קדושת דמים אסורין ליה בעבודה

איתיביה אין ממירין לא אברין בעוברין ולא עוברין באברין אימורי הוא דלא מימר הא מיקדש קדשי

אמר ליה בולדי קדשים הוא דקדישי וקיימי

אי ולד קדשים במעי אמן הוא דלא עבדין הא אבראי עבדין והא תניא אין הולד עושה תמורה

הא מני רבי יהודה היא דאמר הולד עושה תמורה

אי רבי יהודה תמורה הוא דלא עבדי הא מקדש קדשי האמר רבי יהודה אברין לא קדשי אמר הכא במאי עסקינן באיבר שהנשמה תלויה בו

איתיביה מקדישין אברין ועוברין אבל לא ממירין הכא נמי בולדי קדשים

אי בולדי קדשים מאי מקדישין הא קדישי וקיימי

  • הלימוד החודש מוקדש ע”י אמליה קלאפר לכבוד הולדתה של בתה, חיינה יוכנה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י איליין הוכברג לכבוד בעלה, אריה הוכבר אשר, ובהודיה לרבנית מישל פרבר והדרן.

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

תמורה י

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

תמורה י

או דילמא כל אותה קדושה אינו מוסיף חומש

ואם תימצא לומר הדין גוף אחד [אחר] כיון דבאותה קדושה קאים [אינו] מוסיף חומש אלא נתכפר באחר וניתק זה לעולה מהו כי [אינו] מוסיף חומש באותו הגוף באותה קדושה אבל בקדושה אחרת לא או דילמא כיון דאותו הגוף הוא [אינו] מוסיף חומש תיקו

בעי רמי בר חמא מקדיש מוסיף חומש או מכפר מוסיף חומש אמר רבא אמר קרא ואם המקדיש יגאל את ביתו מקדיש ולא מתכפר

בעי רמי בר חמא מקדיש עושה תמורה או מתכפר עושה תמורה אמר רבא אם כן מצינו ציבור ושותפין עושין תמורה כגון דשוו שליח לאקדושי

ועוד דאמר רב נחמן אמר רב הונא תנא קרבנו לה׳ על נזרו מלבד אשר תשיג ידו וכי נזיר נידון בהשג יד הא כיצד קרבנו לה׳ על נזרו שהפריש משלו מלבד אשר תשיג ידו שהפרישו לו אחרים

למאי הילכתא אילימא לענין כפרה פשיטא דמכפר ליה אלא לענין תמורה והכי קאמר אף כשהפרישו לו אחרים עושה תמורה שמע מינה בתר מתכפר אזלינן

לא לענין תמורה ודקא קשיא לך מתנה דקא יהבין ליה אי לאו דרבי רחמנא מלבד אשר תשיג ידו הוה אמינא גזירת הכתוב הוא קרבנו מדידיה הוא דמכפר מדאחרים לא קא משמע לן

מאי הוי עלה תא שמע דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן מקדיש מוסיף חומש ומתכפר עושה תמורה

תורם משלו על של אחרים טובת הנאה שלו מאי טעמא אמר קרא את כל מעשר תבואתך ונתת וגו׳

מתני׳ אין ממירין לא אברין בעוברין ולא עוברין באברים ולא עוברין ואברים בשלימים ולא שלימים בהן

רבי יוסי אומר ממירין אברים בשלימים אבל לא שלימים בהן אמר רבי יוסי והלא במוקדשין האומר רגלה של זו עולה כולה עולה אף כשיאמר רגלה של זו תחת זו תהא כולה תמורה תחתיה

גמ׳ אתמר בר פדא אמר אין קדושה חלה על עוברין רבי יוחנן אמר קדושה חלה על עוברין ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דאמר רבי יוחנן הקדיש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בוולדה מתכפר

וצריכא דאי אשמעינן בהך קמייתא התם הוא דאקדשיה

לעוברה גופיה אבל הכא דאקדשיה לאימיה הא בכלל אימיה לא קדוש

ואי אשמעינן בתרייתא התם הוא דאקדיש לה וכל דאית בה אבל הכא דאקדשיה ליה כיון דליתיה אבראי לא קדיש צריכא

לישנא אחרינא מאי קא משמע לן אם שיירו משוייר ועובר לאו ירך אמו הוא ותרתי למה לי

צריכא דאי אתמר בהא משום דאימיה חזיא לגופיה מגו דנחתא קדושה לה נחתא נמי לולד אבל אידך לא קא משמע לן הדא

ואי אתמר בהא משום דקא מפרש קדושה על (האם) הולד אבל ההיא לא צריכא

יתיב רבי זירא וקאמר להא שמעתא איתיביה רבי ירמיה לרבי זירא כיצד מערימין על הבכור המבכרת שהיתה מעוברת אומר מה שבמעיה של זו עולה ילדה זכר הרי זו עולה אלמא קדוש עובר

אמר ליה כי מתניא ההיא בקדושת דמים מי אלימא קדושת דמים דקא מפקעא ליה מן הבכורה

אמר ליה אין והתנן כל קדשים שקדם מום קבוע להקדישן ונפדו חייבין בבכורה ובמתנות טעמא דלאחר שנפדו דחייבין אבל קודם שנפדו פטורין [אלמא] דאלימא קדושת דמים דמפקע ליה מבכורה

איתיביה האומר מה שבמעיה של זו עולה מותרת בגיזה ואסורה בעבודה משום כחוש עובר שבה אמר ליה הא נמי קדושת דמים

ומי אלימא קדושת דמים דאסירא ליה בעבודה אמר ליה אין והתנן יוצאין לחולין ליגזז וליעבד טעמא משום דנפדו הא קודם שנפדו אסורין בעבודה אלמא קדושת דמים אסורין ליה בעבודה

איתיביה אין ממירין לא אברין בעוברין ולא עוברין באברין אימורי הוא דלא מימר הא מיקדש קדשי

אמר ליה בולדי קדשים הוא דקדישי וקיימי

אי ולד קדשים במעי אמן הוא דלא עבדין הא אבראי עבדין והא תניא אין הולד עושה תמורה

הא מני רבי יהודה היא דאמר הולד עושה תמורה

אי רבי יהודה תמורה הוא דלא עבדי הא מקדש קדשי האמר רבי יהודה אברין לא קדשי אמר הכא במאי עסקינן באיבר שהנשמה תלויה בו

איתיביה מקדישין אברין ועוברין אבל לא ממירין הכא נמי בולדי קדשים

אי בולדי קדשים מאי מקדישין הא קדישי וקיימי

גלול כלפי מעלה