Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility דלג לתוכן

הדף היומי

כ״ז בתמוז תשע״ט | 30 יולי 2019
  • הלימוד החודש מוקדש ע”י אמליה קלאפר לכבוד הולדתה של בתה, חיינה יוכנה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י איליין הוכברג לכבוד בעלה, אריה הוכבר אשר, ובהודיה לרבנית מישל פרבר והדרן.

תמורה יא

ממשיכים לדון בסטטוס של עובר במעי אמו – האם אפשר לקדש? מהן הדעות השונות במי שמקדיש רגל לעולה – האם כל הבהמה קדושה קדושת הגוף או רק הרגל? אם מקדיש רגל לדמים, האם זה כמו שמקדיש בהמה לדמים שקדושתו למזבח? אם בהמה מעוברת קדושה אבל עבורה לא, האם אפשר לשחוט אותה במקדש? ואם העובר קדוש ולא אמו, האם מותר לשוחטה בחוץ?


במידה והשיעור אינו מתנגן, יש ללחוץ על 'הורדה'

הכי קאמר מקדישין איברין וממירין בהן אבל לא ממירין בהן ועוברים שקדשו במעי אמן אין ממירין בהן

בולדי קדשים במעי אמן הוא דלא עבדין תמורה הא אבראי עבדי והא תנן אין הוולדות עושין תמורה הא מני רבי יהודה היא

אי רבי יהודה אברין מי קדשי הא לרבי יהודה לית ליה האומר רגלה של זו עולה כולה עולה

אמר ליה הכא במאי עסקינן בדבר העושה אותה טרפה

לימא כתנאי השוחט את החטאת ומצא בה בן ארבע חי קתני חדא אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה ואינה נאכלת אלא לפנים מן הקלעים ואינה נאכלת אלא ליום אחד

ותניא אידך נאכלת לכל אדם ונאכלין בכל מקום ואינן נאכלין בעזרה מאי לאו תנאי היא דמר סבר קדושה חלה על עוברין ומר סבר אין קדושה חלה על עוברין

לא הני תנאי בהא קא מיפלגי דמר סבר ולדות קדשים בהוייתן הן קדושים ומר סבר ולדי קדשים במעי אמן הן קדושים

ואיבעית אימא חד תנא הוא חדא מהלין מתנייתא במקדיש בהמה ואחר כך נתעברה וחדא מנהון שהקדישה מעוברת

תניא רבי אליעזר אומר כלאים וטרפה ויוצא דופן טומטום ואנדרוגינוס לא קדושין ולא מקדישין ואמר שמואל לא קדושין בתמורה ולא מקדישין לעשות תמורה

ותניא אמר רבי מאיר מאחר שאינן קדושין היאך מקדישין אי אתה מוצא אלא במקדיש בהמה ואחר כך נטרפה במקדיש ולד ויצא [דרך] דופן אלמא קדיש ולד

אמרי בתם במעי תמימה אפילו בר פדא נמי מודי דקדיש לא נחלקו אלא בתם במעי בעלת מום בר פדא סבר כיון דאימיה לא מקדישין קדושת הגוף הוא נמי לא קדיש ורבי יוחנן סבר הני כשתי בהמות נינהו אימיה היא דלא מיקדשא אבל הוא קדוש

לישנא אחרינא אבל כלאים וטומטום ואנדרוגינוס אי אתה מוצא אלא בולדי קדשים

וכרבי יהודה שהיה אומר הולד עושה תמורה הלין הוא דלא קדשי גופייהו אבל עוברין אחרים קדושין

אמר אביי תם במעי תמימה דברי הכל קדיש גופיה אלא כי פליגי במעי בעלת מום דבר פדא סבר כיון דאימיה נמי לא קדיש גופה איהו נמי לא קדיש אלא לדמי רבי יוחנן סבר עובר לאו ירך אמו הוא ואף על גב דאימיה לא קדשה לגופה ולד מיהא קדיש לגופיה

אמר רבי יוסי והלא במוקדשין האומר רגלה של זו כו׳

תנו רבנן יכול האומר רגלה של זו עולה תהא כולה עולה תלמוד לומר כל אשר יתן ממנו לה׳ יהיה קדש ממנו לה׳ ולא כולו לה׳

יכול תצא לחולין תלמוד לומר יהיה קדש הא כיצד תמכר לצרכי עולות ודמיה חולין חוץ מדמי אבר שבה דברי רבי מאיר ורבי יהודה

ורבי יוסי ורבי שמעון אומר מנין לאומר רגלה של זו עולה שכולה עולה שנאמר כל אשר יתן ממנו לה׳ כשהוא אומר יהיה קדש לרבות את כולה

אמר מר תמכר לצרכי עולות והא קמייתי בהמה מחוסרת אבר אמר רבא באומר הרי עלי עולה בחייה

אמר רב חסדא מודה רבי יהודה בדבר שעושה אותה טרפה רבא אמר בדבר שעושה אותה נבילה ורב ששת אמר בדבר שהיא מתה

מאי איכא בין רב חסדא לרבא איכא בינייהו טרפה חיה רב חסדא סבר לה כמאן דאמר טרפה אינה חיה ורבא סבר לה כמאן דאמר טרפה חיה

ומאי איכא בין רבא לרב ששת איכא בינייהו דרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר ניטלה ירך וחלל שלה נבילה רבא סבר לה כרבי אלעזר רב ששת לא סבר לה כרבי אלעזר

מיתיבי אמר רבי נראין דברי רבי יהודה בדבר שאין הנשמה תלויה בו ודברי רבי יוסי בדבר שהנשמה תלויה בו לאו מכלל דפליג עליה דרבי יהודה

בשלמא נראין דברי רבי יהודה בדבר שאין הנשמה תלויה בו מכלל דפליג עליה דרבי יוסי אלא נראין דברי רבי יוסי בדבר שהנשמה תלויה בו לאו מכלל דפליג עליה דרבי יהודה ותיובתא דכולהו

לא חסורי מיחסרא והכי קתני נראין דברי רבי יוסי לרבי יהודה בדבר שהנשמה תלויה בו שאף רבי יהודה לא נחלק עליו אלא בדבר שאין הנשמה תלויה בו אבל בדבר שהנשמה תלויה בו מודי ליה

בעי רבא בעוף מהו בהמה אמר רחמנא והא לאו בהמה היא או דלמא קרבן אמר רחמנא והאי נמי קרבן הוא תיקו

בעי רבא הקדיש אבר לדמיו מהו דתיחות ליה קדושת הגוף מי אמר כיון דנחתא ליה קדושת דמים נחתא ליה נמי קדושת הגוף ומדאקדשיה לחד אבר אקדשיה לכולה או דלמא חד מגו אמר תרי מגו לא אמר

תפשוט ליה מדידיה דהאמר רבא הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף

התם דאקדשיה לכוליה הכא דאקדשיה חד אבר מאי תיקו

בעי מיניה מרבא הקדיש חד אבר מהו בגיזה תפשוט לך מהא דתניא לא תגז בכור צאנך אבל אתה גוזז בשלך ושל אחרים

התם לא נחתא ליה קדושה כלל הכא נחתא ליה קדושה לישנא אחרינא התם אין בידו להקדישו הכא בידו להקדישו

בעא מיניה אביי מרבא הקדיש עורה מהו בעבודה תא שמע האומר מה שבמעיה של זו עולה מותרת בגיזה ואסורה בעבודה מפני כחוש עובר שבה

אמר ליה כי קתני אסורה בעבודה מדרבנן אי הכי אפילו בגיזה נמי תיתסר אמר ליה עבודה דמיכחשא גזרי בה רבנן גיזה לא גזרי בה רבנן

בעא מיניה אביי מרב יוסף היא שלמים וולדה חולין ושחטה בפנים מהו למאן דאמר ולדי קדשים בהוייתן הן קדושין מי הוי חולין בעזרה או לא

  • הלימוד החודש מוקדש ע”י אמליה קלאפר לכבוד הולדתה של בתה, חיינה יוכנה.

  • הלימוד החודש מוקדש ע"י איליין הוכברג לכבוד בעלה, אריה הוכבר אשר, ובהודיה לרבנית מישל פרבר והדרן.

להעמיק בדף

אין תוצאות. נסה שוב.

תמורה יא

תלמוד מהדורת ויליאם דוידסון | מופעל ע"י ספריא

תמורה יא

הכי קאמר מקדישין איברין וממירין בהן אבל לא ממירין בהן ועוברים שקדשו במעי אמן אין ממירין בהן

בולדי קדשים במעי אמן הוא דלא עבדין תמורה הא אבראי עבדי והא תנן אין הוולדות עושין תמורה הא מני רבי יהודה היא

אי רבי יהודה אברין מי קדשי הא לרבי יהודה לית ליה האומר רגלה של זו עולה כולה עולה

אמר ליה הכא במאי עסקינן בדבר העושה אותה טרפה

לימא כתנאי השוחט את החטאת ומצא בה בן ארבע חי קתני חדא אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה ואינה נאכלת אלא לפנים מן הקלעים ואינה נאכלת אלא ליום אחד

ותניא אידך נאכלת לכל אדם ונאכלין בכל מקום ואינן נאכלין בעזרה מאי לאו תנאי היא דמר סבר קדושה חלה על עוברין ומר סבר אין קדושה חלה על עוברין

לא הני תנאי בהא קא מיפלגי דמר סבר ולדות קדשים בהוייתן הן קדושים ומר סבר ולדי קדשים במעי אמן הן קדושים

ואיבעית אימא חד תנא הוא חדא מהלין מתנייתא במקדיש בהמה ואחר כך נתעברה וחדא מנהון שהקדישה מעוברת

תניא רבי אליעזר אומר כלאים וטרפה ויוצא דופן טומטום ואנדרוגינוס לא קדושין ולא מקדישין ואמר שמואל לא קדושין בתמורה ולא מקדישין לעשות תמורה

ותניא אמר רבי מאיר מאחר שאינן קדושין היאך מקדישין אי אתה מוצא אלא במקדיש בהמה ואחר כך נטרפה במקדיש ולד ויצא [דרך] דופן אלמא קדיש ולד

אמרי בתם במעי תמימה אפילו בר פדא נמי מודי דקדיש לא נחלקו אלא בתם במעי בעלת מום בר פדא סבר כיון דאימיה לא מקדישין קדושת הגוף הוא נמי לא קדיש ורבי יוחנן סבר הני כשתי בהמות נינהו אימיה היא דלא מיקדשא אבל הוא קדוש

לישנא אחרינא אבל כלאים וטומטום ואנדרוגינוס אי אתה מוצא אלא בולדי קדשים

וכרבי יהודה שהיה אומר הולד עושה תמורה הלין הוא דלא קדשי גופייהו אבל עוברין אחרים קדושין

אמר אביי תם במעי תמימה דברי הכל קדיש גופיה אלא כי פליגי במעי בעלת מום דבר פדא סבר כיון דאימיה נמי לא קדיש גופה איהו נמי לא קדיש אלא לדמי רבי יוחנן סבר עובר לאו ירך אמו הוא ואף על גב דאימיה לא קדשה לגופה ולד מיהא קדיש לגופיה

אמר רבי יוסי והלא במוקדשין האומר רגלה של זו כו׳

תנו רבנן יכול האומר רגלה של זו עולה תהא כולה עולה תלמוד לומר כל אשר יתן ממנו לה׳ יהיה קדש ממנו לה׳ ולא כולו לה׳

יכול תצא לחולין תלמוד לומר יהיה קדש הא כיצד תמכר לצרכי עולות ודמיה חולין חוץ מדמי אבר שבה דברי רבי מאיר ורבי יהודה

ורבי יוסי ורבי שמעון אומר מנין לאומר רגלה של זו עולה שכולה עולה שנאמר כל אשר יתן ממנו לה׳ כשהוא אומר יהיה קדש לרבות את כולה

אמר מר תמכר לצרכי עולות והא קמייתי בהמה מחוסרת אבר אמר רבא באומר הרי עלי עולה בחייה

אמר רב חסדא מודה רבי יהודה בדבר שעושה אותה טרפה רבא אמר בדבר שעושה אותה נבילה ורב ששת אמר בדבר שהיא מתה

מאי איכא בין רב חסדא לרבא איכא בינייהו טרפה חיה רב חסדא סבר לה כמאן דאמר טרפה אינה חיה ורבא סבר לה כמאן דאמר טרפה חיה

ומאי איכא בין רבא לרב ששת איכא בינייהו דרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר ניטלה ירך וחלל שלה נבילה רבא סבר לה כרבי אלעזר רב ששת לא סבר לה כרבי אלעזר

מיתיבי אמר רבי נראין דברי רבי יהודה בדבר שאין הנשמה תלויה בו ודברי רבי יוסי בדבר שהנשמה תלויה בו לאו מכלל דפליג עליה דרבי יהודה

בשלמא נראין דברי רבי יהודה בדבר שאין הנשמה תלויה בו מכלל דפליג עליה דרבי יוסי אלא נראין דברי רבי יוסי בדבר שהנשמה תלויה בו לאו מכלל דפליג עליה דרבי יהודה ותיובתא דכולהו

לא חסורי מיחסרא והכי קתני נראין דברי רבי יוסי לרבי יהודה בדבר שהנשמה תלויה בו שאף רבי יהודה לא נחלק עליו אלא בדבר שאין הנשמה תלויה בו אבל בדבר שהנשמה תלויה בו מודי ליה

בעי רבא בעוף מהו בהמה אמר רחמנא והא לאו בהמה היא או דלמא קרבן אמר רחמנא והאי נמי קרבן הוא תיקו

בעי רבא הקדיש אבר לדמיו מהו דתיחות ליה קדושת הגוף מי אמר כיון דנחתא ליה קדושת דמים נחתא ליה נמי קדושת הגוף ומדאקדשיה לחד אבר אקדשיה לכולה או דלמא חד מגו אמר תרי מגו לא אמר

תפשוט ליה מדידיה דהאמר רבא הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף

התם דאקדשיה לכוליה הכא דאקדשיה חד אבר מאי תיקו

בעי מיניה מרבא הקדיש חד אבר מהו בגיזה תפשוט לך מהא דתניא לא תגז בכור צאנך אבל אתה גוזז בשלך ושל אחרים

התם לא נחתא ליה קדושה כלל הכא נחתא ליה קדושה לישנא אחרינא התם אין בידו להקדישו הכא בידו להקדישו

בעא מיניה אביי מרבא הקדיש עורה מהו בעבודה תא שמע האומר מה שבמעיה של זו עולה מותרת בגיזה ואסורה בעבודה מפני כחוש עובר שבה

אמר ליה כי קתני אסורה בעבודה מדרבנן אי הכי אפילו בגיזה נמי תיתסר אמר ליה עבודה דמיכחשא גזרי בה רבנן גיזה לא גזרי בה רבנן

בעא מיניה אביי מרב יוסף היא שלמים וולדה חולין ושחטה בפנים מהו למאן דאמר ולדי קדשים בהוייתן הן קדושין מי הוי חולין בעזרה או לא

גלול כלפי מעלה